מהי גרפולוגיה משפטית - ובאילו מקרים משתמשים בה?

הגרפולוגית המשפטית קרן רווה משיקה ספר חדש, "על קוצו של דיו - גרפולוגיה משפטית וזיהוי זיופים", המיועד בעיקר לעורכי דין המופיעים בבתי המשפט ■ טוענת: "מומחי מז"פ שאינם גרפולוגים טועים טעויות מרות"

קרן רווה גרפולוגית משפטית/ צילום: עידן מילמן
קרן רווה גרפולוגית משפטית/ צילום: עידן מילמן

"מה משותף לברק אובמה, ביל קלינטון, אנג'לינה ג'ולי, ג'רי סיינפלד, פיקאסו וקרמיט הצפרדע?" שואלת - ספק בחיוך - הגרפולוגית המשפטית קרן רווה, בספרה החדש "על קוצו של דיו - גרפולוגיה משפטית וזיהוי זיופים", ומשיבה: "כולם כותבים ביד שמאל".

רווה אינה מרבה לחייך בספרה החדש, ובכל זאת, זה נכתב בשפה קלילה ושווה לכל נפש, בדיוק כפי שהיא ממליצה לנסח את חוות-דעת המומחה: "חוות-הדעת חייבת להיות ברורה, כתובה במילים מובנות גם לאדם שאינו גרפולוג".

ניכר על הספר שהוא מיועד בעיקר לעורכי דין המופיעים בבתי המשפט. כבר בראשיתו מודיעה רווה כי אין בכוונתה להביא בספר דברים שניתן למצוא בספרי גרפולוגיה רבים אחרים. בספר היא פוסעת, צעד אחר צעד, לאורך כל הדרך הרלוונטית, החל ממועד התגלות החשד לזיוף מסמך או להיעדר האותנטיות שלו, עבור דרך הפנייה הראשונית לגרפולוג המשפטי, דרך הבחינה הראשונה וקיום ההערכה הראשונית מצדו, אופן ביצוע הבדיקה המקצועית, הכנת חוות-הדעת תוך שמירה על קשר עם עורך הדין והלקוח, החקירה בבית המשפט - וכלה במתן פסק הדין, בו מתקבלת או נדחית דעתו של המומחה, הגרפולוג המשפטי.

"גרפולוגיה משפטית" מהי? מה ההבדל בינה לבין הגרפולוגיה האבחונית, זו המוכרת לנו יותר, ושבמסגרתה מנתח הגרפולוג את כתב-ידו של אדם ומונה את תכונותיו ואת כישוריו כפי שאלה משתקפים מכתב-ידו?

על-פי רווה, "הגרפולוגיה המשפטית היא ענף היוצא מתוך הגרפולוגיה ובא לידי ביטוי בהיבטים המשפטיים שלה. כלומר, זיהוי כתב וחתימות על מסמכים שבמחלוקת משפטית".

היא מוסיפה ומסבירה כי "ענף זה חובר עם ענף משפטי העוסק בדיני ראיות, ויחד יוצר את מקצוע הגרפולגיה המשפטית".

רווה מסבירה כי מטרת הבדיקה בגרפולגיה המשפטית היא "לגלות את האמת. מה באמת קרה ומה באמת התרחש בעת יצירת המסמך שלפנינו? האם הוא אכן נוצר במועד שכתוב עליו? האם אכן נכתב או נחתם על-ידי האדם ששמו מופיע עליו? האם ייתכן כי נעשו במסמך שינויים או תוספות לאחר מועד הכתיבה המקורי?".

מן הספר משתקפת רווה מקצועית, דעתנית ונחרצת. היא אינה מתעלמת מן האסכולה הגורסת כי הלקוח זכאי לכך שהמומחה מטעמו יעשה ככל שבידו על-מנת לסייע לו להשיג את מטרותיו. אלא שהיא נחרצת בדעתה ההפוכה: "אם אני לא בטוחה שיש לי תשובה חד-משמעית ללקוח ששכר את שירותיי, אעדיף לוותר על העבודה, כדי לא להגיע למצב שבו אני כותבת שטות כמו 'יש כאן 70% סיכוי לזיוף'".

היא אף מתמודדת פנים מול פנים עם המתח השורר בין הגרפולוגים המשפטיים בישראל (וכאלה אין הרבה) לבין יוצאי המחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ) במשטרת ישראל, המרבים לשמש כעדים מומחים בסוגיות זיוף מסמכים וחתימות וכו'.

על-פי רווה בספרה, "מומחי מז"פ שאינם גרפולוגים, ואשר בכל זאת בוחנים את כתב-היד ללא ידע מעמיק והולם של אופן הכתיבה ושל הגורמים לאופן הכתיבה אצל כל אדם, טועים טעויות מרות וכבדות-משקל, ונדמה כי לא פעם הם צועדים כעיוורים אל תוך שטח הגרפולוגיה".

בקשר לכך מייחדת רווה בספר את הפרק "הפוליטיקה שמאחורי הגרפולוגיה המשפטית" לביקורת שיש בפיה כלפי המכון להשתלמות שופטים, המביא בפני השופטים החדשים הרצאה מנציג מז"פ על העבודה הנעשית שם, אך אינו חושף אותם למגבלות העבודה במז"פ אל מול יתרונות הגרפולוגיה המשפטית. "אני תוהה מהם אותם קשרים נעלמים ואינטרסים נסתרים שבעטיים נשמר מצב זה כך", היא מסיימת פרק זה בספר.

בספרה החדש מרבה רווה בהבאת "סיפורים מהשטח", שבאמצעותם מודגשת חשיבות ההיעזרות בגרפולוג משפטי במקרים המתאימים. מכתב שכתבה נערה בת 16 ל"אדון" שלה ושהתגלה באקראי על-ידי הוריה; בעל חרדי שמצא בפח האשפה מכתב אהבה סוער שכתבה רעייתו "החסודה" למאהבה. זו טענה כי הכתב אינו שלה; קבוצת כדורגל שטענה כי שחקנה, שנרכש על-ידי קבוצה אחרת, התחייב לשלם לה פיצוי על עזיבתו; רופא שהציג תרשומת שלדבריו נערכה על-ידו מיד לאחר ביקור אישה הרה במרפאתו, ושבה המליץ לה להפסיק את ההיריון. מהשוואת כתבי-ידו התברר כי התרשומת נערכה על-ידו רק לאחר שהוולד נולד עם מום חמור; כתובות נאצה, "גרפיטי", שרוססו על קירות בית-ספר; ועוד ועוד.

בספר החדש ניתן למצוא אף "טיפים לעורך הדין" - למשל בכל הנוגע לבחירת המומחה, לקשר עמו, להנחיות שיינתנו לו, להכנתו לחקירה הנגדית וכו' - וכן "שימושון לעורכי דין". רווה מביאה בפני הקורא ציטוטים מתוך פסקי דין של בתי המשפט בישראל, העוסקים בסוגיות שונות של מומחים וגרפולוגיה משפטית. בכך היא מבקשת לחסוך ממנו לעמול בחיפוש אחר פסקי הדין הרלבנטיים.

רווה מתייחסת בספר גם לכך שעד כה הכירו בתי המשפט בגרפולוגיה המשפטית כמדע שימושי, המסייע לשופט בהכרעה בסוגיות אותנטיות של מסמכים וחתימות בלבד. לא זה המצב בנוגע להיעזרות בגרפולוגיה כדי להוכיח את מצבו הנפשי של עורך מסמך או החותם עליו.

לצד קריאה ל"סטנדרטיזציה חוקית והסדרה דחופה של תחום הגרפולוגיה המשפטית", רווה מביעה אופטימיות זהירה בנוגע לנטייתם הנוכחית של בתי המשפט: "לאחרונה מוניתי כמומחית מטעם בית המשפט כדי לברר גמירות-דעת של כותבת צוואה אשר נישלה אחת מבנותיה. זה המקרה הראשון עד כה מאז קום המדינה בו בית המשפט לא רק שמוכן לעיין בחוות-דעת גרפולוגית אבחונית, אלא אף מורה על מומחית מטעמו להביע דעתה בעניין" (קרן רווה; "על קוצו של דיו - גרפולוגיה משפטית וזיהוי זיופים"; מדיה 10 הוצאה לאור בע"מ; 157 עמ').