בעוד כחצי שנה - אחרי שהמפלגה הרפובליקנית תבחר את מועמדה לבחירות 2016 ותתייצב מאחוריו - עשויים ימי הקיץ האחרון להיראות כמו זיכרון רחוק והזוי. דונלד טראמפ יחזור לנדל"ן ולטלוויזיה; הפרשנים, שחזו לפני כמה חודשים שג'ב בוש מפלורידה יזכה בטיקט המפלגתי, לא ייאלצו לאכול את כובעיהם; ובנובמבר של השנה הבאה העיתונות האמריקאית תוכל לסקר את הקרב שכבר שנים היא מנבאת שיתרחש: אשתו של הנשיא לשעבר, הילארי קלינטון, מול בן ואח של הנשיאים לשעבר גורג' בוש וג'ורג' וו. אבל נכון לעכשיו דווקא התרחיש המטורלל, המוזר וההזוי נראה סביר יותר.
מאז תחילת הקיץ מוביל טראמפ בהפרש ניכר את המירוץ הרפובליקני למועמדות לנשיאות. אם דברים היו מתנהלים לפי הספר, זה לא אמור היה לקרות. המיליארדר האקסצנטרי הרי העליב את הסנטור והמועמד לנשיאות לשעבר ג'ון מקיין - רפובליקני שורשי, גיבור מלחמה וסטייטסמן ותיק ומוערך; הוא פגע בנשים באשר הן בוולגריות חסרת תקדים; הבטיח מעל לכל ספק שהקהל ההיספאני לא יצביע עבורו בשום תרחיש; ובין לבין גם דיבר שטויות בלי סוף והפגין בורות מביכה.
אלא שהפופולריות של טראמפ רק הלכה וגברה, ונכון לעכשיו הוא מוביל על המועמדים האחרים בפער ניכר. עד כדי כך יתרונו של טראמפ חד-משמעי, שהאקונומיסט יצא לפני כשבועיים במאמר אזהרה חריף שיועד לבוחר האמריקאי. טראמפ הוא אדם מסוכן, קבעו אנשי השבועון השמרני, "אף אחד לא יכול לרצות שאצבעותיו של הטייקון ההפכפך הזה יתקרבו לכפתור האדום".
"אני מסרבת להתנבא לגבי טראמפ, כי בפעמים שבהן עשיתי את זה טעיתי בגדול", צוחקת ד"ר יעל שטרנהל, מרצה להיסטוריה אמריקאית מאוניברסיטת תל אביב. "עם זאת, יש לי תחושה שהסיפור הזה ימצה את עצמו".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.