חברת "אפק" לחיפושי נפט, בראשות השר לשעבר תת-אלוף (במיל') אפי איתם, החלה השנה לבצע ברמת הגולן קידוחים למטרת גילוי נפט. בשל ההתנגדות לקידוחיה, החברה מנסה לשכנע את הציבור ואת מקבלי ההחלטות בכדאיות המיזם, בין היתר על-ידי פריטה על רגשות פטריוטיים ודיבורים על "עצמאות אנרגטית", "מטמון אדיר", "מעצמת נפט" וכדומה. האם הדיבורים האלה מבוססים על נתונים אמיתיים?
צריכת מוצרי הדלק של ישראל ב-2014 הייתה כ-9.4 מיליון טונות. כלומר, כ-190 אלף חביות ליום בממוצע. האותיות הקטנות מראות ש"אפק" התייחסה להפקה (אם תהיה) בגודל 2,000-10,000 חביות נפט ליום - כמות של בין 1% ל-5.3% מהצריכה ב-2014. בהתחשב בשני המרכיבים העיקריים הנוספים בסל האנרגיה (גז ופחם), הנפט מהגולן יתרום רק 0.4%-2% לצריכה.
אף שניתן לטעון שכל עוד כמות הנפט בשטח לא ידועה, לא ניתן להעריך גם את גודל ההפקה - הטענה לא מדויקת מכמה סיבות. ראשית, שני קידוחים כבר הסתיימו (הראשון במאי), אבל באופן חשוד ובניגוד להצהרות השקיפות של החברה, פרט ל"סימני נפט" לא נמסר שום מידע ממשי, לא בוצעו מבחני הפקה, ובדיווחים לבורסה נכתב שטיב הממצאים לא ברור. ניתן לנחש שתגלית נפט ממשית הייתה מדווחת ברעש.
שנית, גם אם כמות הנפט בקרקע עצומה (דבר שהוא בספק), עדיין יש אילוצים פיסיקליים, כלכליים, סביבתיים וחברתיים, שצפויים להגביל את גודל ההפקה. למשל, יש צורך בתשתיות שטח והובלה יקרות. בנוסף, הצפי הוא לנפט שכלוא בסלע, דבר שייקר את ההפקה שכנראה תדרוש פעולות המרצה (ואולי גם סידוק, fracking) ומספר רב של קידוחים בעלי תפוקה נמוכה וקצרת מועד. שלישית, גיאולוג החברה, ד"ר יובל ברטוב, הודה בעבר שהפקה של 10%-20% מכל כמות שתימצא, היא הפקה חלומית, ובאותה הזדמנות התייחס להפקת 20-100 מיליון חביות, כלומר 40-200 ימי צריכה בלבד בנתוני 2014 (דלק גז פחם).
כלומר, אמנם יש סימני נפט בגולן, אבל מצד שני יש כמה סימני שאלה וקריאה ממשיים בנוגע לפרויקט, שמצביעים על מרכיב של אשליה בטענה על "עצמאות אנרגטית". גם בפרויקט חימום פצלי השמן בחבל עדולם, שהובל על-ידי חברת IEI, החברה-האחות של "אפק", שווקה אשליה: דובר על פוטנציאל של עשרות (ואף מאות) מיליארדי חביות נפט ועצמאות אנרגטית, כשבפועל תוכננה הפקת 50 אלף חביות נפט ליום, במקרה הטוב, ולפני קיזוז הפסדי האנרגיה הרבים שנבעו משיטת ההפקה.
ובחזרה לגולן, כאן קיים חשש לאשליה ממושכת, כי הפקת 20-100 מיליון חביות נפט בקצב של 10,000 חביות ליום תימשך בין חמש וחצי שנים ל-27.5 שנים. הניסיון העולמי מלמד, שהפקת נפט ממושכת מגדילה משמעותית את הסיכוי לאירועי זיהום חמורים, לדליפות חומרים רעילים ודליקים, לתאונות, לחבלות, לרעידות-אדמה, ולזיהום אוויר. מבהיל לחשוב שמפגעים כאלה ודומיהם (כמו אסון הנפט בערבה, בדצמבר 2014) יתרחשו באזור רגיש כמו הגולן, ישחיתו את שמורות הטבע היפות באזור, יזהמו את הכנרת, את מי התהום והנחלים, ויפגעו בבריאות, בחקלאות, ובתיירות.
מבחינה כלכלית, חשיבות הנפט כיום, בניגוד לעבר, פחתה, כי יש לו תחליפים. אחד מהם הוא הגז הטבעי שמחליף בהדרגה מוצרי דלק ופחם. אבל גז הוא משאב מתכלה שחלקו מיועד ליצוא, ולא למשק. תחליפים יותר מבטיחים הם האנרגיות המתחדשות והנקיות (כמו שמש ורוח), שתוך שנים ספורות צפויות לספק את כל צריכת החשמל של הגולן והגליל. תחום האנרגיה המתחדשת צובר תאוצה גדולה בעולם בשנים האחרונות, והוא הביא להרבה פיתוחים, אפשרויות תעסוקה, יצוא, שיפור הבריאות, ולירידת מחירים דרסטית (גם בישראל) של האנרגיה, דבר שצפוי להימשך בעתיד.
תיאורטית, אנרגיה מתחדשת משולבת עם מתקני אגירה, יכולה לספק את כל צריכת האנרגיה של ישראל, לדורות. היא תתרום גם ליציבות אנרגטית, כי פאנלים סולאריים שמותקנים על גגות בתים פרטיים, מבני ציבור, רפתות, וכדומה, אינם פגיעים כמו תחנות כוח, אינם חשופים לתנודות השוק, והם מחזיקים מעמד עשרות שנים, עם תחזוקה מינימלית.
לסיכום, מיזם הנפט בגולן נראה כמפוקפק ביותר. במקום להסתבך איתו, ישראל שטופת השמש (והרוח בגולן), יכולה כבר היום להחליט להפוך לאור לגויים בתחום האנרגיה הנקייה והמתחדשת, ובהמשך לזכות בעצמאות אנרגטית אמיתית.
הכותב הוא ד"ר למתמטיקה הנמצא בהשתלמות מחקרית (פוסט-דוקטורט) במכון למדעי המתמטיקה והמחשב, האוניברסיטה של סאו פאולו, ברזיל