הדלק ירד, למה המחיר עולה?

מי שרוצה לשלוט בחופש ניידות של אזרחים, לא מוריד מחירים

הירידה החדה במחירי הדלק עוררה ציפיות בקרב הציבור להוזלה גם במקומות אחרים, ובאופן טבעי, המטרה המיידית שסומנה היא תעריפי המוניות.

גם ארגוני הצרכנות התעוררו, ודרשו להוריד את המחיר ב-8%, ובמשרד התחבורה מיהרו להרים את הכפפה התקשורתית והוציאו הודעה: נציגי המוניות יוזמנו השבוע לשימוע כדי לדון בהוזלה.

שם, בדיונים, ייגמרו הכותרות ותתחיל המציאות: "דלק?", יגחכו נציגי המוניות, "זה בכלל לא מגרד את ההוצאות האמיתיות שלנו". ואז הם יסבירו את מה שבמשרד התחבורה כבר יודעים היטב: שהם משלמים המון במוסכים, שהפחת שלהם כפול ממכונית רגילה, שהביטוח יקר פי שלושה והכי חשוב: שנהג מונית משלם היום בין 600 (בפריפריה) ל-1,500 (בערים) שקלים בחודש דמי סדרנות לתחנה (או כמה מאות לגט טקסי), ואם אין לו מספר משלו (ולרבים מהם אין), הוא משלם שכירות לבעל הזיכיון למונית, עוד 1,500 עד 1,700 שקלים בחודש.

כך יוצא שעוד לפני ששילם על ליטר דלק אחד, כבר יש לו חור בכיס בעומק קרוב ל-3,000 שקלים, ולא בכדי רבים מהם אומרים שהם לא גומרים את החודש.

לו שר התחבורה רצה פתרון אמיתי, היה מבטל את מוסד התחנות והרישיונות למונית ופותח את שוק ההסעות ליוזמות מקומיות של תחבורה שיתופית. אבל אנחנו כבר יודעים מה השר כץ חושב על מיזמים כאלה. הוא הרי נכנס לעימות חזיתי מול ראש הממשלה כדי שמיזם כמו אובר-X לא יעשה עלייה (אובר היא רק דוגמה: שוק התחבורה הישראלי כלל לא צריך אותה, כי יש פה תשתית קיימת שאם רק תקבל אור ירוק לפעילות, מיד תיפרס פה רשת תחבורה שיתופית לתפארת).

למה כץ לא עושה את זה? הוא טוען שזה מתוך דאגה לנהגי המוניות, אבל לנו יש ניחוש אחר: שר התחבורה שולט בשוק הניידות.

הוא קובע מי יסיע אותנו, מתי ואיפה והוא קובע את התעריפים - מי ירוויח מהם ומי יפסיד. אם ייתן לשוק לפעול מעצמו, אנחנו נרוויח, אבל כץ יאבד את השליטה בנכס החשוב הזה.

לכן, אולי כדאי מראש להנמיך את הציפייה להוזלת תעריפי הסעות במוניות. קשה להאמין שזה יקרה.