על מה כל המהומה?

מומחה אנרגיה: סעיף היציבות שעומד במוקד הדיון בבג"ץ הוא לא באמת ל-10 שנים

קידוח לוויתן נפט גז / צילום: לילה כלכלי ערוץ 10
קידוח לוויתן נפט גז / צילום: לילה כלכלי ערוץ 10

אנחנו מפרים את הבטחתנו שלא לכתוב יותר על מתווה הגז, הבטחה שנתנו כאן לפני כחודשיים. לאחרונה קיבלנו שוב טלפון מאיש אנרגיה ותיק, בעל ניסיון של עשרות שנים בשוק הגז, אדם שעבד ועובד בין היתר בשוק הבינלאומי. הידע שלו בתחומי הגז, שוקי גז, שחקנים ומחירים גדול עשרות מונים משלנו, ואנחנו מניחים שגם משל כל עיתונאי אחר שעוסק בענייני הגז. על הפרק: סעיף היציבות שעומד במוקד הדיון בבג"ץ

"זה נראה לי כמו סערה בכוס תה", הוא אומר לנו. "אני לא יכול להגיד שאני לא מבין את המתנגדים, הסעיף הזה הוא בעייתי ויכול להיות כזה, בעיקר מפני שהוא קשה לאכיפה בכל מקום בעולם. אבל קודם כול, מה כולל סעיף היציבות? באופן כללי הוא מספק יציבות למשך 10 שנים מרגע שהועבר המתווה בחמישה תחומים: הראשון הוא מדיניות פיסקלית, כלומר, לא יהיו שינויים בחוקי מיסוי; התחום השני הוא יציבות במדיניות היצוא; השלישי הוא הבטחה שלא יחולו שינויים במבנה הבעלות על השדה; העניין הרביעי הוא פטור מביצוע מכירות נפרדות בלוויתן; החמישי הוא פטור מהכרזה על השותפות בלווייתן כמונופול.

סה"כ 5 שנים של יציבות

"לגבי שלושת הנושאים הראשונים, מובטחת יציבות ל-10 שנים, אך תקופת היציבות אינה מתחילה עם פיתוח לוויתן, כפי שחוזרים וכותבים בכמה עיתונים בישראל, אלא מתאריך העברת מתווה הגז, כלומר עד 2025. גם לגבי התחומים הרביעי והחמישי מובטחות 10 שנות יציבות (כלומר עד 2025), אבל כאן (ורק כאן) לממשלה יש האופציה להאריך את התקופה עד 2030 בנסיבות מסוימות".

- 10 שנים זו לא הבטחה מוגזמת? הרי המדינה משנה חוקים בכל שני וחמישי בתחומים רבים. למה חברות הגז צריכות ליהנות מפריבילגיה כזו?

"באשר לשינוי משטר המס, היציבות היא לא באמת ל-10 שנים. לוויתן יפותח לכל המוקדם ב-2020 ואין מסים שייגבו עד אז, מאחר שהשותפות יזכו להכרה רק בהוצאות, שהן גבוהות מאוד. כך, אנחנו נשארים עם חמש שנים נוספות, 2020-2025, שבהן סעיף היציבות יהיה רלוונטי. עם יציאת זרם הגז הראשון מלוויתן, החברות ישלמו עליו תמלוגים של 12.50% ממחירי היציאה מהבאר. זהו סעיף שאפילו ועדת ששינסקי או הכנסת שהעבירה את חוק ששינסקי לא שינו, מסיבה טובה. תמלוגים הם מסים רגרסיביים, שנוטשים אותם יותר ויותר ברחבי העולם, והממוצע העולמי שלהם הוא 7%-8%, כלומר הרבה מתחת למה שישראל מקבלת. בלי קשר למסים על רווחים (מס ששינסקי), שנגבים כמובן רק כשיש רווחים, ואפילו אם פקטור R בחוק ששינסקי יופחת ללוויתן מ-1.5 ל-1 (מדובר באופן החישוב של רווחי היתר בחוק ששינסקי - א"צ), מספר השנים שבהן לוויתן ישלם מסים גבוהים יותר מהגז הראשון ב-2020 עד סוף תקופת היציבות, 2025, יכול להיות רק שנתיים-שלוש. במחירי הנפט והגז הנמוכים בימינו, אני מסופק אם יהיו בכלל מסים גבוהים. לגבי מסי החברות, הממשלה שומרת לעצמה את הזכות לשנות אותם על בסיס ארצי, שכולל גם את חברות הגז.

"גם בנושא היצוא, סעיף היציבות אינו באמת רלוונטי ל-10 שנים, כי כל עוד אין גז שזורם אין יצוא. גם כאן, הסעיף מתייחס למעשה לשנים 2020-2025 בלבד. צריך גם לזכור שמדובר בשוק של קונים. כפי שקבעה חברת הייעוץ ווד מקינזי, יש כיום נכסי קידוח בשווי 320 מיליארד דולר למכירה בשוק העולמי! השותפות בלוויתן צריכות להשקיע עוד 1.5 מיליארד דולר עד סוף 2017, נוסף על 1 מיליארד דולר שהוצאו עד כה ו-4 מיליארד דולר בתוך חמש שנים. בתקופה שבה השגת מכירות גז היא משימה מורכבת, כדי לפתח את המאגר חייבים להבטיח לקוח או לקוחות עוגן בשוק היצוא. איך אפשר להעלות על הדעת שבעלות הזיכיון יוכלו להשיג זאת אם אפילו לפני שהפיתוח יסתיים ו/או בחמש השנים הקריטיות הראשונות של ההפקה, שבהן צריך להחזיר את ההשקעות ואת ההלוואות, הממשלה תוכל לבוא ולבטל את היצוא שכבר הוסכם בחוזים? זה בלתי אפשרי בכל שוק גז טבעי ובמיוחד בשוק המתואר כ"מוצף בנפט ובגז". מדוע שקונה בינלאומי יקנה גז משדה ישראלי תחת התנאי שהיצוא יכול להתבטל באופן שרירותי על ידי הממשלה באותן חמש שנים ראשונות קריטיות?"

 

דרוש דיווח מאוזן יותר

ולעניין היציבות ל-10-15 שנים בשיווק נפרד: "שיווק נפרד נשקל ונפסל במהירות על ידי ועדת צמח. כדי שיהיה שיווק נפרד בשדה גז משותף, כל צד צריך לדעת שהוא יכול למכור את כל הגז היחסי שלו מהשדה או לפחות אחוז פרופורוציונלי זהה לשותפיו, שאם לא כן, חלק מהצדדים השותפים לא יוכלו לממן את פיתוח השדה, או שהם יממנו את הפיתוח אבל ישלמו עבור תשתית שהם לא ישתמשו בה ויסבסדו כך למעשה את השותפים האחרים. שיווק נפרד בשוקי גז מיושם לעתים נדירות מאוד, ורק בשווקים שבהם הביקוש לגז הוא גדול בהרבה בכמויות ובמספר הקונים מאשר בישראל, וכאשר ברור שכל הגז מהשדה יכול להימכר כדי להבטיח שכל השותפים יכולים לשווק את כל התוצרת שלהם, כלומר שכל החלטות ההשקעה מגובות בתזרימי מזומנים דומים מאוד לכל השותפים.

"למעשה, כמה מדינות שקלו את היתרונות הכלכליים של שיווק נפרד לעומת השיווק המשותף וגילו שהוא אפילו לא מעשי. אף שזה אפשרי בשווקים ענקיים ובוגרים כמו צפון אמריקה ובריטניה, התברר שזה לא כלכלי בשווקים אחרים אם אין בהם מספר רב של לקוחות עם פרופיל ביקוש מגוון - חשמל, תעשייה, משקי בית, תחבורה, הימצאות של מתקני אחסנה, שוק ספוט ושוק לטווח קצר ומערכת מפותחת של העברת הגז, ואלה רק חלק מהדרישות של שיווק נפרד".

- אז איך אתה מסביר שמכון אוקספורד ללימודי אנרגיה שביצע מחקר בנושאים שקשורים ליציבות מתח על כך ביקורת?

(בשלב הזה קיבלנו נזיפה ומאוחר יותר נשלח לנו הדוח המלא של אוקספורד). "אתם ב'גלובס' בחרתם לצטט רק את הסיבות לכך שהיציבות אינה רצויה, אבל צריך לספק לקוראים דיווח מאוזן יותר. המחקר טען, בין היתר, כי 'סעיף היציבות הוא במהותו תופעה של חוזי מדינה ארוכי טווח, בניגוד לחוזים פרטיים ומסחריים או לחוזי מדינה לטווח קצר, שאינם חשופים בדרך כלל לסיכונים פוליטיים או רגולטוריים. לפי אחד החוקרים, סעיפי יציבות חיוניים לתעשיית הנפט. בלעדיהם, האפקטיביות של הסכמי נפט מוגבלת במקרים רבים. חברות נפט הן כה פגיעות לשינויים בכוח בתנאים הפיסקליים, שהן מתנהגות באופן שמרני (זהירה) בהרבה אם הן אינן יכולות להגביל את הסיכון הזה. כשהן יכולות לצמצם או לבטל אלמנטים מסוימים של סיכון, הן יכולות להיות אגרסיביות יותר בהשקעות שלהן'.

"נכון שרוב סעיפי היציבות נקבעים במדינות מתפתחות, אבל הסיבה לכך איננה מפני שהסעיפים הללו הם 'לא דמוקרטיים', אלא דווקא להיפך, מפני שהם נחוצים לחברות הנפט והגז שמתכננות השקעות התחלה אדירות במדינות שבהן המשטר או החוקים אינם יציבים מספיק כדי לגרום להם לחוש בנוח לבצע את ההשקעות. ישראל היא כמובן מדינת OECD, אבל היא מדינת גז טירונית ומדינה מתפתחת בכל הנוגע לשוק הגז שלה. כל מה שצריך לעשות הוא להביט על ההיסטוריה של השינויים התכופים שמגזר הנפט והגז בישראל עבר בחמש השנים האחרונות, ולהאזין למנהיגי מפלגה העבודה המכריזים בגלוי שכאשר הם יעלו לשלטון הם ישנו את הכללים, כפי ששלי יחימוביץ' אמרה רק בשבוע שעבר".