פרשת הבנק המחתרתי: מאיר אוחנה מערער על 10 שנות המאסר

אוחנה הורשע בהפעלת אחת ממכבסות הכספים הגדולות שנחשפו בשנים האחרונות, במסגרת פרשת הבנק המחתרתי בבורסה ליהלומים בר"ג, ונדון ל-10 שנות מאסר ומיליון שקל קנס ■ טוען בערעור: תקופת מאסר לא מידתית וחסרת תקדים

מאיר אוחנה / צילום: שלומי יוסף
מאיר אוחנה / צילום: שלומי יוסף

10 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי וקנס של מיליון שקל - זהו העונש החמור שהוטל בדצמבר אשתקד על היהלומן מאיר אוחנה, שהורשע בהפעלת אחת ממכבסות הכספים הגדולות שנחשפו בישראל בשנים האחרונות - במסגרת פרשת "הבנק המחתרתי" בבורסה ליהלומים ברמת-גן.

כעת מערער אוחנה לבית המשפט העליון, הן על הרשעתו בעבירות על חוק איסור הלבנת הון, בעבירות מס ובעבירות של קבלת דבר במירמה וזיוף מסמכים; והן על גזר דינו. 

בערעור, שהוגש בימים האחרונים בידי עורכי הדין עדי ברקאי ומשה שמיר, טוען אוחנה כי מדובר בתקופת מאסר לא מידתית וחסרת תקדים ביחס לעבירות שנעברו. לטענתו, "במקרים חמורים מהמקרה דנן, במקרים של נסיבות מכוערות למדי, נקבעו מתחמי ענישה מתונים בהרבה מהמתחם שנקבע בעניינו".

ערעורו של אוחנה מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין החמורים שניסח נגדו השופט דוד רוזן. "אוחנה פעל בצורה מתוחכמת להוצאת כספים מחוץ לגבולות המדינה, תוך סיכול מכוון ושיטתי של חובות הדיווח העומדות בליבו של משטר איסור הלבנת ההון, ותוך הנפקת חשבוניות כוזבות בהיקפי ענק וזיוף מסמכים רבים לצורך רמייתן של רשויות המכס והמס", כתב השופט רוזן בגזר הדין.

"מדובר במכונה משוכללת ומתוחכמת של זיוף והונאה", הוסיף השופט, "מכונה, שנבנתה על-ידי אוחנה והופעלה על-ידו, לצורך העברת מאות מיליוני שקלים לחו"ל בדרכים עקלקלות של שבילים נעלמים ומוסתרים".

אוחנה, יהלומן רשום בבורסה ליהלומים, הורשע כי פעל בשנים 2011-2010, בשיתוף-פעולה עם מנחם מגן ודורון אלעד, שני בעלי העסק שכונה "הבנק המחתרתי", אך גם כ"עסק" עצמאי, במנותק מהשניים. זאת, במסגרת תעשיית הלבנת הון וזיוף החשבוניות, תוך קבלת כספים בחשבונות בנק סודיים בחו"ל; תעשייה שהיקפה נאמד במיליארדי שקלים, שפעלה בקרב היהלומנים הישראלים עד לשנים האחרונות.

לפי הרשעתו, אוחנה הפעיל צ'יינג' שנתן שירותי מטבע ועסק בניכיון צ'קים, תוך אספקת חשבוניות פיקטיביות ליהלומנים שונים בבורסה. זאת, כדי לסייע בידיהם בהלבנת הון, הסתרת רווחים או יצירת מצגים של עסקאות יהלומים שלא היו מעולם, לצרכים שונים.

בסך-הכול סייע אוחנה להוצאת כספים לחו"ל של יהלומנים שונים, ללא דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון ובמסווה של יבוא יהלומים, בהיקף של 100 מיליון דולר לפחות. זאת, תוך ביצוע שורת מעשי מירמה כלפי מפקחי מכס של משרד התמ"ת בבורסה ליהלומים, הונאת פקידי בנק שונים ותוך גריפת עמלות בהיקף של מיליוני שקלים.

הרשעתו של אוחנה הצטרפה להרשעה נוספת בפרשה, זו של מגן - אחד מבעלי הבנק המחתרתי - שהודה בכל העבירות שיוחסו לו, ונשפט ל-4 שנות מאסר בפועל; וכן ל-6 כתבי אישום נוספים התלויים ועומדים בפני בית המשפט, רובם כנגד לקוחות בולטים של הבנק המחתרתי.

השופט רוזן נימק בגזר הדין מדוע עונשו של מגן, שהיה שותפו של אוחנה למעשים והורשע בעבירות דומות, אינו מהווה אמת-מידה ראויה לעונש שראוי להטיל על אוחנה. בין היתר ציין השופט כי שיעור הרווחים של מגן בעסקיהם הבלתי חוקיים היה נמוך משמעותית מזה של אוחנה. כמו כן ציין השופט את שיתוף-הפעולה של מגן בחקירה, שהביא בין היתר ליכולת להוכיח את העבירות המיוחסות לאוחנה ולהגיש כתבי אישום נגד הנאשמים הנוספים בתיק.

בערעורו על קביעות בית המשפט המחוזי כנגדו, טוען אוחנה כי שגיאתו של בית המשפט המחוזי בולטת לנוכח הפער העצום בין העונש שהוטל עליו לבין עונשים שהוטלו על נאשמים אחרים בפרשה. לטענת אוחנה, "מדובר בפערים בלתי סבירים הפוגעים, פגיעה של ממש, בעיקרון אחידות הענישה, שהינו עיקרון יסוד בתורת הענישה".

אוחנה משרטט בערעורו טבלת המשווה בין מעשיו לעומת מעשיו של נאשם אחר בפרשה, מנחם מגן, וטוען כי בעוד שהיקף החשבוניות הכוזבות של מגן היו בסך של 330 מיליון שקל, במשך 7 שנים, ולא שולם כל מס בגינן, ונגזרו עליו 4 שנות מאסר - הרי שהיקף החשבוניות של אוחנה היו בסך של כ-100 מיליון שקל, במשך שנתיים, הוא שילם מס על ההכנסה המדווחת, ובכל זאת ספג עונש של 10 שנות מאסר.

לטענת פרקליטו של אוחנה, מתחם העונש ההולם ביחס למנחם מגן, אשר היקף העבירות שלו הוא פי 3 מהיקף העבירות של אוחנה, על פני 7 שנות מס, ואשר הורשע בהפצת חשבוניות כוזבות בהיקף עצום ובלתי נתפס - הוא מצומצם באופן דרמטי מהמתחם אשר נקבע עבור אוחנה.

אשר לעצם ההרשעה, אוחנה טוען בערעורו כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר קבע כי הוא לא ביצע כלל עסקאות יהלומים בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, קביעה שהובילה את בית המשפט המחוזי למסקנה כי החשבוניות שהוציא אוחנה היו כולן כוזבות.

לטענת אוחנה, "מדובר בשגיאה של ממש מצד בית המשפט המחוזי, שגיאה היורדת לשורשו של עניין, שכן הוכח בראיות ודברי עדים שונים כי המערער מעולם לא פסק מלעבוד במקצועו כסוחר יהלומים וביצע עסקאות יהלומים אמיתיות גם בתקופה הרלוונטית".

אוחנה מפרט בערעורו שורה ארוכה של עדויות שלפיהן לטענתו ניתן ללמוד על ביצוע עסקאות יהלומים אמיתיות, רבות וחוקיות. עוד טוען אוחנה כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר קבע את היקף העבירות בהן הרשיע אותו, אף שלטענתו אלה לא הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים. 

פרקליטו של אוחנה, עו"ד עדי ברקאי, מסר: "אנו סבורים כי בחלק מן הרכיבים ההרשעתיים והעונשיים המופיעים בפסק הדין שניתן בפרשה, ניתן היה לפסוק אחרת. ישנן מספר קביעות, מסקנות ואומדנים של בית המשפט המחוזי, שלדעתנו יש להעמיד בפני ביקורת שיפוטית נוספת.

"אנו סבורים כי העונש שנגזר על מר אוחנה הוא מעל ומעבר לרף העליון שנפסק בדרך-כלל בנסיבות העניין ובנסיבות דומות, ולדעתנו יש מקום נרחב להקל על מר אוחנה, הן בהיקף העבירות שבהן הורשע והן בעונש הקיצוני והכבד שהוטל עליו בגינן".