סימנס והשוחד: לאן נעלמו עוד 7 מיליון דולר ששולמו בישראל?

ב-2008 הודה קונצרן סימנס, במסגרת הליך משפטי בארצות-הברית, בהפעלת מערכת שוחד גלובלית ■ בין השאר הודתה החברה כי שילמה שוחד בכ-20 מיליון דולר בישראל, אולם עד כה נחשפו רק 13 מיליון דולר מהם

סימנס / צילום: בלומברג
סימנס / צילום: בלומברג

בשנת 2008 הודה קונצרן סימנס, במסגרת הליך משפטי בארצות-הברית, בהפעלת מערכת שוחד גלובלית בהיקף ובתכנון שלא התרחש מעולם. ההודאה כללה גם פירוט של הכספים ששולמו בכל מדינה בשיטה של העברת הכסף דרך "יועצים", ומהם לחשבונות בנק חשאיים של בכירים בגופים המזמינים. הקונצרן שילם אז קנס של 1.6 מיליארד דולר בגרמניה ועוד מיליארד דולר בארה"ב. במסגרת אותה הודאה אף נודע כי החברה שילמה לגורמים שונים בישראל שוחד בהיקף של 20 מיליון דולר.

אתמול (ב') הוגש כתב אישום כנגד 6 בכירים בחברת החשמל על קבלת שוחד מסימנס. השוחד, נטען, ניתן כנגד הטיית מכרזים והעדפת סימנס בהזמנה של טורבינות לייצור חשמל ומערכת ה-DMS לבקרה ושליטה על מערכת החשמל. "מאמצע שנות ה-90' התחיל עשור של שכרון חושים ביחסים בין חברת החשמל לבין סימנס", סיפר אתמול ל"גלובס" אחד מאותם 6 בכירים שהוגש נגדם כתב האישום.

כך שעם סכומי השוחד שקיבלו הבכירים בחברת החשמל (כ-9 מיליון דולר), ובתוספת השוחד ששולם לשופט לשעבר דן כהן היושב כיום בכלא בגין הפרשה (כ-4 מיליון דולר), אפשר לעשות את החשבון הכספי: יש עוד כ-7 מיליון דולר שלא ידוע לאן בדיוק הלכו. האם לבכירים נוספים בחברת החשמל שחוקרי רשות ניירות ערך לא עלו עליהם? אולי לגורמים העוסקים ברגולציה? האם שולם שוחד בפרויקטים אחרים של קונצרן סימנס בישראל שאינם קשורים לחברת החשמל?

פטור ממכרז

בשנים האחרונות פורסמה ב"גלובס" סדרה של תחקירים על פעילותה של סימנס בישראל מול גופים מרכזיים במשק. הלקוח הגדול ביותר של סימנס בישראל הוא כמובן חברת החשמל.

בדצמבר האחרון חשף "גלובס" דוח פנימי על 6 עסקאות שבהן חברת החשמל רכשה טורבינות מסימנס, אלה שבגינן הוגש כתב האישום. כשבעלי תפקידים בכירים וחברי ועדת מכרזים ברשימת מקבלי השוחד, השיטה, מסתבר, לא הייתה מסובכת במיוחד: סימנס הוגדרה שוב ושוב כמציע יחיד, לפעמים בתוספת נימוק של דחיפות, ובחלק מהמקרים ניתן לבצע את העסקה בפטור מחובת מכרז.

מקרה נוסף קשור לרכבת ישראל. ב-2004 פרסמה הרכבת מכרז לרכישת 86 קרונות ואופציה לרכישת 118 קרונות, עליו התחרו החברות אלסטום, בומברדייה וסימנס. מי שהיה מנכ"ל רכבת ישראל לפני המכרז, עמוס עוזני, היה במקביל יועץ של רכבת ישראל ושל סימנס. במהלך המכרז הוחלפו מנכ"לים של הרכבת בקצב מזורז. אלסטום ובומברדייה התלוננו על ניהול המכרז באופן מוזר וללא שקיפות, עם דרישות לא מקובלות והתארכות הליכים חריגה. אצל מבקר המדינה הצטבר מידע, שבסופו של דבר הגיע ליחידה הארצית לחקירות הונאה.

בינואר 2006 זכתה סימנס בפרויקט במחיר של 124 מיליון אירו לעומת 126 מיליון אירו בהצעת בומברדייה; ו-127 מיליון אירו בהצעת אלסטום. בקרונות שסימנס סיפקה התגלו מאוחר יותר פגמים ותקלות, עד כדי כך שחברות הייעוץ של הרכבת המליצו להיפטר מהם.

רשות שדות התעופה התחילה ב-2001 את ההכנות להקמת מערכות שונות בטרמינל 3 החדש בנתב"ג, ובין השאר מערך בידוק בטחוני אוטומטי של מזוודות הנוסעים בטרמינל, מערך המכונה HBS.

באותה תקופה היועץ המשפטי החיצוני של רשות שדות התעופה היה השופט לשעבר דן כהן.

במכרז התמודדו שתי חברות: סימנס וקריספלנט מדנמרק. בתחקיר "גלובס" נחשפה העובדה שרשות שדות התעופה העסיקה כיועץ מומחה גרמני בשם קלאוס שילדגה, שהיה בקשרים עסקיים עם סימנס בתקופה שבה השתתף בעריכת המכרז - עובדה שלדברי הרשות נודעה לה רק בדיעבד.

במאי 2009 הודיעה רש"ת על הוצאת קריספלנט מהמכרז, והתקשרה עם סימנס בהליך של מציע יחיד הפטור ממכרז להספקת מערכת בידוק המזוודות בהיקף של 150 מיליון שקל.

תחקיר "גלובס", 10.3.11
 תחקיר "גלובס", 10.3.11

תחקיר "גלובס", 15.12.15
 תחקיר "גלובס", 15.12.15

תחקיר "גלובס", 30.7.14
 תחקיר "גלובס", 30.7.14