החיים על פי מאסק

הספר "אילון מאסק: היזם הנועז המעצב את עתידנו" מאת אשלי ואנס מספק הצצה לחייו של אחד היזמים המסקרנים הפועלים בעמק הסיליקון הספר, המבוסס על שיחות עם מאסק ועל ראיונות עם כ-300 איש, ובהם בני משפחתו הקרובים, היה רב-מכר של "ניו יורק טיימס" ונבחר לאחד הספרים הטובים של השנה על ידי "וול סטריט ג'ורנל" עם צאתו בעברית, בהוצאת מטר, אנחנו מביאים כאן קטעים נבחרים מתוכו

1

יישוב מאדים

"אנחנו צריכים להבין איך להגיע למצב של כמה שיגורים ביום", אמר מאסק. "מה שחשוב לטווח הרחוק הוא להקים בסיס בר-קיימא במאדים - זה ידרוש מיליוני טונות של ציוד ובטח גם כמה מיליוני אנשים. אז בכמה שיגורים מדובר? אם שולחים מאה אנשים בכל פעם, שזה הרבה לנסיעה ארוכה כל כך, אתה צריך 10,000 טיסות כדי להגיע למיליון איש. אז 10,000 טיסות, למשך כמה זמן? אם אתה משגר למאדים רק פעם בשנתיים, אתה תצטרך 40-50 שנה.

"הדבר החשוב הוא להגיע להיתכנות כלכלית לנסיעה של אדם יחיד למאדים. אם זה עולה מיליארד דולר לאדם, לא תהיה שום מושבה במאדים. אם המחיר ירד למיליון או לחצי מיליון דולר לאדם, אני חושב שיהיה סיכוי טוב להקמת מושבה אנושית בת-קיימא במאדים. יהיו מספיק אנשים שיסכימו למכור את כל רכושם על כדור הארץ ולעבור לשם. זה לא תיירות. זה כמו המהגרים שבאו לאמריקה בימי העולם החדש. אתה עובר, מוצא שם עבודה ומסתדר. אם פותרים את בעיית התחבורה, זה לא כל כך קשה לבנות חממה שקופה עם ויסות לחץ אוויר שאפשר לגור בה. אבל אם אתה לא יכול להגיע לשם, זה ממילא לא משנה.

"בסופו של דבר צריך לחמם את מאדים אם רוצים שהוא יהיה כוכב דומה לכדור הארץ, ואין לי תוכנית לזה. זה ייקח הרבה זמן בנסיבות הכי טובות. זה בטח ייקח, לא יודע, משהו בין מאה לאלף שנה. הסיכוי להתאים את פני השטח ואת האטמוספירה בתקופת חיי אינם קיימים. אולי לא אפס, אבל 0.001 סיכויים, ועם מאדים צריך לנקוט אמצעים דרסטיים ביותר. אני אעלה על הטיסה הראשונה למאדים רק אם אני אהיה בטוח שספייס-אקס תסתדר בלעדיי אם אני אמות", הוא אמר. "אני רוצה לנסוע, אבל לא חייב. ביקור שלי במאדים הוא לא העיקר פה, אלא היכולת להביא לשם מספר רב של אנשים.

"זה לא נראה לי חכם", הוא אמר. "זה כמו שמנכ"ל בואינג יהיה טייס ניסוי למטוס חדש. זה לא נכון לספייס-אקס ולא לעתיד של חקר החלל. אולי אני אטוס גם, אחרי שלוש או ארבע שנים של טיסות לשם. האמת, גם אם לא אגיע לחלל לעולם זה בסדר. המטרה היא למקסם את תוחלת החיים הצפויה של האנושות".

2

התחרות עם ג'ף בזוס

הטכנולוגיה הוכיחה את יעילותה עד כדי כך שהמתחרים של ספייס-אקס התחילו לחקות אותה וניסו לגנוב את מומחי החברה בתחום. בלו אוריג'ין, חברת הטילים אפופת החשאיות של ג'ף בזוס, הייתה אגרסיבית במיוחד וחטפה את ריי מירייקטה, אחד המומחים הגדולים בעולם לריתוך בחיכוך, וגרמה לקרע עמוק ביחסים עם מאסק. "בלו אוריג'ין עושה פעולות כירורגיות כאלה על טאלנטים מומחים ומציעה להכפיל להם את המשכורת. אני חושב שזה מיותר ולא יפה", אמר מאסק. בשלב כלשהו הכניסה החברה סנן מיילים לאיתור כל מייל עם המילים "בלו" או "אוריג'ין", בניסיון לחסום את גניבת המוחות. מערכת היחסים בין מאסק לבזוס העכירה, והם כבר לא מפטפטים להנאתם על השאיפה המשותפת שלהם להגיע למאדים. "אני חושב שלבזוס יש רצון בלתי נשלט להיות המלך בזוס", אמר מאסק. "יש לו מוסר עבודה בלתי מתפשר והוא רוצה לשלוט במסחר האלקטרוני. אבל האמת היא שהוא לא הבן אדם הכי כיפי בעולם. הפטנט שלו מגוחך ברמות. אנשים מציעים נחיתות על פלטפורמות צפות על הים כבר 50 שנה. אין מצב בעולם שהפטנט יאושר. זה כמו הביצים הירוקות והפאקינג נקניק של ד"ר סוס. כל כך הרבה פעמים הציעו את זה. הבעיה היא לעשות את זה וממש ליצור טיל שיכול להפוך את זה למציאות".

3

ראיונות עבודה

כמו חברות טכנולוגיה רבות, המועמדים לעבודה בספייס-אקס עוברים סדרה של ראיונות ומבחנים. חלק מהראיונות אינם יותר משיחה נינוחה שבה שני הצדדים מנסים לאמוד זה את זה; באחרים צריך לפתור חידות, לפעמים קשות. המהנדסים עוברים בדרך כלל את החקירות הקשות ביותר, אבל גם אנשי עסקים ואנשי מכירות עוברים מסע ייסורים. מתכנתים שמצפים להתקבל על סמך אתגרים סטנדרטיים זוכים להתפכחות אכזרית. חברות שרוצות לאתגר מפתחי תוכנה מבקשות מהם בדרך כלל לפתור בעיות שדורשות כתיבה של עשרים או שלושים שורות קוד. בעיה סטנדרטית של ספייס-אקס דורשת 500 שורות קוד או יותר. כל המועמדים שצולחים את שרשרת הראיונות נדרשים לבצע עוד מטלה אחת. הם מתבקשים לכתוב חיבור ובו להסביר למאסק מדוע הם רוצים לעבוד בספייס-אקס.

הפרס על פתרון החידות, הפגנת תחכום בראיונות וכתיבת חיבור טוב הוא פגישה עם מאסק. הוא ראיין כמעט כל אחד מאלף העובדים הראשונים של ספייס-אקס, כולל שרתים וטכנאים, והמשיך לראיין את המהנדסים גם כשמצבת העובדים של החברה המשיכה לגדול. כל עובד פוטנציאלי מקבל אזהרה לפני הפגישה עם מאסק. משך הראיון, נאמר להם, יכול לקחת בין 30 שניות לרבע שעה. אילון כנראה ימשיך לכתוב מיילים ולעבוד בחלק הראשון של הראיון ולא ידבר הרבה. לא להיבהל. זה בסדר. בסופו של דבר הוא יסתובב אליך. אבל גם אז הוא יכול לא ליצור קשר עין או ממש להכיר בנוכחותך. לא להיבהל. זה בסדר. כשיגיע הזמן, הוא ידבר איתך. מהנקודה הזו והלאה, הסיפורים שמספרים המהנדסים שמאסק ראיין אותם נעים על הטווח שבין עינוי להתעלות.

4

הפיטורים של העוזרת הנאמנה

הדוגמה הבולטת ביותר לסגנונו הקשוח לכאורה של מאסק התרחשה בראשית 2014 כשהוא פיטר את מרי בת בראון. אם נאמר שהיא הייתה עוזרת בכירה נאמנה עדיין נמעיט מאוד בערכה. בראון הייתה לפעמים כמו הארכה של מאסק - הישות היחידה שידה הייתה בכל העולמות שלו. במשך יותר מעשור היא נתנה את כל חייה למאסק, דילגה כל שבוע בין לוס אנג'לס לעמק הסיליקון, ועבדה עד מאוחר כל לילה ובסופי שבוע. בראון ניגשה אל מאסק וביקשה השוואת שכר לרמת ההנהלה הבכירה של ספייס-אקס, בטענה שהיא מטפלת בחלק ניכר מסדר יומו של מאסק בשתי חברות, עוסקת ביחסי ציבור ולא פעם מקבלת החלטות עסקיות. מאסק אמר לה בתשובה שהיא תצא לחופשה בת שבועיים, ובזמן הזה הוא ימלא את מקומה ויאמוד כמה קשים תפקידיה. כשבראון חזרה, מאסק הודיע לה שהוא כבר לא צריך אותה, ושהוא ביקש מהעוזרת של גווין שוטוול להתחיל לקבוע את הפגישות שלו. בראון, עדיין נאמנה ופגועה, לא רצתה לדבר על זה איתי. מאסק אמר שהיא התחילה לדבר בשמו יותר מדי בחופשיות ושלמען האמת, היא צריכה לארגן לעצמה חיים. אחרים רטנו שבראון וריילי [אשתו השנייה של מאסק] לא הסתדרו ושמכאן נבע גירושה של בראון. מאסק נזכר, "אמרתי לה, 'תראי, אני חושב שאת חשובה לנו מאוד. אולי התשלום הזה הולם. את צריכה לקחת שבועיים חופש, ואני אעריך אם זה נכון או לא'. לפני שזה עלה, הצעתי לה כמה וכמה חופשות על חשבוננו. באמת רציתי שהיא תצא קצת לחופש. כשהיא חזרה, המסקנה שלי הייתה שמערכת היחסים בינינו כבר לא עובדת. 12 שנים זה לא רע בכלל, לכל עבודה. היא תעשה עבודה מצוינת בשביל מישהו אחר". לדבריו של מאסק, הוא הציע לבראון תפקיד אחר בחברה. היא סירבה להצעה בכך שיותר לא הגיעה למשרד. מאסק שילם לה 12 חודשי משכורת ולא דיבר איתה מאז.

לא משנה מה באמת קרה, זה נראה רע. העובדה שמאסק מוכן לוותר על בראון ועוד בצורה כל כך קרה ופתאומית הייתה שערורייתית בעיני עובדים בספייס-אקס ובטסלה והיוותה את האישור הסופי לסטואיות האכזרית של מאסק. סיפור עזיבתה של בראון הפך לחלק בלתי נפרד מהדיבור על חוסר יכולתו של מאסק לחוש אמפתיה. הוא השתלב בסיפורים אחרים על מנהגו האגדי של מאסק להשתלח בעובדיו ולנעוץ בהם חצי ביקורת דוקרניים בזה אחר זה. אנשים גם קישרו את ההתנהגות הזו שלו לתכונותיו המשוגעות האחרות. הוא ידוע בכך שהיה מתעכב על טעויות הקלדה במיילים עד לרמה שהוא לא מצליח להתעלם מהטעויות ואפילו לא קורא את תוכן ההודעה עצמה. גם במצבים חברתיים מאסק עשוי לקום פתאום מהשולחן בלי שום הסבר, בלי להגיד מילה, ולצאת להביט בכוכבים, רק כי הוא לא סובל טיפשים ואין לו סבלנות לסמול-טוק. אחרי שהיו עדים להתנהגויות שונות שלו, עשרות אנשים אמרו לי שהם הגיעו למסקנה שמאסק נמצא אי שם על הספקטרום האוטיסטי ושהוא מתקשה להתחשב ברגשות של אנשים אחרים ולגלות אכפתיות למצבם.

5

השנאה לראשי תיבות

אחד המיילים המפורסמים הגיע במאי 2010 עם שורת הנושא "ראשי תיבות מעצבנים":

קיימת בספייס-אקס נטייה מזדחלת להשתמש בראשי תיבות מומצאים. שימוש מופרז בראשי תיבות מומצאים הוא מכשול ניכר בתקשורת, ושמירה על תקשורת טובה ככל שאנו צומחים הינה חשובה ביותר. אם פה ושם מישהו ממציא כמה זה לא כל כך נורא, אבל כשאלף איש ממציאים אותם כל הזמן, התוצאה היא מונחון ענק שנצטרך לספק לכל עובד חדש בחברה. אף אחד לא יכול לזכור כל כך הרבה ראשי תיבות, ואנשים לא רוצים שיחשבו שהם טיפשים בישיבות, אז הם פשוט יושבים בשקט ולא מבינים על מה מדברים. זה קשה במיוחד לעובדים חדשים.

זה חייב להיפסק מיד או שאנקוט צעדים דרסטיים - נתתי מספיק אזהרות במשך השנים. ראשי תיבות שלא עברו אישור שלי לא ייכנסו לרשימת המונחים של ספייס-אקס. ראשי תיבות קיימים שאינם מוצדקים הגיונית יבוטלו, כפי שביקשתי בעבר.

לדוגמה, מתקני ניסוי המנועים לא יכונו "HTS" (horizontal test stands) או "VTS" (vertical test stands). אלה הן שתי דוגמאות מטומטמות במיוחד, היות שהן מכילות מילים מיותרות. כל מכשיר במתקן הניסוי שלנו הוא מן הסתם מיועד לניסוי ולכן המילה *test* מיותרת. 3-VTS היא מילה בת ארבע הברות, לעומת שתי הברות בלבד במילה tripod (חצובה), כך שמילת הקיצור היא ארוכה יותר מהמילה עצמה!

המבחן לראשי תיבות הוא לשאול האם הם עוזרים או מפריעים לתקשורת. ראשי תיבות שרוב המהנדסים מחוץ לספייס-אקס מכירים, כמו GUI, הם בסדר. בסדר גם להמציא ראשי תיבות או קיצורים חדשים מדי פעם, בהנחה שאאשר אותם, למשל MVac ו-M9 במקום Merlin 1C-Vacuum או Merlin 1C-Sea Level, אבל יש לצמצמם מקרים אלה למינימום.

6

המקלארן של מאסק

מאסק קנה את המקלארן ממוכר בפלורידה וחטף אותה מתחת לאפו של ראלף לורן, שגם הוא התעניין ברכישתה. אפילו אנשים עשירים מאוד כמו לורן נוטים בדרך כלל לשמור משהו כמו מקלארן לאירועים מיוחדים או לנסיעות כיף בסופי שבוע. אבל לא מאסק. הוא נהג בה ברחובות עמק הסיליקון והחנה אותה מול משרדי X.com. חבריו נחרדו לראות יצירת אמנות כזו סופגת לשלשת ציפורים או עומדת בסתם מגרש חניה של סופר. יום אחד שלח לפתע מאסק מייל לאדם שכמוהו החזיק במקלארן, לארי אליסון, מיליארדר, ממייסדי חברת התוכנה אורקל, כדי לשאול אם הוא רוצה להתחרות איתו במסלול מירוצים, סתם לכיף. ג'ים קלארק, עוד מיליארדר שאהב דברים שזזים מהר, שמע על ההצעה ואמר לחבר שהוא צריך למהר לסוכנות פרארי המקומית לקנות לעצמו משהו שיוכל להשתתף בתחרות. מאסק הצטרף למועדון של הגדולים. בשנה שאחרי כן, בזמן שנהג בסנד היל רוד בדרך לפגישה עם משקיע, מאסק פנה אל חבר שישב איתו במכונית ואמר, "שים לב". הוא לחץ על דוושת הדלק, סטה לנתיב הסמוך, האיץ ועלה על גדר ההפרדה, ומעוצמת הפגיעה הסתחרר באוויר כמו צלחת מעופפת. החלונות והגלגלים התנפצו לרסיסים, וגוף המכונית ניזוק. מאסק פנה שוב אל חברו ואמר, "הקטע הוא שאין לי ביטוח אפילו". למשרדו של המשקיע הגיעו השניים בטרמפ.

7

הכסף בתחילת הדרך

לזכותו של מאסק ייאמר שהוא עצמו לא ממש האמין בכל הפרסונה הזו של נער השעשועים. את רוב הכסף שהוא הרוויח מ-Zip2 הוא השקיע ב-X.com. להחלטתו היו סיבות מעשיות. משקיעים נהנים מהטבת מס אם הם משקיעים סכומים בלתי צפויים ביוזמות חדשות בתוך חודשיים. אבל אפילו במושגי הסיכון הגבוה הנהוג בעמק הסיליקון היה זה מעשה מדהים לקחת הון חדש גדול כל כך ולהשקיע אותו במשהו כל כך מלא חורים כמו בנקאות מקוונת. בסך הכול, מאסק השקיע כ-12 מיליון דולר ב-X.com, ונותר, אחרי מ*סים, עם כ-4 מיליון בחשבונו הפרטי. "זה חלק ממה שמבדיל את אילון מבני תמותה רגילים", אמר אד הו, מנהל ב-Zip2 לשעבר, שהמשיך עם מאסק והקים איתו את X.com. "הוא מוכן לקחת סיכונים אישיים אדירים. כשעושים עסקה כזו, או שזה משתלם, או שאתה מוצא את עצמך בסוף על ספסל בתחנת אוטובוס".

8

ההתנגדות להנפקת ספייס-אקס (מייל לעובדים)

7 ביוני, 2013

הנפקה לציבור

בהקשר של דבריי האחרונים, אני חש דאגה גוברת יותר ויותר סביב היציאה להנפקה לפני שמערכת התחבורה למאדים תהיה קיימת. יצירת הטכנולוגיה הדרושה לקיום חיים על המאדים הינה ותמיד הייתה מטרתה המהותית של ספייס-אקס. אם ההפיכה לחברה ציבורית תצמצם את הסבירות להגשמתה, אז אסור לנו לעשות את זה לפני שפרויקט מאדים מגיע לשלב איתן ויציב. נוכח הניסיון שלי עם טסלה ועם סולאר סיטי, אני חושש לכפות את הצעד הזה על ספייס-אקס, במיוחד לאור אופייה של המשימה כפרויקט לטווח רחוק.

עובדי ספייס-אקס שטרם התנסו בהשתייכות לחברה ציבורית עשויים לחשוב שזהו צעד נחשק. הוא לא. מניות של חברות ציבוריות, במיוחד אם מעורבים שינויים טכנולוגיים מרחיקי לכת, הופכות להיות נדיפות ביותר, אם בגלל סיבות הקשורות בביצוע הפנימי של השינויים, או מסיבות שאינן קשורות לדבר מלבד המצב הכלכלי. דעתם של אנשים מוסחת עקב התנהגותן המאנית-דפרסיבית של המניות במקום שיתרכזו ביצירת מוצרים מעולים.

ואלה שחושבים שהם חכמים כל כך שהם יוכלו להערים על המשקיעים בשוק וימכרו את מניות ספייס-אקס "ברגע הנכון", הרשו לי לנפץ את האשליה. אם אתם באמת יותר טובים מרוב מנהלי קרנות הגידור, אז אין לכם מה לדאוג לערך מניות ספייס-אקס שברשותכם, אתם יכולים פשוט להשקיע במניות של חברות ציבוריות אחרות ולהרוויח מיליארדים.

9

הימים הראשונים של טסלה

אילו מישהו מדטרויט היה עוצר לביקור בטסלה מוטורס בשלב הזה, הוא היה פורץ בצחוק היסטרי. מומחיות החברה בתעשיית הרכב הסתכמה בכך ששניים מהם אהבו מאוד מכוניות ואחר יצר סדרה של פרויקטים לירידי מדע, בטכנולוגיה שנחשבה בתעשיית הרכב לבדיחה. ולא רק זאת, אלא שלצוות המייסדים לא הייתה כל כוונה לפנות לדטרויט לייעוץ בהקמת חברה לייצור מכוניות. לא, טסלה תעשה מה שכל סטארט-אפ אחר מעמק הסיליקון עשה לפניה, כלומר תגייס כמה מהנדסים צעירים ורעבים ותלמד תוך כדי תנועה. לא חשוב שבאזור מפרץ סן פרנסיסקו לא היה שום ניסיון עבר שהוכיח כי המודל הזה יכול לעבוד גם עם משהו כמו מכונית, ושלבניית חפץ פיזי מורכב אין הרבה במשותף עם כתיבת שורות קוד. מה שכן היה לטסלה, לפני כולם, היא ההבנה שסוללות ליתיום יון 18650 התקדמו הרבה והיו טובות מאוד עכשיו, והיו עתידות להמשיך להשתפר. התקווה הייתה שזה, בשילוב עם מאמץ ושכל, יספיק.

10

שנאת העשירים

טסלה הרוויחה ביושר הרבה מתשומת הלב השלילית. אבל מאסק הרגיש שהאקלים הסביבתי של 2008, עם שנאת הבנקאים והעשירים, הפך אותו למטרה עסיסית במיוחד. "הייתה הרבה שמחה לאיד באותה תקופה, וזה היה נורא בכל כך הרבה מובנים. ג'סטין [אשתו הראשונה[ עינתה אותי בתקשורת. כל הזמן היו כתבות שליליות על טסלה, והסיפורים על הכישלון השלישי של ספייס-אקס. זה כאב. מאוד. יש לך פתאום ספקות ענקיים שהחיים שלך לא עובדים, המכונית שלך לא עובדת, אתה מתגרש מאשתך וכל הדברים האלה. הרגשתי חרא. לא חשבתי שנצא מזה. חשבתי שהכול פאקינג אבוד".

כשמאסק עבר על המאזנים של ספייס-אקס ושל טסלה, עלה בדעתו שאולי רק לחברה אחת בכלל יש סיכוי לשרוד. "יכולתי לבחור בטסלה או בספייס-אקס או לחלק את הכסף שנשאר לי בין שתיהן", אמר מאסק. "זו הייתה החלטה קשה. אם אחלק את הכסף, אולי שתיהן ימותו. אם אתן את כולו רק לאחת מהן, יהיה לה סיכוי טוב יותר לשרוד, אבל זה יהיה גזר דין מוות לחברה השנייה. התלבטתי והתלבטתי". בזמן שמאסק הרהר בדילמה, המצב הכלכלי הכללי בעולם החריף במהירות ואיתו גם מצבו של מאסק. בסופה של 2008, כספו של מאסק אזל.

ריילי, אשתו השנייה של מאסק, החלה לראות את חייו של מאסק כטרגדיה שייקספירית. לפעמים מאסק היה נפתח ומדבר בגילוי לב על הבעיות, ולפעמים נסוג לתוך עצמו. ריילי צפתה בהיחבא במאסק בשעה שקרא מיילים וראתה אותו מתכווץ נוכח הבשורות הרעות שהגיעו בלי הרף. "הייתי רואה אותו מנהל שיחות שלמות בתוך הראש שלו", היא אמרה. "קשה לראות מישהו שאתה אוהב נאבק ככה". בשל שעות העבודה הרבות והרגלי האכילה שלו, מאסק לא שמר על משקל יציב. שקיות נקוו מתחת לעיניו, וארשת פניו החלה להזכיר אצן שבור במאסף של אולטרה-מרתון. "הוא נראה גוסס", אמרה ריילי. "אני זוכרת שחשבתי שהבן אדם הזה הולך לחטוף התקף לב ולמות. הוא נראה כמו גבר על הקצה". באמצע הלילה, מאסק היה סובל מסיוטים וצועק בשנתו. "היו לו כאבים פיזיים", אמרה ריילי. "הוא היה עולה עליי ומתחיל לצרוח מתוך שינה". הם נאלצו להתחיל ללוות מאות אלפי דולרים מג'ף סקול, חברו של מאסק, והוריה של ריילי הציעו לקחת משכנתה שנייה על ביתם. מאסק כבר לא טס במטוסו הפרטי בין לוס אנג'לס לעמק הסיליקון. הוא טס בחברת התעופה הזולה סאות'ווסט.