Ggroup מקבוצת בלושינסקי אחזקות – מגזין הנדל"ן
לוגו ג'גרופ לוגו גלובס
לכתבה הבאהכתוב בטאבו: רישום פרצלציה כבסיס לרישום הבעלות בקרקע

ניתן להוריד את מחיר המים לצרכנים ב-40%

לא תאמינו אילו עלויות רשות המים מעמיסה עלינו
עו"ד- רו"ח יוסי שקד - 15.06.2016, 15:27
תחת
תחת שתייה, ברז / צילום: Shutterstock א.ס.א.פ קרייטיב

כשמדברים על יוקר המחיה, אפשר ורצוי להסתכל על מחיר המים, שהוכפל מאז שנת 2010. ונשאלת השאלה מדוע כך הדבר וכיצד ניתן להחזיר את הגלגל אחורה ולהפחית את התעריף? התשובה טמונה בתאגידי המים, או ליתר דיוק בפירוקם. לדעתי, דרושה החלטה אמיצה של הממשלה שתחזיר את ניהול המים לעיריות ותוריד העמסת עלויות מיותרת על מחיר המים. החלטה כזו תפחית את מחיר המים בלפחות 40% ותביא אותו לרמה ריאלית ושפויה.

הקמת 50 תאגידי המים מקורה בחטא ותוצאתה בזבוז כספי ציבור. הללו הוקמו כיוון שפקידי האוצר שריכזו את נושא המים "גילו" שהעיריות מנצלות את חלק מריווחי המים (פחות מחצי שקל לקוב ליתר דיוק) לשימושים שוטפים, במקום להשקיעם אך ורק בתחזוקת תשתיות.

על-מנת למנוע מצב שכזה, הוקמו תאגידי המים - מערכות כפולות ומקבילות לעיריות - לכל אחד מנכ"ל, מחלקת גבייה, מערכות מחשוב, מהנדס, יועמ"ש וכו'. מדובר בעלויות אדירות, שעד להקמת התאגידים היו משולמות על-ידי העיריות מאותם כספים, שהאוצר התייחס אליהם ככאלה שהרשות "מנצלת" לפעילות שוטפת (ולא לצרכי תשתיות).

זאת ועוד, במסגרת הרפורמה של שנת 2010 נקבע כי מחיר המים ישקף את עלויות ההפקה, ההולכה והבקרה של מי השתייה. שיקוף העלויות גרם לכך שמשנה זו הצרכנים הפרטיים מממנים במחיר המים גם את עלות ההסכמים עם ירדן והרשות הפלסטינית וגם את סבסוד המים לחקלאות ולתעשייה.

אם לא די בכך, הרי שבכדי "לצ'פר" את העיריות, שיסכימו להוצאת מערכות המים משליטתן, הגו באוצר תשלום "דמי שתיקה לרשויות" - לפיו העירייה תמכור את הצנרת באדמה לתאגיד בו היא מחזיקה לרוב ב-100%.

וכך יוצא שהעירייה מכרה פעמיים את אותו צינור, פעם אחת היא מכרה לציבור את עלות הצינור במסגרת חיוב היטלי פיתוח ופעם נוספת העירייה מוכרת את אותו צינור לתאגיד שמשלם לה את עלות הצינור באמצעות תשלומי ריבית. זוהי פיקציה! ובמקרה הזה פיקציה יקרה מאד על חשבון הצרכן. בנוסף, גביית היטל ההפקה מרשויות השואבות מים מבארות בתחומן, אינה מקוזזת מתחשיב עלות המים מה שמוסיף לעליית מחיר המים לצרכנים.

יוצא אם כך שבמחיר המים כלולות עלויות רבות שניתן לצמצם, כך לדוגמה:

  1. עלות הריבית לרשויות במסגרת מכירת "הנכסים" הכפולה מעמיסה כ- 1.15 שקלים לקוב.
  2. עלות המנגנון הכפול של תאגידים מעמיסה כ-0.71 שקלים לקוב.
  3. עלות הפרש המע"מ משית כ- 0.35 שקלים לקוב.
  4. אי קיזוז היטל ההפקה, מימון הסכמים עם ירדן והרשות הפלסטינית, סבסוד החקלאות והתעשייה והתייעלות בחברת מקורות מוערך בלפחות - 1.29 שקלים לקוב.

כל אלה ועוד מביאים את מחיר המים הממוצע על-פי פרסומי הרשות ל- 8.94 שקלים לקוב. אולם בהחזרת ניהול המים לעיריות וחישוב העלות האמיתית של המים לצרכנים ניתן להפחית את מחיר המים בלפחות 3.5 שקלים לקוב - דהיינו בכ-40% במחיר המים. מדובר בחיסכון של מעל 1,000 שקל למשפחה לשנה ומיליארדי שקלים לכלל משקי-הבית.

לזכותן של העיריות ייאמר כי במקרה זה העוול שנגרם לתושבים והמחאה שנוצרה בעקבות כך לא שווים להן את ה"רווח" וזו, בין השאר, אחת הסיבות שהרשויות מבקשות להחזיר לעצמן את ניהול המים. זהו רעיון מבורך, ואם באוצר כה חרדים לגבי אופני השימוש בהכנסות ממשק המים המוניציפלי, ניתן לשלוט בכך באמצעות הפתרון הפשוט לעיל: כל עירייה תפתח חשבון בנק נפרד אליו יועברו כל ההכנסות ממשק המים העירוני וממנו ישולמו כל התשלומים לטובת משק המים הסגור שלה. כמו כן, כל ראש עיר שישתמש בכספי המים לשימוש אחר מייעודם המקורי יהיה חשוף לסנקציה פלילית. ברור, פשוט אפקטיבי וחסכוני.

לסיום, טוב יעשו הפוליטיקאים באם יחזירו לעיריות את האמון בהן. העיריות שמנהלות עבורנו את החינוך והתחבורה יודעות לנהל את משק המים בצורה מיטבית; החלטה כזו תיטיב עם הצרכנים כשמחיר המים יחזור להיות שפוי ויעמוד ויוזל לפחות ב-3.5 שקלים לקוב מהמחיר הנוכחי, כאמור; הטעות היקרה של הקמת תאגידי המים תימחק, והציבור יזכה להפחתה של נטל מיותר.

■ הכותביוסי שקד הוא עורך דין ורואה חשבון, מומחה למיסוי מוניציפלי. 

בגובה העיניים לטורי דעה נוספים

המובחרים

NEXT-URBAN -לוגו / צילום: יח"צ
מול ים - לוגו / צילום: יח"צ