הבורר והמחוזי פסקו שהתובע לא יקבל את כספו; העליון חמל עליו

בעל דין שצריך היה להגיש תחשיבים כדי לממש את זכאותו הכספית, נמנע מכך, ולכן הבורר לא פסק לו פיצוי ■ ביהמ"ש העליון "הציל" אותו בנימוק כללי של עשיית צדק "לפנים משורת הדין"

יורם דנציגר / צילום: ליאור מזרחי
יורם דנציגר / צילום: ליאור מזרחי

הכשלה עצמית בנושאים שונים היא תכונה אנושית, אם תרצו מעין "פגם בייצור" של המכונה האנושית הקרויה אדם. הכשלה עצמית בסכסוך משפטי היא תופעה מוכרת. לא פעם נשמע סיפורו של בעל דין שצריך לעשות כמה צעדים פשוטים כדי לממש את זכאותו, אך נמנע מהצעדים הללו, תוך שהוא משקיע את מאמציו בהפרחת טענות סרק.

הליך בוררות שהבקשה לביטולו התגלגלה עד לבית המשפט העליון ממחיש את סיפורו של תובע כזה - שהבורר בתיק שהיה צד לו, ואף בית המשפט המחוזי, כבר היו מוכנים להשלים עם העובדה שהאיש לא יקבל כספים שהוא זכאי להם, על רקע מחדליו. אולם בית המשפט העליון הציל את "המתאבד הדיוני", בנימוק כללי של עשיית צדק "לפנים משורת הדין".

עורכי הדין יוסף בן-דור ושניאור זלמן פונדמינסקי ז"ל, היו שותפים למשרד עורכי דין בין השנים 1997 ל-2008. עם פירוק השותפות פרצה ביניהם מחלוקת על חלוקת שכר-הטרחה בתיקים שבהם טיפל משרדם. לפיכך, הם פנו להליך בוררות אצל עו"ד עמי פולמן.

ב-2013 נתן הבורר פסק בוררות חלקי, שבו קבע כי בן-דור זכאי למחצית משכר-הטרחה שגבה פונדמיסקי במספר תיקים שכונו "תיקי המל"ל". הבורר ציין במקום מסוים בפסק הבורר כי "מדובר בסכומים גבוהים מאוד של כ-2.3 מיליון שקל, כולל מע"מ", אך לא קבע כי זהו הסכום המדויק שעל יורשי פונדמינסקי להשיב לבן-דור.

במקום אחר בפסק הבוררות ציין הבורר, עו"ד פולמן, כי בן-דור יהיה רשאי לפנות לבורר "בבקשה לכל סעד הנוגע להתחשבנות". באוגוסט 2014 פנה בן-דור להוצאה לפועל בניסיון לאכוף את פסק הבורר, אך רשם ההוצאה לפועל קבע כי הפסק אינו מציג את הסכום הסופי שנפסק, ולפיכך איננו "אכיף" בהוצאה לפועל.

בהמשך הגיש בן-דור לבורר בקשה למתן פסיקתא (תמצית אופרטיבית-כספית של פסק הדין), כדי לגשת עימה להוצאה לפועל, אך הבורר דחה את הבקשה, בנימוק שנדרשת עדיין התחשבנות כדי לפסוק מהו הסכום הסופי שיש לשלם בגין "תיקי המל"ל", וכי על בן-דור להגיש תחשיבים המציגים את דרישתו הסופית.

בינתיים נמשך הליך הבוררות, שבשלב זה עבר, מבחינת התנהלותו של בן-דור, לפסים לא רצויים. בן-דור לא הגיש תחשיבים, ובמקום זאת החל להגיש בקשות רבות, שכלשון הבורר, היו בבחינת "ירי לכל הכיוונים" ו"העלאת כל טענה, דחוקה ככל שתהיה".

בסוף 2015, ניתן פסק הבוררות המשלים, שבו נפסק כי יורשי פונדמינסקי זכאים לקבל מבן-דור שכר-טרחה בתיקים אחרים - שגובהו פחות מגובה שכר-הטרחה בגין "תיקי המל"ל". הבורר לא ערך חשבון סופי בתיק, אך קבע כי עם מתן פסק הבורר, "מלאכתו תמה". וכך, פסק הבורר, שלא נקב בסכום סופי לתשלום או בהוראות אופרטיביות, נותר בלתי "אכיף" בהוצאה לפועל.

בן-דור הגיש בקשה לביטול פסק הבורר, ויורשי פונדמינסקי הגישו בקשה לאשרו. טענתו של בן-דור - לפיה יש לבטל את פסק הבורר, משהוא לא נוקב סכום מדויק שלו זכאי בן-דור - נדחתה.

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, רפאל יעקובי, קבע כי בן-דור הוא שאחראי לנזקו, ו"אין לו על מי להלין אלא על עצמו"; שכן "לאחר שבן-דור נמנע מלהגיש את שהיה עליו להגיש כדי לבסס את הנחוץ לו, גם לאחר שניתנו לו הזדמנויות שונות לכך, לא ייפלא כי הבורר לא פסק לזכותו זכות כלשהי".

על קביעה זו הגיש בן-דור בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שדן בה כערעור ואף קיבל את טענותיו של בן-דור.

את פסק-הדין כתב השופט יורם דנציגר, ולחוות-דעתו הצטרפו השופטים סלים ג'ובראן ונעם סולברג. לאחר שהשופטים פסקו כי הימנעותו המוזרה של בן-דור מהגשת דרישה כספית מפורטת "אכן מעלה תהייה", הם פסקו כי "התוצאה שלפיה נשללת מבן-דור, הלכה למעשה, כל אפשרות להתחשבנות ולמימוש זכויותיו - נחזית להיות קשה במיוחד" ואינה מתקבלת על הדעת. זאת, בפרט כאשר "אין חולק שבן-דור היה זכאי לתשלום בגין 'תיקי המל"ל'".

השופטים פסקו כי "בנסיבות אלה, אף אם לפנים משורת הדין, בשים לב לסכומי הכסף הגדולים העומדים על הפרק, אנו סבורים כי יש מקום שהמחוזי יבחן פעם נוספת את טענת המבקש כי יש לערוך התחשבנות סופית".

השופטים הותירו שיקול-דעת לבית המשפט המחוזי, כדי שישקול שוב לערוך את ההתחשבנות הכספית, "בין שבמסגרת דיון לפניו או בכל דרך אחרת שיראה לנכון, לרבות החזרת הדיון בנקודה זו בלבד להכרעת הבורר". 

את יוסי בן-דור ייצגו עורכי הדין מרדכי בייץ ודוד שמואלביץ' ממשרד יגאל ארנון.