האם אתרים הפיראטיים חוסמים את התחרות בשוק הטלוויזיה?

הורדת סדרות מהרשת, שהפכה כמעט לספורט לאומי בישראל, מביאה גופי תוכן מקומיים ובינלאומיים לחשוב פעמיים האם להיכנס לשוק המקומי ■ בתעשייה מסבירים כי הנפגעים העיקריים מכך הם הצרכנים בשל היעדר תחרות

תוכן פיראטי/ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
תוכן פיראטי/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

*** הכתבה בשיתוף איגוד התסריטאים

מהפכת האינטרנט הפכה את חיינו לקלים ונגישים יותר בלחיצת כפתור פשוטה. עם זאת, למטבע יש שני צדדים. קלות השימוש ברשת הביאה גם לא מעט מצבים חדשים ומאתגרים, עימם צריכה החברה להתמודד. אחד מהם נוגע לתעשיית הבידור בארץ ובעולם ופוגע בה לא מעט: אתרים פיראטיים בהם מפיצים תכנים ללא כסף ובכך עוברים על החוק. אתרים אלה, שהחלו לפרוח ב-10 השנים האחרונות, גורמים לכך שעמלם הרב של יוצרים, תסריטאים ומפיקים יורד לטמיון באמצעות הקלקה אחת.

בתעשייה מסבירים כי המפסיד הגדול מכך הוא הצרכן. כן, דווקא אותו גולש שמוריד סרטים בבית ובטוח שפיצח את השיטה, גורם לכך שגופים מסחריים לא ירצו להיכנס לתחום השידור המסחרי, בפורמטים שונים של הנגשת תכנים - מה שיגביר את התחרות ויוריד את המחירים.

"במצב כיום נראה כי גופים כמו נטפליקס, Hulu, פרטנר ודומיהם לא ישרדו למול תוכן פיראטי חינמי מתחרה. ספקי תוכן קטנים או חדשים כמו סלקום TV או רמי לוי, שמעוניין לפעול בשוק התוכן, לא יוכלו להשקיע ולקנות תכנים איכותיים לאורך זמן, כי זה פשוט לא ישתלם להם. חלק מהספקים גם יימנע מלכתחילה מלהיכנס לשוק הזה בגלל הפיראטיות החוגגת. בסופו של דבר זה יחזור לצרכנים כמו בומרנג", טוענת יפעת פסטרלינק, יו"ר ארגון המפיקים.

- מדוע?

"כי איזו סיבה תהיה לחברה מסחרית שרוצה להרוויח להיכנס לעולם הטלוויזיה, כאשר חלק משמעותי מקהל הצרכנים הפוטנציאלי שלה מוריד תכנים באינטרנט בלי לשלם? בצורה כזו הצרכן ייפגע פעמיים: פעם אחת כי לא תהיה תחרות בשוק' והמחירים לא ירדו; ופעם שנייה כי הוא לא יקבל תכנים מגוונים".

לדברי פסטרלינק, מעבר לאלמנט הכלכלי של הפגיעה ביוצרים, יש גם פגיעה רגשית שלא מספיק מדברים עליה. "כשמפיק מגלה שיצירה שהוא עמל עליה בין 3-5 שנים - הזמן הממוצע ליצירת סרט או סדרת טלוויזיה - מוצעת בחינם באינטרנט, התחושה היא כאילו פרצו אליו הביתה. אתה משקיע את נשמתך ביצירה הזאת, ומישהו בלחיצת כפתור גונב לך אותה. יש פה אלמנט רגשי חזק מעבר לנזק הכלכלי".

פסטרנק מוסיפה כי "התופעה מציגה את ישראל כמקום לא מוסרי, והיא בקלות מתברגת כאחת המדינות המובילות שבה האזרחים מורידים תכנים פיראטים. למה בארה"ב אדם משלם עבור סרט שהוא רוצה לצפות בו, ובישראל ישר הולכים לאתרי הורדות כמו 'קודי' או 'פופקורן'?

"ברגע שהפלטפורמות החוקיות שמשלמות מסים למדינה נפגעות, זה משפיע מיד על התחרותיות, כי הן לא יכולות להתחרות באתרים הפיראטיים שלא משלמים מסים ולא משלמים על התכנים. יש פה אינטרס לכולנו, ובחוק הקיים כיום אין סעד משפטי עבור היוצרים המאפשר לחשוף כתובות של אתרים פיראטיים.

"לכן, התיקון להצעת החוק שהשרה שקד מקדמת הוא מאוזן וחשוב. אין שום הפללה כלפי משתמשי קצה אלא אך ורק כלפי אלה המפיצים תוכן פיראטי שעושים ככל העולה על רוחם ברשת האינטרנט".

- יש תקווה לשינוי המצב?

"יש לנו אוזן קשבת במשרדי התקשורת והמשפטים, והבטיחו לנו שדברים יזוזו יותר מהר. הם מבינים את הבעיה, ואני מאוד מקווה שמשרד המשפטים ייקח את המשימה הזאת על עצמו עוד בקדנציה הקרובה של הכנסת".

- אז הפתרון הוא בחקיקה?

"צריך לפעול בשני מישורים: בחקיקה ובחינוך. החקיקה צריכה להתמודד עם הנושא בטווח הזמן המיידי, לאכוף את החוק ולהחמיר את הענישה; החינוך יתמודד איתו בטווח הארוך, בהפנמה המוסרית שהורדת תוכן מבלי לשלם עליו דינה כגניבה לכל דבר".

"לטלוויזיה תפקיד משמעותי"

לדברי נורית דאבוש, לשעבר יו"רית הרשות השנייה, הורדת תכנים דרך האינטרנט משמעותה שהצפייה בטלוויזיה במתכונתה המסורתית, קרי הלקוח שיושב ורואה סדרות ותוכניות מול המסך, הולכת ונעלמת.

- אז אולי באמת לא צריך טלוויזיה, ונחליף את המדיום הזה באינטרנט?

"אני חושבת שלטלוויזיה יש תפקיד משמעותי במיוחד בעידן האינטרנט. הטלוויזיה מייצרת את המכנה המשותף של התוכן. כדי שיהיה שיח ציבורי, צריך שמדיום כמו טלוויזיה ייצר אותו. יש אוקיינוס של מידע ותכנים באינטרנט, וכל אדם יכול לצפות במה שהוא רוצה ולא להיות מעורב בחברה. לטלוויזיה יש שיקול-הדעת והיכולת לבנות את אותו מכנה משותף מים המידע הרב שקיים, דבר שייצור את השיח והמעורבות הציבורית בכל תחומי החיים".

גם דאבוש, כמו פסטרלינק, סבורה כי הבעיה בהורדת תכנים דרך האינטרנט היא שהצרכן צורך מוצר לכל דבר שאנשים עבדו וטרחו בשבילו, החל מהכותב וכלה בשחקן - וזאת ללא תשלום. "זה ממש כמו ללכת לחנות, לקחת מוצר מהמדף ולצאת איתו בלי לשלם עליו. הרי לא מדובר פה על איזה שירות שהמדינה נותנת לאזרח, מדובר על אנשים ועל היצירה שלהם שרוצים לקבל תמורה על זה. בסופו של דבר, אם זה לא יהיה כלכלי עבור אנשי התעשייה - הם פשוט ידירו את רגליהם מהטלוויזיה, והציבור ייאלץ להסתפק בתכנים ירודים". 

- היכן מצוי הפתרון מבחינתך?

"בשני מסלולים: מסלול שבו צריכה להיות אכיפה חד-משמעית של החוק ללא פשרות, פשוט לאכוף ביד קשה וברורה; ומסלול שבו צריך ללכת לכיוון של הסרת חסמים בשוק הטלוויזיה. גם ועדת פילבר וגם השוק הולכים לכיוון של הסרת חסמים על-ידי רגולציה רכה יותר והקלות בתחום התוכן והפקה. בצורה זו ייכנסו לטלוויזיה גופי שידור חדשים וגופים המשדרים חדשות".