בהמשך לשקד: העליון הנחית מהלומה על התביעות הייצוגיות

לאחר יוזמת שרת המשפטים להטיל אגרה כתנאי להגשת בקשה לתביעה ייצוגית, חייב העליון תובעים ייצוגיים בהחזר הוצאות בסך 350 אלף שקל ■ מקרה או מגמה?

האם פסיקה חדשה של בית המשפט העליון בנוגע להחזר הוצאות בסך 350 אלף שקל, שתובעים בהליך של תביעה ייצוגית נדרשים לשלם לחברה שנגדה הגישו בקשה לאישור ייצוגית, שנדחתה, תרתיע את הציבור מפני הגשת תביעות ייצוגיות?

לפני כ-3 חודשים, בחודש יולי, חשף "גלובס" את יוזמת שרת המשפטים, איילת שקד, להטיל לראשונה אגרה כתנאי להגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית. היוזמה נתקלה בביקורת מצד עורכי דין העוסקים בהגשת תביעות ייצוגיות וכן מצד ארגונים ציבוריים, כמו "אדם טבע ודין" ו"קו לעובד".

לטענת מבקרי היוזמה, הטלת אגרה משמעותית עומדת בניגוד לתכליות ולמטרות של הליך התביעה הייצוגית, הליך שנועד לעודד אנשים משכבות אוכלוסייה, שנפגעו, אך הם מתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים, לעמוד על זכויותיהם מול הגופים הגדולים במשק ולחשוף ולהסיר מחדלים ועוולות שגורמים הגופים הללו.

בעקבות הביקורת על האגרה, השרה שקד מקיימת התייעצויות, בניסיון להגיע לפשרה, שמצד אחד תאפשר להפחית את כמות תביעות-הסרק המוגשות במסלול הייצוגי; ומצד שני, לא תגדע את הענף שעליו יושב ההליך - מתן אפשרות לכל אדם להגיש בקשה לתביעה ייצוגית, כשנגרם לו, וגם לקבוצה גדולה אחרת מהציבור, נזק משמעותי.

אחת החלופות ששקד בוחנת היא לתת לשופטים הדנים בתביעות ייצוגיות אפשרות במקרים מסוימים, על-פי קריטריונים ברורים, להעניק פטור מאגרה לתובעים. לפי החלופה הזו, הפטור יינתן בעיקר לתובעים חלשים, כדי שהאגרה לא תמנע מאוכלוסיות מוחלשות להשתמש בכלי התביעה הייצוגית.

בזמן שבמשרד המשפטים עוסקים ביוזמת האגרה, פרסם בשבוע שעבר בית המשפט העליון החלטה שעשויות להיות לה השלכות משמעותיות על הציבור המבקש למצות את זכויותיו באמצעות הליך התביעה הייצוגית. שופטי העליון, אסתר חיות, יצחק עמית, וענת ברון, קיבלו באופן חלקי ערעור שהגישה חברת אי.די.בי פתוח, וקבעו כי מגישי בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד החברה, תביעה שנדחתה, ישלמו לה 350 אלף שקל כהחזר חלקי של ההוצאות ששילמה אי.די.בי למומחים מטעמה, עבור הכנת חוות-דעת שתסייע לה להתגונן מפני התביעה הייצוגית.

בכך הגדיל העליון כמעט פי שלושה את הסכום שנדרשים התובעים הייצוגיים לשלם לאי.די.בי, לעומת סכום ההוצאות שפסק בית המשפט המחוזי שעליהם לשלם לחברה כהחזר, בגין שכר-הטרחה ששילמה אי.די.בי למומחים מטעמה, במסגרת התגוננותה מפני התביעה הייצוגית.

שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, חגי ברנר, העמיד את ההחזר לאי.די.בי, בגין שכר-הטרחה ששילמה למומחים, הפרופסורים אשר בלס וחיים בן-שחר, על סך 120 אלף שקל בלבד. אולם, בעקבות ערעור החברה על הסכום הזה, פסקו שופטי העליון כי הסכום שפסק המחוזי הוא "נמוך במידה חריגה מן הראוי והסביר בנסיבות המקרה".

בנוסף, העליון חייב את המבקשים לשאת בהוצאות ובשכר-טרחת עורכי הדין של אי.די.בי בהליך הערעור, בסכום של 25 אלף שקל. יודגש כי אי.די.בי ביקשה לקבל החזר מלא של ההוצאות ששילמה לשני המומחים, בסך של 1.2 מיליון שקל! כך שעמדתה התקבלה באופן חלקי בלבד.

הפרשה החלה לפני כ-7 שנים. במאי 2009 הגישו יעל כבירי-שמיע ו-11 מחזיקי מניית אי.די.בי פתוח נוספים מהציבור, בקשה לאישור תביעה ייצוגית בהיקף של כ-680 מיליון שקל נגד אי.די.בי פתוח. זאת, בעקבות הצעת רכש של החברה, שבמסגרתה נרכשו מניות הציבור, ואי.די.בי חדלה להיות חברה ציבורית.

התובעים דרשו לבטל את הצעת הרכש של החברה - זאת, לטענתם, בשל פגמים שנפלו באופן שבו התקבלה ההחלטה על הצעת הרכש; או לחלופין לחייב את אי.די.בי פתוח לשלם לבעלי מניות מהציבור סך של 680 מיליון שקל, בשל השווי הנמוך שבו בוצעה הצעת הרכש.

התובעים הייצוגיים טענו, בין היתר, כי הצעת הרכש היא עסקה חריגה, שהייתה צריכה להידון באסיפה הכללית ולא בדירקטוריון.

אי.די.בי דחתה את הטענות נגדה, ולחיזוק עמדתה הצטיידה בחוות-דעת של הפרופסורים המומחים לכלכלה, בלס ובן-שחר, שעליה נדרשו השניים גם להגן בבית המשפט. לדברי החברה, היא שילמה לשני הפרופסורים 1.2 מיליון שקל בעבור עבודתם.

במארס 2014 דחתה שופטת המחוזי בתל-אביב, דרורה פלפל, את הבקשה לתביעה ייצוגית. פלפל קבעה כי "הסמכויות שניתנות בהצעת רכש לבעלי המניות מכוח הצבעתם קיימות, בין אם כונסה בפועל אסיפה כללית ובין אם לאו. אין צורך באסיפה כללית, אם קיימת הודעה כדין, ומולאו כל התנאים לעניין הצעת הרכש. הזימון לכל בעלי המניות באופן אישי, הוא הליך מיוחד לצורך הצעת הרכש".

לאחר דחיית הבקשה, החלו הצדדים להתגושש באשר להחזר ההוצאות הגבוהות ששולמו למומחים, היות שהמבקשים שהפסידו בהליך היו צריכים לשלם לחברה.

במארס 2015 קבעה רשמת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שלומית יעקובוביץ', כי על המבקשים לשאת בתשלום הוצאות המשפט של החברה, בסכום-עתק של כ-1.2 מיליון שקל, בתוספת ריבית והצמדה. הרשמת סברה במועד זה כי אין לה סמכות לפסוק סכום נמוך מזה ששולם למומחים בפועל.

עם מתן ההחלטה, אמר פרקליטם של התובעים (הייצוגיים), עו"ד יצחק אבירם, ל"גלובס" כי "ההחלטה מוטעית על פניה ומוגזמת".

התובעים ערערו לבית המשפט המחוזי על ההחלטה, והוא הורה לרשמת לדון פעם נוספת בסוגיית ההוצאות ולבחון אם מדובר בהוצאה סבירה. במארס השנה נתנה הרשמת החלטה נוספת, אחרי שהיא דנה בטענות הצדדים לגופן, ולבסוף קבעה את סכום ההוצאות בגין שכר-טרחת מומחי אי.די.בי על 350 אלף שקל.

הן החברה והן התובעים הייצוגיים חזרו וערערו על החלטתה של הרשמת למחוזי בתל-אביב. ב-31 במאי השנה, 2016, קיבל השופט חגי ברנר את ערעור התובעים והפחית את סכום ההחזר לאי.די.בי, בגין שכר-הטרחה ששילמה למומחים, ל-120 אלף שקל בלבד.

השופט ברנר פסק, בין היתר, כי לא זו בלבד שאי.די.בי לא ניסתה להוכיח כי השכר ששילמה למומחים מטעמה הוא סביר ומידתי, אלא שניתן לקבוע באופן פוזיטיבי כי מדובר בהוצאה שאינה מידתית או סבירה. ברנר עמד על כך שמהמסמכים שהוצגו לו עלה כי שכרם השעתי של המומחים מטעם אי.די.בי עמד על 800 שקל לשעת עבודה, וכי הם השקיעו יותר מ-1,200 שעות עבודה לצורך הכנת חוות-הדעת מטעמם וההגנה עליה בבית המשפט.

עוד כתב השופט ברנר בהחלטתו: "אין זה סביר או מידתי לשלם, במסגרת הליכי משפט, שכר כה גבוה בגין שכירת שירותם של מומחים לצורך חוות-דעת בעניין שווי הוגן של מניות, שכל תכליתה היא להדוף בקשה לאישור תביעה ייצוגית".

השופט ציין כי אמנם הייתה זו "זכותה המלאה של אי.די.בי לשכור את מיטב המומחים, כדי להדוף את התביעה ולשלם להם כל סכום שתמצא לנכון", אך הבהיר כי "אין זו זכותה להשית על התובעים הייצוגיים את השכר המלא ששולם למומחים אלה, בהתעלם משאלת סבירותו ומידתיותו של השכר".

לדבריו, "אין זה סביר או מידתי לשלם במסגרת הליכי משפט שכר כה גבוה, בגין שכירת שירותם של מומחים לצורך חוות-דעת, שכל תכליתה להדוף בקשה לאישור תובענה ייצוגית, וזאת גם אם מדובר במיטב המומחים. מכל מקום, אין זה סביר לדרוש שהתובעים הייצוגיים הם שיישאו בהוצאה בהיקף כזה".

אי.די.בי ערערה לבית המשפט העליון על ההחלטה, וערעורה התקבל חלקית בשבוע שעבר. שופטי העליון כתבו בהחלטתם כי "בנסיבות המקרה דנן נראה כי הסכום המופחת שפסק בית המשפט המחוזי למבקשת, בגין שכר מומחים, הוא נמוך במידה חריגה מן הראוי והסביר בנסיבות המקרה. זאת, גם אם מביאים בחשבון את ההלכה שלפיה יש לנהוג במתינות בעת פסיקת הוצאות לחובתו של מבקש האישור, שבקשתו נדחתה".

השופטת חיות ציינה כי החלטת בית המשפט המחוזי, להעמיד את ההחזר על 10% בלבד מן הסכום שאותו הוציאה אי.די.בי פתוח בפועל עבור המומחים מטעמה, מהווה הפחתה משמעותית שהיא "מנותקת לחלוטין וללא הצדקה מהסכום שהוציאה החברה בפועל, לצורך הדיפת בקשת האישור".

לדבריה, ההפחתה הזו "אינה מאזנת כראוי בין הסיכון שבו עמדה החברה (בהתחשב בכך שסכום התובענה הייצוגית עמד על 660 מיליון שקל) ובין המדיניות הכללית המורה על מתינות בפסיקת הוצאות לחובת המבקשים לאשר תביעה ייצוגית".

את אי.די.בי ייצגו עורכי הדין שמואל גלינקא וענבל רז ממשרד ראב"ד-מגריזו-בנקל. את התובעים ייצגו עורכי הדין מאור ברוש ויצחק אבירם.

"העליון יצר הרתעה קשה ומסוכנת נגד תביעות ייצוגיות"

עו"ד יצחק אבירם, בא-כוח מבקשי התביעה הייצוגית, שנדרשים כעת לשלם 350 אלף שקל לחברת אי.די.בי פתוח בגין שכר-הטרחה שהחברה שילמה למומחים מטעמה, זועם על ההחלטה.

בשיחה עם "גלובס" היום (ג'), אמר עו"ד אבירם: "אני מצר מאוד על התוצאה מרחיקת הלכת". לדבריו, "ראוי היה שלא לפסוק סכום כה בלתי סביר וכה מוגזם. חוות-הדעת שהוגשה לא הצדיקה תשלום כה גבוה ולא סביר, וחבל שבית המשפט העליון יצר הרתעה כה קשה ומסוכנת נגד תביעות ייצוגיות, שמתקיימת בשוק שפועל ללא ביקורת מספקת".

עו"ד אבירם ציין כי "התוצאה של ההחלטה תהיה שתובעים יחששו ובצדק להגיש תביעות צודקות". לדבריו, "התביעה הייצוגית הייתה צודקת שבצודקות, ונתקלה בבית משפט מחוזי בשנת 2009, שלא הבין, בכל הכבוד הראוי, את ההליך ומנע בירור מלא, הבאת עדים והצגת מסמכים.

"בית המשפט המחוזי שגה קשות בהבנת התביעה, ועובדה שבית המשפט העליון קבע בפשטות כי הליך הצעת הרכש היה פגום מן היסוד. בטוחני כי לו בית המשפט הכלכלי היה מכריע בתביעה, התוצאה הייתה שונה".

עו"ד שמואל גלינקא, שייצג את אי.די.בי, מסר בתגובה: "אנו סבורים כי זו פסיקה נכונה וצודקת. אנחנו עדים בשנים האחרונות לשימוש לרעה הולך וגובר שעושים תובעים בכלי של התביעה הייצוגית על-ידי הגשת תביעות-סרק חסרות בסיס בשיטת 'מצליח', כדוגמת התביעה שהוגשה נגד אי.די.בי.

"אנו מקווי כי שינוי המגמה העולה מהחלטת בית המשפט העליון, ביחס לחיוב תובעים ייצוגיים שתביעתם נדחתה בהוצאות ריאליות - ביחד עם הכוונה לחייב תובעים ייצוגיים בתשלום אגרת בית משפט, יעזרו במניעת ובצמצום מספרן של תביעות-סרק אלה".