מתנה לגזענים: העיתונאים היהודים שמאוימים מתומכי טראמפ

דוח מדאיג של "הליגה נגד השמצה" מראה כיצד הקמפיין לנשיאות ארה"ב הציף זרם עכור של אנטישמיות באמריקה ■ עיתונאי שהותקף: "המועמדות של טראמפ נתנה לאנטישמים תחושה שהם בזרם המרכזי"

דונלד טראמפ / צילום: רויטרס
דונלד טראמפ / צילום: רויטרס

הבחירות הנוכחיות לנשיאות ארצות-הברית שברו לא מעט שיאים וקבעו לא מעט תקדימים בחודשים האחרונים, החל ממידת חוסר הפופולריות ההיסטורית של שני המועמדים, דונלד טראמפ והילארי קלינטון, ועד לכמויות הכסף שהושקעו ועוד יושקעו במירוץ לבית הלבן. אלא שמלבד השיאים הללו, נראה כי מערכת הבחירות תרמה לשיא נוסף שנשבר בשנה החולפת בארצות-הברית - הפעם, בתחום האנטישמיות.

דוח מקיף בנושא שפירסמה השבוע "הליגה נגד השמצה" יצר לא מעט כותרות בארצות-הברית - וגם בישראל. תמציתו: מתחילת מערכת הבחירות פורסמו בטוויטר יותר מ-2.5 מיליון ציוצים אנטישמיים, שאליהם נחשפו עשרות מיליוני בני אדם. חלק גדול מהציוצים הללו הופנו באופן ספציפי נגד עיתונאים יהודים-אמריקאים, ש"העזו" לדווח את האמת או להביע ביקורת על המועמד הרפובליקני לנשיאות, דונלד טראמפ - וכתוצאה מכך, נחשפו לזרם בלתי-פוסק של איומים והערות אנטישמיות מכיוון תומכיו.

"הליגה נגד השמצה" היא הארגון היהודי המוביל במאבק באנטישמיות - וגזענות בכלל - בארצות-הברית. הארגון לא נאלץ לפרסם דוח דומה על אף ממערכות הבחירות האחרונות לנשיאות ארצות-הברית, מכיוון שהאנטישמיות כלל לא הייתה נושא במהלכן. בבחירות לנשיאות ב-2012 ו-2008, המועמדים השונים התווכחו לא מעט על מדיניותם כלפי ישראל, אבל הוויכוח הוגבל לתחום המדיני-ביטחוני. שנאה בוטה ואלימות מילולית כלפי יהודים-אמריקאים לא עלתה לדיון במהלך הבחירות הקודמות, בין השאר כי היא נתפסה כתופעה ששייכת לעבר הרחוק של ארצות-הברית, ולא למדינה המתקדמת והשיוויונית שאמריקה התיימרה להיות בפתח המאה ה-21.

הפעם, כאמור, הדברים נראים אחרת. מאחורי המועמדות פורצת הגבולות של דונלד טראמפ התייצבו לא מעט ארגוני ימין קיצוני בארצות-הברית, שתומכים באמירותיו הגזעניות של כלפי מקסיקנים, מוסלמים ושחורים - ובמקביל, בטוחים שהוא מייצג את הסיכוי הטוב ביותר שלהם "לשבור את השליטה היהודית בוושינגטון". כפי שאמר לאחרונה אנדרו אנגלין, העורך של האתר הניאו-נאצי המוצהר הגדול בארצות-הברית, סטורם-פרונט: "טראמפ קנה אותי בהבטחה שלו לבנות חומה על הגבול. כל נאצי-אמריקאי שאני מכיר מתנדב כרגע בקמפיין של טראמפ".

מה מוצאים האנשים האלה בדונלד טראמפ? ברמה הראשונית, כאמור, מדובר על הגזענות שהוא מפגין כלפי קבוצות מיעוטים שונות בארצות-הברית, החל מהקמפיין המופרך שהוביל בטענה שהנשיא ברק אובמה נולד באפריקה, דרך קביעתו שהמקסיקנים שמהגרים לארצות-הברית הם "אנסים" ועד להבטחתו לאסור על מוסלמים להיכנס לתחומי ארצות-הברית.

אלא שאם שואלים את דייוויד דיוק, לשעבר מנהיג הארגון הגזעני והאנטישמי קו קלוקס קלאן, טראמפ גם יטפל ב"בעיה היהודית" שקיימת לטענתו בממסד בוושינגטון. "היהודים רואים בטראמפ איום", הסביר דיוק בראיון בנושא. "הוא מאיים על האג'נדה שלהם".

בארצות-הברית קיימת מפלגה קטנה וקיקיונית בשם "המפלגה הנאצית האמריקאית". מדובר בארגון שיש לו, לכל היותר, כמה מאות של תומכים. ראש המפלגה, ריקי סוהיידה, חושב שאחרי שנת 2016 התנועה הנאצית בארצות-הברית הולכת להתחזק. "אם טראמפ ינצח, זו תהיה הזדמנות אמיתית לאנשים שמאמינים בעליונות לבנה לפעול בחוכמה ולהיבנות מהניצחון הזה", הכריז בראיון רדיו בקיץ האחרון. "כפי שיש בקונגרס שדולה של חברי הקונגרס השחורים - אנחנו צריכים לבנות משהו דומה".

 


"איחלו שמשפחתי תישלח לתאי הגזים"

מי שמרגישים היטב את ההתלהבות של הנאו-נאצים האמריקאים במערכת הבחירות הנוכחית הם עיתונאים יהודים שמסקרים אותה. בדוח שפירסמה הליגה נגד השמצה, הופיעה טבלה של "עשרת העיתונאים שספגו הכי הרבה הערות אנטישמיות" במהלך מערכת הבחירות. באופן לא מפתיע, בראש הטבלה נמצא דווקא עיתונאי שמזוהה עם הימין השמרני-רפובליקני: בן שפירו. עד לפני כמה חודשים, שפירו - חובש כיפה שחורה ותומך נלהב של ישראל - כתב עבור האתר הימני ברייטבארט, שהפך לשופר התעמולה הרשמי של הקמפיין של טראמפ. אלא שבתחילת השנה, שפירו עזב את האתר אחרי שהביע ביקורת על טראמפ.

מאותו הרגע, הפך שפירו למטרה הבולטת ביותר של הטרדות ואיומים אנטישמיים ברשותות החברתיות. הוא הוצף באלפי הודעות נאצה, שלא הפסיקו גם לאחר שטראמפ ניצח במועמדות הפנימית במפלגה הרפובליקנית ועבר להתמודד מול הילרי קלינטון בבחירות הכלליות.

"נחשפתי ליותר אנטישמיות טהורה ובוטה מאז שיצאתי כנגד המועמדות של טראמפ, מאשר בכל תקופה אחרת בחיי"

במאמר בנושא שפירסם בחודש מאי האחרון, כתב שפירו: "טעיתי. במשך רוב הקריירה שלי טענתי שאנטישמיות בארצות-הברית היא בעיקר תופעה של חוגי השמאל. נסעתי בכל רחבי ארצות-הברית, וכמעט אף פעם לא נתקלתי באנטישמיות גלויה. הרגשתי יותר שנאת יהודים בקרב סטודנטים שמאלנים באוניברסיטת קליפורניה, מאשר בכנסיות... אבל מסתבר שטעיתי. המועמדות של דונלד טראמפ הוציאה את האנטישמים מהחורים. נחשפתי ליותר אנטישמיות טהורה ובוטה מאז שיצאתי כנגד המועמדות של טראמפ, מאשר בכל תקופה אחרת בחיי. תומכיו של טראמפ איימו עליי ועל יהודים אחרים ששותפים לדעותיי. הם פוצצו את תיבת המייל שלי בתיאוריות קונספירציה אנטישמיות".

הקטע המזעזע ביותר במאמרו של שפירו: כאשר בנו השני נולד לפני כמה חודשים, תומכים רבים של טראמפ שלחו לו הודעות, בהן "איחלו שאני, אשתי ושני ילדינו נישלח לתאי הגזים". שפירו מציין כי "לא מדובר ברוב תומכיו של טראמפ, אבל בהחלט יש קבוצה משמעותית של תומכי טראמפ שלא רק מפיצים אנטישמיות, אלא ממש חוגגים אותה - ומעריצים את טראמפ כמנהיג של תנועה אנטי-יהודית".


"בחירה בטראמפ היא בחירה בנורמליזציה של אנטישמיות"

במקום השני בטבלת העיתונאים היהודים שסבלו מאנטישמיות, מופיע יאיר רוזנברג, עורך בכיר באתר היהודי-אמריקאי "טאבלט". השבוע סיפר רוזנברג על ה"כבוד" לו זכה בשנה אחרונה, בעקבות התנגדותו למועמדות של טראמפ: "ברשתות החברתיות תמיד הייתה אנטישמיות ברמה מסוימת, מהשמאל וגם מהימין. אני נחשפתי לזה בטוויטר מהרגע הראשון שהצטרפתי. ההבדל בבחירות האחרונות הוא האופן שבו הימין הקיצוני האנטישמי התכנס מסביב לטראמפ, והפך להרבה יותר קולני ונלהב כתוצאה מכך". רוזנברג הוצף גם הוא באלפי הודעות אנטישמיות, כולל צילומים של יהודים ממחנות ההשמדה שפרצופו הודבק בהם, או איורים של יהודים מוכים למוות על-ידי פעילי "עליונות לבנה".

רוזנברג, שמרבה לכתוב מאמרי תמיכה בישראל ואף התגורר בעבר בירושלים, החל להביע התנגדות לטראמפ במהלך ההתמודדות הפנימית במפלגה הרפובליקנית. בשיאה של ההתמודדות, הוא הפציר באופן פומבי באנשים הרשומים כחברי המפלגה הדמוקרטית, להירשם להצבעה במפלגה הרפובליקנית - כדי למנוע מטראמפ לזכות במועמדות. בחודש שעבר הוא פירסם מאמר תחת הכותרת "בחירה בטראמפ היא בחירה בנורמליזציה של אנטישמיות", בו פירט כיצד הקמפיין של טראמפ גרם לשוליים הקיצוניים ביותר של הימין באמריקה, לקבל מקום בבמה המרכזית. בין השאר, הוא פירט כיצד טראמפ וגורמים בכירים בסביבתו, שיתפו ציוצים של חשבונות נאציים ואנטישמיים - ולא טרחו למחוק או לתקן, גם לאחר שהתקשורת דיווחה על כך.

רוזנברג לא חושב שדונלד טראמפ עצמו אנטישמי: אחרי הכול, בתו איוונקה התחתנה עם ג'ארד קושנר, איש עסקים יהודי, וטראמפ גם מעסיק רואי חשבון ועורכי דין יהודים. אולם טראמפ גם אמר בעבר שהוא רוצה "אנשים קטנים עם כיפות" שיטפלו עבורו בכספים.

עם זאת, רוזנברג סבור שטראמפ לא רואה בעיה בתמיכה שהוא מקבל מהגורמים הללו. אחרי המאמר בו האשים את טראמפ ב"נורמליזציה של אנטישמיות", הוא לא קיבל כל תגובה מהקמפיין של המועמד הרפובליקני בנושא.

"לא ראיתי שום דבר שמעיד על כך שיש להם כוונה כלשהי להרחיק את עצמם מהאנטישמים בשורותיהם ולגנות אותם", אומר רוזנברג. לגבי העובדה שאיוונקה טראמפ ובעלה ג'ארד קושנר לא השמיעו כל אמירה או התבטאות בנושא, רוזנברג אומר: "זה מאכזב אותי, אבל בנקודה הזו, זה כבר לא מפתיע אותי".

כשמלאניה נשאלה על האנטישמיות נגד העיתונאית היהודיה, השיבה כי היא "הביאה את זה על עצמה"

ההזדמנות הטובה ביותר שהייתה לטראמפ ובני משפחתו להתנער מהאנטישמיות שפשתה בקרב תומכיו, הייתה בחודש מאי האחרון, אחרי שהעיתונאית היהודיה-אמריקאית ג'וליה יופה פירסמה כתבת פרופיל גדולה על מלאניה טראמפ, אשתו של המועמד.

בעקבות הכתבה, יופה "הופצצה" באלפי הודעות נאצה אנטישמיות, דומות לאלה שקיבלו שפירו, רוזנברג ויהודים אחרים. המתקפה האנטישמית כנגדה עלתה לכותרות בארצות-הברית, אבל הקמפיין של טראמפ לא אמר דבר בנושא. כאשר מלאניה טראמפ נשאלה האם היא מגנה את האנטישמיות הבוטה כנגד יופה, השיבה אשתו של המועמד לנשיאות שהעיתונאית היהודיה "הביאה את זה על עצמה".

איזה אינטרס יכול להיות לקמפיין רציני לנשיאות ארצות-הברית, להימנע מגינוי תומכים אנטישמיים? הנה דוגמה מעניינת מתקופת הפריימריז במפלגה הרפובליקנית: בראיון לרשת CNN בחודש פברואר האחרון, טראמפ סרב לגנות את דייויד דיוק, כאמור מנהיג הקו קלאס קלאן לשעבר, לאחר שאותו דיוק הביע בו תמיכה נלהבת. הראיון התקיים שלושה ימים לפני פתיחת הקלפיות בשורה של מדינות דרומיות, בהן יש ריכוז יחסית גבוה של אנשים התומכים ברעיונותיו הגזעניים והאנטישמיים של דיוק. טראמפ יצא כמנצח הגדול במדינות הללו - ויומיים אחר-כך, בעימות טלוויזיוני עם שאר המועמדים לראשות המפלגה, "נזכר" לציין שהוא שהוא בעצם כבר גינה את דיוק בעבר. הוא אף טען שהסיבה שלא גינה את דיוק במהלך הראיון ב-CNN הייתה "בעיה באוזניה".

רוזנברג סבור כי אם טראמפ יפסיד בבחירות, הדבר יחזיר את הגורמים האנטישמיים הללו בחזרה למקומם בשוליים של השוליים של הפוליטיקה האמריקאית. "ההבדל הגדול בין האנטישמיות בארצות-הברית לבין האנטישמיות שרואים למשל בקרב מפלגת הלייבור והשמאל הקיצוני בבריטניה, זה שרוב האנטישמיים האמריקאים מתבטאים באמצעות חשבונות אנונימיים", מסביר רוזנברג. "הם יודעים שאם יחשפו את שמם וזהותם המלאה, הם עלולים להיפגע מכך. אם טראמפ יפסיד את הבחירות, זה יישאר כך, אבל אם הוא ינצח, הם יקבלו חיזוק משמעותי וירגישו שהם עכשיו חלק מהזרם המרכזי באמריקה - ואז הכול פה ישתנה".


"איכשהו, החשודים האולטמטיביים בדרך-כלל יהיו היהודים"

בשבוע שעבר הטענות לגבי מוטיבים אנטישמיים בקמפיין של טראמפ הגיעו לשיא חדש, כאשר ברט סטיפנס, הפרשן הבכיר של העיתון "וול סטריט ג'ורנל", תקף את טראמפ ישירות בנושא. סטיפנס, חשוב לציין, הוא אחד הקולות הבולטים ביותר בשורות הימין היהודי-אמריקאי. המאמרים שלו מוקדשים לרוב למתקפות כנגד הנשיא ברק אובמה, המפלגה הדמוקרטית, איראן, הרשות הפלסטינית ושאר המטרות ה"קלאסיות" של הימין. אלא שהטור האחרון שלו הוקדש למתקפה חזיתית על טראמפ בנושא תיאוריות הקונספירציה האנטישמיות שצמחו סביב הקמפיין שלו.

ב-13 באוקטובר נשא טראמפ נאום בעיר פאלם ביץ' ב פלורידה , שבו הזהיר מפני קונספירציה בינלאומית של בנקים, כלי תקשורת ולוביסטים, שנועדה לפגוע בו ולהביא לבחירתה של הילרי קלינטון. לא מעט יהודים אמריקאים זיהו בתוך הנאום הזה של טראמפ את הטקסט האנטישמי המשפיע ביותר במאתיים השנים האחרונות, "הפרוטוקולים של זקני ציון", בהם מופיעה קונספירציה יהודית אפלה להשתלט על האנושות.

סטיפנס כתב כי "לא צריך להאשים את טראמפ בשנאת יהודים באופן אישי - דבר שאין כל עדות לגביו - כדי להבין שהמועמדות שלו היא מתנה משמיים לכל אנטישמי. אנטישמיות אינה רק שנאה דתית וגזענית - היא צורת מחשבה. אדם שמאמין שהעולם נשלט על-ידי כוחות נסתרים ואפלים, בדרך-כלל יזהה מספר חשודים: הבונים החופשיים, הבנקים המרכזיים, משרד החוץ הבריטי, אבל איכשהו, החשודים האולטמטיביים בדרך-כלל יהיו היהודים".

סטיפנס הוסיף כי "ממשל בראשות טראמפ ייתן כוח ומכובדות לגורמים השפלים ביותר בפוליטיקה האמריקאית. יהודים אמריקאים לא צריכים לחיות מחדש את שנות השלושים של המאה הקודמת כדי להבין שה'קונספירציה הגלובלית' המדוברת, עוסקת בהם". הנאום שגרם לסטיפנס לכתוב בכזו בוטות נגד טראמפ, זכה לשבחים רבים באתרים הנאו-נאציים המובילים באמריקה, שחגגו את העובדה שסוף-סוף מישהו בזרם המרכזי של הפוליטיקה האמריקאית מדבר על "פירמידת הכוח היהודית" ששולטת בעולם, באמצעות הבנקים וכלי התקשורת.

"אני גם חושב שהיו הדים אנטישמיים בנאום של טראמפ על האליטה הסודית ששולטת בזירה הבינלאומית", אומר יאיר רוזנברג, "אבל זו בעיקר דוגמה לאופן שבו רטוריקה קונספירטיבית מאומצת כל-כך בקלות על-ידי אנטישמים".

הדוגמאות הולכות ונאספות. הקורבן האחרון הייתה העיתונאית הדס גולד מהאתר "פוליטיקו", שזכתה השבוע לקבל תמונה של עצמה, עם איור של חור ירי במצח, טלאי צהוב על דש הבגד, והכיתוב - "אל תתעסקי עם האיש שלנו, טראמפ, או שאת תהיי הראשונה בתור למחנות ". גולד עצמה צייצה כי בעקבות כמויות הרפש האנטישמי שפורסמו בטוויטר בחודשים האחרונים, התגובה שלה להודעת הנאצה הזו הייתה משיכת כתפים. "מה זה אומר על המצב שלנו?",תהתה.

עוד דוגמה: הפרשן הימני והרפובליקני דייויד פרנץ', שכלל אינו יהודי, אבל כותב במגזין עם כותבים יהודים רבים, זכה לאחר שפרסם מאמרים כנגד טראמפ, לקבל לתיבת המייל שלו את התמונה הבאה: "הפרצוף של הבת שלי, ילדה בת 7, בתוך תאי גזים - לצד פרצופו המחויך של דונלד טראמפ, מתכונן ללחוץ על הכפתור ולהשמיד אותה".


טראמפ מסרב להגיב

בפוליטיקה האמריקאית היו דוגמאות רבות לאורך השנים של פוליטיקאים שתוך כדי מערכות בחירות - בין אם מסיבות אינטרסנטיות או אידיאולוגיות - הרחיקו את עצמם פומבית מגורמים קיצוניים שתמכו בהם. ברק אובמה התנער בשנת 2008 מג'רמיה רייט, הכומר הקיצוני והאנטישמי שבכנסייה שלו נהגו אובמה ואשתו להתפלל, מה שגרם לרייט לטעון שהעוזרים היהודים של אובמה שטפו את מוחו של המועמד לנשיאות.

אובמה הקדיש נאום שלם לנושא, ובהמשך תקף את רייט בראיונות לתקשורת. בוב דול, המועמד הרפובליקני לנשיאות ב-1996, הכריז לאחר שקיבל את מועמדות המפלגה כי כל מי שדוגל בעמדות גזעניות, מוזמן לעזוב את האולם בו התקיימה ועידת המפלגה באופן מיידי.

טראמפ, לעומת זאת, טרם הגיב בצורה כזו לאנטישמיות שהתעוררה סביב הקמפיין שלו. תומכיו היהודים טוענים בתגובה לגל האנטישמיות הזה, שטראמפ אינו אחראי למעשים של תומכיו, ומצביעים על בתו איוונקה כתשובה האולטימיבית לכל טיעון על אנטישמיות. עבור יהודים רבים, מימין ומשמאל, ההסברים הללו ממש לא מספיקים. הם טוענים שטראמפ צריך היה להתנער מהתופעה הזו באותה עוצמה שמועמדים קודמים התנערו מתומכים מהסוג הזה. בינתיים, אין כל סימן לכך שזה צפוי לקרות.