עו"ד שמרון עובד בשביל שקל בודד אבל מקבל את הכסף בדרך אחרת

את פרשת הצוללות חייבים לחקור, והיא חייבת להקיף את כולם ■ עו"ד שמרון? קירבה לצמרת יוצרת הזדמנויות עדיפות ורווחיות. ומתנות חינם עולות הרבה יותר מהתמורה להן

עו"ד דוד שמרון / צילום: יונתן בלום
עו"ד דוד שמרון / צילום: יונתן בלום

1. נתחיל בכך שאת פרשת הצוללות הזאת חייבים, חייבים (!) לחקור. החקירה חייבת להיות רחבה, כוללת, אמיתית וללא מריחת זמן. החוקרים חייבים לחקור ברצינות, במקצועיות, והכי חשוב: בתום לב, ביושר, בהגינות. למה צריך לומר את זה? כי חלק נכבד מהחקירות הנוגעות לפוליטיקאים כאלה ואחרים נעשות ללא הגינות, ללא תום לב, לא ביושר ולא ביושרה. יש הטיה פוליטית של ימין ושמאל, יש הטיה הנובעת מאינטרסים אישיים, יש חוקרים שרצים לספר לחבר'ה כדי להרוויח משהו, יש חקירות שנמרחות כל כך הרבה זמן, עד שאין בהן לא הגינות ולא צדק, אלא רק אינטרסים כאלה ואחרים.

2. מי צריך לחקור? הכנסת? מדובר בגוף מוטה פוליטית מעצם הגדרתו, ובפרשה הזאת יש גם לא מעט פוליטיקה שמכופפת צוללות ומיליארדים. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט? הוא בבעיה. גם אם יחקור ברצינות, באופן ישר ואמין, כשיפרסם את ממצאיו יגידו שהוא מוטה. השמאל, אם לא יקבל את מלוא מאווייו, יגיד שהוא מוטה כי הוא חייב למי שמינה אותו, ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובכלל הרי יש לו כיפה על הראש. הימין, אם לא יקבל את כל מאווייו, יגיד שהיועץ נאלץ להתכופף ולהיכנע לאינטרסים זרים רק כדי שלא יגידו שהוא נמושה שחייבת למי שמינה אותה. המשטרה? מי שסומך על תום הלב שלה ועל יכולות החקירה שלה, שיקום (מישהו קם?). קבוצת אנשי ציבור "המקובלים על העם"? אפשר, אבל מי מקובל על מי? מי יבחר בהם? כמה חודשים נעביר בוויכוח על אופן המינוי, על גילויי ההיסטוריה האישית של חבריה? באיזו תנועת נוער היו, מה אמרו למורה כשהיו בכיתה א', ומה סיפר השכן שלו או שלה לכתב כזה או אחר.

3. החקירה חייבת להקיף את כו-ו-ו-ו-לם. את כל מי ששמו נגע ונוגע בפרשה, גם בהתחשב במצעד האינטרסים של כל אחד, בעיקר בעת הזאת, עת החשיפה. כל אלה המכונים "גורמים רלוונטיים". אלה השאלות שחייבות להישאל:

אנשי הצבא. על החקירה לרדת גם לליבה של מלחמת העולם התקציבית המחריפה בשנים הללו. גם בניירות פומביים רואים שמשנה לשנה הולך ועולה מרכיב ההוצאה התקציבית לגמלאות ושכר אנשי הקבע, בעוד שמרכיב ה"התעצמות" יורד והולך בתקציב הצבא. כלומר, צבא ההגנה לישראל מגדיל (חלק בהליך "טייס אוטומטי" וחלק בהחלטה ברורה וסדורה של ראשי הצבא, כפי שהתברר בדוח מבקר המדינה האחרון על התוספות הנדיבות של הרמטכ"ל לכל הפורשים באשר הם) את ההוצאה על אנשי קבע, שחלקם הגדול, רוב רובם אפילו, אינם לוחמים ואינם תומכי לחימה, אלא אנשי מקצוע משרדיים. פקידים ופקידונים כאלה ואחרים. לפני פחות מעשור דיברו על כך ש-17% מהתקציב הולך להתעצמות, והשנה מדובר באופן משמעותי בשיעור נמוך יותר. האם האינטרסים הסותרים הללו משפיעים על הדיווחים ועל ההחלטות?

 

איזו השפעה יש לעובדה שבתוך צה"ל מתקיימת מלחמה תקציבית פנימית מסורתית וארוכת שנים בין חיל האוויר הכחול המלכותי לחיל הים הלבן, שבמשך שנים רבות דוכאה כל אמירה תקציבית שלו? האם יש לזה יד ורגל בפרשת הצוללות? האם הרצון של חיל האוויר לקנות עוד ועוד ועוד מטוסים מופרע, איכשהו, בהחלטה על עלות הצוללות? (ולא, אסור לאמץ את התשובה האוטומטית: אתם לא מבינים כלום, הרי כסף למטוסים בא על חשבון סיוע מט"ח מארה"ב, בעוד שתשלום עבור הצוללות מגרמניה הוא כסף שקלי. זו תשובה חמקמקה ולא אמיתית).

משה יעלון, שר הביטחון בממשלות נתניהו. הוא לא ידע? מה הוא לא ידע? איך לא ידע? לא דיווחו לו? לא קרא מסמכים? לא קרא תקצירי ידיעות מהעיתונים? לא שאל שאלות לפחות על מה שקרא בעיתון? הוא לא שוחח על זה אף פעם עם הרמטכ"ל? עם מפקד חיל הים? לא נכח בישיבות ועדת חוץ וביטחון בכנסת? אם הוא לא ידע, אז איך אבי דיכטר, לשעבר ראש השב"כ, אומר שהוא דווקא גם ידע וגם דן בעניין בהיותו יו"ר ועדת החוץ והביטחון בכנסת? האם העובדה שהוא ח"כ מטעם הליכוד, מפלגת נתניהו, היא שתגרום לו לשקר במצח נחושה?

איך, אם בכלל, קשורה פרשת החשיפה על הצוללות לכך שטיוטת דוח מבקר המדינה המטלטלת על העדר המוכנות למנהרות החמאס שלפני צוק איתן התגבשה רק באחרונה והופצה ממש בימים האחרונים? כוכבי הדוח המרכזיים הם שלושה: ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון במועד ההכנה והמלחמה יעלון והרמטכ"ל דאז בני גנץ. לנתניהו יש צבא של דוברים ומסבירים מכל המינים, הסוגים והצבעים. גנץ כבר לא במערכת. לכל היותר, אם האחריות שתיפול עליו תתברר ככבדה מדי, תהיה לו בעיה להיכנס לפוליטיקה אחרי הצינון הממושך שנכפה עליו. מתברר שיעלון הוא החשוף ביותר ביניהם. הוא כבר לא שר ביטחון, אין לו מערכת שמגנה עליו, אין לו מערכות משומנות של דוברות ויחסי ציבור שיעשו עבורו את העבודה. הוא נשאר לבד. האם לבדידות הזאת, שעמוסה בטינה לנתניהו, יש השפעה על התגובות שלו?

אבי דיכטר, יעקב נגל (ראש המל"ל בפועל) והאלוף במיל' יעקב עמידרור (לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי) מדווחים על עבודת מטה סדורה, ארוכת זמן, בשיתוף הצבא ומערכת הביטחון. דוברי אמת או לא אמת?

4. הבעיה המרכזית, שעליה אין אפילו סיבה ועילה לחקירה, שכן היא מפיצה לכלוך בכל זווית שאפשר לחשוב עליה, קשורה לעו"ד דוד שמרון, מקורבו המשפחתי של נתניהו והיועץ המשפטי של המשפחה. אומרים, ואף אחד עדיין לא סתר והכחיש את זה, שהאיש עובד עבור שקל אחד בשנה. שקל אחד בשנה - על עבודה קשה, סבוכה, שיש בה גם הרבה מהמורכבות האישית-משפחתית. מי שעובד תמורת שקל בשנה מקבל את הכסף בדרך אחרת. ובאמת לא חשוב אם אמר לראש הממשלה או לא אמר לידידו ביבי. נקווה עבור נתניהו שהוא באמת לא ידע. אבל זה לא משנה לענייננו.

במשפחת נתניהו סבורים שמי שעובד עבור ראש הממשלה, אפילו כשהוא לא היה ראש ממשלה (כזכור מפרשת 1,500 השקלים שהוא העביר, ביושבו באופוזיציה, לנפתלי בנט ולאיילת שקד - כסף שהם אולצו להחזיר), די לו שיהיה מרוצה מהקירבה לאוויר הפסגות. אלא שמאחורי זה מסתתרת ההנחה, שמוכיחה את עצמה שוב ושוב בכל ממשלה שהיא ובכל מקום בארץ ובעולם, שהקירבה לצמרת יוצרת הזדמנויות עדיפות ורווחיות. ומתנות חינם עולות הרבה יותר מהתמורה להן. כל עוד שמרון מקבל שקל בשנה, אפשר לחשוש-לחשוד שהא מתפרנס בכבוד מלהסתובב סביב ראש הממשלה ומשפחתו. הוא לא המקורב הראשון של ראש ממשלה שמרוויח מהקירבה הזאת. ממש לא. אמרו לנו שם של ראש ממשלה, ונאמר לך איזה משרד עורכי דין פרח, שגשג והתפתח בתקופתו. את זה נתניהו, החשדן והאחוז תחושת רדיפה (מוצדקת או לא מוצדקת ככל שתהיה), היה צריך לדעת. והוא יודע. אם לא עמד בלחצים של מי שהם ממשפחתו ולכן נכנע לשלם שקל בשנה, הוא לא ראוי להיות ראש ממשלה.