ארבעים הציערים המבטיחים 2016

- מגזין גלובס -

עמית חדד / צילום: כפיר זיו
עמית חדד
שותף במשרד וינרוט ושות'
גיל: 31
אישי: בזוגיות, מתגורר בת"א
השכלה: תואר ראשון במשפטים ותואר שני בקרימינולוגיה, האונ' העברית

את הביטוי ביידיש "אלטע קופ", "ראש זקן", שפירושו איש צעיר שמתנהג מבוגר לגילו, המציאו עבור עו"ד עמית חדד. מספיק להחליף כמה משפטים עם בן ה-31 בעל פני התינוק, המלווים בארשת הרצינית ואפס הרגשנות, כדי להבין למה ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה מקשיבים בתשומת לב לתובנות המשפטיות שלו ופועלים לפיהן. כך גם דני דנקנר, בועז הרפז ובנימין בן אליעזר המנוח, שהם רק חלק קטן מהלקוחות שהוא מייצג יחד עם פרקליט הצמרת עו"ד ד"ר יעקב וינרוט בן ה-69.

ההורים אומרים שהוא נולד ככה. החברה הצמודה מתלוננת שהוא לא צריך לשרוף כל-כך הרבה שעות בעבודה במקום לשתות עם חברים בפאב, אבל אין עם מי לדבר. כשנסע להתאוורר בחו"ל לפני החגים, המשטרה בדיוק עצרה כמה לקוחות מהמשרד, אז במקום לנוח ולנקות את הראש, הוא היה צמוד לטלפון 12 שעות ביום. המזל הגדול, הוא אומר בחיוך, שנסע עם החבר'ה ולא עם בת הזוג, שהייתה בטח משתגעת ממנו.

האלטע קופ של חדד הביא אותו להישגים יוצאי דופן בגילו הצעיר; כבר שנה וחצי שהוא אחד מששת השותפים במשרד וינרוט ושות', ממשרדי עורכי הדין הבכירים בישראל, מוביל ומעורב בתיקים בעלי חשיבות פוליטית וביטחונית, ונושא על כתפיו אחריות על גורלם של אנשים בעלי פרופיל ציבורי גבוה מאוד.

הבכיר שבהם, כאמור, הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, לקוח ותיק של וינרוט. במהלך השנים צבר חדד עשרות שעות נתניהו, שהפכו אותו, כך נראה, למאמין אדוק בחפותו המוחלטת בכול. כמו רבים ממקורבי נתניהו, גם חדד חוזר על צמדי המילים "זוטי זוטות", "מסרקות ברזל" ו"נעשה עוול" כשהוא מגיב על פרשיות ששמו של נתניהו נקשר בהן, כאילו היה זה הוא שהגה אותם.

כשאני תוהה אם למד בע"פ את דף המסרים, הוא מתחלחל וקובע בנחרצות: "זה לא דף מסרים, אלה הדברים שאנחנו חושבים ולא משנה מי אמר אותם קודם. הייתי שם עם ראש הממשלה, חוויתי את החקירות בזמן אמת, ואלה באמת זוטי זוטות. אני מדבר עם אנשים שמתחילים את השיחה במעשים הנוראיים שעשתה הגברת נתניהו, וכשאנחנו מפרקים אותם לנקודות, לא ברור למה זה בכלל נחקר".

בסוף השבוע שעבר, נחקרה שרה נתניהו באריכות במשטרה. חדד, יחד עם עו"ד יוסי כהן, ליווה אותה והגיב לאחר מכן בשמה.

גם את פרשת המעונות לא צריך היה לחקור?

"ראש הממשלה שלנו הוא איש ישר בצורה חסרת תקדים. התרגלנו, שלא בצדק, לראשי ממשלה אחרים עם מעטפות וכספים לא מוסברים, ואילו הוא מקפיד קלה כבחמורה, וזה מכלי ראשון".

אז איך צצות כל הזמן פרשיות שבהן הוא ורעייתו נחשדו, לכאורה כמובן, בשימוש בלתי ראוי בכספי ציבור ובהוצאות מנופחות?

"פרשת המעונות היא אולי התיק הכי אופטימי שפגשתי. מדובר בזוטי זוטות של דברים. כשחקרו ראשי ממשלות אחרים, חקרו שוחד, מעטפות, עדות מוקדמת. פה חוקרים ארוחות, בקבוקים ורהיטי גן. זה שחוקרים כאלה דברים פעוטים מלמד שאין כנראה פשיעה בישראל".

ליווית את שרה נתניהו לחקירה בשבוע שעבר?

"לא יכולתי להיות נוכח בחקירה, אבל הייתי איתה שם, דיברנו בטלפון ונפגשנו בסוף החקירה".

איך היא עמדה בזה?

"ברוגע, בשלווה, ענתה לכל השאלות שהוצגו לה. גם אחרי 12 שעות בחדר החקירות, היא הייתה שלווה לגמרי".

פורסם בתקשורת שבמהלך החקירה היא צעקה על החוקרות.

"שטויות. היא לא צעקה, אלא ענתה בנועם לכל מה שנשאלה".

זעמתם על הדלפת תמלילי החקירה, וראש הממשלה קרא לחקור מי הדליף אותם. יש קולות שגורסים שלשכת נתניהו היא זו שהדליפה את התמלילים.

"יש דברים שהוצגו בתקשורת שלא יכולים להיות בידיעתם של סנגורים או נחקרים. תמלילים לא ניתנים לנחקר בסוף החקירה ולכן הוא אינו יכול להדליף אותם. הלוואי והיו בידי התמלילים האלה. ולעניין התיק עצמו, אנחנו חושבים שהתיק הזה לא יוליד כתב אישום גם בגלל העובדות שבו, וגם הסוג וההיקף שלו. לא ראוי שיוגש כתב אישום בגינו".

אתם מייצגים את נתניהו גם בבדיקה החדשה שמוזכרת בתקשורת?

"לייצג אותו בבדיקה החדשה זה אוקסימורון. אנחנו לא נקראנו לחקירה או תשאול ואנחנו לא יודעים במה מדובר. כשסורקים את המשפחה במסרקות ברזל, כשמיטב הפרקליטים יושבים על המדוכה ועד היום היא נותרה בחזקת בדיקה ואף אחד לא חושב ברצינות שהיא צריכה להיות יותר מבדיקה. לא היה כלום ולא יכול היה להיות כלום".

אתה טוטאלי לגביו.

"ראש הממשלה הוא חכם בצורה בלתי רגילה ויצא לי להיות עם פוליטיקאים מקצוות אחרים של הקשת הפוליטית, והוא בעל איכויות יוצאות דופן".

ומבחינה אנושית? זאת הביקורת העיקרית שנמתחת על שרה נתניהו, חוסר רגישות קיצונית לגבי אחרים, שלא לומר התעמרות.

"גם עם רעיית ראש הממשלה יש לי יותר מהיכרות שטחית ואני מתקשה להבין איך מי שאני פוגש מתיישב עם התדמית הנוראית שמנסים לצייר לה בחוץ. אני מופתע מהחוכמה ומהאינטליגנציה הרגשית".

המציאו עליה סיפורים?

"אלה הגזמות, אבל במובן הפראי שלהן. לוקחים אירועים קטנים שנמצאים בחיים שלנו ושל אחרים ומותחים אותם לממדי ענק".

גם אחרי שבית המשפט לעבודה קבע שההעסקה של מני נפתלי הייתה פוגענית, ורוב טענותיו היו נגד הגברת נתניהו?

"זה לא משנה כהוא זה, כי העניין שלו נידון מול המדינה ומבחינה משפטית שרה נתניהו לא הייתה צד בהליך. כמי שקרא את הראיות אני יכול לומר שהמסקנה שאליה אני מגיע מקריאה שלהן, היא הפוכה".

ושאלה אחרונה בהקשר הזה: משפחת נתניהו משלמת לכם על הייצוג?

"בוודאי".

"זה שסנגור מקבל תשלום, לא אומר שמי שנמצא בצד השני הוא צדיק מוחלט. כמו שחושדים בהגנה, צריך לחשוד גם בתביעה. התחושה של הסנגורים היא שהמגרש לא ישר. מחייבים אותנו לא להיות טובים או מצוינים אלא מעבר, להמציא את עצמנו מחדש, לשלוף שפנים מהכובע, למצוא טענות שאף אחד לא יכול לראות, כי אחרת נפסיד למדינה"

תיק הרפז

בסוף חודש אוקטובר הוחלט להגיש כתב אישום נגד לקוח אחר של חדד, בועז הרפז, בגין חשדות לכאורה לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף ושיבוש מהלכי משפט.

"הופתענו כשהוחלט להגיש נגדו כתב אישום, כי המסקנה המשפטית שאליה הגענו שונה לגמרי. הרפז נחקר תקופה ארוכה והיה במעצר. הוא מכחיש את המעשים המיוחסים לו. כשהיה במצב מסוים, הוא אומר, נשבר והודה. זאת הודאת שווא קלאסית. המשטרה חשבה שמשהו בדברים לא מסתדר, שהוא נשכב על הגדר בשביל מישהו ולכן הוא נשלח לפוליגרף אחרי שהודה. בבדיקה חזר על התשובה בהודאה, 'זייפתי את המסמך' והמחוגים השתוללו והצביעו על כך שהוא דובר שקר".

למה הוא לא עד מדינה בתיק?

"במשרד יש לנו שלוש עבירות שהן בבחינת 'ייהרג ובל יעבור': עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אדם מצווה למות ולא להרוג, והסיבה היא לוגית – דמך לא סמיך מדם חברך, לא תהרוג אחר כדי להציל את עצמך. להיות עד מדינה זה לעבור על שפיכות דמים".

אתה אומר שלקוחות של משרד וינרוט אף פעם לא יחתמו על הסכמים של עדי מדינה.

"אם אדם ירצה לעשות את זה, הוא ילך למשרדים אחרים, שיעשו את זה בחפץ לב. לעד מדינה יש מוטיבציה לשקר ולכן הוא ממציא סיפורים כדי להפליל אחר. במקום הזה אנחנו מרגישים לא בנוח ויש לנו אפשרות לבחור".

פורסם שהרפז מאיים לפרסם ספר שיחשוף את האמת כאמצעי לחץ על הפרקליטות.

"אני לא מכיר דבר כזה".

ועל הקלטות נפיצות שהוא מחזיק, שמעת?

"אנחנו לא מתעסקים בקלטות, אלא במשפט. הסיפור מורכב בהרבה ממה שכתוב בכתב האישום. הרפז הוא הש.ג. של הש.ג. חלקם של אנשים אחרים בתיק גדול משלו והם האשמים בו".

אתם בדרך לעסקת טיעון?

"אנחנו לא הולכים לשום מקום. אנחנו נעמוד על קבלת כל החומר, עם דגש על כולו. נלמד אותו ואז נפעל. תיק הרפז הוא תיק חידתי, כתב חידה סבוך שייפתר בבית המשפט".

אז בסופו של דבר, תגיעו לבית המשפט.

"כך נראה".

הילד מאשקלון

הוא נולד באשקלון לקצינת מבחן וחוקרת ילדים במשרד הרווחה ולהנדסאי חשמל. הוריו הולידו שלושה ילדים והתגרשו כשהיה בן תשע, אירוע מכונן מבחינתו, לאו דווקא בפן הטראומטי שלו, אלא בהזדמנות שניתנה לו להכיר אותם בנפרד. הוא למד בבית ספר מדעי בעיר, עבר למגמת מחשבים ומתמטיקה בתיכון אורט אפרידר, ובמקביל בילה בגלישה ובצלילה בים.

"אם היית שואלת אותי ביסודי לאן פניי מועדות, לא הייתי שם משפטים בראש סדר העדיפויות, אלא דווקא מחשבים, למרות שתמיד אהבתי ליטיגציה, וילדים שהסתבכו היו באים אליי שאעזור להם לשכנע את המורים לוותר להם. אימא טיפלה בילדים שנפגעו על-ידי טורפים ועורך הדין היה קרוב בעיניה לעבריין, כי הוא הגן על הטורפים ולכן לא היה מקצוע נחות מזה בעיניה. עם זה גדלתי".

הוא גויס לטיס, התחיל את הקורס, סבל משברי מאמץ, החליט לפרוש, והגיע למשטרה צבאית, שם שימש כחוקר, כרכז מודיעין וכקצין מודיעין. "לא הייתי מאלה שצועקים על הנחקר, אלא ניסיתי לשכנע אותו למה הכי טוב לו להודות, למרות שזה היה הכי גרוע בשבילו, כי כשאתה מודה, אתה הולך לכלא ולא חוזר למיטה החמה שלך. יש בזה אתגר אינטלקטואלי".

מכיוון שלתפיסתו, בזבוז זמן הוא עניין לחלשים, כבר ביום השחרור התייצב חדד לעבודה בעמדה של איסוף ערכות אב"כ. זה קרה בשעות הערב כשבבקרים הוא התכוון לקחת קורס הכנה לבחינות הפסיכומטריות. לפני הקורס, ולאור המלצה שקיבל, הוא בכל זאת עשה את הבחינה כדי לראות איפה הוא עומד. להפתעתו, הציון היה מעולה והוא נרשם להנדסת מחשבים ולמשפטים. לאחר שהתקבל לשני המסלולים, טס לתאילנד בתקווה שהמרחק יעזור לו להחליט במה לבחור.

בסופו של דבר, הקשיב לעצות של ההורים ובחר בהנדסת מחשבים בטכניון. "נסעתי לחיפה, התחלתי ללמוד, וקרה משהו שלא קרה לי קודם. האינטואיציה שלי התחילה לצפצף צפצופי אזהרה. תוך שלושה שבועות התקשרתי לאוניברסיטה העברית ושכנעתי אותם לקבל אותי בחזרה למשפטים, מהלך חסר תקדים. בשיעור הראשון של דיני חוזים כבר הרגשתי בבית".

הוא גר במעונות עם שני שותפים, עבד בלילות ביחידה למניעת עבירות בשדה התעופה כדי לממן את הלימודים, ובשנה השנייה כבר התחיל לייצג סטודנטים בוועדות משמעת. בתוך זמן קצר התרחב מעגל הלקוחות שלו למכללות ולאוניברסיטאות אחרות, ודרך קשרים מצא עבודה בוועדת הבחירות ובמוזיאון האסלאם במקביל לעבודה כמתרגל וכעוזר מחקר.

את ההתמחות עשה אצל השופט אדמונד לוי המנוח בבית המשפט העליון. "הוא אדם שלא פגשתי כמוהו לפניו. גם בחדר עגול היה מוצא לעצמו פינה. הוא האמין שהייעוד של שופט הוא שיפוט, וכששופטים אחרים היו מקשקשים במזנון, הוא היה אוכל סנדביץ' בלשכה וקורא. לכן, כשסיים את השיפוט הוא סיים את תפקידו בעולם הזה".

אתה שואף להיות שופט?

"לא, אני לא יודע מתי אדם אומר אמת ומתי הוא משקר".

גם השופטים לא תמיד יודעים בוודאות מוחלטת מהי האמת.

"אבל כשאני טועה, כעורך דין, המחיר נמוך. כששופט טוע,ה המחיר יכול להיות מאוד גבוה".

בקיצור, אתה מעדיף את החיים היותר קלים ומתגמלים.

"זו לא שאלה של חיים קלים, אלא של תפיסת עולם. בית המשפט לוקח סיטואציה, בוחן אותה וצריך לקבל החלטה ולהעניש אנשים. אני רוצה לעזור לאנשים ולא להעניש אותם. התפיסה המוסרית שלי מאתגרת את קונספט הענישה. אני לא בטוח שהכלים שיש בידי החוק הם הכלים הנכונים. שופט הוא לא הרפורמטור האולטימטיבי. אם מישהו רוצה לשנות דברים מתוך המערכת, זה בדרך כלל מאוד קשה עד בלתי אפשרי. אם אני רוצה לעשות שינוי אמיתי בתפיסה השלטת, ואני רוצה לעשות שינוי כזה, הוא צריך לבוא מבחוץ. יש אצלנו קדושה למערכת המשפט, שאני לא מקבל".

מה לא מקובל עליך?

"הדרך שבה מסתכלים על נאשמים. צריך שינוי רוחבי. אנחנו משתמשים בענישה שלא בצדק. התרגלנו לשלוח אנשים לכלא. שופט צריך להקשיב ולהקשיב, ואז להכריע. ולא לשמוע את התביעה וההגנה ולהכריע מי שכנע אותו יותר. אנחנו מייצגים בפרו בונו את הבחורה שניסו לעשות לה משפט ציבורי ברשת כמי שאשמה, כביכול, ברציחתה של תאיר ראדה.

"מכיוון שהייתי מעורב בפרשה, צפיתי בסרט 'צל של אמת', והזדעזעתי. ראיינו שם איש מז"פ שחתם על 10,000 חוות דעת בקריירה שלו במשטרה. רק שתיים נדחו והשאר התקבלו אוטומטית איך שהן. בשלב מסוים הוא עזב את המשטרה ועבד באותה יושרה בדיוק, עם אותם הכלים, עבור סנגורים. הוא הגיש 10,000 חוות דעת באזרחות. שתיים התקבלו והשאר נדחו.

"הייתה לי שיחה עם אימא שכותבת היום חוות דעת באופן פרטי, והיא אמרה שכשהייתה במערכת הציבורית וכל מה שכתבה התקבל, היא הייתה בטוחה שהיא אשת מקצוע טובה, וכשחצתה את הקווים, היא הבינה שהמגרש עקום ויש שיפוע משמעותי לטובת התביעה. השופטים לא מבינים שהמגרש עקום".

סנגורים פרטיים מתוגמלים היטב כספית ולכן הם נגועים באינטרס אישי מראש.

"זה שסנגור מקבל תשלום, לא אומר שמי שנמצא בצד השני הוא צדיק מוחלט. כמו שחושדים בהגנה, צריך לחשוד גם בתביעה. התחושה של הסנגורים היא שהמגרש לא ישר. מחייבים אותנו לא להיות טובים או מצוינים אלא מעבר, להמציא את עצמנו מחדש, לשלוף שפנים מהכובע, למצוא טענות שאף אחד לא יכול לראות, כי אחרת נפסיד למדינה".

את חפותו של בנימין בן אליעזר ז"ל, לא הצלחתם להוכיח.

"התיק שלו הוא הצלחה. בית המשפט קבע שהוא לא יכול להגיע לבית המשפט בגלל בריאותו ולכן אינו יכול לעמוד לדין. התנחמנו בזה שלא צילמו אותו כמוצג בגן חיות. כשאתה חווה את ההתנפלות של הצלמים על הלקוח, כשאלף עדשות מתמקדות בו וכולם מנסים לחלץ ממנו משהו ביום הכי קשה בחייו, והוא מנסה לשמור על ארשת שפויה כשהוא מרוסק מבפנים, זה נורא. אנחנו מניחים לזה לקרות כשיכול להיות שבעוד עשרה ימים הוא יסיים את המעצר וישתחרר לביתו כאילו לא היו דברים מעולם".

אתה מציע לאסור על התקשורת לצלם נאשמים?

"למה צריך לצלם אותם? מה היתרון של הצילום?".

אם שמם מתפרסם בכל מקרה, מה זה משנה?

"כשאדם יושב על ספסל הנאשמים ומצלמים אותו, תסתכלי על העיניים. כמו חיה נרדפת. אני בטוח שיש מדינות שזה אסור, ואני מתכוון לקדם חקיקה בנושא. לצערי, אין הבנה לכמה המשפט הפלילי התקדם, בעוד אנחנו תקועים מאחור. איך יכול להיות שב-2016 עו"ד לא יכול לשבת עם נחקר בחדר החקירות?

"טיפלנו בתיק שבו שמעון גפסו, ראש עיריית נצרת לשעבר, זוכה משוחד. במהלך המשפט טענו טענה מיוחדת. הייתה אמירה של גפסו שהופיעה באחת ההודאות במשטרה, שהוא מודה במיוחס לו. אני קורא את התמלילים, צופה בלופ בחקירה המצולמת, ולא תמיד חקירות מצולמות, והדברים לא נאמרים. התביעה טוענת שמכיוון שחתם עליה, היא קבילה. הרי אין צורך בעולם לעבור על עשרות עמודים, דברים שאמרת במשך שש-שבע שעות. מה אם זה לא היה מוקלט?".

אין כיום חובת הקלטת חקירות.

"אין. אנחנו יודעים שיוצאים עם העצור לשירותים או למסדרון, ודווקא אז, כשאין תיעוד או מצלמות, הוא מודה. בישראל יש זכות ייצוג, אבל רק לכאורה. נותנים לעצור לדבר עם עורך דין לפני החקירה, כשאין לו מושג על מה יחקרו אותו. איך דבר כזה יכול להיות? אני לא יודע איפה עורכי הדין האחרים בעניין הזה, אני יודע איפה אני, ובעזרת השם נצליח לשנות.

"אנחנו שבויים בקונספט שהעבריין אשם בפשיעה, שהעולם מבין שפשיעה היא קודם כול אשמת החברה ולכן מדברים על תנאי כליאה משופרים, דרך לפצות את העבריין ממקום אחר. אנחנו נלחמים ביתושים במקום לייבש את הביצה".

אתה מאתגר את המערכת ומפקפק במוטיבציה שלה.

"אני מכבד את החוק, אבל מרשה לעצמי לראות את הטוב ואת הרע שבו. אנחנו רואים את עצמנו כעם רחום וחנון, בעוד באירופה כמות האסירים הולכת ויורדת. בארצות הברית ובאנגליה זה עוד לא קורה".

"לא מזמן הגיע אליי בחור בן 36 שנחקר לפני עשר שנים בפרשת שוחד גדולה, בלוד. נגד האחרים התיקים נסגרו, ורק נגדו הוחלט להגיש כתב אישום. הוא היה אז בן 24, פזיז, רווק, ומאז הקים עסק, משפחה, הפך לאזרח יצרני המקפיד על קלה כחמורה. שאלתי את עצמי, מה נשיג מזה שניקח אדם שמעד, אפילו בעבירה כמו שוחד, ונשים אותו בכלא. זה אמור לתקן אותו? כלא הוא ייצור בן למעלה מ-200 שנים, כשהמטרה הייתה להכניס אדם עקום ולהוציא אותו ישר. אבל מה קורה כשאתה מכניס אדם ישר למכונה מיישרת? אתה מעקם אותו. למה הפרקליטות לא רואה את זה?".

הקסם של וינרוט

במהלך ההתמחות בבית המשפט העליון, התראיין חדד לכמה משרדים מובילים, והתלבט אם להצטרף למשרד של וינרוט. הוא התייעץ עם השופט יורם דנציגר מה לעשות. דנציגר אמר לו שאת תו התקן של בית המשפט העליון כבר יש לו ואין מקום טוב יותר ממשרדו של וינרוט. את הראיון השני עשה לו וינרוט בעצמו, ומאז הם ביחד.

"יעקב הוא אחד היחידים שיכול לדבר על פילוסופיה, מתמטיקה, הרמב"ם. כל דבר הוא מבין לעומק, פנומן. כסטודנט אי אפשר היה שלא להתרשם מהיכולות האלה".

מערכת היחסים שלך עם וינרוט קרובה ומיוחדת.

"יעקב הוא משפחה. הוא קטגוריה בפני עצמה. צריך לראות את המעורבות שלי ושלו בכל תיק כדי להבין. הוא תמיד אומר שהוא מצוין בזיהוי פוטנציאל".

הוא קידם אותך מאוד מהר. אולי מהר מדי?

"את השאלה הזאת את יכולה להפנות ללקוחות. לניסיון יש חשיבות".

גם לניסיון חיים, לא?

"אני לא מרגיש בנוח להסביר את כל העניין, אבל התשובה הפשוטה היא - לא. כשאנחנו מייצגים תיקים, יש לנו שפנים בכובע, החקירה הנגדית היא הטובה ביותר, המשרד מוביל את שורת המשרדים הראשונה. מה זה אומר 'בשלות'? לשאת את הנטל של תיק? את ההתמודדות עם כישלון או הצלחה?".

השאיפה להצליח ליוותה את וינרוט ואת חדד כשקיבלו את התיק של דני דנקנר, מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, בשלב הערעור, אף שהסיכוי להפיכת פסק הדין היה קלוש. "אם היינו מקבלים אותו קודם", אומר חדד, "יכול להיות שהיינו מצליחים לזכות אותו. בסופו של דבר, העונש הופחת משלוש שנים לשנתיים. חוסר המזל תקף אותו בכל החזיתות. הוא היה הראשון שנשלח לכלא בגלל הפרת אמונים בתאגיד".

למה דווקא הוא?

"כי הוא דנקנר. יש משקל לציבוריות. פעם היו הקלות סלב, היום יש החמרות סלב".

איך אתה מגן על עצמך מייסורי הנפש שלא הצלחת לחלץ אנשים כמו דנקנר מישיבה בכלא?

"ההרהורים של 'אולי יכולנו', לא עוברים בנו, כי אנחנו באמת הופכים כל אבן, אין דבר שיכולנו לעשות ולא עשינו".

ייצגתם את קובי פרץ בהעלמות המס. גם כאן עשו לו "החמרת סלב"?

"בשנות ה-60' דנו בשאלה האם בעבירות מס יש קלון ונקבע שלא".

עבירת מס היא גניבת כספי ציבור.

"יש בלבול מושגים. במדינות בעולם, תיקי מס מתנהלים בהליך אזרחי, בבחינת נמוטט אותך כלכלית, אבל לא נפגע בגופך. פקודת מס הכנסה אומרת שינסו לפנות לוועדת כופר. את מכירה מקרה שאדם גנב ממישהו והוא מבקש שיתנו לו כופר? ואני שואל למה. למה אפשר לפדות את עצמך בכופר בעבירת מס? זה מראה שהמחוקק ראה לנגד עיניו שעבירת מס היא עבירה מסוג אחר, מאוד ספציפי".

ואני חוזרת אל סוגיית הגניבה מהמדינה.

"גנבתי לך מיליון שקלים. זה יכאב לך מאוד. אבל אם אני גונב מיליון שקלים ממיליון אנשים, בקושי ירגישו בזה. כשאנחנו מדברים על אנשים ישרים שלא ביצעו מעולם עבירות פליליות, כמו קובי פרץ, צריך לפעול אחרת. יש בעניינו ערעור תלוי ועומד. לא קיבלנו את התיק שלו בהתחלה, כי אם הוא היה אצלנו בהתחלה, הוא היה מזוכה. החומר בעניינו לא מצדיק הרשעה".

ייצגת את ענבל אור למשך ארבעה ימים. גם זו הייתה הצלחה?

"ענבל אור התקשרה אליי בעשר בלילה. לא ידעתי מי זו ענבל אור, רק ידעתי שהיא בנדל"ן".

אתה לא קורא עיתונים? צופה במהדורות?

"אני מודע לכל החדשות וקורא עיתונים. היינו עורכי הדין הראשונים שלה, והיחידים שהצליחו איתה וניצחו בבית המשפט".

הצלחתם?

"היה ויכוח על איך מצליחים. חשבנו שיש מהלכים שצריך לעשות והיא חשבה אחרת. עזבנו את הייצוג שלה אחרי שלושה ימים".

להיכנס לרשימת עורכי הדין המתחלפים שלה לא הוסיף לכם כבוד.

"זה לא הכתים אותנו. זה היה תיק מוצלח".

בלי גלימה

לקראת סוף המפגש השני שלנו, כשהרשה לעצמו להוריד את הגלימה המטאפורית ולהיות קצת רווק תל אביבי בן 31, שאלתי את חדד אם יש חתונה באופק, והוא הסמיק קצת ואמר: "אולי".

מה עם ילדים?

"החברה שלי מאוד רוצה וגם אני".

פנאי?

"באמצע השבוע כמעט ואין לי, אבל בשבת וחג אנחנו לא עובדים כי למשרד יש צביון יהודי, ואז אני עם המשפחה, בים. התחלתי לעשות קייט סרפינג בעקבות כמה לקוחות שגולשים ונסענו לקורס בפארוס".

מתי תפתח משרד עצמאי?

"אין לי שאיפות כאלה ואין לי כוונה להיפרד מוינרוט. אמרתי, יעקב הוא משפחה והראייה הזו היא סימטרית והדדית. כשאני רוצה לשנות דברים הקשורים בחוק, אני לא אומר את זה מהשפה לחוץ, אלא מתוך כוונה כנה ואמיתית, ואני אשנה אותם. התועלת שאנחנו, כמדינה, נפיק מהשינויים האלה היא אדירה".

כתבה: ליאת רון