העולם פורח

אין כמו פרחים לשמח את העין, להרחיב את הלב ולסמל את האביב ויעידו על כך אטרקציות תיירותיות כמו מסלולי פריחה, גנים בוטניים ופסטיבלי פרחים. מההיסטריה סביב פריחת הדובדבן ביפן, דרך שדות הלבנדר בצרפת ועד מרבדי הכלניות בארץ. העובדה שמדובר בעונה קצרה רק תורמת לבאזז

צרפת: סגול עמוק

בין יוני לאוגוסט פורחים בפרובנס שבצרפת שדות הלבנדר. מי שלא טייל ברגל או רכב על אופניים בצדי הדרכים והסניף את ניחוח הלבנדר שהוא כמעט פרח לאומי במחוזות האלה, לא חווה את פרובנס האמיתית, השורשית. אחד המקומות הכי יפים לצפות בשדות הלבנדר בפריחתם הוא חבל Luberon שלמרגלות Mont Ventoux, ההר הכי גבוה בפרובנס (1912 מטר), המכונה "הענק של פרובנס".

מסלול הלבנדר מתפתל בין כרמים, בוסתנים, עצי דובדבן, ערוגות תות שדה ובתי גידול של פטריות כמהין. זהו הלב הכפרי של פרובנס, המתאפיין בכפרים קטנים ומתוקים כמו Gordes ,Bonnieux או Lourmerin, עם בתים משוחים בצבעי אוקר, כיכרות מוצלות וטראסות. אחד מהאייקונים של פריחת הלבנדר בפרובנס הוא מנזר Notre Dame de Senanque השוכן סמוך לכפר Gordes. בקיץ, כשהוא מוקף כולו בשדות סגולים, המנזר העתיק הזה, שנוסד ב-1148 וידע גלגולים של היסטוריה אפלה, הוא מראה מכשף. אגב, אזור Luberon כולו הוכרז כשמורה ביוספרית על-ידי אונסק"ו, ומזמן גם תצפיות מצוינות על הרי האלפים בצפון ועל הים התיכון בדרום.

מוזיאון הלבנדר שבכפר Luberon מציג הסברים והמחשות על גידול ועל קטיף הלבנדר ועל הפקת שמן הלבנדר מצמח ה-Lavandin (אחד ממיני הלבנדר). בחנות המוזיאון ישמחו למכור לכם סבונים, מוצרי קוסמטיקה, תכשירי טיפוח ודבש מפרחי לבנדר, סורבה בטעם לבנדר ומזכרות ממזכרות שונות הקשורות (או שלא) לצמח הריחני הזה.

לרכוב בתוך לבנדר / צילום: רויטרס
לרכוב בתוך לבנדר / צילום: רויטרס

אנגליה: שדות לבנדר לנצח

מסביב לגלובוס - אביב אנגלי / צילום: רויטרס
מסביב לגלובוס - אביב אנגלי / צילום: רויטרס

לא רק בדרום צרפת, גם באנגליה יש לבנדר. זוהי אנגליה הכפרית של מחוז Cotswolds שבדרום-מרכז המדינה, המזמנת כמה משדות הלבנדר הכי סגולים בממלכה, שעומדים בשיא פריחתם בין יוני לאוגוסט. תעשיית התיירות כאן נטועה היטב במשקי הלבנדר, המשתרעים בין כפרים ועיירות. לבד משמנים ומתמרוקים, מבחר שתילים לגינה ושורה של מזכרות, בבתי התה שבאזור מגישים גם cream tea (תה בחלב) בארומה של לבנדר ועוגות בטעם לבנדר ולימון. לא רק לבנדר. באנגליה כמו באנגליה - חובבי פרחים מוטרפים שכמותם - לצד הלבנדר אפשר לטייל פה בין קשת של פרחי בר אופייניים, מפרגים אדומים ועד דגניות (cornflower) כחולות.

מי שמזדמן ל-Bath שבמחוז Somerset בדרום-מערב אנגליה, הנחשבת לאחת הערים היפות במדינה ומיוחדת במרחצאות הרומיים שהשתמרו בה, מוזמן לטייל בין פרחי לבנדר משני מינים - האחד פורח בין יוני ליולי, השני בין יולי לאוגוסט. זהו אזור של גבעות רכות, שהלבנדר מוסיף להן צבע ויופי. מי שלא קנה פרחי לבנדר מיובשים וצמחי מרפא ושמן לסוגיו, אחרי ששוטט במשך שעות בין שדות הלבנדר - שיקום. והילדים מוזמנים להתרוצץ וללכת לאיבוד במנהרת עצי הערבה הבוכייה (willow tunnel) הנטועה באזור.

הולנד: צבעוני שחור

במשך כחודשיים בכל שנה, בין סוף מארס לסוף מאי, מציפים את גני Keukenhof שבהולנד מאות אלפי תיירים. נכון, הם מפורסמים ומתויירים בעליל, ובכל זאת מרהיבים. קצת מצחיק לקרוא לגן המהווה את אחת מאטרקציות התיירות הכי מפורסמות בהולנד ובאירופה כולה - גינת מטבח, אבל זהו פירוש השם Keukenhof. תחילתם של הגנים ברוזנת ז'קלין מבוואריה, שהחלה לאסוף עבור טירת Teylingen שבה התגוררה במאה ה-15 שתילי פירות וירקות מהיערות ומדיונות החול של הולנד. כאשר ב-1641 נבנתה בסמוך טירת Keukenhof, הבוסתנים של הרוזנת הפכו להיות חלק מהפארק סביב הטירה החדשה, שתוכננה בסגנון אנגלי. בשנת 1949 קבוצה של יצואני פקעות הולנדים הציעה לנצל חלק משטח הפארק לתערוכת קבע של פרחי אביב, ובמיוחד צבעונים. השאר היסטוריה.

פארק קוקנהוף פתח את שעריו ב-1950 וזכה להצלחה מיידית. כמיליון תיירים פוקדים את הגן בשמונת השבועות שבהם הוא פותח את שעריו מדי שנה. כשביקרנו שם לפני שנים, לראשונה בחיי ראיתי צבעונים שחורים. הייתי מכושפת. עם השנים, ההתלהבות שלי מפארקים מעשה ידי אדם פחתה, אבל עדיין הצבעוניות כאן מסחררת ביופייה.

הולנד/קרדיט: שאטרסטוק
הולנד/קרדיט: שאטרסטוק

יפן: היסטריה של ויסטריה

פריחת הדובדבן היא אולי האטרקציה התיירותית הכי פופולרית ביפן, אבל בשנים האחרונות יש לה מתחרה שנותנת פייט רציני: פריחת הוויסטריה

פריחת הדובדבן (ליתר דיוק, פריחת העצים ממשפחת הוורדניים) היא אולי האטרקציה התיירותית הכי פופולרית ביפן, אבל בשנים האחרונות יש לה מתחרה שנותנת פייט רציני: פריחת הוויסטריה (Wisteria). הוויסטריה צומחת בכל רחבי יפן, מציתה את הדמיון המקומי כבר שנים רבות, ואף מופיעה בפואמה היפנית הקלאסית Waka; אבל מאז 2012, כשבאחד מהאתרים ברשת התפרסמה פריחת הוויסטריה במלוא הדרה, נסקה פלאים הפופולריות של הצמח הענוג הזה, ותיירים מכל העולם נוהרים לצפות בפלא.

הוויסטריה היא צמח מטפס בעל קנוקנות, המתאפיין בפריחה פיוטית בצבעים רכים, כאשר התפרחות הסגולות הלבנבנות, התלויות באשכולות מקנוקנות הצמח, מתנועעות לאיטן ברוח במעין ריקוד חלומי. אחד המקומות הכי טובים לצפות בפריחה הוא בפארק Kawachi Fujien בעיר Kitakyushu שבמחוז Fukuoka בדרום-מערב המדינה.

הפארק, המשתרע על שטח של כ-10,000 מ"ר, התפרסם במיוחד בזכות סבכות ויסטריה דמויות היכל, ובשתי מנהרות, האחת באורך 80 מטר והשנייה 220 מטר, שנראות כמו השער שצדיקים יבואו בו. בפארק צומחים עצי ויסטריה מ-22 מינים שונים, חלקם בני מאה שנים ויותר, שיוצרים בתקופת הפריחה אגדה בצבעי פסטל. הוויסטריה פורחת אמנם במאי, אבל באקלים החמים של דרום יפן, מומלץ להקדים ולהגיע כבר בסוף אפריל. הפארק, שנפתח ב-1977, פתוח למבקרים רק בעונות הפריחה והשלכת.

פריחת הדובדבן / צילום: יותם יעקבסון
פריחת הדובדבן / צילום: יותם יעקבסון

יפן: מה יגידו אזובי הקיר

לא סביר שגנן מערבי יעלה בדעתו לשתול אזוב כמוטיב עיצובי. בשביל זה צריך להגיע ליפן, לפארק Hitsujiyam, שם ניצבת גבעת שיבזאקורה (Shibazakura) ששטחה כ-18 אלף מ"ר, והיא כולה פורחת מתחילת אפריל עד תחילת מאי, כאשר כ-400 אלף פרחי Moss phlox הנקראים באנגלית גם Pink moss, אזוב ורוד, מקשטים אותה בוורוד עמוק, בלבן מסנוור ובאדום בוהק. למעשה, Moss phlox הוא לא באמת אזוב, אלא צמח כיסוי המשתרע על הקרקע ונראה כמו אזוב צבעוני. אגב, פירוש השם Shibazakura הוא "פריחת דובדבן הדשא".

כדי להוסיף על ההתרגשות, כאלף עצי דובדבן הנטועים גם הם על הגבעה, בהם סוגים שונים ונדירים יחסית, משמשים תפאורה למחזה. פארק Hitsujiyam משקיף על העיר Chichibu, הנמצאת כ-110 ק"מ מצפון-מערב לטוקיו, ופרחי האזוב הפורחים בו, וגם עצי הדובדבן סביבם, נחשבים למבשרי האביב.

גבעת שיבזאקורה ביפן פורחת מתחילת אפריל עד תחילת מאי באזוב ורוד, המקשט אותה בוורוד עמוק, בלבן מסנוור ובאדום בוהק. למעשה, זה לא אזוב אלא צמח כיסוי המשתרע על הקרקע. פירוש שמה של הגבעה הוא "פריחת דובדבן הדשא".

גבעת שיבזאקורה / צילום: צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
גבעת שיבזאקורה / צילום: צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

דרום אפריקה: מדבר חי

נמקוואלנד, דרום אפריקה / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
נמקוואלנד, דרום אפריקה / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

מי שראה בילדותו את "המדבר המתעורר", סרטו המיתולוגי של וולט דיסני, לא יוכל לשכוח את הפרחים הענקיים שנפתחים בהילוך איטי בין קוצים של סוקולנטים, את הפרחים הקטנטנים המבצבצים לפתע מהאדמה הטרשית, ואת המדבר היבש שקם לתחייה ומתכסה בפריחה מרהיבה. אפשר לחיות על הזיכרונות, ואפשר פשוט לטוס לדרום אפריקה ולצפות בתופעה בזמן אמת.

הפלא הזה מתרחש בין סוף אוגוסט לסוף ספטמבר במחוז נמקוואלנד (Namaqualand) שבצפון-מערב דרום אפריקה, על גבול נמיביה. כמעט מיד אחרי הגשמים הראשונים, כמו משום מקום, פורצים מהאדמה היבשה והחיוורת מרבדי פריחה מהפנטים, ורצועה מדברית באורך של כאלף קילומטר מתכסה כולה בפריחה פסיכודלית של חרציות ועד סוקולנטים.

מי שראה, לא ישכח כנראה את המחזה שבו כל הפרחים פורחים בו זמנית, וכתמי צבע - לבן, כתום, סגלגל, צהוב ומה שביניהם - מכסים את פני המדבר. עם מספר משוער של למעלה מ-4,000 מיני פרחים, זהו מעין מחזה בתנועה שמשתנה כל העת. כשעולים לצפות בפריחה מהר Spektalberg (באנגלית, Spectacle Mountain), מבינים מנין קיבל את שמו בסוף המאה ה-17, כשמושל כף התקווה הטובה, סימון ואן דר סטהל, טיפס לפסגתו, ראה את הפריחה והפטיר: "What a Spectacle".

בדרום אפריקה זה הפך כבר מזמן לפולחן - כמו פריחת הדובדבן ביפן, ופריחת הכלניות אצלנו. אנשים מתכננים את מסע הפריחה שלהם חודשים מראש, בהם פנסיונרים רבים שזמנם בידם. אזור הפריחה דליל מאוד באוכלוסייה, והדרך אליו ארוכה וקשה, אך הודות לכך, הטבע בו נותר בלתי מופרע. הפרחים הם בכל מקום - בקרבת החוף, בערים, בחוות ובשדות הפתוחים.

Namaqualand מהווה גם אבן שואבת לבוטנאים מכל העולם, שבאים גם הם לחזות בקרנבל הפריחה הזה.

נמקוואלנד, דרום אפריקה / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
נמקוואלנד, דרום אפריקה / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

אנגליה: הפרח בגני

גנים בוטניים הם אטרקציה בכל עיר שבה הם מוצגים - מקום לטיול נינוח ולשאיפת רוגע ואוויר מבושם, לא רק לשוחרי בוטניקה אלא לכל מי שרוצה לנוח מהמולת העיר ולהיחשף ליופי של ממלכת הצומח מרחבי העולם, פינוק שעכברי עיר אינם זוכים לו בדרך כלל.

באנגליה כמו באנגליה, כשמדובר בפרחים ובבוטניקה, אין להם מתחרים ברצינות ובאהבה שהם מעניקים לנושא. עוד בימים שבהם אנגליה הייתה אימפריה ושלטה בימים, על סיפונה של כל אונייה הוצבו חוקרים, בוטנאים וציירים, שדאגו לתעד כל צמח ופרח מעבר לים. לא פלא שהגנים הבוטניים הנחשבים ביותר בממלכה, Kew Gardens, מתהדרים בכך שהם הגדולים ביותר בעולם ומחזיקים באוסף השלם ביותר של ממלכת הצומח.

בדרום-מערב לונדון, כ-30 ומשהו דקות ממרכז העיר, הגנים האלה משתרעים על מרחבים שאפשר רק להתקנא בהם, עם בתי גידול וחממות מזכוכית, מבנים היסטוריים, תצוגות מרתקות, קורסים, הרצאות ואנשי מקצוע מן המדרגה הראשונה. גם בחודשי החורף הפעילות בגנים לא פוסקת לרגע. "החורף הוא אחת התקופות האהובות עליי", אומר מנהל משתלת הגנים, טוני קירקהאם, "כאשר העצים משירים את עליהם ויכולים להפגין את היופי שמתחת ל'תחפושת' הקיץ שלהם".

החורף הוא גם זמנם של האירועים המיוחדים בגנים, כמו למשל, פסטיבל הסחלבים השנתי של פברואר-מארס. השנה מוצגים בתערוכה לא פחות מ-3,600 סחלבים שונים מרחבי העולם, בדגש על סחלבים אקזוטיים מהודו. סביבם מתקיים שפע אירועים - מסיור לילי בחממות, דרך קונצרט של מוזיקה הודית ועד לשיעור יוגה בגן. פלא שאנשים עומדים בתור כדי לראות פרחים?

גני kew בלונדון / shutterstock
גני kew בלונדון / shutterstock

קנדה: פריחה במחצבה

בשנת 1904 הקים הוברט בוצ'ארט (Hubert Butchart), בעליה של חברה לכרייה ולייצור מלט, מחצבת גיר ענקית באי Top Inlet בבריטיש קולומביה שבחופה המערבי של קנדה. לימים, כשהמחצבה מיצתה את עצמה, החליטה רעייתו הפעלתנית ג'ני בוצ'ארט, לשקם את הבור המכוער שנפער בקרקע ולהפוך את הפצע למקום פורח. כדי לקדם את חזונה, שונעו מחוות סמוכות בעגלות רתומות לסוסים טונות של אדמה פורייה שהונחו על רצפת המחצבה הנטושה.

זו הייתה תחילתם של גני בוצ'ארט (Buchart Gardens), שהפכו עם הזמן לגן פורח מרהיב ביופיו, המושך כיום כמיליון מבקרים בשנה. בין השנים 1906 ל-1929 הקימו בני הזוג גן יפני על החוף שהיווה חלק מהמחצבה, גן איטלקי על גבי מגרש הטניס של אחוזתם וגן ורדים יפהפה. הוברט, שהיה חובב בעלי כנף ובעל אוסף נדיר של ציפורים מן העולם, התקין עבורן ברחבי הגן קינים ובתי גידול משוכללים. עם השנים התקינו יורשיהם מזרקה מיוחדת, פיתחו את הגנים והחלו לקיים בהם קונצרטים, הופעות ומופעי זיקוקים, שכבר הפכו למסורת.

בכל שנה, ממארס ועד אוקטובר, פורחים כאן כמיליון צמחי גינה מכ-900 מינים. כשביקרתי שם בעיצומו של קיץ, היה חם וצפוף, ובכל זאת מרהיב. למרות המסחור והמוני התיירים, זהו עדיין מקום משובב עין של צבע, יופי ופינות של שלווה. בשנת 2004 הגנים הוכרזו אתר לאומי היסטורי. המקום פתוח במשך כל השנה.

טורקיה: הרי הקצ'קר / יותם יעקבסון

דומה שיש מעט מקומות בעולם שבהם עושר הצמחייה כה רב כמו בהרי הקצ'קר בטורקיה, קשה לתאר את הייחוד ואת העושר - גם במגוון המינים העצום וגם בהיקפי הפרטים מכל צמח. מרבדים על-גבי מרבדים נשפכים זה לצד זה, זה על זה, זה אל תוך זה. מי שאוהבים מרבדי לבן-צהוב יוכלו לטבוע בין פרחי קחוונים. המעדיפים רק צהוב יוכלו להתגלגל בין כרי הנוריות. חובבי הסחלבים יוכלו למצוא מהם שדות שלמים. שוחרי האדמוניות יופתעו לגלות עד כמה מבלבל השם העברי, כיוון שבקצ'קר יש גם "אדמוניות" לבנות.

פריחה בקצ'קר / צילומים: יותם יעקבסון
פריחה בקצ'קר / צילומים: יותם יעקבסון

שושני בר מסוגים שונים ירכינו ראש, פרגים יזקפו תפרחת אדומה שגודלה כגודל ראש, פעמוניות ייתמרו על שרביטי תפרחת, צוריות בשלל גוונים יבקעו מבין הסלעים, כלנית נרקיסית תתעתע במנסים להגדירה, ועוד מאות מינים שקצרה היריעה מלהזכיר.

פריחה בקצ'קר / צילומים: יותם יעקבסון
פריחה בקצ'קר / צילומים: יותם יעקבסון

גולת הכותרת עבור רבים הוא שיח הרודודנדרון. שיחים אלה, הנמצאים בין קו העצים העליון לטונדרה האלפינית, מתכסים שפעת פריחה צפופה המדיפה ריח מתוק ועז למשך כמה שבועות בשנה. בקצ'קר כמה סוגי רודונדרון; הפונטי (סגול-ורוד), הקווקזי (לבן-ורדרד) והצהוב.

הדבש המיוצר מהרודודנדרון, אחד התוצרים שבו מתהדר האזור, נחשב למתוק במיוחד, אבל יש בו גם צד אפל. הדבש שמופק מהרודודנדרון הצהוב נחשב למסוכן, ומאז ימי קדם הוא משמש את המקומיים לצורכי הגנה. הם נהגו לכבד בו צבאות תוקפים, וכך פגעו בהם קשה ובהפתעה. עד היום הוא נקרא בטורקית דל בלי, "הדבש המשוגע".

אחד ההסברים לייחודיות של האזור הוא העובדה שזהו שטח הנבדל אקלימית, בוטנית, אנושית והיסטורית מיתר חלקי אסיה הקטנה. רכס הקצ'קר יוצר את הקצה המזרחי ביותר של שרשרת הרי הפונטוס ומהווה גם את שיא הגובה שלהם (קצ'קר דאג, 3,932 מטר), הנמזגים מזרחה ממנו אל רכסי הקווקז. מדרום וממזרח הוא תחום על-ידי נהר הצ'ורו.

נדרש לי זמן לגלות את הפריחה האביבית היפהפייה הזו. בדרך כלל הגעתי לאזור רק בקיץ, בעונה המקובלת לעריכת טרקים, לאחר הפשרתו של מעטה השלג הכבד. אבל מרבדי הפרחים מכסים את האזור מיד עם פרוץ האביב. אלא שהשלגים עדיין מושלים בכיפה ומקשים ביותר, לעיתים אף מונעים, את המעבר הרגלי. כשהשלגים מתחילים להפשיר,

נראה כי הטבע כולו ניעור מתרדמת החורף.

העצים מלבלבים, פרפרים רוחשים בלהקות ענק, ושלל חיפושיות צבעוניות עסוק בהזדווגות. הכפריים עומסים ריהוט וכלי עבודה על הרכב, ועולים עם עדריהם אל היאיילות, אותם כפרים עונתיים גבוהים, שבהיעדר מרעה ובשל הקור העז ננטשים בחורף ומאוכלסים רק במהלך הקיץ.

השבועיים האחרונים של חודש יוני, ולפעמים גם תחילת יולי, תלוי במזג האוויר באותה שנה, מהווים חגיגה משכרת של צבעים וריחות. לא בכדי במהלך תקופה זו נערכים פסטיבלים מקומיים (שהגדול שבהם מתקיים מעל העיירה ארטווין) ובמהלכם ריקודים, מלחמות שוורים, היאבקויות גברים והרבה מאוד אוכל. כשמוסיפים לכך עץ דובדבן נוטף פרי מתוק, דנדון פעמונים של עדר פרות שב מהמראה, ניחוח לחם טרי-טרי, מרקם גבינה ביתית שאך נעשתה וכוס תה מהביל מול הנוף - מה עוד אפשר לבקש?

פריחה בקצ'קר / צילומים: יותם יעקבסון
פריחה בקצ'קר / צילומים: יותם יעקבסון
שתפו כתבה