תאילנד אחרת: עיר הנופש הואה אין ושמורת הטבע שלידה

במסגרת המאמץ לשווק אתרים חדשים, לא מוכרים ופחות מוצפים בתיירים גם ביעד מוכר ואהוב כמו תאילנד, מופנה הזרקור אל עיר הנופש הואה הין ואל שמורת הטבע הגדולה בתאילנד

המסגד המוזהב/ צילום: אסי חיים

המסעדה בכניסה למסלול ההליכה בפארק הלאומי קיינאג קראצ'ן שבתאילנד נראתה כמו הדבר הכי רחוק שיש ממלכודת תיירים. למעשה, היא גם הייתה רחוקה מאוד מההגדרה המקובלת למסעדה. לא היה לה גג ולא קירות, רק שני שולחנות חבוטים וכמה ספסלים וכיסאות פלסטיק זולים, וכמובן, לא היה לה שם.

הייתה זו שעת צהריים. הטמפרטורה עמדה על משהו כמו 28 מעלות, אחוזי הלחות גירדו את ה-120 והחולצות של כולנו היו דבוקות לעור. בדיוק חזרנו מהליכה מהנה מאוד אל מפל שוצף בתוככי הג'ונגל, ואף שהאזור שרץ יתושים בגודל של קונדורים ופרפרים חומים בגודל של מטוסי תובלה, היה לי ברור שכדאי להתיישב במסעדה נטולת השם.

ואכן, מהר מאוד התברר שלאישה הצעירה שתפעלה את הסירים והווקים שהוצבו לצד השביל שבג'ונגל והוציאה זו אחר זו את המנות, יש יד מזהב. סלט הפפאיה היה נפלא, המרק עם הקארי מאסאמן והחזרזיר היה מדהים ותבשיל האטריות - שאין לדעת מה היה בו - היה אלוהי. השפית, שעשתה הכול לבד, הייתה מרוכזת במלאכתה ולא הבחינה באורח הלא קרוא שהתקרב אל השולחנות.

אני דווקא שמתי לב אליו. הוא דמה קצת לבבון, אבל היה קטן יותר, ובעיניו המרוכזות במזון שעל השולחן היה ניצוץ ממזרי וחכם. הוא קיפץ בין הענפים ועבר לעץ שמאחוריי. הייתי בטוח שברגע שנקום מהשולחן הוא ינשנש את השאריות. המשכתי לאכול בנחת.

כמה שניות לאחר מכן הכנסתי לפה ביס חריף במיוחד של סלט פפאיה, אבל כששלחתי יד אל שקית האורז הדביק שנועד להרגיע את האש, הרגשתי עליה מגע שעיר. הממזר זינק על השולחן. ביד אחת הוא הצמיד בחוזקה את היד שלי אל השולחן ובשנייה הוא הוציא מתוכה את השקית. תוך שבריר שנייה נוסף הוא זינק בחזרה אל הענפים, הביט בי באדישות ואכל את האורז מתוך השקית. הטבחית המוכשרת יידתה בו אבנים בפמיליאריות של מכרה ותיקה ופספסה את כולן. הקוף השליך את השקית הריקה. הגרון שלי נותר לבעור.

נתניה של תאילנד

קיינאג קראצ'ן, שמורת הטבע הגדולה בתאילנד, משתרעת על שטח של כ-3,000 קמ"ר (כשביעית משטחה של מדינת ישראל). בעיניי, היא גם הסיבה הטובה ביותר להיעתר למאמצי השיווק הנרגשים של אל על ושל אשת טורס ולנפוש בעיר הואה הין במקום לטוס לאחד האיים, כפי שישראלים עושים כבר שנים ארוכות.

זה לא מפתיע שעד לאחרונה לא שמעתם על הואה הין. אחרי הכול, מלבד הסטטוס שלה כאתר נופש שנמצא במרחק של כ-3.5 שעות נסיעה מבנגקוק (כלומר מרחק שלא מצריך טיסה), היא לא יוצאת דופן במיוחד. החופים שלה לא רחבים ומוזהבים במיוחד, חיי הלילה שבה אינם שוקקים במיוחד ואין בה את האווירה האקס-טריטוריאלית האופיינית למקומות שמוקפים במים מכל עבריהם. האזורים התיירותיים שלה קצת מזכירים את אלו של אילת או של נתניה.

אז מה פשר הניסיון למכור את הואה הין כדבר הבא בתאילנד? באל על החליטו לייצר חבילה שתכלול טיסה פלוס נסיעה פלוס מלון, שאינה כוללת בתוכה עלייה על טיסה נוספת לאחר הנחיתה בבנגקוק, טרחה שהתייר הישראלי ישמח לוותר עליה.

לצורך כך, קראו לדגל את חברת אשת טורס כדי להרכיב חבילה שכזאת. הסקאוטרים של אשת טורס נשלחו לתור את תאילנד בחיפוש אחר יעד מתאים, ועד מהר חזרו לבוסים שלהם עם הואה הין.

על הנייר, העיר בת 45 אלף התושבים מספקת את הסחורה. יש בה שניים-שלושה ריזורטים ברמה גבוהה מאוד (אנחנו שהינו במריוט המקומי, שהתגלה כמלון מצוין), הרבה מאוד מלונות ברמה בינונית שיתאימו לתקציבים צנועים יותר, חופים חמודים, כמה קניונים שיספקו את תאוות הרכש של הישראלי, ארמון קיץ שהקים מלך תאילנד ראמה ה-6 ב-1923, וגם אזור בילוי לא גדול, שלא נעדרו ממנו גם התיירים המערביים המבוגרים שבאים לחפש סקס, אם כי באופציה מעט יותר סולידית מפאטאיה הידועה לשמצה.

עיר קטנה ונטולת פוזה

כאמור, שמורת הטבע הסמוכה לעיר היא בעיניי הסיבה המרכזית להגיע להואה הין, אולם גם החלקים הפחות מתוירים של העיר עצמה היו נהדרים. בכלל, למעט סביבת הקניונים ורובע וחיי הלילה הסמוך למלון הילטון, הואה הין היא עיר תאילנדית קטנה ונטולת פוזה, וזה נאמר רק לחיוב. היא לא יפה במיוחד, לא מעניינת במיוחד ובוודאי שלא מרכזית בשום צורה, וזה בדיוק מה שחמוד בה כל כך.

לדוגמה, צעדה על קו החוף של העיר עד אחרי הריזורט האחרון גילתה שכונות שמעט מאוד השתנה בהן מאז שהואה הין הייתה כפר דייגים קטן, לפני כמה עשרות שנים. התושבים היו ידידותיים בצורה לא מתחנפת, ועל הקירות סחופי הרוחות ומוכי השמש היו תלויים שלטים נוגעים ללב שהאנגלית שעליהם אמנם נוצרה באמצעות גוגל טרנסלייט, אבל המסר שלהם היה ברור: אנא אל תחריבו את בתינו לטובת עוד ריזורט לתיירים.

באופן מאוד לא מפתיע, מעט מאוד תיירים הסתובבו בסמטאות הצרות שנבנו מעל תעלות ביוב מצחינות, וכמעט בכל פינה פעל דוכן אוכל זה או אחר. עם זאת, מתחת ליריעת ברזנט מטפטפת, על כיסאות כתר פלסטיק מטונפים, אכלתי באזור האומלל והסימפטי הזה את אחת הארוחות הטובות ביותר שאכלתי מימיי.

אננס, קרפיון ומקרל

כאמור, הטרק הג'ונגלי בפארק הלאומי הסמוך לגבול עם מיאנמר היה מרשים מאוד. אחרי נסיעה של כשעה מהעיר מגיעים אל אחת הכניסות לפארק ומתחילים לצעוד. הטרק נקרא Pala U (מפלי הבמבוק, לפי המדריך) והוא מחולק ל-15 שכבות גובה שכ-150 מטר מבדילים בין זו לזו. לאור העובדה שכל הסיפור מתרחש בתוך יער עד, המסלול בוצי מאוד, אבל העליות מתונות למדי.

אף שצריך לדלג מעל גזעים וסלעים ולהיעזר בחבלים שמתוחים בין העצים, זו בסך הכול הליכה נעימה. את הנמרים ואת הפילים שחיים בג'ונגל לא פגשנו באותו יום, אבל קופים היו בו למכביר, וגם ציפורים צבעוניות ופרפרי ענק, ולבסוף - קרפיונים דוחים במיוחד.

לאחר כשעה של צעידה מגיעים אל בריכה גדולה שמפל בגובה של כשלושה מטרים נשפך אליה. המים צוננים ונקיים, והחום המעיק במיוחד לא מותיר ברירה אלא להיכנס לטבילה, אלא שאז מתוודעים למאות הקרפיונים ששורצים בה ונהנים להתחכך בכל בן אנוש שמעז להיכנס לממלכתם. לנשים מומלץ ללבוש בגד ים שלם.

אטרקציה מרהיבה אחרת, אולם קצת יותר מאתגרת, הן מבחינת המאמץ הפיזי הכרוך בה והן בגלל שעת ההשכמה המוקדמת שכרוכה בה, נמצאת גם היא במרחק של כשעת נסיעה מהעיר. בתום נסיעה שחלקה הגדול עובר בין שדות אננס גדולים, מגיעים לכפר הדייגים באנגו פו. אפשר להיכנס לכפר ולראות כיצד בני הכפר מנקים ואז מאדים ומשמרים כמויות בלתי נתפסות של מקרלים, אבל כדאי להזדרז ולתפוס מקום על סירת דייגים קטנה, שתיקח אתכם לצדו השני של המפרץ, מרחק של לא יותר מחמש דקות הפלגה.

לאחר שנוחתים בצד השני (כדאי להיפטר מראש מהנעליים ומהגרביים כדי שתוכלו מיד לצעוד ברגליים יבשות), פוסעים לג'ונגל ואז מתחילים לטפס במעלה ההר. אחרי 430 מטרים (שנדמים כהרבה יותר) שמובילים לנקודת השיא של המסלול, מתחילים לרדת, ואז, אחרי כ-20 דקות של צעדה במורד ההר (בקטע הזה כדאי להיזהר - המסלול נהיה בוצי וחלקלק למדי), מגיעים לפתחה העצום של מערת ענק.

מעבר לפתח נמצאת מערת נטיפים מיובשת (Tham Phraya Nakhom cave) שחלקה העליון מתנשא לגובה של לא פחות מ-27 מטר. לפני כ-4,000 שנה התמוטט גג המערה פנימה ויצר פתח גדול שדרכו האור ומי הגשמים נכנסים למערה העצומה. בדיוק מתחת לפתח הגדול שמעל, על תלולית העפר שפעם הייתה חלק מתקרת המערה, הקים המלך ראמה החמישי בסוף המאה ה-19 מקדש מוזהב מדהים ביופיו.

בסביבות השעה 11 בבוקר, כשהשמש עומדת בזווית הנכונה, המקדש זורח מול עיניכם באופן שהיה גורם לאינדיאנה ג'ונס להוריק מקנאה. ברגעים הללו כדאי לשבת על אחד הסלעים הגדולים במערה, להתפעל מהאיזון המושלם של מעשי ידי האדם ומעשה ידי הטבע ולנסות לא לחשוב עד כמה שרירי הרגליים שלכם יהיו תפוסים למחרת. החדשות הרעות הן שהם יהיו ממש-ממש תפוסים. החדשות הטובות הן שזה ממש היה שווה את זה.

בסופו של דבר, ובכל הפרמטרים המרכזיים של סתלבט מושלם ויופי מושלם, קשה להתחרות בקו פאנגן או בקואים האחרים שבדרום המדינה.אבל אם לעומת זאת, אם אתם בעניין של טיול דרכים בתאילנד או של כמה ימים של נופש די מפנק בעיר שאיתרע מזלה להיות ממוקמת בלבו של טבע פראי מדהים ביופיו, הואה הין היא יעד לא רע בכלל.

מידע מעשי

אל על בשיתוף אשת טורס מציעות חבילות נופש הכוללות טיסה לבנגקוק (כ-6-7 טיסות ישירות בשבוע), שבוע במלון ברמת 5 כוכבים והעברה מבנגקוק להואה הין (נסיעה של 3-4 שעות) במחירים שמתחילים ב-1,400 דולר לאדם מחוץ לעונה וב-1,600 דולר לאדם בשיא העונה

■ הכותב היה אורח חברת אל על וסוכנות הנסיעות אשת טורס