המועמדות של שי באב"ד לראש אגף תקציבים - ראוי ובעייתי

דעה: לא בגלל שבירת המסורת, לא בגלל היעדר כישורים, לא בגלל יחסי אנוש ואפילו לא בגלל משפחת עופר ■ כן בגלל שבאב"ד הוא מינוי פוליטי

שי באב"ד / צילום: תמר מצפי
שי באב"ד / צילום: תמר מצפי

לא בגלל שבירת המסורת. בשונה מכל ראשי אגף התקציבים עד היום שי באב"ד לא גדל וצמח במשרד האוצר אלא במגזר העסקי. אגף התקציבים מאופיין באחידות יוצאת דופן מבחינת הרקע של עובדיו ובכיריו, כפי שמצא מבקר המדינה בדוח הביקורת האחרון שפרסם. מהבחינה הזאת יש דווקא יתרון במינויו של באב"ד, שיביא רוח חדשה ומרעננת ויאתגר קונספציות שהתקבעו באגף במהלך עשורים.

לא בגלל היעדר כישורים מקצועיים מתאימים: קורות החיים של באב"ד יוצאי דופן לאדם בגילו הצעיר (41). באב"ד בוגר קורס מנהלים בכירים בבית הספר קנדי לממשל באוניברסיטת הרווארד. יש לו תואר שני בכלכלה ומימון מלונדון סקול אוף אקונומיקס. תואר ראשון במשפטים וכלכלה מהאוניברסיטה העברית. במשך שש שנים ניהל גופים גדולים: אזור ישראל והמזרח הקרוב בצים ואת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

לא בגלל יחסי אנוש: האפשרות של מינוי מועמד חיצוני מעוררת באופן טבעי מתח בקרב עובדי האגף הרגיש. לבאב"ד היו בשנתיים האחרונות מערכות יחסים מתוחות עם שניים-שלושה ראשי אגפים וחיכוכים עם פקידים בכירים, בלשכת היועץ המשפטי ובחשבות המשרד למשל. מצד שני הוא הוכיח יכולת לעבוד - ולהביא תוצאות - עם ראשי אגפים אחרים ועם גורמים ממשלתיים מחוץ לאוצר. אפילו עם מנהל רשות החברות אורי יוגב מצליח באב"ד לשמור על יחסי עבודה תקינים למרות השימוע שערך לו ולמרות משבר האמון שיש ליוגב עם השר כחלון.

(ואפילו) לא בגלל משפחת עופר: באב"ד צמח בחברת צים שבה עבד שבע שנים והגיע לתפקיד ניהולי בכיר (מנהל אזור ישראל והמזרח הקרוב). על העובדות האלה אין מחלוקת. על כל מה שקרה מאז - כן. לגרסת באב"ד לא היו לו כל קשרים עם בעל השליטה בצים, עידן עופר, במשך ארבע שנים. לטענתו בוועדת ששינסקי 2 שדנה במיסוי מחצבי טבע הוא (באב"ד) הוביל את הקו האגרסיבי נגד כיל. לעומת זאת, בתנועה לאיכות השלטון קראו השבוע להימנע ממינויו למשרה וטוענים כי "קשריו של באב"ד עם כיל יהיו שיקול רלוונטי בהחלטה על מינויו וזאת כאשר "בימים אלה נשקלת האפשרות להאריך את זיכיונה של כיל בים המלח".

עמדת היועץ המשפטי של האוצר היא שאין כל מניעה שבאב"ד יעסוק בנושאים קשורים בעידן עופר.

אבל כן בגלל שהוא מינוי פוליטי: גם מתנגדי "שלטון פקידי האוצר" וגם הדבקים בגישה הפורמליסטית שראשי האגף אינם קובעי מדיניות אלא רק דרג מבצע או ממליץ - יסכימו שתפקיד הממונה על התקציבים מחייב ראיית האינטרס הכלל-ממשלתי. שר האוצר אינו פועל תמיד כנציג הממשלה, אם להתנסח בלשון עדינה על רקע אירועי השבוע האחרון.

תעזבו את כחלון. נדמיין לרגע שר אוצר עתידי שינסה "לגנוב סוסים" יחד עם הממונה, לקידום האג'נדה הפוליטית האישית שלו, על חשבון האינטרס הממשלתי הכללי. האם רצוי שהאיש עם היד על הברז יהיה "שפוט" של השר או פקיד לא-תלוי? השר יבחר באפשרות הראשונה, אבל כל היתר - כולל חבריו של השר לממשלה - יעדיפו את השנייה.

ההיכרות של באב"ד עם שר האוצר משה כחלון החלה לפני שנים. כחלון היה זה ששכנע את באב"ד לעזוב את המגזר העסקי לטובת תפקיד ציבורי בכיר. לקראת הבחירות האחרונות שכנע כחלון את באב"ד להתמנות למספר 11 ברשימת 'כולנו'. כחלון נזקק לכישורים הרטוריים של באב"ד (שייצג את ישראל שלוש פעמים באליפויות עולם בדיבייטינג) - ובאב"ד הסכים. במשך שלושה חודשים שכנע את הציבור להצביע למפלגת כולנו ולאחר מכן פינה את מקומו לאכרם חסון. לגרסתו של באב"ד הוא מתנזר מאירועים מפלגתיים של כולנו ומתרחק מכל פעילות פוליטית. ועדיין, כחלון רואה בבאב"ד - ובצדק - חייל נאמן שיבצע עבורו ללא היסוס כל משימה שיבקש ממנו, כולל משימות בעלות אופי פוליטי.

ובגלל התקדים: בהתחלה נוצרים כללים. נסיבות יוצאות דופן מולידות חריגים לכללים ובשלב השלישי החריגים הולכים ומתרחבים עד שהם הופכים בעצמם לכללים החדשים. שליטה בחלוקת תקציבים היא שאיפתו העליונה של כל פוליטיקאי. מינויו של באב"ד לתפקיד כעת יכשיר בעתיד מינוי אנשים לא ראויים שההצדקה היחידה למינוים תהיה יכולתם לקדם את האג'נדה הפוליטית של השר הממנה.