מטפל בהשמנה ומחליף אנטיביוטיקה: קנאביס, לא מה שהכרתם

ככל שמתרבים המחקרים במריחואנה, חוקרים מתחילים להבין לא רק את השפעות הצמח אלא גם כיצד פועלים חומרים דמויי קנאביס שנמצאים בגוף באופן טבעי ■ האם קנאביס יכול להיות יעיל בטיפול בהשמנה, בפגיעות ראש או כתחליף לאנטיביוטיקה? "גלובס" מציג 3 מחקרים מכנס Cann10 שייערך בסוף יוני ויפגיש מדענים בתחום

מבנה לגידול קנביס / צילום: בלומברג
מבנה לגידול קנביס / צילום: בלומברג

ב שנים האחרונות נדמה שחוקרים מציעים קנאביס רפואי כתרופה לכל דבר כמעט - מסרטן ומחלות זיהומיות ועד כאב כרוני והפרעות עיכול, אבל במשך שנים המונח "קנאביס" עורר חלחלה בקרב חוקרים "רציניים" וחברות תרופות, וכך גם הוזנח המחקר של המנגנון בגוף שעליו הקנאביס פועל. כיום, כבר ברור שהחומרים הפעילים של הקנאביס למעשה "תופסים טרמפ" על קולטנים בגוף שנועדו במקור לחומרים שמפתח הגוף בעצמו, הנקראים "אנדו-קנבינואידים", כלומר חומרי דמויי-קנאביס שנמצאים בגופנו.

הפריחה בחקר השפעות הקנאביס הובילה באופן טבעי לפריחה בחקר המנגנון הזה ולפיתוח תרופות סינתטיות שנועדו להפעילו או לעורר את פעילות החומרים הטבעיים הללו בגוף. כך, בין שיתברר שקנאביס הוא תרופת פלא למחלות רבות ובין שלא, הרווח של המחקר ברור: נראה שאנחנו מתחילים להבין את מרכזיות המנגנון הקנבינואידי בגוף. האם הוא יכול להיות רלוונטי גם בטיפול בהשמנה? בפגיעות ראש? ואפילו במיגור חיידקים? שלושה חוקרים שישתתפו בכנס Cann10 שיתקיים בסוף יוני ומפגיש מדענים מהתחום הזה מציגים כאן את מחקריהם.

1. מנצ'יז, אבל הפוך: קנאביס נגד השמנה

קנאביס נחשב הן בתרבות הפופולרית והן בספרות המחקרית מעורר תיאבון. כיום הוא אפילו ניתן כמעורר תיאבון לחולי סרטן הסובלים מבחילות בעקבות הטיפולים התרופתיים. אולם לדברי ד"ר יוסי תם, מבית הספר לרוקחות של האוניברסיטה העברית בירושלים ומנהל המרכז הבינתחומי לחקר קנבינואידים של האוניברסיטה העברית, קנאביס פותח דלתות לפיתוח תרופה למניעת השמנה.

"הקנאביס מוכר כמעורר תיאבון כבר משנת 300 אחרי הספירה בהודו. אולם בעשורים האחרונים מתברר שמנות גדולות מאוד ממנו יוצרות דווקא את האפקט ההפוך", אומר ד"ר תם. "כנראה, בעוד שריכוזים רגילים של החומרים הפעילים בקנאביס נקשרים לקולטן מסוים במוח ומעוררים את פעילותו, מנות גדולות מאוד מפחיתות את רגישות הקולטן, מתוך התרגלות למנות הגדולות, ואז יש דיכוי של התיאבון לאורך זמן". לדבריו, על בסיס פענוח המנגנון הזה פיתחה חברת סנופי, מחברות התרופות המובילות בעולם, תרופה סינתטית שנועדה לחסום את הקולטן הזה. התרופה, אקומפליה (Acomplia) אושרה לשיווק מחוץ לארה"ב, אולם לאחר זמן מה בשוק היא הוסרה מהמדפים בשל תופעות לוואי פסיכולוגיות, בין היתר נטיות אובדניות.

"נראה שכאשר חוסמים את הקולטן הזה, מפריעים לא רק למנגנון התיאבון", אומר ד"ר תם. לקבוצת המחקר שלו היה רעיון - לחסום את פעילות הקולטן המדובר רק ברקמות הנמצאות מחוץ למוח, למשל ברקמות שומן. מתברר שגם ברקמות הללו יש פעילות של אותו קולטן, והחומרים בגוף שדומים לקנבינואידים נקשרים אליו.

- אתם יוצרים אפקט של שובע אבל לא דרך המוח?

"כן דרך המוח, אבל בעקיפין. החומר שלנו נקשר לקולטנים בכבד וברקמות השומן, למשל, ואז הוא גורם לשינוי בהפרשה של הורמונים על ידי הרקמות הללו, וההורמונים בסופו של דבר הם אלה שמגיעים למוח ומאותתים לו לדכא את התיאבון. זאת ללא פעולה ישירה במוח ולכן גם לא אמורות להיות תופעות לוואי פסיכולוגיות לתרופה".

צוות המחקר של ד"ר תם פיתח כמה וכמה מהחומרים שיכולים לעכב את הקולטן המדובר והם נבדקו עד כה בחיות מעבדה. "נתנו לעכברי מעבדה דיאטה עתירת שומן, ראינו אותם משמינים, אבל לאחר שנתנו את החומר הפועל על המנגנון הקנבינואידי, העכברים רזו, אף שהמשכנו להציע להם תזונה עתירת שומן. הם גם צרכו פחות מזון וגם נראה שהמטבוליזם של המזון שהם כן צרכו השתנה".

ד"ר תם ואנשי הצוות שלו בדקו גם עכברים הלוקים במחלה גנטית קשה בשם תסמונת פרדר-ווילי. תסמונת זו קיימת גם בבני אדם, ואחד מתסמיניה הוא אכילה כפייתית והשמנה משמעותית, הגורמת בעיות בריאות. החולים פשוט אינם מצליחים להגיע לשובע. הורים לילדים הלוקים בתסמונת נאלצים לחסום אותם פיזית מהגעה למזון ("יש להם מנעולים על המקררים והארונות", אומר ד"ר תם), וגם כך לא תמיד מצליחים. לחולים במחלה תסמינים רבים נוספים, אך ההשמנה היא אחד הבעייתיים.

"את המחקר שלנו התחלנו דווקא בבני אדם - נטלנו דם מחולי פראדר-ווילי וראינו שיש להם הרבה יותר אנדו-קנדינואידים בדם מאשר לאדם רגיל וכן לעומת מי ששמן ואינו לוקה בסינדרום". כלומר, נראה שהחולים הללו נמצאים ב"מאנצ'יז תמידי". אולם הכמות אינה מספקת כדי לעורר את התופעה ההפוכה של ירידה ברגישות הקולטן. "להיפך, ראינו שבחיות עם סינדרום פראדר-ווילי יש גם יותר חומרים אנדו-קנבינואידים בדם וגם קולטנים רגישים יותר. כל המערכת יותר מעוררת. כשנתנו את התרופות שלנו לעכברים חולי פראדר-ווילי, ראינו שהתיאבון שלהן מופחת והן מעכבות את ההשמנה שלהם".

פיתוח התרופה מוסחר לחברת Jenrin Discovery האמריקאית, שכעת ממתינה לאישור ה-FDA, רשות המזון והתרופות האמריקאית, להתחיל בניסויים קליניים.

- אם ההשמנה מתווכת על ידי חומרים דמויי קנאביס, שנמצאים בדם של אדם שמן יותר מאשר בדם של אדם רגיל, מה זה אומר על הקשר בין השמנה, מצב רוח ואכילה רגשית?

"השמנה, גם כשהיא ממקור לא גנטי, אכן מאופיינת בעלייה בפעילות האנדו-קנבינואידים בדם. הקנאביס גורם לנו להעריך אוכל כטעים יותר. יש לנו תיאוריה שלפיה חלק מההשמנה נובעת מקיומם בדם של חומרים כאלה שהופכים את המזון לטעים יותר לחיך".

- אם שיבוש בפעילותו של גן יחיד יכול לגרום להשמנת יתר, מה זה מספר לנו על המקורות הגנטיים להשמנה "רגילה"?

"זה הכוח של הסינדרומים הגנטיים. הם מראים לנו מופע קיצוני של תופעה שקיימת גם באוכלוסייה הרגילה ומסמנים לנו את המנגנונים הביולוגיים שיכולים להיות מעורבים בה. בזכות מחלת פראדר-ווילי, גילינו שיש קשר בין השמנה לקנבינואידים".

 

2. למסטל את החיידקים במקום אנטיביוטיקה

דמיינו שיש לכם חומר חיטוי הכולל מריחואנה, שאתם מרססים על מושבת חיידקים ומכניסים את כל החיידקים ל"סוטול". פתאום החיידקים לא יכולים לתקשר זה עם זה כבעבר, ומתקשים להסתנכרן לשם תיאום המשימות ההרסניות שלהם. זה לא בדיוק מה שקורה במחקר של פרופ' דורון שטיינברג מהאוניברסיטה העברית, אבל זו אנלוגיה לא רעה. "חיידקים אינם מכילים קולטנים לקנבינואידים כמו אלה הקיימים אצל בני אדם", הוא ממהר להסביר.

"אולם, מתברר שכאשר מציפים אותם בחומרים סינתטיים דמויי קנבינואידים (שמסונתזים על ידי פרופ' רפי משולם, אבי תחום פיתוח התרופות המבוסססות על קנבינואידים בארץ - ג"ו), שיכולים להפריע לתקשורת של החיידקים".

- אם לחיידקים אין קולטנים קנבינואידיים כמו שאנחנו מכירים אותם, מהיכן הגיע הרעיון לנסות לבחון את השפעת הקנאביס על חיידקים?

"לאחר סקירה ספרותית עולמית התברר שאיש לא בדק את הההשפעה של קנאביס על חיידקים. גוף האדם מורכב במידה רבה מחיידקים - מועילים, מזיקים או ניטרליים, ונראה שאם מתכננים שימוש נרחב בקנאביס, בין היתר כטיפול רפואי במחלות כמו קרוהן המאופיינות בשינויים בסביבה החיידקית של הגוף, כדאי גם לדעת מה ההשפעה של הקנאביס על החיידקים".

במעבדתו של פרופ' שטיינברג מתמחים בעיקר בביו-פילם, מושבות חיידקים על גבי משטחים. "כמעט כל המחלות שלנו מבוססות על חיידקים כאלה", הוא אומר. "דלקות עור, דלקות גרון, זיהומים על פני מכשירים רפואיים כגון קטטרים או מסתמי לב, או בתוך צינורות ביוב, השטיח במטבח או הברזלים במיטת בית חולים".

מהמחקר מתברר שיש נגזרות של קנאביס המפריעות לקיום הביו-פילם. "אפשר לומר שהחיידקים התמסטלו, אם כי לא כמונו, והתחלנו לחשוב על החומרים הללו כתחליפים לאנטיביוטיקה. מצד אחד מדובר בחומר טבעי במקור, ומצד אחר זהו חומר שהחיידקים עוד לא מכירים ולא פיתחו עמידות נגדו. כולנו יודעים שהשימוש המוגזם באנטיביוטיקה הוא מסוכן, ובכל זאת כולנו משתמשים בה".

שטיינברג וצוותו קיבלו מענק ממשרד החקלאות במטרה לבחון את האפשרות לפתח את הקנבינואידים הסינתטיים כחומר חיטוי או כמשחה לטיפול בדלקות עור. המוצרים הללו נמצאים בניסוי פרה-קליני.

בצד פיתוח האנטיביוטיקה ממשיכים שטיינברג וצוותו לעקוב אחר השפעת הקנאביס על החיידקים בגוף האדם.

3. פגיעות ראש: תשכחו מהכישלון של פארמוס

במעבדתה של פרופ' אסתי שהמי מפתחים נגזרות של קנאביס לטיפול בפגיעות ראש, ואם המשפט הזה נשמע לכם מוכר עד כדי טראומטי, אולי אתם זוכרים את סיפורה של חברת פארמוס, שטענה גם היא שפיתחה מוצר כזה, ונכשלה כישלון קולוסאלי בניסויים קליניים בתוך מחיקת השקעות ענק של גורמים מומחים וגם של משקיעים לא מומחים, שנסחפו אחרי ההבטחה. "בכל מקום אומרים לי, 'קנאביס לפגיעות ראש? הרי מוצר כזה כבר נכשל'", אומרת פרופ' שהמי. "אבל זה בכלל לא נכון. המוצר שפיתחה פארמוס כלל לא היה קנבינואיד".

- מה זאת אומרת? הוא הרי תמיד הוצג ככזה.

"הוא הוצג כנגזרת של קנבינואיד, ואפשר לומר שהיה כזה, אבל הוא לא הפעיל שום קולטן קנבינואידי במוח. בואו נתחיל את הסיפור בכך שנאמר שכבר שנים רבות ידוע שבתהליך הריפוי הטבעי של המוח שמתרחש באופן ספונטני בגוף לאחר פגיעת ראש, מעורבים אנדו-קנבינואידים, חומרים הנמצאים באופן טבעי בגוף ומפעילים את אותם הקולטנים במוח שמפעילים החומרים הפעילים בקנאביס באופן מלאכותי.

"כאשר מתרחש שבץ או כאשר יש פגיעת ראש, מתקיים מאבק בין שני תהליכים במוח, של נזק ושל ריפוי. במסגרת תהליך הריפוי גורמים הקנבינואידים הטבעיים של הגוף לתהליכים מיטיבים כמו הרחבת כלי הדם שהתכווצו כתגובה לפגיעה, או מניעת מוות של תאים שנמצאים בסיכום. בכל אחד מהפרמטרים הרלוונטיים לריפוי, לחומרים הללו יש השפעה מיטיבה".

- אם כך, הגיוני שהגברת פעילות הקנבינואידים במקרה של פגיעת ראש או שבץ יכולה להפחית את הנזק ולשפר את תהליך ההחלמה. זה היה ידוע כבר לפני עשור, בתקופה של פארמוס.

"פרופ' רפי משולם סינתז מולקולות שונות, וביניהן מולקולה דומה לקנבינואיד, אך מעין תמונת מראה שלה, והמטרה של החומר הזה הייתה מחקרית - הוא נועד להתנהג בגוף כמו THC (אחד החומרים הפעילים בקנאביס האחראים לאפקט ההתמסטלות - ג"ו) אולם לא להיקשר לרצפטורים הקנבינואידים, כדי שניתן יהיה לבחון את ההבדלים בפעילות המולקולות האלה לבין אלה שכן נקשרות לקולטן. ואז התברר שלמולקולת הדמה יש פעילות. התברר שהיא חוסמת קולטן אחר בכלל, קולטן גלוטמט.

"באותה תקופה נעשו כמה ניסיונות לפעול על קולטן הגלוטמט לשם טיפול בפציעות ראש או שבץ, וזה היה אחד הניסיונות הללו. אז כל הניסיונות האלה נכשלו, וגם הניסיון של פארמוס. אולם חשוב לזכור שההצגה של המוצר כנגזרת של קנאביס לא הייתה נכונה, למרות הדמיון שלו ל-THC, משום שההוא מעולם לא הפעיל את הקולטן לקנאביס במוח. ההגדרה שלו כנגזרת של קנבינואיד הייתה יותר לצרכים שיווקיים".

פרופ' שהמי התגברה על הטעם הרע שהשאיר הניסוי של פארמוס, חברה למשולם ומפתחת כיום מוצרים שכן דומים לאנדו-קנבינואידים של הגוף ופועלים באותם מנגנונים כמותם. "במחקר אנחנו רואים שלחומרים מן הצמח יש אפקט מגן, אולם אי-אפשר להתנפל על פצוע ראש עם קנאביס. הוא לא יכול לעשן אותו ולא לבלוע אותו וזה גם לא מתאים לסיטואציה בבית החולים. יש לפתח פורמולציה שמתאימה להינתן בהקשר של טיפול נמרץ לחולה חסר הכרה".

לדברי פרופ' שהמי, עדיין לא ידוע בדיוק אילו מהחומרים בקנאביס גורמים לאפקט. "אנחנו מנסים קודם כול חומרים שדומים יותר למה שיש בגוף באופן טבעי".