הבהלה לדובדבן: להסתער על אתרי הקטיף בחוות ובבוסתנים

עונת הדובדבן מתחילה עכשיו, והיא קצרה - הכינו את הסלסילות

דובדבנים / צילום: יותם יעקבסון

אי-אז, סביב אמצע המאה הראשונה לפנה"ס, נחת המצביא הרומי מרקוס ליקיניוס קראסוס בנמל טרבזון שלחופי הים השחור בדרכו להילחם בפרתים ולנצחם. הוא קיווה שניצחונו יקנה לו קרש קפיצה לקיסרות. במורדותיו של רכס הקצ'קר גילו לגיונותיו פרי בר אדום ומתוק - הדובדבן, ששמו הלטיני Prunus subgenera Cerasus, על שם המצביא שחשף אותו למערב. השם קראסוס הוא המקור לשמו של הפרי ברוב השפות המערביות, כמו Cherry באנגלית.

המשכו של הסיפור אדום לא פחות, אך פחות מתוק. קראסוס הובס בקרב וראשו נערף והוגש על מגש למצביע הפרתי. לגיונות הפרתים הניפו דגלי ניצחון אדומים מבהיקים שהיו ככל הנראה הפעם הראשונה שבה חזו רומים במשי. מאז אותו מסע, הגם שנצבע באודם התבוסה, התאוו בני המערב לעטות על גופם את הבד הנחשק ולהעלות על שולחנם את הפרי המוערך, זה שתקופתו כה קצרה.

על מועדו הקצר של הדובדבן יש אגדה טורקית יפה, המתאימה במיוחד השנה, כשתחילת הרמדאן תואמת את הבשלת הפרי. יום אחד התחילו אנשים לדבר נגד הסולטאן - שהשליט לא בסדר ואיננו ממלא את חובתו לעמו כראוי. וכל-כך למה? פרי יש בעולם, מושלם בצורתו ובטעמו. אלא שרק התחלת ליהנות ממראהו ומטעמו, וכבר הוא אוזל בשווקים. רק חודש נותן פריו. וכיצד לא פועל הסולטאן על מנת שיהיו דובדבנים יותר זמן בשוק?

כל הממלכה כמרקחה וכל ערב מגיעים שליחים ומספרים על מרד ההולך ומתרקם. בסוף קם חכם זקן והציע לסולטאן עצה שתציל את חייו: "באחת הערים יש סנדלר יהודי, שדומה לך כשתי טיפות מים. שים עליו גלימה וכתר ומנה אותו לסולטאן, יעני כפיל, ואם יהיו מהומות, הוא יהיה זה שההמונים יהרגו". לקחו אותו מביתו והמליכוהו.

יום אחד, הביאו לפניו משלחת מטעם העם בעניין הדובדבנים שפרסה לפניו את בקשת העם. אמר להם: "אין בעיה. אם אתם רוצים, יהיו לכם דובדבנים חודשיים בשנה, שלושה חודשים, כל השנה - מה שתרצו". עלצו השומעים: "אנחנו כבר רצים לבשר את הבשורה". אמר להם: "חכו רגע, יש בעיה קטנה. מתברר שהדובדבן והרמדאן - צום הרמדאן - קשורים יחד בשורשם העליון קשר בל יינתק. אם רצונכם ב-11 חודשים של דובדבנים בשנה, יהיה עליכם לצום חודשיים בשנה. תרצו שלושה חודשים או לאורך השנה כולה - הכול אפשרי, אבל... יש לכך מחיר! מה שתחליטו - כך יהיה". חשבו על כך וחזרו ואמרו לו: "חודש רמדאן זה די והותר. שיישאר המצב בעינו!". ומאז ועד היום יש חודש אחד דובדבנים וחודש אחד רמדאן. החיים זו עסקת חבילה.

ריכוז מטעי הדובדבנים הגדול ביותר בארץ נמצא בצפון רמת הגולן. משק לוי, שבמושב שעל, היה החלוץ בתחום הקטיף העצמי. זהו עסק משפחתי שקיים כבר 27 שנים. במתחם מגוון עשיר של פירות. במקום יש קפיטריה, שירותים, מי שתייה, מקום מוצל לישיבה ואפשרות ללינת לילה בחושות ובאוהלים (שעות פתיחה: א'-ו' 08:30-15:30. בשבת סגור. כשר, לפרטים נוספים: טל' 052-4600465, 30 שקל).

קטיף עצמי אפשרי גם בבוסתן ארץ בראשית שבגולן, שהוא אתר הדובדבנים הגדול בארץ, ובו גם מתחם חבלים אתגרי, פינת חי, רכיבה על סוסי פוני, מתחמי מזון, שולחנות פיקניק וערסלים למנוחה (לפרטים נוספים: טל' 050-7254912, 33 שקל). אפשר לקטוף דובדבנים גם במושב אודם שבגולן (לפרטים נוספים: טל' 054-2600130, 25 שקל), בחוות הסוס והדובדבן באודם (משקאות חמים ומים קרים מוגשים חופשי. לפרטים נוספים: טל' 054-2600405, 22 שקל, ייפתח ב-6.6.2017), במשק אברהם שנווה אטי"ב, שבו פינות ישיבה נוחות וגם ממכר ריבות וליקרים מתוצרת המקום (לתיאום מראש ולפרטים נוספים: דרור, טל' 054-8040220, 25 שקל), במטע של דובדבן הצפון בכפר מ*ס*ע*ד*ה (לפרטים נוספים: טל' 050-6968223, 30 שקל), אצל בסאל בסמוך ליער אודם (לפרטים נוספים: טל' 050-7680789 ,30 שקל) ואצל רוני במג'דל שמס (לפרטים נוספים: טל' 050-2016416, 25 שקל) יש נוף יפה, פינות פיקניק ופיתות ותה דרוזיים. יש גם מקומות רבים, מוסדרים פחות, שבהם ניתן לערוך קטיף. למשל: במטע עמוס פרי המשקיף על ברכת רם (לפרטים נוספים ולתיאום: איברהים סמי, טל' 050-8441271).