הקוד האתי לאקדמיה של פרופ' אסא כשר - צנזורה מכובסת

דעה: יישום הנחות היסוד של "הקוד" עלול להוביל ליצירת חברה של מתחמים מקצועיים סגורים ■ כשר טועה טעות שמחירה עלול להיות גבוה

נפתלי בנט / צילום: תמר מצפי
נפתלי בנט / צילום: תמר מצפי

החודש התפרסם "הקוד האתי לאקדמיה" , ששר החינוך נפתלי בנט הזמין מפרופ' אסא כשר. כשר ממליץ לאסור על מרצים באקדמיה להביע בשיעוריהם דעה אישית בנושאים פוליטיים ובנושאים שבמחלוקת ציבורית. המלצות שמעוררות תמיהות ושאלות.

כפרופסור לפילוסופיה ותיק ומנוסה, אסא כשר ודאי מודע לעמדה שלפיה בהצגת השקפות ותיאוריות לא תיתכן הפרדה מוחלטת בין פוליטיקה לבין תיאוריות אקדמיות. כיצד ניתן ללמד את תורת השוק החופשי ולא להידרש להסבר מוחשי מחברת ימינו אנו, שידגים אפשרות לפתיחת השוק ללא בקרות עד כדי פראות וניצול בחסות השלטון?

קיראו עוד ב"גלובס"


האם ניתן לברר, ללא התייחסות לעולם החברתי שבו חיים התלמיד והמורה כאחד, את השאלה, כיצד ניתן לאבחן היעדר בקרה אחראי מתהליך שהוא בלתי-אחראי ואפילו פלילי? פילוסופיה של מדעי החברה, תיאוריה כלכלית, מדעי המדינה, פוליטיקה ונושאים נוספים הם מרחבים הכרחיים לדיון פורה בשאלות כגון אלה.

הקוד האתי המוצע מניח את ההיפך, ודורש הפרדה חדה בין דעות המרצה לבין תיאוריות אקדמיות. מכיוון שמדובר בדעותיו של הוגה-דעות חתן פרס ישראל, דעות שיכולות להשפיע על ההוראה והחינוך האקדמיים בישראל בתחומי החברה, הכלכלה והפוליטיקה, ראוי שנקדיש דיון בהנחות היסוד שלהן, במטרה להסביר אותן ולהציע להן חלופות ביקורתיות.

בשנים האחרונות, הציע כשר קודים אתיים נפרדים למקצועות ולעיסוקים שונים. לדעתנו, כשר אינו מעוניין בהכרח בכפיית קודים אתיים על-ידי רשויות השלטון. לדבריו, האתיקה צריכה להיות מיושמת על-ידי מוסדות כל מקצוע ומקצוע, באמצעות ועדות המורכבות מאנשי המוסד המקצועי עצמו. לדעתנו, כאשר כשר מפנה גישה זו לאקדמיה, הוא מנסה להתמודד באמצעות קוד אתי עם טענה שעולה לעיתים באקדמיה בתחום מדעי הרוח והחברה, והיא, שלא ניתן להפריד באופן חד בין תיאוריות ותפיסות מקצועיות לבין פוליטיקה.

הטענה הזו יוצרת בעיה: אם תפיסת המציאות המקצועית תישאר מושפעת מתפיסות פוליטיות, מה ערך המקצועיות של איש-המקצוע? כיצד נוכל לשמור על החברה מפני התפרקות, כשמחלוקות פוליטיות גורמות לכך שלא נוכל להסכים אפילו על המציאות החברתית, כלומר, על עובדות הדיון? בחלקים מסוימים באקדמיה, הקושי לספק מענה לשאלות אלה מתבטא בטענה ש"הכול פוליטיקה". במציאות כזו, התלמיד עלול להיוותר נתון בכף שרירות כוחנית בלבד, בבחינת "כל דאלים גבר". כשר מבקש לפתור את הבעיה באמצעות שימור המציאות המקצועית בנפרד מהפוליטית.

האסטרטגיה של כשר היא לתחום מסגרות של פעילות מקצועית. לכל מסגרת - מטרה: על הרופא לרפא, על איש הצבא להגן על המדינה, על איש האקדמיה לעסוק במחקר ובהעברת הידע לדור הבא. כל מסגרת מקצועית נושאת עימה גם מסורת ופרקטיקות ייחודיות לשם השגת המטרה.

על-פי כשר, אדם מחוץ לתחום המקצוע, זה שלא עבר את תהליכי ההתמקצעות, אינו יכול להבין, ולא כל שכן לבקר, את אנשי-המקצוע; לפיכך, אתיקה היא עניין פנימי למקצוע - "אתיקה מקצועית". כך מגן כשר על הפעילות המקצועית מהשפעה פוליטית חיצונית. עם זאת, האסטרטגיה עובדת לשני הכיוונים: כשם שאין להרשות לפוליטיקאים התערבות בתחומים מקצועיים, כך אין להרשות לאנשי-המקצוע לערב פוליטיקה בענייני המקצוע, פן נאבד את החומות שבנינו לשמירת הפרקטיקות והערכים הייחודיים של כל תחום ותחום.

יישום הנחות היסוד של כשר עלול להוביל ליצירת חברה של מתחמים מקצועיים סגורים, שבהם טכנוקרטים מבצעים את עבודתם המקצועית. האסטרטגיה של כשר מנסה להבטיח שהמבנה החברתי יישמר באמצעות היציבות והוודאות שמביא איתן מבנה חברתי-מקצועי סדור. ואכן, סעיף שלם בקוד האתי שכשר מציע לאקדמיה עוסק ב"שמירה על הדיסציפלינה היחידתית וגבולותיה".

אמנם אנשי-המקצוע מקבלים הגנה, אך זו עלולה לשעבד אותם לשומרי החומות המקצועיים. מכאן, שההתחברות, המתוארת לעיתים כנלהבת, של כשר לבעלי-כוח (צה"ל, שר החינוך) אינה בהכרח הסיבה להשקפותיו, אולי להיפך - היא תוצאה של השקפות אלה. בעלי-הכוח בכל תחום מקצועי הם "שומרי החומות", שיכולים לשמור על גבולות המקצוע בטוהרתו, ולפיכך גם להציל את החברה (והמקצוע) מסכנה של התפרקות כללית.

לדעתנו, כשר טועה טעות שמחירה עלול להיות גבוה. אם האסטרטגיה שלו תמומש היא תיצור עולם אקדמי-מקצועי מבודד ומלאכותי. בימינו, הגבולות המקצועיים הולכים ומשתלבים אלה באלה. המציאות המקצועית כוללת שיתופים בינתחומיים, פלורליזם תוך-תחומי ושת"פים מקצועיים בין-מוסדיים (תעשייה-אקדמיה, רפואה-תעשייה ועוד). למציאות כזו ראויה הזהרת קוהלת: "אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח".

האסטרטגיה של תיחום וסגירות חוסמת את האפשרות להעמיד לביקורת פתוחה את ההנחות המקצועיות המקובלות. כך נחסמת ההזדמנות ללמוד באמצעות ביקורת ולתקן טעויות, גם כשהביקורת מגיעה מתחומים שלכאורה נראים חוץ-מקצועיים, כמו התחום החברתי-פוליטי. דיון חופשי ופנייה למציאות חוץ-מקצועית פותחים לנו הזדמנויות לבחון את תוצאות היישום של התיאוריות האקדמיות, וכך לבקר ולשפר את רעיונותינו. לדעתנו, המלצות כשר אינן ישימות לשיח האקדמי המתקדם בחברה מתוקנת המבקשת חיים, אלא במחיר החנקתם.

האם איננו צריכים לדאוג שפתיחות-יתר מקצועית תביא להרס המקצוע או המרקם החברתי-תרבותי? הסכנה קיימת, ואין זו טעות לפנות לתחום האתיקה בעת חיפוש פתרון לבעיה. אך בתחום האקדמי, די בדאגה ובאכפתיות מוסריות כלפי הזולת והחברה, מתוך סובלנות ופתיחות לביקורת. מידות אלה יכולות, בעת ובעונה אחת, הן להישען על מסורת המרקם החברתי והן לקדם אותו.

לאנשי האקדמיה תפקיד כמחנכים המחויבים לציבור תלמידיהם ולחברתם. על יסוד המידות האמורות, הם יכולים ונדרשים לאמץ מודל אישי של אחריות, מחויבות ומעורבות ברמות חברתיות שונות - מהקהילה האקדמית ועד הרמה הפוליטית. ואם יובעו דעותיהם, הן יוצגו במרחב המקצועי באופן המאפשר דיון מכבד. המלצות אלה הן תנאים מינימליים לעידוד אנשי האקדמיה להתפתחות כמחנכים מחויבים לערכים. ערכים, שאם יוצגו לתלמידיהם, יהיה זה כחלק מדיון רב-תחומי ביקורתי וכבסיס לפעולה אישית וחברתית.

נתנאל לאור הוא פסיכיאטר ופילוסוף; יהונתן אורן הוא חוקר ומרצה