תיק אלוביץ׳

למה המדינה גם אשמה בעסקת בזק-yes ואיך קשור רונאלדו לעסקאות בעלי עניין בהוט

שאול אלוביץ/ צילום: אביב חופי
שאול אלוביץ/ צילום: אביב חופי

 

שאול אלוביץ / איור: גיל ג'יבלי
 שאול אלוביץ / איור: גיל ג'יבלי

1. החטא הקדמון של עסקת בעלי העניין בזק-yes לא התרחש כלל במועד העסקה. הוא התחיל הרבה שנים קודם לכן. הוא התרחש למעשה לפני יותר מעשור, עם הקמת חברת הלוויין yes בשנת 1998. הוא החל עוד כשבזק הייתה חברה ממשלתית, שנשלטה על ידי פוליטיקאים ועל ידי מנהלים שמונו על ידי פוליטיקאים. כל אלה החליטו בזמנו שבזק הממשלתית היא זו שצריכה להרים את דגל התחרות בחברות הכבלים. דווקא בזק הממשלתית, דווקא כסף ציבורי. כך נולדה חברת הלוויין, עם בעל מניות דומיננטי וממשלתי, שקופתו שימשה לתחרות חברות הכבלים. תחרות היא דבר מבורך, אבל לא הממשלה היא זו שצריכה לסבסד אותה מכספי המסים. לא אלאה אתכם בגלגוליה של yes, אבל רק נספר שכל בעלי מניות המיעוט שלה, כמו פולאר של איציק שרם, גילת ואחרים, התעופפו ממנה כי לא יכלו לממן אותה (נו טוב, מי צריך אותם כשיש ספונסר ראשי שקרוי מדינת ישראל, באמצעות בזק) ובסוף היא נשארה עם בזק ויורוקום של שאול אלוביץ' כבעלי שליטה יחידים.

המחשבה המעוותת הזאת, שדווקא חברה ממשלתית צריכה להוביל את התחרות בשוק, היא זו שטמנה את זרעי הפורענות של עסקת בעלי העניין שנמצאת כיום במוקד החקירה נגד בזק ובכיריה. היא זו שגבתה מחיר בלתי נתפס מבזק בזמנו. שימו לב: yes ינקה מבזק 3.3 מיליארד שקל, רובם ככולם בזמן שבזק הייתה ממשלתית. ובאמת, מה אכפת לפוליטיקאים ומה אכפת למנהלים שמונו על ידי פוליטיקאים שהכסף זורם כמו חול? העיקר שיש תחרות. תחרות היא הגביע הקדוש ובשבילו צריך להקריב סכומים אדירים במקום לתת לשוק הפרטי לקיים את התחרות הזאת.

הזרמת הכספים לחברת הלוויין yes הייתה שערורייתית ו"גלובס" הרבה לכתוב עליה. הדירקטוריון שימש חותמת גומי, כמו כל דירקטוריון כנוע וממושמע. ההזרמות היו כמעט ללא הגבלה, ללא בקרה, ללא שום שיקול כלכלי. ב-2007 אף חשף גיא הדס, אז כתב התקשורת של "גלובס" (היום הוא משמש סמנכ"ל תקשורת תאגידית בבזק), את מה שהיה ברור לכל מי שעיניו בראשו: בזק עשתה הכול כדי לסייע ל-yes, גם במחיר של ליקויים בממשל התאגידי. "חרף הניסיונות של המשרדים הממשלתיים", פרסמנו אז ב"גלובס", "לאורך כל השנים לא ויתרה בזק על רצונה לסייע ככל שניתן ל-yes, על אף המגבלות המושתות עליה. עד כדי כך מתעקשת בזק לדאוג לחברת הלוויין, עד שלעתים נראה שמרוב התלהבות היא מפתחת שיטות מקוריות למימון הוצאות הנמצאות בתחום האפור, ואולי אף גולשות לכאורה מעבר לכך".

"גלובס" חשף אז דוח ביקורת פנימי שהצביע על ליקויים חמורים בהזרמת הכספים והצביע על תעריפים מנופחים, עמלות יצירתיות, הסכמים לא רשמיים, דחיית תשלומים, הסתרת מידע מהותי ואישורים בדיעבד (מזכיר במדויק את ההאשמות כלפי אלוביץ' ובכירים אחרים בבזק). בין הממצאים בדוח מבקר הפנים של בזק: yes מוכרת עבור בזק שירותי אינטרנט מהיר, גובה מהלקוחות את הכסף, אך לא העבירה אותו לבזק; החובות השוטפים של yes תפחו לעשרות מיליוני שקלים, בזק לא הראתה סימנים שבכוונתה לגבות אותם; בזק העניקה ל-yes עמלות גבוהות פי ארבעה מהמקובל בשוק על כל לקוח אינטרנט שהיא מגייסת; בזק קבעה "עמלת פרסום" נוספת בסך 120 שקל בזמנו למנוי, בשעה ששאר הדילרים נושאים בהוצאה בעצמם; לשכת היועץ המשפטי בבזק דורשת עדכון של הדירקטוריון בפרשה, אך מתברר כי פרטים מהותיים לא מוצגים בפניו.

בקיצור: בוקה ומבולקה - מבחינה חשבונאית ומבחינת הממשל התאגידי. עשר שנים חלפו ודבר לא השתנה ומן הסתם לא ישתנה. חשבונאות היא אחד המקצועות הגמישים ביותר, ותמיד אפשר לסדר את המספרים כך שיהיו נוחים לבעלי השליטה, פעמים רבות באופן חוקי לחלוטין, לפעמים בגבול האפור שבין מותר לאסור. הדירקטוריונים הם אותם דירקטוריונים. מריונטות, דירקטורים שבויים של בעלי השליטה, למעט כמה יוצאי דופן שמדי פעם יוצאים מהחממה, טורקים את הדלת ומשלחים מכתב זועם. הרוב דומם: יד רוחצת יד, שמור לי ואשמור לך, מנה אותי ואמנה אותך. זה ג'וב נינוח, במיוחד בחברות גדולות, שעשוי להניב כמה מאות אלפי שקלים בשנה.

 

2. בזק רצתה מימים ימימה, עוד לפני עידן אלוביץ', להפוך לבעלת השליטה המלאה ב-yes. יש בזה בהחלט היגיון עסקי (למשל, מכירה של טריפל עתידי המשלב טלפוניה, כבלים ואינטרנט). השאלה תמיד הייתה, מעבר למכשולים הרגולטוריים, מה המחיר של ההיגיון העסקי. השאלה הזאת מתחדדת כאשר המוכר והקונה הם בעלי אותה זהות ולא סובלים מפיצול אישיות. כלומר, כשבעל השליטה בבזק, שאול אלוביץ', הוא גם המוכר של מניות yes שבידיו (תחת יורוקום שבשליטתו) לבזק. עסקאות כאלו אף פעם אינן מריחות טוב ומעולם לא שירתו את החברה הקונה, מסיבה אחת מאוד טבעית: למוכר (במקרה הזה אלוביץ') תמיד יש מוטיבציה לקבל כמה שיותר עבור הסחורה שלו מהחברה הציבורית. המוטיבציה הזאת תמיד זה נעטפת בהערכות שווי מלומדות שכסף טוב יכול לקנות ובמיטב חוות הדעת המשפטיות שגם אותן כסף טוב קונה (מאות דולרים לשעת ייעוץ של עורך דין, שמגיע עד ל-1,000 ואף ל-2,000 דולר בשעה). כמו כן, הנהלת החברה שמשלמת תמיד מתייצבת, באופן טבעי ודי אוטומטי, לצד בעל השליטה, לצד הבוס, כי הרי הבוס הוא זה שמשלם את המשכורת שלהם (במקרה של בזק, מדובר במנכ"לית סטלה הנדלר, בסמנכ"ל הכספים ועוד). אף שגם להם יש חובת אמונים כלפי החברה ולא כלפי בעלי השליטה, זה הכול בתיאוריה. בפועל, בעל הדעה הוא בעל המאה.

מי שצריך לשמש מאזן ובולם הוא דירקטוריון החברה, במיוחד הדירקטורים החיצוניים, שיש להם חובת אמונים וזהירות שנועדו להגן על בעלי המניות מקרב הציבור. ברוב החברות הציבוריות בישראל יש בעל שליטה מאוד דומיננטי או בעל שליטה עם גרעין שליטה מצומצם ואף משורשר (כמו במקרה של אלוביץ') ולכן צריך להגן על הציבור מפניו, למשל בעסקאות בעלי עניין שהוא מבצע עם החברה. פעם אחר פעם אנחנו רואים שהדירקטוריונים לא מסוגלים ואולי גם לא רוצים להתעמת עם בעלי השליטה ולכן מתקיים מן טקס שבו כל הצדדים יודעים מה התפקיד שלהם, והתוצאה היא שעסקת בעלי העניין יוצאת לדרך.

זו אולי אחת הסיבות לכך שצריך להרהר באופציה הבאה: לאסור בחוק עסקאות מהסוג הזה, או לייצר מנגנון שבו גוף חיצוני לחלוטין לחברה (למשל, גוף כמו רשות ני"ע), הוא זה שמבצע את הערכות השווי לעסקה, ולא גופים הקשורים בעבותות לבעלי השליטה.

3. אלוביץ' מוגדר בכל האזכורים (וגם פה) כבעל השליטה בבזק, אבל ההגדרה הזאת מנותקת לחלוטין מהמציאות. המבנה המשורשר (ראו עץ השליטה) יצר מצב אבסורדי: אלוביץ' מחזיק אמנם גרעין שליטה של כ-26% במניות בזק באמצעות חברה שנקראת בי קומיוניקיישנס, אבל בשרשור הוא מחזיק יחד עם אחיו 10% בלבד ממניות בזק, ועם ה-10% הללו הוא ואחיו שולטים על חברת התקשורת הגדולה בארץ. זו עוד טעות שעשתה המדינה: במקום למכור גרעיני שליטה מצומצמים יחסית, בסביבות 20% (כמו בבנק הפועלים), עדיף היה למכור את כל המניות בבורסה, אפילו בחלקים, ולמנוע מצב שבו יש בעל שליטה עם שפע של ניגודי עניינים ועם שליטה מינימלית. זה אמנם יהפוך לשלטון מנהלים במקום לשלטון בעלי שליטה מינימלית, וגם לשלטון מנהלים יש חסרונות רבים, אבל במקרה של בזק, המצב הזה הרבה יותר עדיף - הן לחברה, הן לבורסה והן לציבור בעלי המניות שלה.

4. מי שחושב שעסקאות שלכאורה מריחות רע מתבצעות רק באמצעות גרעין שליטה מינימלי, כמו בבזק, טועה ומטעה. קחו למשל את הוט, המתחרה הבולטת של בזק. לכאורה, יש בעל שליטה שיש לו 100% - פטריק דרהי, והוא יכול לעשות בחברה ככל העולה על רוחו. נכון? לא נכון! להוט יש יתרת אג"ח של כמיליארד שקל (כלומר, חוב מהציבור), כך שהציבור שותף בדלת האחורית.ושימו לב מה עושה דרהי עם השותף הסמוי שלו. מתברר שדרהי, שנחשב אשף פיננסי, די מצפצף עליו. הנה שלוש דוגמאות:

ראשית, חברת אלטיס שבשליטתו, החברה האם של הוט, מושכת דמי ניהול של 61 מיליון שקל בשנה מהוט. על מה ולמה? כי כך נחתם ההסכם איתה. דרהי חתם עם דרהי. ומה ההסכם אומר? שאלטיס מקבלת דמי ניהול בשיעור 1.5% מסך המחזור השנתי של החברה. איזה יופי! אין מוטיבציה להרוויח, יש רק מוטיבציה להגדיל הכנסות בשביל לקבל כמה שיותר דמי ניהול. ומי אישר? כמובן: דירקטוריון המריונטות של הוט.

שנית, עם ביסוס שליטתו בהוט, החליט דרהי, עוד בסוף 2012, שהוט תתקשר בהסכם הלוואה עם... ניחשתם נכון - אלטיס! כל זה לצורך "מימון מחדש", ובמימון מחדש הלוותה אלטיס פייננס 1.9 מיליארד שקל להוט בריבית שנתית של 6.3% וכך זה סייע להוט לפרוע את האשראי הבנקאי הקיים שלה לאותו מועד. לי זה נראה ריבית קצת יותר מדי יקרה מזו ששוק האשראי יכול היה להציע לה (הן הבנקאי והן המוסדי), אבל אם דרהי רוצה לממן מחדש דרך חברה פרטית שלו, מי יגיד לו לא? הדירקטוריון? ההנהלה? הבנתם את הפרינציפ.

שלישית, דוגמה קצת אנקדוטלית מעולם הפרסום. בוועדת הביקורת של הוט אושרה בסוף 2015 התקשרות בין הוט לחברה זרה שבשליטת דרהי לשימוש בשירותיו של כריסטיאנו רונאלדו, כוכב ריאל מדריד. רונאלדו נשכר ע"י החברה שבשליטת דרהי לצורך קמפיין, בתמורה לחלקה היחסי של הוט מכלל הכנסות קבוצת אלטיס. התענוג, שלושה קמפיינים בלבד, עלה להוט כ-5 מיליון שקל. שווה את זה? ואיך בדיוק חושב חלקה של הוט בכל עוגת הפרסום הזו? לדירקטוריון הפתרונים.

5. דודו מזרחי, לשעבר המשנה למנכ"ל בזק ומנהל הכספים הראשי שלה, פרש מתפקידו בחברה באפריל 2016 ובתחילת השנה מונה לתפקיד דומה בפרטנר. עם פרישתו אמר מזרחי, שהיה מעורב בעסקת בזק-yes: "החלטתי לפרוש בתחושה של מיצוי וסיפוק רב לאחר שנים נפלאות של עשייה, שינויים, שיפורים ותמורות. יחד עם חבריי העובדים והמנהלים הצעדנו את בזק לשיאים חדשים בכל תחומי העשייה. אחרי כל השנים הללו, ומתוך היכרות מעמיקה ביותר עם החברה, אין לי ספק שמקור כוחה ועוצמתה טמון בעובדים והמנהלים המדהימים והמחויבים שלה, שרבים מהם היו ויישארו חבריי הקרובים ביותר".

ובכן, נראה לי שמזרחי חש "מיצוי" מדברים אחרים והדבש שהוא מרח על עובדי ומנהלי בזק, חבריו הקרובים, נאמרו רק בשביל ההודעה לעיתונות. ב"מיצוי" הזה הוא לא שיתף את הציבור, ואך טבעי הוא. הרי כולם צריכים להתפרנס ולא לשרוף גשרים.

בזק
 בזק

eli@globes.co.il