חלוקת דיבידנדים מרווחים בלתי ממומשים מגדילה ביותר מפי שלושה את ההסתברות של חברה להיקלע להסדר חוב - כך עולה ממחקר שערכה חטיבת המחקר בבנק ישראל. המחקר מאשש את ההנחה שבעלי שליטה בחברות החולבים מהם דיבידנדים פוגעים בסופו של דבר בטובת החברה.
המחקר של בנק ישראל בדק סוג מסוים של דיבידנדים - כאלה המחולקים מתוך רווחים חשבונאיים ולא ממומשים. בעבר לא הייתה אפשרות לחלק דיבידנדים מרווחים שאינם ממומשים אך האפשרות נפתחה בעקבות אימוץ התקן הבינלאומי לדיווח כספי IFRS. חוק החברות אינו מבחין בין סוגי הדיבידנדים השונים ומתיר לחלק מתוך רווחים חשבונאיים.
החוקרים מציינים, כי "מאחר שאי-אפשר לדעת בוודאות מהו מקור הדיבידנדים שחולקו, החוקרים השתמשו בקריטריון מחמיר כדי לזהות את החברות שחילקו דיבידנדים מרווחים בלתי ממומשים: חברה עומדת בו רק אם סכום הדיבידנדים שהיא חילקה גבוה מכל הרווחים הממומשים שהיא יכולה לחלק".
ממצא מטריד לא פחות שעולה מהמחקר הוא שנושי החברה אינם מקבלים פיצוי כלשהו על הסיכון המוגבר להחזר חובם, והוא אינו מתומחר במרווחי התשואות על האג"ח של החברות שחילקו דיבידנדים כאלה ואינו משתקף בדירוגי האג"ח שלהן.
"המשקיעים בשוק האג"ח צריכים לדרוש בהנפקה התניות שמגבילות את יכולתן של החברות לחלק דיבידנדים מרווחים בלתי ממומשים, או לפחות לדרוש תשואה גבוהה יותר על אג"ח של חברה שחילקה דיבידנדים כאלה" כותבים עורכי המחקר. "לחלופין, ייתכן שהרגולטורים הרלוונטיים במדינות השונות צריכים להגביל את החלוקה הנידונה. ממצאי המחקר עשויים לספק תמיכה להצעה לתקן את חוק החברות שהעלו משרד המשפטים ורשות ניירות ערך, מתוך מטרה למנוע חלוקת דיבידנדים מרווחים בלתי ממומשים".
המחקר הקיף 292 פירמות בעלות חוב סחיר (אג"ח), 75 מתוכן (כרבע) חילקו דיבידנדים מרווחים בלתי ממומשים, ו-94 מתוכן (כשליש) עברו הסדר חוב לפחות פעם אחת בתקופת המדגם - שש השנים שבין 2008 ל-2013.
"כאשר משווים חברה שחילקה דיבידנדים כאלה לחברה דומה שלא חילקה, מוצאים כי ההסתברות של הראשונה להזדקק להסדר חוב גבוהה ביותר מפי שלושה, בהנחה שיתר הדברים קבועים. בדיקות נוספות העלו כי הממצאים אינם נובעים רק מכך שחברות מסוכנות יותר מלכתחילה בוחרות לחלק דיבידנדים מרווחים בלתי ממומשים בטרם ייקלעו לקשיים גלויים".
המחקר מצא כאמור כי חלוקת דיבידנדים מרווחים בלתי ממומשים מעלה משמעותית את ההסתברות להיקלע לקשיים פיננסיים, וכי סוכנויות הדירוג והמשקיעים אינם מתמחרים זאת נכונה. עורכי המחקר הם נדב שטינברג מבנק ישראל, ד"ר אילנית גביוס מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וד"ר אסתר חן מהמרכז האקדמי פרס.
