קירגיזסטן: יעד אופנתי חדש לטיולי ג'יפים, וואנים ורכבי 6X6

מישורים רחבים ועדרי סוסים, הרים גבוהים, נהרות שוצפים ואנשים פשוטים ומאירי פנים במדינה צעירה ועשירה בטבע, בנופים ובהיסטוריה

קירגיזסטן / צילום: אורלי גינוסר

שער היציאה לבישקק המה נוסעים. נשים ברעלות, ילדים קירחים, צרפתיים, מלוכסני עיניים וחבורת ספורטאים מקומית עם הפנים מזרחה. בתוך אלה בלטו כמה קבוצות של מטיילים ישראלים, מצביעים ברגליים ליעד חדש. קירגיזסטן שבמרכז אסיה קיבלה עצמאות ב-1991, עם התפרקות ברית המועצות, והיא מתפתחת בקצב משלה, נפתחת אט-אט לעולם ומגלה לו את אוצרותיה. הישראלים הם כרגיל מהראשונים להסתער על ההזדמנות, והנהירה לקירגיזסטן תופסת תאוצה, עם היצע גדל לטיולים ברגל, בג'יפים, בוואנים ומעתה גם בטיולית מיוחדת, 6X6.

בישקק לפנות בוקר מנומנמת, כמו גם פקידיה שמתנהלים בקצב צב. יובל ארד המכונה ג'ו הוא המדריך, ואנחנו פוסעים בעקבותיו אפופי חוסר שינה. בשדה התעופה מקבל אותנו צוות מקומי שכולל את ארטיום המדריך, דימה עוזרו הנאמן (שקיבל ממני בהמשך את הכינוי דימה קדימה), אנטולי הנהג ושני נציגים מהחברה המקומית המפעילה. אחרי ארוחת בוקר קלילה בטרמינל אנחנו פוגשים אותה. את המשאית. היא כתומה, גבוהה, מאובזרת בשישה צמיגי ענק, רוסית מבחוץ וקירגיזית מבפנים. יש בה 20 מקומות ישיבה ועיצוב נוח, כולל טכנולוגיות חיוניות (שקעי USB, מסך ו-DVD, רמקולים ומצלמה לתיעוד הדרך) והיא בעיקר חדשה וקורצת.

למשאית היו יתרונות וחיסרון. בגלל גובהה, הנסיעה בשטח די מג'עג'עת וקופצנית. לקראת הסוף די התרגלתי, אבל אולי זה לא מתאים לכל אחד. בקטעים הקשים במיוחד צעדנו ברגל, וזה היה כיף. היתרונות הם שלא מתנהלים בשיירת רכבים, יש חברותא, זה נוח מבחינת ההדרכה ויותר מכול - עבירות. רוב המסלול אינו עביר לכלי רכב אחרים, ולכן בנתיבים הללו לא רואים טיולי ג'יפים. אגב, לאורך המסלול פגשנו עוד ארבע קבוצות של ישראלים בנקודות שונות (ומי יודע עוד כמה לא ראינו), ראיה לכך שקירגיזסטן מסתמנת כדבר הבא.

 

אל ההרים השמימיים

יצאנו מזרחה אל רכס הרי טיאן שאן (Tian Shan), שם שפירושו "ההרים השמימיים", והוא מתחיל במערב סין, חודר לקירגיזסטן ונמתח מערבה בשלוחות שמתפזרות בשטח ומבתרות את המדינה. אורכו כ-2,500 קילומטר, רוחבו כ-500 קילומטר וכמחציתו בקירגיזסטן. הרכס הוא הגבול בין מרכז אסיה לסין, והוא גם גולת הכותרת ביופיו, בנופיו ובאטרקציות שהוא מציע: פסגות גבוהות ומושלגות ועמקים מוריקים ורחבים הנפרסים ביניהן - יעד הטיול שלנו. במדינה גדולה שכזו (פי עשרה מישראל), חייבים להתמקד באזור מסוים, שכן גם כך המרחקים לא קטנים. השלוחה שמצפון לבישקק הבירה מהווה גם את הגבול עם קזחסטן, ובבוקר הפסגות מושלגות קלות, ונוגה עליהן אור רך וקסום.

התחנה הראשונה - בורנה (Burana), אתר מורשת היסטורי בעמק הצ'ו, שבו זורם נהר הצ'ו. כאן פעלה לפני כ-900 שנה עיר גדולה כחלק מהממלכה הקראחנית (שושלת שמוצאה משבטים טורקיים) ששלטה באזור ובליבה מבצר. השליט הקראחני אימץ את האסלאם, ומאז תושבי האזור מוסלמים, אם כי אפשר להגדיר אותם "מוסלמים לייט".

במקום נותרו שרידי העיר העתיקה, כולל מבצר בגובה 25 מטר (במקור היה 45 מטרים שקרסו ברעידת אדמה) וכן שדה "בלבלים" (אסטלות) - מצבות אבן מפוסלות בדמויות האלים ששמרו על קברי המתים. הפסלים קדומים יותר, נאספו מאתרי קבורה באזור והם מאוד מעניינים ויפים.

העם הקירגיזי התגבש לפני כאלף שנה, כאשר שבטי נוודים טורקים (ומכאן השפה, הדומה לטורקית) הגיעו לאזור. פירוש השם קירגיז הוא 40 שבטים. החזות המלוכסנת נובעת מערבוב בדם עם המונגולים שפלשו לאזור במאה ה-13 ובראשם ג'ינגס חאן. המסורת מספרת על הגיבור מאנאס שליכד את השבטים, אך זהותם האתנית כעם התגבשה רק בתקופה הסובייטית. 40 השבטים אוחדו אז סופית תחת המושלת קורמנג'אן - גיבורה לאומית נוספת.

בכפר הבא העמקנו בתרבות המקומית, וקיבלנו הדגמה לחשיבותו של הסוס בקירגיזסטן. אל הסוסים מתייחסים כמעט כאל איבר נוסף בגוף, והם משמשים לתחבורה, לחקלאות, לתיירות, לספורט, למסחר ואפילו למאכל. בהדגמה שנערכה לפנינו הבנו שסוס הוא גם סוג של כלי מלחמה המשרת, לפחות מסורתית, את רוכבו הלוחם. וכך צפינו בצעירים מוכשרים ששלפו חיצים מהאדמה תוך כדי דהירה בווירטואוזיות מרשימה. הסוס הוא גם כלי משחק בספורט הלאומי אולקטרטיש (Ulaktartish), מעין כדורגל ברכיבה, שבמקום שערים יש בו שתי במות עפר עגולות מוקפות צמיגים, והכדור הוא פגר כבש נטול ראש. לא לבעלי קיבה חלשה. מהמיומנות שהפגינו נערי הכפר, נדמה שילדים כאן נולדים על סוס - מה שלא רחוק מהמציאות.

בכפר סעדנו ארוחה קירגיזית בבית מקומי. האירוח היה חם ונדיב, והאוכל, שלא ידעתי בדיוק למה לצפות ממנו, התגלה כטעים. הקירגיזים הפגינו לאורך כל הטיול רוחב לב קולינרי, והכמויות תמיד עלו על הביקוש. הבסיס הוא הרבה לחם, מאפים, אטריות ופחמימות, ויש בשרים שונים כמו בקר כבש, עוף וכאמור סוסים. דגים יש רק באזור אגם איסיקול, ויש גם מוצרי חלב, ירקות ופירות בשפע.

הכפריים הם חקלאים שמנהלים מעין משק אוטרקי. עצי הפרי בחצרות כרעו ממשמשים בטעם גן עדן, דובדבנים, תפוחים ואגסים, בשדות גידלו חיטה, תירס, תפוחי אדמה ושאר ירקות, ולכל משק יש דיר/רפת/אורווה לעדרים. כל אלה גדלים בזכות כמויות מים שמעוררות קנאה ואינספור נהרות גולשים מההרים בשצף כל ימות השנה ואחראים על הירוק התמידי.

רילוקיישן לעדרים

יתרת הטיול הוקדשה להרי טיאן שאן המופלאים, שמתרוממים בנוף אל גבהים שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם וגולשים לעמקים המרהיבים שנוצרו ביניהם. במחוזות האלה פגשנו כפריים שבקיץ, בתום הפשרת השלגים, עושים לשם "רילוקיישן" ורועים את עדריהם במרחבי אינסוף. כל משפחה מקימה יורטה מסורתית - אוהל מגורים עגול. לידה יש לרוב קרון ישן או אוהל נוסף, וכמובן מכלאה לבעלי החיים. וכך הם חיים ממי הקריסטל שזורמים בנחלים, מחלב ומגבינה שהם מייצרים, ממוצרי דבש שהם מפיקים מהכוורות ולפעמים גם מתיירות.

העמקים רחבי הידיים הצליחו לרגש את כולנו, והתחושה הייתה של שלווה מדיטטיבית מעוררת מחשבות על חיינו המערביים לעומת הדממה הדקה שהיא נחלתם. מדי יום חקרנו אזור אחר, והגענו לשיאים חדשים. יום אחד טיפסנו בקניון לאגם גבוה, חצינו מעבר הרים וירדנו מקניון אחר. בדרך פגשנו כפריים שבאזור הזה מטפחים כוורות ומייצרים שלל מוצרים (דבש, פולן, יין ועוד).

אחר כך ביקרנו בעיר צ'ולפן אטא שעל שפת אגם איסיק קול (Issyk Kul), האגם הגבוה השני בגודלו בעולם, ובאתר הפטרוגליפים - שדה סלעים עם חרותות מלפני אלף עד כמעט 3,000 שנה, שמתעדות בעיקר את תרבות הציד המקומית ובעלי חיים נפוצים. ביום אחר סיירנו לאורך הגבול הקזחי, לא לפני ביקורת דקדקנית של הצבא המקומי ששומר על "גדר המערכת". זה היה יום ארוך מאוד, שלקח אותנו לטופ, בכל המובנים. במעבר אקטוק אשו (Aktuk Ashu) שבגובה של כ-3,500 מטר, צפינו אל הפסגות הגבוהות ביותר ועל ההר הגבוה ביותר בקירגיזסטן - חאן טנגרי (Khan Tengri) "מלך השמיים", שמתנשא לכ-7,000 מטר! שרשרת ההרים הרחוקה נראתה בבירור ביום היפה שזכינו לו, ובלטה בשלג הרב שנותר בחידודי הפסגות. בגובה היה קר, לפעמים מאוד, אך בעמקים חם תמיד בקיץ עם אפשרות לגשם שהפתיע אותנו פעם או פעמיים.

יום נוסף הוקדש לעמק אלטין ארשאן (Altyn Arashan), שפירושו "אוסף הפרחים הזהוב". מבחינה בוטנית, אזור ההרים עשיר ושופע פריחות שמשתנות מאזור לאזור. מרבדים סגולים, תכולים, ורודים וצהובים קיבלו את פנינו, וגילינו שהקיץ הקירגיזי הוא למעשה אביב נצחי. העשב הרך העניק לגבעות ולעמקים מראה קטיפתי, ועצי המחט הגבוהים כאילו נמתחו מלמעלה לנופים מרהיבים. המגוון הביולוגי צובע את היופי הזה בשלל גוונים, ולנו לא נותר אלא להתפעל, להתקנא וליהנות מיפי הבריאה.

בכל יום טיול עצרנו בשטח לפיקניק צהריים קליל, כשהצוות מתפעל אותו ביעילות מרשימה. בזמן הזה טיילנו וסרקנו את האזור. באלטין ארשאן ראינו לראשונה יורטות תיירותיות וטבלנו במרחצאות תרמיים טבעיים, סמוך לשפת הנהר. פרחי העמק הם הבסיס למשקה מקומי בשם ארשאן, מעין יגרמייסטר שעשוי מעשרות צמחים מקומיים, והוגש לנו כלאחר כבוד מדי ארוחת ערב. המקומיים מוסיפים שלוק קטן ממנו לכל דבר, מקפה ועד וודקה.

לחוות יורטה מבפנים

בהמשך הטיול הקפנו את אגם איסיק קול (שמשמעו מים חמימים) ודרך ההרים נסענו לעמק ברסקון (Borskoon), שבו נחשפנו לאחד המקצועות הוותיקים באזור: "בירקוצ'י" - ציד בעזרת עיטים. בכל מקום בקירגיזסטן אפשר לראות ציידים כשעל זרועם כפפה עבה ועיט זהוב (Golden Eagle) קשור אליהם. המסורת עתיקת יומין, והיא עוברת מאב לבן, שחייבים לשמר אותה שבעה דורות (מספר סמלי בתרבות הקירגיזית).

את הגוזל הם חומסים מהקן לאחר בקיעתו, מאכילים אותו עד גיל שלושה חודשים, ואז מתחילים לאלף. בתהליך הדרגתי לומד העוף היפהפה והמרשים לצוד, והופך לחלק מהמשפחה. תקופת הציד היא בחורף, והעוף משמש בתפקיד 15 שנה. אחר כך הוא מושב לטבע באופן הדרגתי, אל חיי חופש.

לעיירה נארין (Narin) הגענו דרך עמק זזגל (Zazgal) וביורטה מקומית ראינו מכונה ידנית שמפרידה את חלב הצאן לשומן ולנוזל. מהשומן הם מכינים שמנת טעימה ואת הנוזל ממליחים ומייבשים לכדורי גבינה נוקשים ("קורוט"). ערמת שמיכות ומזרנים נמצאת בפינה אחת, חבית להחמצת חלב סוסות ("קומיס") במטבח וקערה שבה מכינים גבינת טבורוג מחלב בקר.

הקירגיזים הם מכניסי אורחים למופת, חמים ומזמינים. באחד הימים נעצרנו להפסקה קלה ליד יורטה משפחתית. הסבתא נשאה על גבה ילדה עם רגל חבושה והצטלמה בשמחה. אחר כך סימנה לי להיכנס ליורטה, בצעה בזריזות לחם, מזגה לקעריות שמנת והציעה צ'אי. זרים מוחלטים נפגשים ביורטה צנועה ומתקשרים בשתי שפות זרות וארבע ידיים. כדי לחוות יורטה על אמת, לנו לילה אחד על שפת אגם סונג קול (Song Kul) ביורטות לתיירים. המיקום, המחנה המטופח, האוהלים היפים, האגם התכלכל ואפילו טיול הסוסים לעת ערב יצרו חוויה מרגשת במיוחד.

תשעה ימים טילנו בין הרים ובין סלעים, וגם חווינו שיט ביאכטה באגם, וסדנת הכנת אטריות אצל פטימה משבט הדונג גאן - סינים-מוסלמים שחיים בקירגיזסטן. ביקרנו במסגד פגודה סיני, בטקס הכנסת איקונה חדשה בכנסייה רוסית, בשווקים, בקואופרטיב נשים שמכין עבודות לבד מצמר כבשים ועוד. שמענו על מסורת חטיפת הכלות ועל אגדות מקומיות, ראינו כפרים מיושנים, בתים מלבני בוץ ומבנים סובייטים נטושים והחכמנו מיום ליום.

מידע מעשי

קירגיסטן עדיין לא בנויה לטיולים עצמאיים, כי תשתיות התיירות לא מספקות מענה מלא, לכן בשלב זה יוצאים לשם בעיקר בקבוצות מאורגנות. כנאמר בכתבה, יש כמה וכמה חברות ישראליות שמוציאות טיולים אל היעד. אנחנו נסענו עם חברת הטיולים איילה גיאוגרפית. המחיר: כ- 2,400 דולר ל-11 יום.

לפרטים: 03-9436030, www.ayalageo.co.il

עונה מומלצת: מאי עד אוקטובר.

משך הטיול: רצוי לפחות עשרה ימים, שכן לפחות יומיים מוקדשים רק לטיסות.

ויזה: נעשית על-ידי החברה המארגנת במרוכז

ביגוד מומלץ: בעיקר בגדי קיץ ומעט פריטי חורף לאזורים הגבוהים הקרים, נעלי הליכה נוחות ואפילו בגד ים.

מטבע מקומי: סום (20 סום = בערך 1 שקל)