למה הרפתקן איטלקי מתכנן לגור על קרחון למשך שנה?

הרפתקן איטלקי שחי באנגליה מתכוון לנסות להתגורר על קרחון במשך שנה, או עד שהקרחון יתהפך וייקח איתו את בליני ואת הקפסולה המיוחדת שבה יתגורר

איש על קרחון / צילום: מתוך הוידאו
איש על קרחון / צילום: מתוך הוידאו

הקיץ הזה כל כך חם, עד שמגורים על חתיכת קרח גדולה כנראה לא נשמעים כרגע כמו הרעיון הכי גרוע בעולם. אלכס בליני, הרפתקן איטלקי שחי באנגליה עם אשתו ושתי בנותיו, לא רק מפנטז על זה, אלא מתכוון לנסות להתגורר על קרחון במשך שנה , או לפחות עד שהקרחון יתהפך אל הים וייקח אתו את בליני ואת הקפסולה המיוחדת שבה יתגורר.

בליני מגלגל את הרעיון כבר מ-2015, וכעת הוא עוסק בשלבים המתקדמים של גיוס כספים לפרויקט השאפתני שלו, שנקרא Adrift (״נישא בזרם״ או ״נסחף״) ושנועד לעורר מודעות למשטחי הקרח הנמסים על פני כדור הארץ, ובאופן רחב יותר - לשינוי האקלים. כשיצליח לגייס די כסף, בליני יחפש אחר קרחון שיכול להתאים לאכלס אותו ואת הקפסולה שלו.

בסיום 2016 כבר אפשר היה להכריז רשמית על רצף של שלוש שנים שכל אחת מהן שברה את שיא החום, וקטפה מאחותה את תואר השנה החמה ביותר. בינתיים גם 2017 נראית חמה מאוד מחציתה הראשונה אמנם הוכרזה ״רק״ כשנייה הכי חמה אחרי 2016 (שהייתה שנת אל-ניניו ולכן מועדת יותר משנים אחרות לשבור שיאים קיצוניים) אבל בינתיים חודש יולי האחרון התאפיין בטמפרטורה גבוהה ב-2.5 מעלות צלזיוס מהממוצע הרב-שנתי בישראל, וכמו שכולנו הרגשנו - הוא היה אחד החמים שנמדדו פה אי-פעם. הנתונים האלה מקשים גם על מי שמעדיף להתעלם משינוי האקלים להכחיש שמשהו קורה פה, ונראה שהשינוי כאן כדי להישאר.

הקטבים, בתגובה להתחממות, שוברים גם הם לאחרונה כמעט בכל שנה שיאים שליליים של כמויות השלג והקרח היבשתי והצף באוקיינוסים. ההתמעטות הזו של שלג וקרח בקטבים, למרבה האירוניה, תורמת להתחממות של כדור הארץ ומזרזת עוד יותר את ההמסה: המשטח הלבן של הקרח פועל כמחזיר קרינה, ומחזיר את קרינת השמש הפוגעת בו בחזרה אל האטמוספירה; ככל שהקרח מתמעט ופני כדור הארץ הופכים כהים יותר, כך קרני השמש נבלעות בהם ופני השטח מתחממים - מה שתורם להתחממות הכללית. כלומר ככל שיש פחות קרח על פני כדור הארץ, כך הוא מתחמם וגורם להמסת עוד ועוד קרח במעין מעגל קסמים זדוני ללא סוף הנראה לעין.

גם משטחי הקרח והקרחונים היבשתיים הקרובים לקטבים מתמעטים ונמסים בהתאם, והבעיה היא שבאופן טבעי - כל הקרח הזה חייב ללכת לאן שהוא; הוא הופך למים, ומעלה לאט-לאט (ולפי הערכות מומחים, בהמשך - מעבר לנקודה מסוימת של המסה - זה עלול להתרחש מהר - מהר ) את מפלס פני הים בתהליך שצפוי לעשות לנו צרות גדולות בהמשך המאה - כמו נזקים עצומים למבנים ותשתיות חופיות וגם נזק בחיי אדם, כיוון שכ-50% מאוכלוסיית העולם מתגוררת בסמוך לחופים. בחודש יולי האחרון התנתק מדף הקרח Larsen C באנטרקטיקה - זאת לאחר שמוקדם יותר השנה הוא הזהיר אותנו שהוא מתעתד לעשות זאת, כשהסדק שנפער בו לאטו במשך שנים התארך בכ-30 קילומטר בחודשיים בלבד. לא מדובר בפיסה קטנה של קרח, אלא בקרחון ששווה בגודלו לכ-25 אחוז משטח מדינת ישראל. Larsen C עשוי מקרח ימי, כך שהתנתקותו מאנטרקטיקה לא מעלה באופן מידי את מפלס פני הי, אך מדפי הקרח חוצצים בין היבשה לים ומאטים את זרימת הקרח היבשתי אל הים. מרגע ההתנתקות של המדף התפשטות הקרחונים היבשתיים באזור זה אל הים צפויה להאיץ, כך שבאופן עקיף תהיה להתנתקותו של המדף השפעה על מפלס הים. בקצב הזה, עליית פני הים באמת לא נראית כמו נבואת זעם עתידנית ורחוקה אלא כמציאות שהולכת וקרבה אלינו בגלי ענק.

לבליני בן ה-38, הרפתקן סדרתי שכבר חתר בעבר לבדו לאורך 11 אלף קילומטר על פני האוקיינוס האטלנטי והים התיכון במשך 220 יום וגם חצה בריצה של 70 יום 5,300 קילומטר שמפרידים בין לוס אנג׳לס וניו-יורק, הרעיון של חיים בבידוד ובתנאים קיצוניים יחסית הם אינם דבר חדש. לפי התכנון, לאחר שיימצא הקרחון המתאים לכך, בליני יציב על פסגתו קפסולת הישרדות מיוחדת הכוללת מיטה, מטבח ואפילו שולחן כתיבה, ויתגורר בה במשך שנה, או עד שהקרחון ישנה את מרכז המסה שלו ויתהפך אל תוך הים - כפי שקרחונים עושים.

קרחון נוצר כשגוש קרח מתנתק ממשטחי הקרח הגדולים שמאכלסים את כדור הארץ באזור הקטבים. למרות שהקרחונים שאנחנו מכירים מהתמונות והסיפורים בנויים בדרך כלל בצורה שמזכירה הר - כשמרבית הקרחון שקוע מתחת למים ורק הקצה מזדקר החוצה - גושי קרח חדשים שמתנתקים ממשטחי הקרח הם לרוב בלתי יציבים, כיוון שכוח הכבידה שואף להפוך את מרכז המסה שלהם כך שהחלק הרחב שלהם יהיה שקוע תחת המים - תהליך שיכול לארוך חודשים ואף שנים. בליני מתכנן לחפש קרחון שהתנתק ממשטח הקרח של גרינלנד וצף על פני המים לכיוון צפון, ששטח הפנים שלו הוא שטוח וגודלו כ-60 מטרים רבועים, כדי להציב עליו את הקפסולה שלו ולבדוק מה יקרה קודם - האם תחלוף שנה, או שהקרחון יתהפך בטרם הזמן יעבור?

הקפסולה בה בליני מתכנן להשתמש עוצבה על ידי חברה דנית, שמשווקת קפסולות שמטרתן להוות מעין מקלט בפני אסונות טבע כדוגמת צונאמי. 16 כאלה כבר נבנו עד היום (וכבר יש ביקוש לעוד, במיוחד ביפן), כשהרעיון הוא שכשגל ענק או איתן טבע אחר מתקרב - נכנסים אל הקפסולה (שיכולה להכיל 10-8 אנשים), אוטמים אותה וצפים בבטחה על פני המים עד שוך הסערה. בליני לא יהיה אטום בתוך הקפסולה שלו (שתעוצב במיוחד בשבילו ותותאם לצורכי הפרויקט הספציפיים), וכל עוד הוא יבחר לעשות זאת הוא יוכל לצאת אל פני השטח הקפואים לנשום אוויר צח ולהתעמל, תוך שהוא קשור ברתמת בטיחות אל הקפסולה.

מה יקרה אם הקרחון אכן יתהפך לפני תום השנה? לא בדיוק ברור. ברגע שהקרחון יתהפך הוא ישליך את הקפסולה ואת בליני אל תוך הים. אין כל דרך לדעת מתי בדיוק זה יקרה, ומרגע שההתהפכות החלה זה יכול להיות עניין של כמה דקות ועד שעה, ולכן כל גיחה של בליני אל מחוצה לה תהיה כרוכה בסיכון והוא אומר שישתדל למעט לעשות זאת. הקפסולה תכלול מושבים עם רתמות ורצועות בטיחות, שאליהן בליני יצטרך להיקשר ברגע שהוא יחשוד שההתהפכות מתחילה, בתקווה שהן ישמרו אותו במקום וללא פגע גם כשעוצמת ההתהפכות והגלים יטלטלו את הקפסולה בחוזקה. בשלב זה, בכל אופן, התקן GPS אמור לעדכן צוות חילוץ שיהיה מוכן מבעוד מועד לתרחיש הזה.

בליני מודה שמדובר בפרויקט בעל סיכון גבוה, אך הוא אומר שהמפתח הוא למצוא מלכתחילה את הקרחון המתאים ולהיות בקשר מתמיד עם צוות החילוץ שלו. בינתיים, אף שחסרים לו עדיין כ-500 אלף דולר למימון הפרויקט - כמו גם אישור רשמי מממשלת דנמרק האחראית על שטחי גרינלנד - בליני אופטימי, ומספר שההתעניינות בפרויקט גדולה, ובין היתר יצרו אתו קשר מאוניברסיטאות שונות שמעוניינות לנצל את ההזדמנות הנדירה כדי לבצע ניסויים שונים וייחודיים בקרחון.