מנכ"ל פנינסולה: "שוק האשראי הישראלי מעוות ביסודו"

מהו חיידק האשראי המסוכן ואיך נכון לחלק את עוגת האשראי לעסקים בישראל? מיכה אבני כותב על העיוות בשוק האשראי הישראלי והאם יש דרך לתקן אותו.

מיכה אבני, מנכ''ל פנינסולה. צילום: אולייביה פיטוסי

רבים יודעים וחשים על בשרם כי קיים עיוות עמוק בשוק האשראי בישראל. בשל כך מוקמת בימים אלה "ועדת החקירה הפרלמנטרית לאשראי הטייקונים". אך בוועדה זו אין די. נראה כי קיים עיוות נוסף שבגינו תקום בעתיד ועדת חקירה נוספת, תחת השם "ועדת החקירה הפרלמנטרית לאשראי צרכני".

למעשה, מדובר באותו "חיידק אשראי", לא אחראי ומסוכן. מצד אחד, ניתנות הלוואות בסכומים של מאות-מיליוני שקלים ללווה יחיד (הטייקון); ומצד שני של אותו מטבע - ניתן אשראי בסכומים קטנים של עד 20,000 שקל לציבור הולך וגדל. בשני המקרים לא מדובר באשראי שמיועד לצמיחה, אלא באשראי שדינו כנראה שקיעה.

מצד אחד, האשראי הענק שניתן ללווה יחיד, כדי לקנות חברה למשל, הוא לא אשראי שמופנה לצמיחה ולפיתוח החברה. לרוב, מה שמעניין את מקבל האשראי אחרי רכישת החברה, זה לקצץ בהוצאות, למשוך דיבידנד גדול כדי להחזיר את ההלוואה שלקח, ולהמר-לקוות ששווי החברה יתפח בשוק בועתי.

מצד שני, האשראי של כ-20,000 שקל - שנועד כהלוואה לטיול לחו"ל, לטלוויזיה החדשה, לרכב, או לסתם פינוק צרכני אחר - גם אשראי זה לא מופנה בעצם לצמיחה. מדובר באותה בועת אשראי. במקום לרכוש חברה, הלווה קונה מוצר, ולא פעם קורה בסופו של דבר, שאין לו הכספים להחזיר את ההלוואה שלקח כדי לרכוש אותו.

בעצם זו אותה דלת שנפתחת ללקוח הלווה לקבלת אשראי. דלת שלא מביאה בחשבון אסטרטגיה ותוכנית אסטרטגית לטווח ארוך. לעיתים זו דלת אשר בסופו של דבר נטרקת לנו בפרצוף, ואז אחרי הרעש הציבור נפתחת עוד ועדת חקירה פרלמנטרית.

הגיע הזמן שכל נותני האשראי יתחילו לחשוב במונחים אחרים - לפתוח דלת אחרת רחבה הרבה יותר. כי היום הדלת צרה, וחלקה בשוק האשראי הוא רק על 11.5%. אני מדבר על עמוד-השדרה של מעמד הביניים, שאותו מרכיבים עשרות-אלפי עסקים קטנים ובינוניים, שהם המעסיק הגדול ביותר במשק.

על-פי נתונים עדכניים של משרד הכלכלה, יותר מ-50% מהעסקים המסחריים בישראל הם עצמאים יחידים או עסקים זעירים (עד ארבעה עובדים). אם נעלה מדרגה, העסקים הקטנים והבינוניים (בין חמישה ל-99 עובדים) אחראים לכ-52% מהמחזור העסקי במדינת ישראל, מנפקים 32% מהתוצר-הלאומי, ומספקים תעסוקה לכ-40% מן העובדים במשק.

אלה מספרים בהחלט מרשימים. לשם השוואה: התאגידים והחברות הגדולות (מ-100 עובדים ומעלה) אחראים לכ-25% מהמחזור, 48% מהתוצר-הלאומי, והם מעסיקים כ-29% מכוח העבודה בישראל. כלומר, העסקים הקטנים והבינוניים הם ליבת הכלכלה הישראלית.

אשראי שניתן לעסק קטן ובינוני, כדי לקנות עוד מכונה למפעל, או עוד משאית להובלה, הוא אשראי לצמיחה. אשראי שתכליתו המרכזית היא להגדיל את הכנסות העסק הקיים, או לפתוח עסק חדש. בדרך-כלל מדובר בהלוואות של מיליוני עד עשרות-מיליוני שקלים. גם אשראי צרכני יכול להיות אשראי לצמיחה. למשל, אשראי ללימודים, להכשרה מקצועית, או אשראי לרכישת רכב ראשון (לא בהכרח חדש), שמאפשר לעובד להגיע ביתר נוחות וזריזות למקום העבודה.

אז מה הבעיה? מדוע עוגת האשראי לא מתחלקת באופן חכם יותר? נראה כי אחת הסיבות היא, שאשראי לצמיחה הוא אשראי חכם, מורכב יותר. אשראי שצריך לנתח ולבדוק. אשראי שאת התוצאות והתשואה שהוא יניב, לא רואים כבר ברבעון הקרוב. אני מציע לחברי הוועדות הפרלמנטריות, למשרד האוצר, למשרד הכלכלה, לבנק ישראל, ובעיקר לנותני האשראי, לבחון את שוק האשראי במונחי צמיחה. בדרך הזו נתרום כולנו גם לכלכלת ישראל, וגם בטווח הארוך יותר לתוצאות כספיות טובות יותר.

לפרטים נוספים >>