מה מנהיגים צריכים ללמוד מעיר העתיד שמקימה סעודיה?

התוכנית להקים את העיר החכמה נאום היא דוגמה מעוררת קנאה להבנה שכל מה שידענו על כלכלה, תרבות ועבודה מתפוגג

מבקרים בתערוכה על נאום, עיר עתידנית בסעודיה./ Faisal Nasser , צילום: רויטרס
מבקרים בתערוכה על נאום, עיר עתידנית בסעודיה./ Faisal Nasser , צילום: רויטרס

כבר שנים שאנחנו מדברים על שילוב אוכלוסיות מודרות בשוק העבודה, על פערי השכר והפריון בין מגזרים במשק, והדיונים הובילו לעשייה מבורכת. אלא שבשנים הקרובות, קרובות ממש, נגלה שאוכלוסיות רבות נוספות הצטרפו לאוכלוסיות המודרות, לא משום שהן שייכות למגזר כזה או אחר, אלא בגלל פערי יכולות. פערי הפריון יגדלו עם הפער בין אלה שיש להם היכולת להתאים את עצמם לעולם החדש לבין אלה שחסרים את היכולת הזאת. מצד אחד, חלקי המשק הדוהרים אל העתיד יגלו שהם מוגבלים בהעדר כוח אדם מיומן, ומצד אחר תגדל כאן אוכלוסייה שלא תוכל לעבוד משום שחסרות לה אותן יכולות ממש.

הסוציולוג היהודי-פולני, ניצול השואה זיגמונד באומן הגדיר תקופות כאלה "נזילות". המוכר והיציב הופך ל"נוזלי", בלתי ניתן לאחיזה, לעיצוב. מפחיד לראות את כל מה שמוכר לנו נמס סביבנו, אבל חישבו מה אפשר לעשות בחומר רך. צריך בשבילו יוצר. יש יצירה שנובעת מהשוק, מהמקומות שבהם אנשים יצירתיים מזהים הזדמנות. אבל זה לא מספיק. בעולם נזיל המדינה חייבת לסלול מחדש דרכים שיאפשרו מעבר חלק בין העולם הישן לזה שמתהווה - מעבר של אזרחים, של תשתיות, של מוסדות.

ג'ון פ. קנדי, בנאום המפורסם שבו קבע את היעד של הנחתת אדם על הירח, הבין שבבסיס התהליך טמונים הצורך בידע חדש וביצירת מערכות שיצעידו קדימה את האנושות:

"We set sail on this new sea because there is new knowledge to be gained, and new rights to be won, and they must be won and used for the progress of all "people

נזכרתי בנאום הזה השבוע בעקבות ידיעה שהגיעה מסעודיה דווקא, על העיר החדשה Neom, שאמורה להיות עיר העתיד, ויותר מכך, לסלול את הדרך להבנה ולארגון של כל הטכנולוגיות החדשות בהקשר הזה. על פני השטח יש כאן סיפור יפה על עיר חכמה על סטרואידים, פרויקט שנבנה סביב חדשנות טכנולוגית במגוון תחומים. כשנכנסים לעומק הסיפור, יש מאחוריו רעיון מרשים הרבה יותר, שנולד משאלות על עתיד הכלכלה, על החוסרים שלה, על כושר תחרות ועל יצירת פלטפורמה שתטפל בכל אלה. יש כאן דוגמה מעוררת קנאה להתנהלות של מנהיגים המבינים שאנחנו בתקופה שבה כל מה שמקובל בכלכלה, בתרבות, ביחסים וגם בעבודה "נמס".

קיראו עוד ב"גלובס"


מדינות רבות מחפשות את דרכן. בהקדמה לדוח "מצב המשאב האנושי 2017" של הפורום הכלכלי העולמי, נכתב שהאופן שבו מדינות מפתחות את ההון האנושי שלהן יהיה משמעותי יותר מכל גורם אחר להגדרת הצלחתן בטווח הארוך. על הפורום, "הון אנושי" נמדד בידע וביכולות של האוכלוסייה, המאפשרים לה לייצר ערך בכלכלה הגלובלית.

מעניינת יותר היא ההתייחסות לפיתוח ההון האנושי במונחים שהם מעבר לחינוך ולהכשרה פורמליים. ההתייחסות היא לאופן שבו משפרים את ההון האנושי על פני זמן באמצעות שימוש בידע וביכולות האלה בשוק העבודה, ולהיפך, לאופן שבו מפחיתים מערכו. הפורום הכלכלי העולמי פיתח מדד של רכיבי הפיתוח של ההון האנושי, ובמילים אחרות, מדד ליכולתו של הפרט לרכוש, לפתח ולהשתמש בכישורים לאורך חיי העבודה, ולא רק בשנים המעצבות. יש כאן אמירה מפורשת שלמידה היא מרכיב קריטי באפשרות של עובדים לרכוש יכולות על פני זמן, והכרה בצורך לעבור להשקעות עמוקות יותר בפוטנציאל האנושי. המשימה הזאת מוגדרת משימה פוליטית, חברתית, כלכלית ומוסרית.

חדשנות במדיניות ציבורית

בדוח הפורום הכלכלי העולמי, ישראל במקום ה-18 מתוך 130 מדינות, אבל חשוב להסתכל על מרכיבי המדד: ממד היכולת (למעשה הכוונה לחינוך פורמלי), שבו אנחנו במקום ה-58; ממד היישום של היכולות באוכלוסייה העובדת, שבו ישראל במקום ה-35; ממד הפיתוח, הכולל השכלה פורמלית של דור העתיד ותשתיות למידה והכשרה מחודשת לאוכלוסייה העובדת, שבו אנחנו במקום ה-21; וממד הידע, הבוחן את רוחב ועומק היכולות שנעשה בהם שימוש בעבודה, שבו אנחנו במקום ה-8. הנתונים האלה מעלים שאלות רבות על עתיד ההון האנושי בארץ, לאחר שהידע המצוי היום בשוק התעסוקה יתיישן.

מאחר שבחיי העבודה החדשים מועסקים משנים משרה ומקצוע, וגם סוגי התקשרות, אי-אפשר להניח שעובד יוכל לרכוש את הכישורים הדרושים לו אצל המעסיקים. לכן צריך, ברמה הלאומית, להגדיר מחדש את חלוקת הנטל בהכשרות עובדים - בין הפרט, המעסיקים והמדינה. מערכות החינוך וההכשרה מתמקדות היום בחינוך ילדים ובתמיכה בחינוך אקדמי, בעוד שהכשרת מבוגרים נתפסת עדיין כמיועדות לאוכלוסיות המתקשות לחזור למעגל העבודה. העולם המשתנה דורש מדיניות המכסה את כל מסלול החיים, ונקודת המוצא היא שאי-אפשר עוד לייחד את הלימודים לשנים הראשונות במסלול הזה ואנחנו צריכים לרכוש השכלה או הכשרה במנות קטנות לכל אורך שנות העבודה.

שינוי מדיניות נוסף שנגזר מעולם העבודה החדש נדרש במערכת הזכויות הסוציאליות. עבודה כבר אינה מאופיינת רק ביחסי עובד-מעביד. היא שם כולל לעשייה כלכלית אישית שמתרחשת באופנים שונים ותמשיך להשתנות במהירות בשנים הקרובות. לכן, בניגוד למערכת יחסי העבודה והתנאים הסוציאליים הנהוגים בישראל, בעולם העבודה החדש חייבים להבטיח את זכויות העובדים באופן שוויוני בכל סוגי מערכות העבודה והתעסוקה, כדי שהם יוכלו לנוע בחופשיות ביניהם בלי להיפגע. מערכת יחסי העבודה והתנאים הסוציאליים חייבים לעודד גם יזמות, עבודה עצמאית, שילובים בין שכיר לעצמאי, עבודה בענן ויצירת הכנסה באמצעות דרך שיתוף בעבודה ואפילו בנכנסים.

כל אלה דורשים חדשנות במדיניות ציבורית בעולם העבודה. בעולם שבו עובדים משנים מעסיקים, תפקידים, מקצועות וצורות העסקה, תנאים סוציאליים וזכויות עובדים צריכים להיות מחוברים לפרט ולא למעסיק, ובטח לא לפעול נגד צורות העסקה מסוימות ולהעדיף אחרות. דרושה כאן גישה הוליסטית, שמארגנת מחדש את החינוך, ההשכלה, ההכשרה המקצועית לכל אורך החיים ובמקביל תומכת בכל הצורות החדשות של ארגונים ועבודה. בשביל שאלה יקרו, חייבים לשנות כאן את השיח על עולם העבודה המשתנה וליצור את "עיר העתיד" שלנו, שתאפשר כל מה שצריך כדי להתפתח. בשביל העתיד.

■ הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית ובעלת הבלוג "עולם העבודה העתידי", www.niritcohen.com