ראש אופוזיציית הטוויטר סיפר אתמול לאמנון אברמוביץ בערוץ 2 שהוא מחזיק בסקר שנערך בחודשים האחרונים ולפי הממצאים של הסקר, ברק מוביל בציבור החילוני. ״בציבור הכללי, נתניהו מוביל״, הוסיף ברק כאילו הסיפא היא שלאחר יד.
״מישהו שלח לי את הסקר. אין לי מושג מי יזם אותו״ העמיד ברק פנים תמימות רק שנה אחרי ששלטי חוצות ׳רוץ ברק רוץ׳ מילאו את ישראל. גם אז ״הוא לא ידע״ מי יזם את המהלך.
ראש הממשלה לשעבר היה שר הבטחון בממשלתו של נתניהו במשך 4 שנים ועל אף הצמידות הפוליטית אז, טוען ברק בשנים האחרונות שנתניהו מוביל את ישראל לאסון.
הנוכחות של ברק, ונסיונות ההשפעה שלו על השיח הציבור נעשים בעיקר בפייסבוק ובטוויטר. מדי כמה שבועות הוא מגיח גם למסכי הטלוויזיה והרדיו ופורש את טענותיו נגד נתניהו.
סקרים פוליטיים, המוזמנים על ידי צד אינטרסנטי במפה הפוליטית, אינם שווים לרוב את הנייר עליהם הם נכתבים. לא כל שכן, כאשר הם מפרידים ציבור חילוני מדתי. אין לכך כל משמעות פוליטית.
בסקר אותו הזכיר ברק נאמר ש 35% מן הציבור לא יודע את מי להעדיף. שיעור מספרי כה גדול הופך את הסיפור של ברק לחסר משמעות.
מה כן עומד לזכותו של ברק?
ההיסטוריה הפוליטית של מנהיגי ישראל היא היסטוריית הקאמבק.
רוב מנהיגי המדינה חזרו אלינו לסיבוב שני אחרי שנים במדבר. בן-גוריון היה הראשון ומאז המון פוליטקאים נצמדו למסלול הסיבובי: הישג פוליטי, הפסד פוליטי, התאוששות במדבר, אגירת כוחות, והסתערות על הציבור הישראלי במיצוב רענן.
ראש הממשלה רבין כיהן פעמיים. אריאל שרון נשלח לבידוד פוליטי וחזר בגדול כראש ממשלה, שמעון פרס היה, הפסיד, התאושש וחזר כנשיא. אפילו יצחק שמיר היה ראש הממשלה בשני סיבובים נפרדים.
בנימין נתניהו הפסיד ב 1999 (אחרי שניצח ב 1996) והתלבש עלינו שוב רצוף מאז 2009 בקאמבק הגדול ביותר בפוליטיקה הישראלית.