פרשנות: רפורמת המס של טראמפ מתקרבת למימוש

נראה שיימצא לרפורמה רוב קטנטן בסנאט, ורוב גדול יותר בבית הנבחרים ■ דונלד טראמפ לא נברא בצלמה של המפלגה הרפובליקאית, אבל עובדה זו נשכחת כל זמן שהוא עומד בציפיות יסוד ■ פרשנות

דונלד טראמפ  / צילום: רויטרס
דונלד טראמפ / צילום: רויטרס

לפנות בוקר (שעון ישראל) נפל כנראה הפור: לדונלד טראמפ תיוולד רפורמת מסים עוד לפני עונת החגים של סוף השנה.

ועדת התקציבים של הסנאט סמכה את ידיה על - ובכן, לא לגמרי ברור על מה - ברוב קטנטן, לפי פסים מפלגתיים. נראה שיימצא רוב קטנטן במליאת הסנאט ורוב קצת יותר גדול במליאת בית הנבחרים.

ובכן, זה ציון דרך בהרבה מובנים. קודם כול, זה עומד להיות ההשג התחיקתי הבולט הראשון של נשיאות טראמפ, שימלאו לה שנה בחודש ינואר. הנשיא אמנם חתם פעם אחר פעם על "צווים מינהליים", שיש להם תוקף של חוק כל זמן שאין הם סותרים חוק קיים, אבל לא הצליח במשימת החקיקה העיקרית שלו ושל מפלגתו: לבטל את רפורמות הבריאות של קודמו, ברק אובמה.

ברדת הסתיו התברר, כי רפורמת המסים - "הגדולה ביותר בתולדות ארצנו", הכריז טראמפ - נשארה הסיכוי האחרון. רפובליקאים מתקשים להצביע נגד קיצוץ מסים. ההבטחה לקצץ מסים עמדה במרכז כל מצעיה של המפלגה ב-40 השנה האחרונות. היא אחד משני העניינים שאיפשרו את עליית המפלגה לעמדת בכורה בפוליטיקה האמריקאית. השני, למרבה העניין, היה הפלות מלאכותיות.

להפחית מסים ולמנות שופטים

בית המשפט העליון העניק חוקיות להפלות ב-1973, בפסיקה שחישמלה את אמריקה ושינתה את ההיסטוריה שלה. היא הכניסה מיליוני נוצרים אדוקים אל הפוליטיקה. הם רצו נשיא בבית הלבן, שימנה שופטים שמרניים לבית המשפט העליון. הם קיוו, כי יום אחד, רוב שמרני בבית המשפט יהפוך על ראשה את פסיקת 1973. מיליוני הנוצרים הלכו לקלפי, העלו ב-1980 את רונלד רייגן לשלטון, והנחילו למפלגה את ניצחונה הראשון בסנאט לאחר רבע מאה.

רייגן, לשעבר דמוקרט וליברל, נכנס לפוליטיקה, על פי עדותו, מסיבה אחת ויחידה: להוריד מסים. זו הייתה משימתו הראשונה לאחר שנבחר לנשיא. בתוך ארבעה חודשים הוא אזר די כוח בקונגרס, כדי לאמץ את קיצוצי המס הגדולים ביותר עד זמנם.

מאז 1980, כל טוען רפובליקאי לנשיאות וכמעט כל מועמד רפובליקאי לכהונה ציבורית במישור הארצי או המקומי אימצו את לחש הקסמים הכפול: להפחית מסים ולמנות שופטים שמרנים. מועמדים שלא אימצו אותו, בדרך כלל לא הרחיקו לכת.

קיראו נא את שפתיי

קיצוצי המסים של תחילת שנות ה-80, כמו גם תקציבי הביטחון המוגדלים, שיגרו את החוב הלאומי של ארה"ב אל שיאים היסטוריים. הוא גדל פי שלושה בשמונה שנות רייגן, מטריליון (1,000 מיליארד) דולר לשלושה טריליון. ב-1986 נעשה ניסיון דו-מפלגתי לשים קץ לתפיחתו באמצעות קיצוץ אוטומטי של סעיפי הוצאות. אף על פי שהניסיון הזה עוגן בחוק, מעולם לא נעשה ניסיון רציני לאכוף אותו.

המועמד הדמוקרטי לנשיאות ב-1984, וולטר מונדייל, הכריז כי אין ברירה אלא להעלות מסים, "מר רייגן לא יודה בזה, אבל אני אומר לכם". רייגן הגיב, כי מסים יוטלו "רק על גופתי המתה". סגנו ג"ורג" בוש האב רצה לרשת אותו ב-1988. הוא הכריז, באחד הנאומים המפורסמים ביותר של זמננו, כי הדמוקרטים בקונגרס "ילחצו להעלות מסים, ואני אגיד "לא"; והם ילחצו, ואני אגיד "לא"; והם יחזרו וילחצו, ואני אגיד להם, "קיראו נא את שפתיי, "לא יהיו מסים חדשים"". היכל הוועידות הענקי בניו אורלינס התפוצץ מתשואות (לכו לדקה ה-38 בנאום בוש, https://tinyurl.com/bush1988-no-new-taxes).

נראה שברגע ההוא, הובטחה בחירתו של בוש לנשיא. זו הייתה אגב הפעם הראשונה זה 150 שנה שסגן נשיא הצליח לרשת את נשיאו (הקודם היה מרטין ואן ביורן, ב-1836).

בוש לא עמד בהבטחתו. הוא נכנע לדרישות הדמוקרטים בקונגרס ב-1990, הסכים להעלאת מסים, ואיבד בזה את אמונם של רבים מאנשי מפלגתו. לא רק מן הטעם הזה, אבל גם מן הטעם הזה, הוא נכשל ב-1992 בניסיונו לחזור ולהיבחר. בנו ג"ורג" דאבליו בוש לא חזר על הטעות. מסים ושופטים עליונים הקנו לו שמונה שנים בבית הלבן.

עיסקת טראמפ

דונלד טראמפ לא נברא בצלמה של המפלגה הרפובליקאית. עמדותיו הפומביות בשורה של עניינים העמידו אותו עד זה לא כבר בקירבת הדמוקרטים. הוא גם תרם כסף למועמדים דמוקרטיים. מעטים במפלגה מאמינים בכנות פנייתו ימינה. אבל כנותו אינה מעלה ואינה מורידה כל זמן שהוא עומד בציפיות יסוד.

האקט המרכזי הראשון של נשיאות טראמפ היה מינויו של שופט שמרני מאוד למושב פנוי בבית המשפט העליון. זה היה חלק מעיסקה: הימין הנוצרי נשך את שפתיו, ותמך בטראמפ בבחירות - וטראמפ קירב את היום שבו בית המשפט יקרע לגזרים את פסיקת ההפלות. הימין הפיננסי חיכה לרפורמת המסים, בעיקר כדי להפחית את תקרת המס המוטל על תאגידים.

ואף כי רפובליקאים הם חובבי מסים נמוכים, בין שישה לשמונה סנאטורים של המפלגה התנדנדו עד הרגע האחרון. רפורמת המסים הזו כוללת הקלות מסיביות לתאגידים ולבעלי הון, אבל רק הקלות קטנות וזמניות למעמד הבינוני ולמעמד הבינוני הנמוך. בתוך עשר שנים, מסיהם של בעלי הכנסות נמוכות יתחילו לעלות.

לתוצאה המשונה הזו יש סיבה משונה: על פי תקנות הסנאט ותקדימיו, רוב פשוט נחוץ לקבלת חוק, אם החוק הזה אינו עומד להגדיל את הגירעון בתקציב בתוך עשר שנים. אם הוא מגדיל, נחוץ רוב של 60 מתוך מאה. עם 52 מושבים, הרפובליקאים רחוקים מאוד מרוב כזה.

מושכים לבנה מן הקיר

העדר המחויבות ארוכת הטווח למסיו של המעמד הבינוני היא חולשתו הגדולה ביותר של החוק, אם כי אינה היחידה. חולשה אחרת היא הניסיון לכרוך בחוק הזה את ביטולן למעשה של רפורמות הבריאות מבית אובמה באמצעות משיכת לבנה חיונית מן הקיר: ביטול החובה שחקיקת אובמה הטילה על כל האמריקאים לרכוש ביטוח בריאות, או להסתכן בקנס. הסעיף הכמו-דרקוני הזה היה נחוץ כדי להבטיח שגם אנשים בריאים יקנו ביטוח, והפרמיות לא יאמירו לשחקים.

בשעה הזו לא ברור אילו ויתורים הבטיחו הנשיא ומנהיגי מפלגתו לסנאטורים המהססים. אבל מהסס חיוני אחד הצביע לטובת החוק בוועדת התקציב, ונראה שיימצא המינימום הדרוש לקבלת החוק. כרגע נראה ששום דמוקרט לא יתמוך בחוק, וזו חולשתו הפוליטית.

עצם ההצלחה, אם אמנם הושגה, היא בשורה טובה לטראמפ ולמפלגתו המאומצת, סיום מוצלח של שנה קשה ואקורד פתיחה מועיל לשנת הבחירות. בנובמבר 2018 יעמדו כל מושבי בית הנבחרים ושליש מושבי הסנאט לבחירה חוזרת. בחירות כאלה, באמצע כהונתו הראשונה של נשיא, בדרך כלל אינן מאירות פנים למפלגתו, בייחוד אם אפשר לייחס למפלגה דשדוש ואפס מעשה. נראה שעכשיו מובטחים קצת פחות דשדוש וקצת יותר מאפס.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny