האוצר מבטיח יותר כסף לספורט, אבל בעולם הספורט מתנגדים

בכירים בספורט הישראלי: "לעבוד מול משרדי ממשלה זה גיהנום", "מחר האוצר ירצה לקבוע מי מנכ"ל איגוד הכדורסל" ■ הקרב על תקציב הספורט שינתק את התלות בכספי הטוטו הוא קרב על אגו: מי ינהל את הספורט בישראל

מירי רגב / צילום: מארק ניימן, לע"מ
מירי רגב / צילום: מארק ניימן, לע"מ

הנה שאלה שהתשובה עליה אמורה להיות פשוטה: אם הספורט בישראל נהנה ב-2018 בחישוב גס מכ-720 מיליון שקל (580 מיליון שקל מהטוטו ועוד 146 מיליון שקל מתקציב משרד הספורט), האם הבטחה של המדינה להעלאת הסכומים לספורט לכיוון 850 מיליון שקל בשנה כבר בתקציב 2019 היא דבר טוב או רע?

ועוד אחת: אם המדינה מבטיחה כי לא רק שההקצבות לספורט יעלו משמעותית, אלא שהן לא יהיו תלויות עוד בטוטו ובכספי ההימורים - טוב או רע?

התשובות נראות די ברורות. עוד כסף לספורט וחיסול ההימורים הם בהחלט מטרה מבורכת.

אז למה כל מי שסובב את הספורט - ועד אולימפי, מרכזי הספורט, אגודות הספורט, טוטו, המועצה הלאומית לספורט, שרת הספורט - נמצא בפאניקה לקראת דיוני אישור תקציב 2019?

זה לא כסף (זה כוח ואגו)

לתוכנית של האוצר להעברת כספי הטוטו לידי המדינה יש משמעויות גדולות. העיקרית בהן קשורה לכוח ולאגו: ברגע שהמדינה היא זו שנוטלת על עצמה באופן ישיר את ההתחייבות על תקצוב הספורט, למעשה כל אותם גופים ישנים שניהלו כאן את הספורט מאבדים מכוחם. המדינה שתיתן מתקציבה את הכסף היא זו שתחליט כעת על אופן ניהול הכספים, והעולם המוכר וההיסטורי שבו שולטים מכבי, הפועל, הוועד האולימפי, האיגודים והטוטו יחדל מעשית מלהתקיים.

מבחינה כספית לכולם מתאים להתנהל מול הטוטו. הטוטו הוא גוף מאוד סובלני ונוח, עם ביורוקרטיה אפסית מבחינת העברת הכספים לעומת גופי המדינה. הטוטו הקדים תשלומים - לעתים בחודשים - לגופים בתקופות מצוקה; לא לקח את הכסף מעירייה שזכתה במכרז לבניית מתקן, גם אם זו התעכבה בחודשים או שנים. וגם הוכיח יעילות כשייצר באופן קבוע גידול בהכנסות, כשהוא עושה את זה עם מנגנון תפעולי רזה.

"אתה יודע מה זה לעבוד מול משרד הספורט? איזה גיהנום זה מבחינה ביורוקרטית?", אמר לי השבוע בכיר בספורט הישראלי שנשען כמו כולם על הקצבות הטוטו. "אם כל ההתנהלות הכספית תהיה מול האוצר או משרד הספורט, זה יהפוך את החיים של כולם לבלתי אפשריים. אצל הטוטו אין בעיות נזילות, הכל דופק כמו שעון שוויצרי, מתקתק, והנוחות אופטימלית". בכיר במכבי סיכם את הפגישה של מרכז מכבי פחות או יותר בכך ש"עדיף שקל אחד ביד משני שקלים שצריך לעבור מדורי גיהנום בשביל לקבל אותם".

החשש הוא גם מאי-ניצול התקציב, כפי שקורה במשרדי ממשלה אחרים בגלל ביורוקרטיה - ויוביל לכך שכסף שלא ינוצל יישאב בחזרה לקופת המדינה. וגם מאי התייחסות לעתיד הרחוק - אל תדברו איתנו על 2019 או 2020, אלא תבטיחו לנו עשר שנים קדימה שהספורט יהיה בטוח. "היום הכל טוב", אומר אותו בכיר, "אבל מחר יידרש קיצוץ בתקציב המדינה והראשון שיבואו לקחת ממנו כסף הוא הספורט, ואז כבר לא יהיה את הגיבוי של הטוטו".

גם מרכזי הספורט (הפועל, מכבי, אליצור, בית"ר, עוצמה, אס"א) בלחץ. הם דואגים לכספים שמובטחים להם מתוקף חוק ההימורים בספורט שעומדים על 4% מכספי החלוקה של הטוטו. מה יהיה עכשיו? המדינה תרצה להעמיד פורמט אחר, על פי הבנתה, ומן הסתם לקבוע להם סכום גג שאי אפשר לנוע ממנו כלפי מעלה. גם הם חוששים שהקבוצות שתחת אחריותם לא יוכלו להתמודד עם הפקידות.

זה לא רק החשש מעניינים כספיים. אלא מכך שהכוח יעבור לידי המדינה - "מחר הם יתנו את העברת הכסף לאיגוד הכדורסל בהחלפת המנכ"ל". בוועד האולימפי יצאו בהודעה שלא יקום ולא יהיה, גם הם מרגישים את הכרסום האפשרי במעמדם וחוששים מהתנהלות מול פקידי משרד הספורט והאוצר.

במשרד הספורט כמובן מציגים תמונה הפוכה: "הנוחות" של הטוטו שכולם מדברים עליה מסמלת בדיוק את כל מה שרע בספורט. הרי אם כל אותם מרכזים, איגודים וקבוצות היו מתנהלים על-פי סדר ובצורה מקצועית - הטוטו לא היה צריך להקדים לאף אחד כספים ולוותר למי שלא עומד בכללי מינהל תקין. מה יקרה עכשיו? אותם גופים מתוקצבים "יקבלו בראש" שנה אחת ולא יראו כסף מהמדינה, ושנה אחר כך כולם יתיישרו ויעבדו לפי הספר.

הטוטו הולך ומתאדה

איך הגיע הספורט לסיטואציה שהמדינה מלאימה אותו? בשלוש השנים האחרונות החל כרסום בעצמאות של הגופים המנהלים את הספורט, כאשר משרד האוצר החל פה ושם להיכנס כדי לסייע ולפתור בעיות. זה החל בסיוע של מיליונים רבים במימון החובות של ההתאחדות לכדורגל והכנסת חשב מלווה מטעם האוצר לתוך משרדי ההתאחדות. זה נמשך בחוק מכון וינגייט, במסגרתו הולאם המכון ועבר לידי המדינה כאשר האוצר סוגר למכון חובות בסכומי עתק.

בתוך משרד הספורט החלה הפקידות הגבוהה והאפורה ליהנות מכוח. הכוח הזה תודלק באמצעות מו"מ קבוע מול פקידי האוצר על כספים. אבל היציאה מאפרוריות לעמדת כוח התאפשרה בעיקר בזכות משהו אחר: ההיחלשות של הטוטו.

"הספורטוטו" הוקם ב-1957 במטרה לסייע למדינה בטיפוח הספורט. לא בטוח שבעת הקמתו מישהו האמין שחמישים שנה מאוחר יותר הוא יהפוך לגוף שמנהל דה פקטו את הספורט בישראל. הכוח של הטוטו היה עצום. וזה הציק ללא מעט גורמים. ב-2014, במסגרת תיקון לחוק הספורט, הוקמה המועצה הלאומית לספורט - גוף שתפקידו בין היתר לקבוע איך יחולק הכסף לספורט. אז גם החל מהלך שנועד להפוך את הטוטו לגוף שמייצר כסף בלבד, לא מקבל החלטות.

גזר דין מוות על הטוטו נקבע עם החלטת שר האוצר כחלון לחסל את שוק ההימורים בישראל. כחלון החליט לנתק את התלות של הספורט בכספי ההימורים. וצריך להודות - כססמא עם פוטנציאל אלקטורלי זה נשמע מצוין.

לפני פחות משבועיים נסגרו ההימורים על מרוצי הסוסים ("הרייסר"), אבל במקביל התרחשו דברים משמעותיים יותר - למשל, ההחלטה שכל הימור עם פוטנציאל זכייה של יותר מ-5,000 שקל מחייב את המהמר להזדהות באמצעות ארבע הספרות האחרונות של תעודת הזהות שלו. אנשים שמהמרים לא כל כך אוהבים להזדהות. עוד נקבע כי כל זכייה מעל 20,000 שקל מצריכה את הזוכה להגיע למשרדי הטוטו בפתח תקווה לקבל את הזכייה בצ'ק. מה יעשה מי שרגיל למלא טופס ווינר באילת או בצפת או אפילו בתל אביב - א. הוא יחשוב פעמיים עם להמר בווינר הישראלי. ב. מאחר שאין ואקום הוא ימצא לעצמו תחליף.

הכנסות הטוטו יילכו ויתמעטו עם הרגולציות החדשות. אבל המהמרים ימצאו את הנתיב הנוח יותר של ההימורים הלא-חוקיים. כחלון לא יעצור את ההימורים במדינה, הוא רק יהיה אחראי להעביר אותם להימורים הלא-חוקיים, למעבר לפעילות המרגשת והסוערת בשוק הביטקוין ומאות המטבעות הדיגיטליים האחרים.

אז המדינה תישא במימון מלא של תקציב הספורט, ובתמורה תקבל הרבה פחות כספים מהטוטו המפוקח והמוסדר ותתעורר בעוד שנה-שנתיים עם פריחה של ההימורים הלא-חוקיים.

מירי רגב תוציא כותרת

שרת התרבות והספורט מירי רגב נמצאת עם הגב אל הקיר. הדבר שהכי מטריף אותה בסיפור הזה הוא שכחלון לא מדבר איתה. היא שרת הספורט, והוא לוקח על הראש שלה החלטות על כספי הספורט ועל שוק ההימורים שמזין את הספורט. איך היא תצדיק בפני אנשי המרכזים, בעיקר אנשי מכבי שבו יושבים לא מעט פעילי ליכוד, את המצב החדש שאליו הם נקלעו. מה היא צריכה להסתבך עם פעילי מרכז לפני בחירות?

היא במילכוד. כי כחלון לא סופר אותה, ואנשי המרכזים והוועד האולימפי אוכלים לה את הראש על כך שמנהלים אותה. ומצד שני, איך היא יכולה כשרה לסרב לתוספת כסף שהמדינה מעניקה לספורט?

מאחר שאין כמו מירי רגב לתאר את המציאות על פי דרכה ("לונדון סגורה בימי ראשון"), תהיו בטוחים שלא משנה איך זה ייגמר - ממשרדה תצא ההכרזה על ניצחון גדול. אם המדינה תתחייב לעוד כסף לספורט דרך הלאמת הספורט, הכותרת שתצא ממנה תהיה "הצלחתי להביא עוד כסף לספורט, מדובר בסכום הגדול אי פעם שתקצבה המדינה את הספורט. הבטחתי את עתיד הספורט בישראל".

אם איכשהו התוכנית להלאמת הספורט לא תעבור בדיוני התקציב, הכותרת שתצא ממשרדה תהיה: "הבטחתי שהספורט לא יולאם, גם באוצר מבינים שאי אפשר לעשות שום דבר ללא רשותנו".