הוכרע הקרב על יהלום "דמעת המלכה" שהופקד למשמר בישראל

יהלום שנמצא בכספת בבורסת היהלומים בר"ג עמד בלב-לבו של סכסוך משפטי שהתנהל בישראל בין שני אזרחים זרים: אזרח קפריסאי וגרושתו מבולגריה ■ המחוזי הכריע לטובת הגבר

יהלום כחול / צילום אילוסטרציה: Stefan Wermuth, רויטרס
יהלום כחול / צילום אילוסטרציה: Stefan Wermuth, רויטרס

יהלום כחול, השווה מיליוני שקלים ומכונה "דמעת המלכה", שנמצא בכספת בבורסת היהלומים ברמת-גן, עמד בלב-ליבו של סכסוך משפטי שהתנהל לאחרונה בישראל בין שני אזרחים זרים: אזרח קפריסאי ששמו סטפן ניקולס כריסטודולו וגרושתו הבולגרייה, ויליאנה פטרובה.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הכריע לאחרונה בסכסוך הנוצץ במיוחד, שבמרכזו הטענות של כריסטודולו וגרושתו כי כל אחד מהם הוא הבעלים החוקי של היהלום היקר. השופטת שרה דותן הכריעה בסכסוך לטובת כריסטודולו, לאחר שקבעה כי גרסת גרושתו "עמוסת פרכות ואינה מחזיקה מים".

הסכסוך של בני הזוג לשעבר סביב היהלום חושף פעם נוספת את שיטות העבודה "המסתוריות" של שוק היהלומים - שמעוררות פעמים רבות חששות להלבנת הון והעלמות מס - ובין היתר העברת יהלומים בשווי מיליוני דולרים ידיים, ללא כל תיעוד בכתב ובטוחות, סיכום על עסקאות עתק בלחיצת יד ובמילים "מזל וברכה", ועוד.

כריסטודולו ופטרובה נישאו בשנת 2003 והתגרשו ב-2007. במהלך שנות נישואיהם הקימו וניהלו בבולגריה עסק משותף למסחר בשעונים ובתכשיטים. ב-2005 תיווך כריסטודולו בעסקת יהלומים שנעשתה בז'נווה שבשווייץ, במשרדי חברת מלכה עמית, ובתמורה לשירותי התיווך, קיבל לידיו את היהלום הכחול, שמשקלו 7.64 קראט ויהלום נוסף. צורת היהלום המדובר היא של אגס, צבעו כחול עז, והוא מכונה בבורסה "דמעת המלכה".

היהלום נמסר למשמורת

על-פי הנטען בכתבי הטענות של בני הזוג לשעבר, נעשו ביהלום שתי עסקאות: בעסקה הראשונה, שהתבצעה לכאורה ב-2003, רכשה לקוחה בשם סבטלנה את היהלום ויהלום נוסף בצבע לבן; בעסקה השנייה, שהתבצעה לכאורה ב-2004, השתמשה אותה סבטלנה ביהלומים שרכשה בעסקה הראשונה כחלק מהתמורה לביצוע העסקה השנייה. גם כריסטודולו וגם גרושתו, כל אחד מהם בפני עצמו, טענו כי בעקבות העסקה השנייה רכש/ה בעלות בלעדית ביהלומים.

מאז ביצועה של העסקה השנייה בשנת 2004 היה היהלום בחזקת מי מבני הזוג, עד שבשלהי 2008 או בראשית 2009, נכנסה לתמונה משפחת היהלומנים הישראלית - משפחת מרבר - מוריס ושני בניו, וילי וסיימון.

היהלום נמסר למשמורת לסימון מרבר במשרדי יהלומי מרבר בבורסה ברמת-גן, לצורך מכירתו. גם בשלב זה טען כל אחד מהצדדים כי הוא זה שהחזיק ביהלום ונהג בו מנהג בעלים מביצועה של העסקה השנייה ועד למסירתו למשמורת. אולם, בשל מצבו הבריאותי, לא ניתן היה להעיד את סימון ולברר מי מסר לו את היהלום - כריסוטודולו או פטרובה.

ביולי 2009 התקיימה פגישה במשרדי יהלומי מרבר בבורסה, במהלכה הועבר היהלום למשמורתו של וילי מרבר, אחיו של סימון, בשל ההידרדרות במצב בריאותו של סימון. לבקשת כריסטודולו, מסר לו וילי פתק המאשר כי יהלומי מרבר קיבלו ממנו את היהלום למשמורת. בפגישה האמורה נכחו: פטרובה, כריסטודולו, סימון, וילי ויהלומן נוסף בשם אדוארד לזרוב, שהיה מעורב בניסיונות למכור את היהלום. בהמשך, במהלך ניהול התביעה, התברר כי לזרוב הוא בן זוגה של פטרובה ואבי בתה.

בדצמבר 2010 הגיש כריסטודולו "כתב תביעה" נגד וילי ואדי בבורסה, שבו ביקש להורות על החזרת היהלום שמסר ליהלומי מרבר. בסיום ההליכי בוררות בעניין ניתן פסק בוררות אשר הורה על השבת היהלום לידי כריסטודולו.

בעקבות ההחלטה, בדצמבר 2011, הגישה פטרובה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה למתן צו הצהרתי, שלפיו היא הבעלים ביהלום, וכן למתן צו למוסרו לידיה. מנגד, טען כריסטודולו בכתב הגנתו - באמצעות עורכי הדין אסף ביגר ואפרים אופק אהרון ממשרד עמית-פולק-מטלון - כי ביולי 2009 הוא ופטרובה הגיעו להסכמה, שלפיה העסק שהיה בבעלותם יהיה בבעלותה הבלעדית של פטרובה, והיא תעביר לו מחצית מהתמורה שתתקבל ממכירת המלאי; ואילו היהלום יהיה בבעלותו הבלעדית, והוא יעביר לה מחצית מהתמורה שתתקבל ממכירתו. לטענתו, פטרובה לא פעלה בהתאם להסכמות, ולכן "איננה זכאית לתשלום בגין מכירת היהלום (שממילא טרם התקבל)".

ברקע, יצוין, בינואר 2012 הגישו וילי ואדי בקשה לביטול פסק הבוררות והוסכם כי ביצועו יעוכב עד למתן פסק הדין בתביעה של פטרובה, שיכריע, הלכה למעשה, לידיו של מי יימסר היהלום.

שניים משקרים בפוליגרף

הסיפור הציב קשיים בפני בית המשפט לאחר שגרסאות הצדדים בשאלה מי החזיק ביהלום ומי העביר אותו לידי היהלומנים הישראלים היו שני קטבים מנוגדים. בפסק הדין ציינה השופטת דותן כי "גרסאותיהם ביחס להשתלשלות העניינים אינן עולות בקנה אחד, ורב בהן הנסתר על הנגלה".

בעוד שפטרובה טענה כי היא החזיקה ביהלום מאז הגירושים בכספות בבולגריה ובקפריסין, והיא זו שהעבירה אותו לסיימון לשם מכירתו, אך זה לא רצה לתעד את ההעברה בכתב, מאחר שחשש כי לא יעמוד בלוח הזמנים שקבעו השניים למכירת היהלום; טען כריסטודולו כי היהלום היה בבעלותו, ולאחר שנתקל בקשיים במכירתו בגלל מצב השוק והעובדה שהיהלום מעובד, העבירו לסיימון לשם מכירתו.

עוד טען כריסטודולו כי באוגוסט 2008 הודיע לו סיימון מרבר כי יש לו לקוחות פוטנציאליים ליהלום, וכריסטודולו שהתגרש מאשתו הבולגרייה ב-2007, בא למשרדי החברה בישראל עם אשתו החדשה והשאיר שם את היהלום, ללא כל תיעוד. לפי גרסת כריסטודולו, בפברואר 2009 נפגשו הצדדים שוב וסיכמו שהיהלום יימכר בעבור שני מיליון דולר, שמתוכם יקבל כריסטודולו 1.6 מיליון דולר. הסיכום היה בעל-פה, בצורה של "מזל וברכה" (האמירה המקובלת בענף היהלומים לסיכום עסקאות), כאשר התשלום צריך היה להתבצע בתוך חודש ימים. אולם החודש חלף, והכסף לא הגיע.

בשלב הזה, טוען כריסטודולו, ביקש ממנו סיימון מרבר להיפגש עם לזרוב בקפריסין. בפגישה, לטענתו, אמר לזרוב כי ישנו לקוח רציני שמוכן לקנות את היהלום, אך יעברו כמה חודשים עד להשלמת העסקה. אלא שהזמן המשיך לעבור, ושום עסקה לא נחתמה. ביולי 2009, קרוב לשנה לאחר שנתן למרבר את היהלום, ביקש כריסטודולו אישור בכתב על כך שהיהלום מוחזק עבורו, ולטענתו קיבל אישור זה. אלא שאז, כפי שנטען בפנייה לבית המשפט, חזרה פטרובה גרושתו לתמונה וטענה כי היא הבעלים של מחצית מהיהלום ובהמשך טענה לבעלות מלאה עליו.

שנתיים לאחר הגירושים חתמו בני הזוג לשעבר על מסמך שבו היה פירוט מלא של מלאי היהלומים שהיה בבעלותם המשותפת, באמצעות החברה שלהם. בראש העמוד נכתב כי פטרובה מקבלת את היהלומים לחזקתה, וכי באחריותה לשמור עליהם ולמכור אותם עבורה ועבור בעלה לשעבר. בתחתית המסמך הוקדש סעיף מיוחד ליהלום הכחול, ונכתב בו כי היהלום נמצא בנאמנות לצורך מכירתו בחברת יהלומי מרבר והוא שייך בלעדית לכריסטודולו. מול המסמך הזה הציגה פטרובה מסמך אחר, שעל-פיו היהלום הזה שייך בכלל לה.

כחלק מההליכים סביב המחלוקת בדקו גרפולוגים את שני המסמכים בניסיון להעריך את האותנטיות שלהם. בנוסף, שני הצדדים עברו בדיקת פוליגרף שבה נשאלו על המסמכים. כריסטודולו יצא דובר שקר בכל השאלות שנשאל, ואילו גרושתו יצאה דוברת שקר בכמה מהן.

לאחוז במקל בשני קצותיו

השופטת שקבעה כי גרסתו של כריסטודולו לא חפה מקשיים, והעדיפה אותה על-פני גרסתה של פטרובה, שנמצאה כמופרכת. בין היתר קבע בית המשפט כי בכל הנוגע למסמכים שעליהם חתומים הצדדים, בנוגע לסיום והסדרת היחסים העסקיים ביניהם "נראה, לכאורה, שגרסת כריסטודולו סבירה יותר".

השופטת ציינה כי פטרובה תיארה עסקה דו-שלבית, שבה הועברו מניות כריסטודולו בחברת לוקסורי לחברת מרקורי, הנמצאת לטענת פטרובה בבעלותה המלאה, אולם כריסטודולו שרשום כדירקטור במרקורי הפריע לעסקיה, ועל כן העבירה שוב את אותן המניות לבעלותה הפרטית.

על כך כתבה השופטת: "לתמיהות, מדוע לא דאגה להעברת המניות מלכתחילה על שמה, או מדוע, כבעלים של מרקורי לא הדיחה את כריסטודולו מכהונתו כדירקטור, לא היה בפי התובעת מענה משכנע, והיא ביקשה לאחוז במקל משני קצותיו: מחד גיסא טענה בכתב תביעתה ובתצהירה כי ביקשה שכריסטודולו 'יפסיק להטריד' ו-'ייעלם סופית'; ומאידך גיסא מסרה בעדותה שרצתה כי כריסטודולו 'עדיין יהיה מעורב בתמונה' מ'סיבות מסוימות' שלה".