הדוח השנתי של הממונה על השכר: תורת הפערים והפריון הנמוך

הרושם הוא שהשכר ותנאיו במגזר הציבורי טובים לאין ערוך מהמגזר הפרטי - זה נכון, אבל גם מטעה ■ מיעוט קטן מושך את הממוצעים כלפי מעלה, וזו השחיתות הגדולה של המגזר הציבורי ■ פרשנות

1. כמדי שנה, הדוח של הממונה על השכר באוצר, מספק אין-ספור עדויות על ההתנפחות של המגזר הציבורי בישראל ועל ההתנפחות השכר בו, בכל קנה מידה השוואתי, הן עולמיות ובוודאי שביחס למגמות השכר בסקטור הפרטי. אז הנה כמה מהעדויות הללו בדוח האחרון, ואחר כך אנסה לאזן את התמונה המצטיירת.

הדוח, כרגיל, מחלק את עובדי המגזר הציבורי לגופים ציבוריים ולגופים ממשלתיים. בגופים הציבוריים, לבד ממשרדי הממשלה, כמו רשויות מקומיות, חברות עירוניות, איגודי ערים, חברות ממשלתיות, מועצות דתיות, תאגידים וגופים נתמכים (כמו אוניברסיטאות), מועסקים כ-365 אלף עובדים, בכ-291 אלף משרות. השכר הממוצע עומד על קרוב ל-16 אלף שקל ברוטו בחודש, עלייה ריאלית של 2.7% לעומת 2015, כאשר את השכר מובילים החברות הממשלתיות, ובתחתית השכר נמצאים המועצות הדתיות והחברות העירוניות עם שכר של מתחת ל-10 אלפי שקלים. בסך הכול, הוצאות השכר של הגופים הללו עומדים על כ-71 מיליארד שקל. כזכור, השכר הממוצע במשק עומד על מתחת ל-10 אלפי שקלים.

בשירות המדינה (משרדי הממשלה, משטרה, שב"ס, ביטחון, שכר שליחים בחו"ל) מועסקים כ-230 אלף עובדים בכ-206 אלף משרות. השכר הממוצע שם עולה על 17 אלף שקל ברוטו בחודש (כ-17.2 אלף שקל בדיוק). בסך הכול, 50% מתקציב המדינה מושפע מהוצאות שכר וכולל הוצאות שכר ישירות וגמלאות, שכר עקיף, וכן רכיבים הצמודים לשכר ומושפעים ממנו כמו סל בריאות והשתתפות בגביית ביטוח לאומי. הסעיף הזה כאמור, עולה כ-175 מיליארד שקל, כאמור כמחצית מתקציב המדינה.

כמה נתונים השוואתיים על התנפחות מספר העובדים והתנפחות השכר. ראשית, שיעור המועסקים במגזר הציבורי בישראל מכלל המועסקים במשק גבוה ביחס למדינות ה-OECD. שנית, מספר המועסקים והוצאות השכר במגזר הציבורי נמצאים במגמת עלייה מתמשכת. מספר המועסקים עלה בעשור האחרון ב-22% ריאלית - שיעור גבוה יותר מקצב גידול האוכלוסייה באותן שנים. כמו כן, השכר הממוצע של עובדי המדינה ושל העובדים בשירותים הציבוריים האחרים עלה בעשור האחרון בכ-20%-23%, ואילו השכר הממוצע במגזר העסקי עלה ב-6% בלבד.

השורה התחתונה: השכר עולה בקצב מהיר וגם מספר המועסקים.

2. ועכשיו לאיזון התמונה. הרושם שנוצר הוא שהשכר ותנאיו במגזר הציבורי טובים לאין ערוך מהמגזר הפרטי (ככל שמדובר בממוצעים, ויש נטייה מאוד ברורה לממוצעים להטעות). זה נכון, אבל גם מטעה, כי זה נכון במיוחד לקצפת של העובדים במגזר הציבורי, קרי שרשרת הבכירים הדי שמנמנה במגזר הציבורי שהולכת ומתארכת. מרבית העובדים, חייבים להדגיש, לא ממש נהנים משכר בשמיים. ראשית, השכר הממוצע בשירותים הציבוריים עומד על כ-9,200 שקל ברוטו בחודש, פחות מהשכר הממוצע במשק שעומד על כ-9,500 שקל. כיצד זה קרה אחרי שסיפרתי לכם שהשכר נע סביב 16-17 אלף שקל בחודש?

ובכן, דוח הממונה על השכר אינו לוקח בחשבון שורה של גופים פרטיים ועמותות שמספקים שירותים ציבוריים (כמו בתי ספר, מעונות יום, בתי אבות וכד'), ומועסקים בהם, בדרך-כלל, עובדי קבלן. סל השירותים הציבוריים הללו שאיננו מתבצע על-ידי עובדי מדינה בהגדרתם הרשמית, הוא זה שגורם לירידה דרמטית בשכר הממוצע.

יתר על כן, גם בקרב עובדי המגזר הציבורי המצב של ה"חלשים" מדבר בעד עצמו: כ-43% מהעובדים בגופים הציבוריים השתכרו בשנת 2016 פחות מהשכר הממוצע במשק, ושכרם הממוצע למשרה מלאה היה כ-6,600 שקל ברוטו בחודש. ועוד נתון שממחיש עד כמה השכר של מרבית העובדים לא כזה גבוה: כ-27% מהעובדים מקבלים רכיב השלמה לשכר המינימום ושכרם הממוצע למשרה מלאה בשנת 2016 עמד על קרוב ל-8,000 שקל בחודש.

השורה התחתונה: חלק גדול מעובדי המגזר הציבורי מרוויח אף פחות מהמגזר הפרטי.

תיכף נראה כי מיעוט קטן מושך את הממוצעים כלפי מעלה. זו, למעשה, השחיתות הגדולה של המגזר הציבורי.

עובדי המגזר הציבורי
 עובדי המגזר הציבורי

3. הביטו לתנאי השכר של בכירי השב"ס, המשטרה והצבא. חסר שם את בכירי המערכת המשפטים שאינם כלולים בדוח השכר, לבד ממשרד המשפטים, ולכן ביקשתי דרך חוק חופש המידע את שכרם. מה שקרה לחבורת הבכירים ששכרם התנפח, וילך ויתנפח בעקבות הצמדות אוטומטיות, בין היתר, לשכר השופטים. ברור שמגיע לבכירים שכר גבוה, אבל איך הוא התנפח לרמות של 80-90-100 אלף ויותר ברוטו בחודש, ואף הרבה יותר אם לוקחים בחשבון את הברוטו למס שכולל הטבות בכסף כמו רכב וכד'?

כיצד הגיעה נציבת שירות בתי הסוהר לכ-100 אלף שקל ברוטו בחודש ולכ-140 אלף שקל ברוטו למס בחודש, גם אם חלק מהברוטו למס זה רכיבים חד-פעמיים? האם לא השתגענו בשכר הבכירים בסקטור הציבורי? בוודאי שכן, על אחת כמה וכמה אם עושים השוואה לשכר של ראש הממשלה ושרי הממשלה וגם השוואה לתקרת השכר בסקטור הפיננסי. האוצר עצם עין לאורך שנות ההתנפחות, השופטים התחילו עם ההצמדות הבלתי מידתיות, כל האחרים ראו כי טוב ורצו גם הם ליישר קו עם השופטים - והנה לנו השחיתות החוקית הגדולה ביותר במגזר הציבורי. שחיתות חוקית, כי הכול היה כרגיל עם האישורים המתאימים, עם החתימות המתאימות ועם מעבר כדת וכדין בוועדות הכנסת. אבל השחיתות החוקית הזו הרבה יותר גרועה מהשחיתות הרגילה - והיא עולה למדינה מיליארדים.

למה מיליארדים? כתבתי זאת בעבר. הניפוח של שכר הבכירים בסקטור הציבורי הוא רק קצה הקרחון. שאר הקרחון הוא מה שקורה לשכר הזה עם היציאה לפנסיה, והכוונה היא לזכאי הפנסיה התקציבית במערכת המשפט ובמערכות הביטחון. כיוון שהשכר התנפח, גם חבילות הפנסיה התקציבית הנגזרת מהשכר נופחה. כך "שווים" כל בכירי הסקטור הציבורי חבילות פנסיה תקציבית שנעות בין 20 ל-30 מיליון שקל, תלוי בגיל הפרישה ובתוחלת החיים של הפנסיונר/ת. כל זה, כמובן, על חשבון תקציבים אחרים ועל חשבון העובדים הצעירים יותר במערכת. זו השערורייה החוקית במלוא תפארתה.

4. הממונה על השכר מקדיש בדוח שלו פרק שלם (ומבורך) על הפריון במשק הישראלי בדגש על הסקטור הציבורי. המסקנה היא אותה מסקנה טבעית: הפריון נמוך. אלא שהממונה על השכר כותב בעבודתו שמשרד האוצר פיתח מתודולוגיה לאמידת הפריון במגזר הציבורי בתחומי שונים כמו בריאות, חינוך, תשתיות, רווחה, ביצועים כלכליים, חוק וסדר ויציבות - בשנים 2003-2015 - ובהשוואה למדינות שנבחרו כקבוצת ביקורת.

תוצאות המחקר - שפורסמו בחודש שעבר וחמקו מהעין הציבורית - הראו שלישראל קיים יתרון קל בתחום הביטחון האישי בזכות השיפור שחל בעשור האחרון, ומנגד, שימו לב, תפקודה של מערכת המשפט בישראל ירוד לעומת מדינות ההשוואה וכתוצאה מכך ציון המדד הכולל הוא שלילי. "החלה הרעה מתמשכת ביעילות שרשרת הטיפול ובאיכות מערכת המשפט שהשפיעו לשלילה על המדד הכולל", כתב בעבודת האוצר.

לא להאמין: המערכת השיפוטית נהנית מתנאי השכר הטובים ביותר במערכת הציבורית, אבל היעילות שלה היא בתחתית.