ביטול גירוש מבקשי המקלט: הפתרון טוב, הדרך הייתה גרועה

ההודעה של הממשלה על ביטול הגירוש היא למעשה הודאה בצדקת טענותיהם של המתנגדים אליו • מה זה אומר על אמינות הממשלה ועל היכולת לסמוך על ההחלטות המדיניות שלה? • פרשנות

הפגנת מסתננים ומבקשי מקלט / צילום: אוריה תדמור
הפגנת מסתננים ומבקשי מקלט / צילום: אוריה תדמור

בהודעה שפורסמה היום (א') על ידי משרד ראש הממשלה ומשרד הפנים על ביטול גירוש מבקשי המקלט, נכתב כי "בשל אילוצים משפטיים וקשיים מדיניים מצד המדינות השלישיות היה צורך להגיע להבנות חדשות ומשופרות שיבטיחו המשך יציאת אלפי מהגרים מישראל ומתן טיפול מקיף לבעיה".

החלק הזה בהודעה הוא מהותי - המשמעות שלו היא הודאה בהצלחתו של המאבק הציבורי נגד גירוש מבקשי המקלט, שניהלו עמותות, פעילים חברתיים ואמצעי תקשורת. לאורך כל הדרך הממשלה הערימה קשיים על מבקשי המקלט והעמיסה עליהם ביורוקרטיה מתישה.

עולה כאן שאלה לגבי אמינות הממשלה והיכולת לסמוך על ההחלטות המדיניות שלה. למעשה, היא מודה שיש בעיה בהסכם עם המדינות השלישיות, כפי שהתריעו המתנגדים לגירוש.

היכולת לרסן את כוחה של הממשלה הוא חשוב - היא לא יכולה להצהיר על הסכמים עם מדינות שלישיות, אך להשאיר אותם חסויים ולא להתמודד עם ההכחשות מצד מדינות אלה; והיא לא יכולה לקבוע שוב ושוב מדיניות שלא עומדת באמות-מידה משפטיות. במקום להסית במשך כמה שנים נגד בג"ץ, ולהאשים אותו במצב של דרום תל-אביב, הייתה יכולה המדינה לטפל בנושא קודם לכן. אמנם יצאו עד כה 25-30 אלף איש מישראל, אבל גם כעת לא ברור מה עלה בגורלם.

הגירוש בוטל, וטוב שכך, אך עכשיו נטל ההוכחה נמצא על המדינה. קשה להגיד שבשנים האחרונות היא הוכיחה את יכולותיה בתכנון מדיניות אמיתית, ולא בפתרונות קצרי-טווח, שגם מהם נטף ניחוח גזעני.

כעת המדינה תצטרך להסית פחות ולפעול לסיוע לאוכלוסיית מבקשי המקלט, כמו גם לדרום תל-אביב. אם היא תמשיך בגרירת הרגליים שאפיינה אותה ובמהלכים רשלניים נוספים, הבעיה לא תיפתר.