אפקט החקירות: מה גרם לנתניהו לבטל את הסכם הפליטים?

הרקע לתפנית של נתניהו בעניין הפליטים הוא שמדובר בראש ממשלה לחיץ וסחיט שמתמודד עם חקירות פליליות המאיימות להביא לסיום הקריירה שלו • אבל למרות ה"אחורה פנה" שביצע, אל נקודת ההתחלה כבר לא ניתן לחזור • פרשנות

נתניהו ודרעי במסיבת העיתונאים על מתווה הפליטים / צילום: רויטרס
נתניהו ודרעי במסיבת העיתונאים על מתווה הפליטים / צילום: רויטרס

ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם, מיצחק רבין ועד בנימין נתניהו, נטו להאשים את בג"ץ שהוא מונע מהם לקיים את מדיניותה הלגיטימית של הממשלה בנושאים שונים. יצחק רבין המנוח הביע בזמנו תקווה שהרשות הפלסטינית תילחם בטרור "בלי בג"ץ ובלי בצלם", כנימוק לתמיכה בהסכם שפטר את ישראל ממגבלות משפטיות בשטחים, ואילו בנימין נתניהו תקף את בג"ץ פעמים רבות. 

כך, למשל, במארס 2016, אחרי ששופטי בג"ץ פסלו את מתווה הגז של הממשלה, אמר נתניהו כי "החלטת בג"ץ מאיימת קשות על פיתוח מאגרי הגז. ישראל נתפסת כמדינה עם התערבות משפטית מוגזמת שקשה לעשות בה עסקים".

גם כששופטי בג"ץ התערבו פעמיים בתיקונים לחוק למניעת ההסתננות שקידמה הממשלה במטרה לגרש מכאן את הפליטים ומהגרי העבודה מאפריקה, הוטחה בבג"ץ ביקורת על כך שהוא לא מאפשר לממשלה להילחם ביעילות בבעיה שמטרידה רבים.

אבל האמת היא שלמרות שהממשלה מקדמת חוקים ותקנות ומתקצבת גופים שפוגעים קשות בזכויות האדם של הפליטים והמהגרים, ולמרות שנשמת אפו של בג"ץ ונשמת אפה של המהפכה החוקתית הם בהגנה על זכויות אדם - בסך-הכול, עד היום בג"ץ נתן לממשלה טווח פעולה רחב מאוד, אולי רחב מדי, בטיפול בסוגיית הפליטים.

גם אחרי הפסיקות המגבילות בנושא, התיר בג"ץ לממשלה לכלוא את הפליטים ללא משפט חודשים ארוכים בכלא "פתוח" מיוחד שהוקם בדרום; בג"ץ התיר לממשלה לרדוף את הפליטים ולעצור אותם; בג"ץ גם התיר לאחרונה לממשלה לממש את מתווה ההרחקה של הפליטים מישראל לרואנדה, למרות שמדובר היה בהסכם סודי ובעייתי שעננה של חוסר ודאות ריחפה מעליו. מתווה הגירוש הזה לא נכשל בגלל בג"ץ, אלא בזכות הקמפיין האפקטיבי שחצה מחנות בחברה הישראלית ובחו"ל והביא לביטול ההסכם על-ידי רואנדה.

ובמלים אחרות, הפעם ראש הממשלה לא יכול לבוא בטענות לבג"ץ, ואין לו את מי להאשים, אלא את עצמו, בחוסר היכולת שלו ושל ממשלתו לממש באופן מלא את מדיניותם (המוצהרת) ביחס לפליטים.

בצרתו, ובהיעדר אפשרות להטיל את האחריות למחדלים על בג"ץ, מצא לו נתניהו קורבן חדש/ישן להאשמה - את הקרן החדשה לישראל. זאת, בטענה כי היא הגורם המרכזי שהביא להפעלת לחץ אירופי על רואנדה לסגת מההסכם עמה להוצאת הפליטים מישראל. עכשיו נתניהו מצהיר על כוונתו לחוקק חוק "עוקף בג"ץ" כדי לחזור ולכלוא את הפליטים ולגרשם. בכך, ראש הממשלה מנסה שוב להסיט את האש לכיוון הערכאה העליונה.

מהפך פחדני

נתניהו הוכיח שאין גבול לציניות, לשקרים ולדמגוגיה. נזכיר כי ראש הממשלה שיצא נגד הקרן החדשה הוא נתניהו של אתמול. נתניהו של שלשום, לעומת זאת, הודיע על הסכם היסטורי עם האו"ם להוצאת הפליטים לגרמניה, לאיטליה ולקנדה ולקליטת שאר הפליטים ופיזורם בארץ. נתניהו של שלשום הכריז כי בכך "אנחנו עושים את הדבר הטוב ביותר האפשרי, הסכם חסר תקדים". אז למי אנחנו צריכים להאמין? לנתניהו של שלשום או לנתניהו של אתמול? כנראה שלא לזה ולא לזה.

כולנו רוצים שבראש המדינה יעמוד מנהיג איתן ויציב שלא נכנע ללחצים ומקדם את מדיניותו באומץ-לב על-פי חזונו. הרקע לפליק-פלאק המאוד לא מפואר של נתניהו בסוגיית הפליטים הוא שמדובר בראש ממשלה לחיץ וסחיט שמתמודד בימים אלה עם חקירות פליליות שמאיימות להביא לסיומה את הקריירה הפוליטית המזהירה שלו. ראש ממשלה הפועל רק למען הישרדות פוליטית ולא כדי לקדם את האינטרסים של הציבור הישראלי.

המהפך הפחדני שביצע נתניהו הותיר את הפליטים, אותו ואת כולנו בפני שוקת שבורה. אבל למרות ה"אחורה פנה" שעשה, אל נקודת ההתחלה הוא כבר לא יוכל לחזור, וגם ההאשמות נגד הקרן החדשה לא יועילו לו. מרגע שרואנדה ביטלה את הסכמתה לקלוט את הפליטים, ומרגע שנתניהו נתן בפומבי הסכמה לפתרון מרוכך ומוסרי ולקליטת רבים מהפליטים בארץ - זה כנראה גם מה שיקרה.

השאלה החשובה כעת בסוגיית הפליטים לא צריכה להיות איך נגרש רבים מהם מכאן, אלא מהי הדרך הנכונה לקלוט בארץ את עשרות אלפי הפליטים שכבר ברור שיישארו לחיות עמנו. מצב בו כל-כך הרבה פליטים מרוכזים בדרום תל-אביב לא יכול להימשך, וצריך לפזר אותם ברחבי הארץ.

יש מי שחושב שפיזור יעיל שלהם ייעשה באמצעות הטלת סנקציות שימנעו מהם לחזור לדרום תל-אביב. אולם כדי שהפליטים יוכלו להשתלב במקומות נוספים, צריך לתת להם גזרים ולא מקלות. למשל, ויזות ארוכות יותר שמאפשרות עבודה, סיוע במציאת עבודה מחוץ לתל-אביב, סיוע בדיור ואולי החשוב מכל - ביטוח רפואי לילדים.

ומה נעשה עם הפליטים שעוד יבואו לכאן? כבר בינואר 2013 התגאה נתניהו, ובצדק, כי בזכות הגדר שהוקמה בגבול עם מצרים, כמעט שהפסיקו פליטים להיכנס לארץ. בנאום שנשא באותו חודש אמר ראש הממשלה כי "במהלך שבעת החודשים האחרונים לא נכנס לערי ישראל אפילו מסתנן אחד". ואכן, הגדר בצירוף חוסר היציבות הביטחוני בסיני בלמו את זרם המהגרים מאפריקה לארץ, ואין סיבה לחשוש שהזרם הזה יתחדש בעתיד הנראה לעין.

אנשים בשר ודם

ולסיום, הדבר החשוב ביותר להזכיר אותו הוא כי מאחורי התרגילים הפוליטיים של נתניהו, מאחורי הנחרצות הלאומנית של השרים נפתלי בנט ואיילת שקד, מאחורי ההתפלפלויות הדמגוגיות והטחת ההאשמות ההדדיות בעולם הפוליטי ובקרבנו, ניצבים אנשים בשר ודם שעתידם לוט בערפל.

ניצבת, למשל, הרמנה בהטה, נערה בת 17 שהגיעה לכאן לפני 7 שנים אחרי מסע קשה מאריתריאה ולומדת בתיכון ביאליק-רוגוזין בתל-אביב. בהטה אמרה לאחרונה: "אני לא רוצה הרבה. רק להפסיק לפחד"; וניצבת יורדנוס בהבלום (15), מבקשת מקלט שהגיעה מאריתריאה לפני 6 שנים. היא צעדה מסודן ודרך מצרים. בדרך הבדואים היכו אותה ונתנו לה לשתות מים עם נפט, עד שהקיאה. "לפעמים שואלים אותי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. התשובה היא כלום. אני מפחדת לחלום, כי הכול בסימן שאלה", מצוטטת בהבלום באתר של ארגון הסיוע לפליטים.

במשנה במסכת סנהדרין נאמר: "כל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא". בחלק מגרסאות הדפוס של התלמוד הבבלי וכן של המשנה מופיעה המילה "מישראל", ומתקבל הנוסח "כל המאבד נפש אחת מישראל, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת מישראל, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא".

הנוסחים השונים עוררו דיונים רבים בשאלה אם מדובר באמירה הומניסטית, המייחסת חשיבות עליונה לחייו של כל אדם באשר הוא - או שמדובר באמירה לאומנית, המייחסת חשיבות עליונה רק לחייו של יהודי. בספרו "משנה תורה" בחר הרמב"ם באפשרות ההומניסטית והאוניברסלית של האמירה. אנחנו רוצים ללכת בדרכו ולומר: גורלם של הרבה נשים, ילדים וגברים שחיים כאן, תלוי בממשלת ישראל, אבל גם בכל אחד מאיתנו שישמיע את קולו. יש לנו את הכוח להעניק להם, אולי לראשונה, סיכוי לחיים טובים. וכל המציל נפשות שחיות בישראל, מציל עולמות ומלואם.