עלייתה ועלייתה של אורלי לוי-אבקסיס: מה הציבור באמת יודע?

לא מתחברת, לא מסתחבקת, חשדנית, מדלגת בין תמיכה בקואליציה לתמיכה באופוזיציה • ח"כ אורלי לוי-אבקסיס הקימה מפלגה חדשה וזוממת להתגלות כהפתעת הבחירות הבאות, אבל בעיני רבים היא חידה • מה היא מבטיחה, בעצם, לבוחרים? האם היא תעמיד עוד מפלגת מרכז? והאם תצליח לשמר את המומנטום ולא להישחק עד דק עד ליום הבוחר? • ניתוח "ליידי גלובס"

אורלי לוי אבקסיס / צילום: שי יחזקאל
אורלי לוי אבקסיס / צילום: שי יחזקאל

בינואר 2018 דנה מליאת הכנסת בחוק המרכולים, וחברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס הפתיעה את אנשי המחנה הציוני כאשר ניצלה את הדקות שלה מעל בימת הכנסת כדי להתווכח דווקא איתם. היא אמנם הצביעה נגד הממשלה ועם האופוזיציה, אבל את הזעם שלה כילתה ביו"ר סיעת המחנה הציוני, ח"כ יואל חסון. הרקע להתנפלותה על חסון היה אי הענקת הקיזוז לחבר הכנסת יהודה גליק (הליכוד), שקבר באותו היום את אשתו. "הניהול התוקפני והאגרסיבי שלך ושל האופוזיציה, איבדת צלם אנושיות", אמרה לו. הדבר גרר תגובות מכל ספסלי האופוזיציה ומריבה התפתחה בין הנוכחים. חסון צעק לעברה "תחליטי איפה את נמצאת. האם את שם או פה? וכשתחליטי, תרימי טלפון". לוי-אבקסיס צעקה עליו בחזרה "למה אני צריכה להחליט, אני לא עובדת אצלך. לא בא לי להחליט. בחרתי להיות עצמאית".

הדיון הזה מייצג, אולי יותר מכל, את מה שעובר על לוי-אבקסיס מאז הודיעה לשר הביטחון, אביגדור ליברמן, שהיא מיצתה את דרכה במפלגתו. במאי 2016 נכנס ליברמן לממשלה. היא שאפה לקבל את תפקיד שרת הרווחה, אך בניגוד להבטחות שקיבלה, תפקיד השרה השנייה הלך לסופה לנדבר (שמונתה לשרת הקליטה). לוי-אבקסיס, שנתנה כסות אלגנטית, הגונה וחברתית לישראל ביתנו במשך 7 שנים, רתחה. היא עזבה את המפלגה, אך נותרה חברת כנסת - מעמד שקיוותה כי יאפשר לה ליהנות מזכויות פרלמנטריות בכנסת. אחרי אותה טריקת דלת, הגישה סיעת ישראל ביתנו את הנקמה קרה, ולוי-אבקסיס הוכרזה כ'פורשת'. על פי החוק, ככל שהיא ממשיכה להיות חברת כנסת (ולא מתפטרת), נאסר עליה להתמודד לכנסת ה-21 במסגרת סיעה קיימת, נשללות ממנה זכויות מימון מפלגות, וגם חברותה בוועדות הכנסת השונות מתוקף מכסות המפלגה, נלקחת.

הדבר היחיד שיכלה לעשות מאז הוא להגיש הצעות חוק והצעות לסדר. במחנה הציוני קפצו על המציאה, והציעו לה לחלוק מכסות שונות. הרי לוי-אבקסיס נחשבת לאהודה במיוחד בציבור; היא באה מן הימין הפוליטי, ומייצגת פריפריה וחברתיות. אך באותו הדיון, היא בעטה חזק. "אני לא מבקשת מכם מכסות, יש לי מכסות משלי. לך תלמד את התקנון", צעקה על חסון. "אתם דורסניים, אכזרים, מתנהגים בצורה לא פחות מבישה מהדורסנות הקואליציונית", אמרה לאנשי העבודה ההמומים, שרואים את המנדטים שלהם הולכים וכלים. כך ייצרה את קו פרשת המים שלה: אותה אף אחד לא ינכס לשמאל.

במהלך חודש מרץ השתעשע ראש הממשלה נתניהו ברעיון ההליכה לבחירות, ולוי-אבקסיס החליטה לנצל את נאומה בכנס שדרות כדי להודיע על הקמת מפלגה. "כולם מרגישים שבפתח בחירות על פרצופה של מדינת ישראל. הגיע הזמן לתנועה חדשה שלא תקטב בין העדות השונות, שתהיה נטולת אינטרסים של הון שלטון", הסבירה בכנס. ההודעה שלה קיבלה ביטוי נאה בסקרים שנעשו מאז, שבהם היא מקבלת שיעורי תמיכה של 4-6 מנדטים, מספרים יפים בשביל חברת כנסת בודדה, שעוד לא הודיעה מי ייכלל ברשימתה.

אורלי לוי / צילום: שי יחזקאל
 אורלי לוי / צילום: שי יחזקאל

הצרה של המחנה הציוני

בשיחות סגורות מודים היום חברי כנסת בכירים במחנה הציוני שלוי-אבקסיס רוקדת על הקהלים שלהם. "הצניחה שלנו במנדטים, זה גם מאז שהכניסו אותה לסקרים, ואנחנו רואים את זה בצורה מאוד ברורה בסקרים הפנימיים שלנו. היא פשוט לוקחת לנו מנדטים", אמר לנו חבר כנסת בכיר במפלגת העבודה.

הפופולריות שלה הדהימה רבים בזירה הפוליטית. במרץ 2017, בדיוק לפני שנה, היא הכריזה שתקים מפלגה שתרוץ לבחירות הבאות, וצפתה לעצמה כ-4 מנדטים. התדהמה אף גדלה לנוכח העובדה ששר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון, אינו מצליח לעבור את אחוז החסימה בסקרים, ומפלגת ישראל ביתנו מדגדגת את אחוז החסימה מלמעלה, עם כ-5 מנדטים ביום טוב.

בישראל ביתנו לא מעוניינים להתייחס ללוי-אבקסיס בפומבי. לדברי גורמים במפלגה, היא ממילא לא הייתה רלוונטית לציבור העולים של המפלגה, והתועלת שלה במערכות בחירות קודמות לא באה לידי ביטוי בקלפיות. כיום, כשהיא סיעת יחיד בכנסת, בישראל ביתנו מחשיבים אותה כמי שגנבה מהם את המנדט האחד שהם קיבלו בזכותה בבחירות. חבר כנסת מן המפלגה אמר לנו: "היא לא לוקחת לנו שום קולות, והדברים שאמרה אז, שהמשא ומתן הקואליציוני הוסתר ממנה ושליברמן לא דאג במו"מ לנושאים חברתיים, היו שקריים. הוא דאג לנושא הפנסיות לעולים, אבל זה לא נחשב חברתי מספיק בעיניה".

לוי-אבקסיס עשתה לעצמה שם כמובילה בנושא הדיור הציבורי. בעיר שבה צמחה, בית שאן, חיה אוכלוסייה גדולה במיוחד בדיור ציבורי. הנושא נמצא בראש מעייניה שנים רבות, ולמרות מהלכי חקיקה ודיונים אינספור בכנסת, היא (וגם אחרים) לא הצליחו לייצר שינוי משמעותי בתחום. במאי 2016, בשל הפיצול מישראל ביתנו, הודחה מוועדת הכספים, ועדת העבודה והרווחה ומן הוועדה לשלום הילד, ועשייתה בכנסת מאז ועד היום מוגבלת. עוד מהלך שהיא עובדת עליו שנים ארוכות, הוא הגדלת סכום מימון המשכנתא מכ-70% ל-90%. משרד האוצר התנגד במשך שנים לחקיקה מן הסוג הזה. בחודש יולי האחרון החוק הגיע לשלב הקריאה הטרומית, אך היא משכה אותו ברגע האחרון, בעקבות הסכמה עם שר האוצר משה כחלון על קידום נוסח משותף.

לפני מספר שנים הייתה מעורבת לוי-אבקסיס במאבק הגדול להעברת רופאים ומתחמים לעבודה במרכזים רפואיים בפריפריה. "היא הגיעה מוכנה לדיונים, נאמה בכנסת והצליחה לרתק את התקשורת. יש לה משהו שאין, אולי, לחברי כנסת אחרים, היא יודעת לדבר את השפה של האנשים שחיים בצפון ומחוץ למרכזי הכוח של החברה הישראלית, היא יודעת לדבר אליהם באופן מדויק. רואים את זה כשמסתובבים עמה בשטח", סיפר לנו פעיל שטח.

יש פעילים בפריפריה שיצביעו לה רק בגלל שהיא משם?
"מדברים על זה היום. יש פעילים רבים בצפון הארץ שרוצים לראות מפלגה שכל ייעודה יהיה ייצוג הפריפריה. קשה לדעת אם זה הכיוון שלה כבר עכשיו. אבל עד הבחירות עשויה להתגבש הצבעת מחאה שכזו, ואם היא תהיה שם לקלוט את הגל, ייתכן שהיא תיכנס לכנסת הבאה עם כוח משמעותי".

מסתפקת ב'נגעת נסעת'

בהנהלת הכנסת אומרים לנו שלוי-אבקסיס היא הצלחה בעיקר בסקרים. ערוץ הכנסת מדרג אותה מדי שבוע במקום גבוה, אבל זה לא מעיד על עבודתה, אלא על פופולריות ציבורית. "היא כמעט ולא נמצאת, אבל מצד שני, היא מאוד אסרטיבית ויש לה כושר שכנוע מדהים", אמר לנו בכיר בשירות הכנסת.

גורם אחר סיפר שהיא מעשנת הרבה, ולכן "היא עושה את עבודת השכנוע בפינת העישון של הכנסת, בכורסאות שנמצאות מאחורי המליאה, בקרב מעשנים אחרים. היא תמיד עם סיגריה ובקבוק דיאט קולה. על שני הדברים האלה היא חיה".

לוי-אבקסיס זכאית למלון בירושלים, מפאת מרחק הנסיעה בן השעתיים מהכנסת לביתה ביישוב שלפים, אך היא מקפידה לחזור לביתה בכל לילה. לחלופין, יש ימים שבשל המרחק היא לא נמצאת בכלל בכנסת.

לחלק מישיבות הוועדות היא מגיעה מוכנה ובקיאה בפרטים. אך בשנה האחרונה, במיוחד מאז שהועברה מתפקידיה בכנסת, היא מסתפקת לעתים ב'נגעת-נסעת'; מגיחה לוועדה בשלב העלאת ההסתייגויות, מדברת קצרות בעד או נגד, וממהרת לצאת לפני שהדיון מסתיים.

בדיון שהתקיים לאחרונה בנושא ניוד חשבונות הבנקים, היא נכחה בוועדה רק מעט, ממילא אין לה זכות הצבעה, והלכה. "הייתה תחושה כאילו מישהו ביקש ממנה להעלות אספקט מסוים, והיא עשתה זאת רק כדי למלא חובתה", אמר לנו חבר כנסת שנכח בישיבה.

כדי להקים מפלגה ולרוץ איתה בבחירות, לוי-אבקסיס תזדקק לממון רב. באתר מבקר המדינה רשומים כמה מהתומכים שהעבירו לה תרומות התחלתיות, אך כיוון שנשללה ממנה הזכות לקבל מימון מפלגות, היא תצטרך הון פרטי רב כדי להריץ קמפיין לאומי. ככל שמערכת הבחירות תידחה, כך המשימה הזו תכביד עליה. החוק בישראל קובע שמי שהכריז על מועמדותו, גם אם אין מערכת בחירות מיידית, כפוף לדיווחים למבקר המדינה על תורמיו.

בין תורמיה של לוי-אבקסיס תמצאו את גבי בוגנים, בעליה של חברת נדל"ן, קבלן התשתיות גיל ארוש, איש העסקים עמיר מילוא וגם אחיה, שמעון לוי, אך זה עוד רחוק מלהספיק למימון ההוצאות הכבדות של מנהלי שטח, פרסומאים, שלטי חוצות וייעוץ אסטרטגי.

לוי-אבקסיס ניחנה בכישרון נאום טבעי. על כך הסכימו כמעט כל מי ששוחחנו עמם. היא ינקה יכולת רטוריקה וניסוח מסרים מדויקים בבית. היא פרלמנטרית מנוסה, סוגרת כמעט עשור בכנסת, ולנאום בפני המליאה לא קשה לה. גם להשתלח בפוליטיקאים, מימין ומשמאל, היא יודעת היטב. לוי-אבקסיס, ועל כך העידו מספר רב של אנשים, אינה אדם חם. היא מרוחקת, שמורה, לא מתערבת בעניינים של אחרים, וגם לא מנהלת יחסים חבריים עם עמיתיה. היא פרשית בודדת, ובכנסת לא יצרה בריתות עמוקות. חברי ישראל ביתנו כמעט ולא מדברים עמה. בסיעות כולנו ויש עתיד שומרים מרחק זהיר. חברת כנסת שמכירה אותה היטב אמרה לנו: "היא לא אדם שקל להתקרב אליו, היא לא נפתחת בקלות. היא קצת חשדנית ובמקביל יש לה זהות מזרחית חזקה מאוד - היא מחוברת היטב למסורת ולמורשת של יוצאי עדות המזרח".

זה קשור לכך שגדלה בבית מאוד פוליטי?
"אולי זה נובע מכך שהיו אנשים וילדים שלעגו לאביה. אנחנו יודעים היום שנעשה עוול עצום לאבא שלה. רק בשלבים מאוחרים אנשים הבינו איזו החמצה הייתה בכך שלא נתנו לו כבוד ראוי. ייתכן שהיא הסתגרה בשל כך".

מה נקודות החולשה שלה?
"יש לה מוניטין של אדם שעוזר לפניות הציבור, אבל זה לא תמיד נכון. כיום היא סיעת יחיד, יש לה פחות אמצעים לתת מענה לציבור. אבל במשך השנים היא 'התלבשה' על נושאים שאף אחד לא רצה לגעת בהם. לדוגמה, נושא הטיפול בפגים, אשר קשור גם ליולדות בגילאים מבוגרים".

מדוע לא הצלחת להתקרב אליה?
"היא לא טיפוס שמסתחבק. היא קצת כמו איזו ליידי בריטית מרוחקת. מנומסת, שמורה, מגוננת על עצמה".

עם מי היא משתפת פעולה בכנסת?
"לא חושבת שיש יותר מדי כאלה. היא מתקזזת עם אחיה, ג*קי לוי. זה הפך לנורמה, כולם מודעים לכך".

הצלחה חמקמקה

לוי-אבקסיס מייצגת משהו עמוק בישראליות של העשור האחרון. הרבה ממצביעי הימין רוצים להמשיך עם הקו הימני הביטחוני - אי-פינוי שטחים, התנגדות להסדר קבע או הסכם שלום עם הפלסטינים, ויחד עם זאת, אימוץ מדיניות כלכלית שמונעת מחמלה ויותר מעורבות ממשלתית, הן בשוק הדיור והן בנושא הפחתת יוקר המחיה, פירוק פירמידות עסקיות, כפייה על הבנקים ללכת לרפורמות ואי הסכמה לכך שהשוק הישראלי הקטן יתנהל בתחרות פרועה. לוי-אבקסיס נכנסת לכל התחומים האלה באופן מובהק, כפי שעשה כחלון במהלך דרכו.

הצלחתה בסקרים, ובשלבים מאוחרים בבחירות, עשויה להיות חמקמקה, למרות שהיא עשויה גם לזכות בפופולריות עצומה, כטרנד החדש ו/או כהצבעת מחאה. היא מסמלת כיום משהו נקי וטהור, והציבור לא מטיח בה את השנים שבהן שהתה בתוך ישראל ביתנו ועצמה עיניים לנוכח חלוקת הכספים הקואליציוניים (כסף שיכול היה ללכת לדיור ציבורי, למשל, אך על פי החשדות הועבר בעסקאות סיבוביות לכיסיהם של בכירי המפלגה). היא שתקה גם כאשר אביגדור ליברמן התבטא בבוטות ובגזענות קשה כלפי אזרחי ישראל הערבים, שחלקם נמנים על הקבוצות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית, שלמענן היא מבקשת ללחום.

ההליכה שלה על מפלגה חברתית עם יעדים של דיור ציבורי, משכנתאות, פריפריה, זכויות ילדים ופועלים - כל אלה יכולים לקחת אותה מעלה בסקרים, אך הציבור הישראלי עשוי בקלות רבה להפוך לשבוי של מסרים מדיניים ביטחוניים ביממה האחרונה של לפני בחירות. במצב דברים זה, כפי שקרה במערכות הבחירות האחרונות, כל מה שהיא מלקטת במהלך הקמפיין עשוי להילקח ממנה ברגע האחרון. השאלה המרכזית בשלב המוקדם הנוכחי היא איך לא לאבד את המומנטום ההתחלתי שיצרה לעצמה.

תומר אביטל ועידן בנימין, 100 ימים של שקיפות
"היא לא שחקנית צוות"
מהו החוק היחיד שהיא הצליחה להעביר מתוך 105 שהגישה?

פרישתה של אורלי לוי-אבקסיס מישראל ביתנו הובילה אותה למהלך נדיר - התכנסות בסיעת יחיד. כתוצאה, לא רק שהיא היחידה כיום בכנסת שיכולה לעשות כאוות נפשה ללא פחד מסנקציות, נראה שבאמת אין אף מפלגה שמשלבת את כלל האג'נדות שהיא מקדמת. ביום אחד היא עשויה להצביע עם המחנה הציוני, למחרת להשפיל אותם פומבית ולהציל את הליכוד, ואחר הצהריים לקדם מהלכים עם דב חנין. לוי-אבקסיס היא ב-100% ח"כ חופשייה. מרתק לבחון כיצד היא מנצלת את המנדט שבידיה.

היא חברה קבועה בשתי ועדות, אמנם לא יוקרתיות, אך חשובות - ועדת השקיפות וועדת המדע. בבדיקה שערכנו גילינו כי מתוך 59 דיונים שהתקיימו בשתי הוועדות (26 בשקיפות ו-33 במדע), לוי-אבקסיס לא נטלה חלק אף לא בדיון אחד. בכך, היא לא מבצעת את תפקידה כמפקחת על הממשלה. לעומת זאת, היא 'מסתננת' לוועדות כלכליות שאינה משובצת אליהן, ושם היא דווקא מצליחה לעתים לשנות סדר יום. אף שאין לה זכות הצבעה, רתמה אשתקד את יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, להעביר חוק שמקשה על העלאת גיל הפרישה לנשים. זה, אגב, החוק היחיד שהעבירה בקדנציה, מתוך 105 שהגישה. 9 הצעות שלה עברו קריאה טרומית - מה שמצביע על תמיכה עקרונית של הממשלה - כתוצאה מכך שהיא מצליחה לשאת ולתת עם הקואליציה. החברים באופוזיציה, שבתחילת דרכה החתרנית קיבלו אותה בזרועות פתוחות, התפלאו לראות שחוקי הח"כ המורדת צולחים משוכות, בשעה שהצעותיהם מיורטות כמעט אוטומטית. הסיבה, לדבריהם, היא שאיננה באמת באופוזיציה. הם אומרים שאי אפשר לתאם איתה עמדות מראש. בעניין חוק המרכולים, למשל, כשבאופוזיציה ניסו לברר עד הרגע האחרון את עמדתה, היא התחמקה ולבסוף הצביעה נגד.

תומר אביטל / צילום: יונתן זינדל
 תומר אביטל / צילום: יונתן זינדל

ההערכה כלפיה חוצה מפלגות, אך היא לא יצרה מערך בריתות וקשה למצוא רבים שידברו עליה בחום. "זו תקופה קשה. היא נאלצה להיאבק על המקום שלה, ולעתים, כמו חיה פצועה, היא מגיבה בצורה לא פרופורציונלית", אומרת לנו ח"כ מתוסכלת מהאופוזיציה. "היא לא שחקנית צוות, עדיף לא להתעסק איתה". ח"כים חברתיים באופוזיציה - אילן גילאון ודב חנין - עומדים לצידה. "היא עושה עבודה מדהימה בנושאי דיור ציבורי", אומר חנין, ומוסיף: "אפשר לסמוך על המילה שלה. לעולם לא תגיד שתעשה משהו אם היא לא מתכוונת לכך". גילאון מגדיר עצמו כחבר שלה: "אנחנו נשמות תאומות, כי יש לה לב חברתי".

היעדרויות תכופות

בבחינת מדדים קלאסיים, לוי-אבקסיס היא ח"כ לא שגרתית. היא לא טסה ולו פעם אחת בקדנציה הזו על חשבון גורמים זרים. נוכחותה במשכן בינונית, ואת תקציב הקשר עם הציבור היא מנצלת בדלילות. היא נעדרה משלל הצבעות על חוקים חברתיים, אף שאלו בליבת עיסוקה, ועמדה מנגד כשנפלו חוקים שביקשו להצמיד בין קצבת הזקנה לשכר המינימום, או לפקח על מעונות יום לפעוטות. במשמר החברתי הלינו על כך שאיננה מובילה קו חברתי עקבי, אף שיש לה חופש מוחלט להצביע לפי צו מצפונה. בעקבות היעדרויותיה התכופות, היא צנחה לתחתית המדד החברתי מבין חברי האופוזיציה.

את הנושאים שלה היא מעלה לתודעה בעיקר דרך התקשורת המסורתית, ולפייסבוק מעלה סטטוסים בתדירות נמוכה. היא חשדנית, ולא מתייעצת כמעט עם איש מלבד אביה, משפחתה ויועציה הפרלמנטריים. היא עקשנית ברמה שחלק מעריצים, ואחרים מגדירים כילדותיות שמקשה עליהם להוביל מהלכים משותפים.

ומה לגבי מנהל תקין? לוי-אבקסיס כנראה לא רואה בכך נושא דגל. היא נחשבת לנקיית כפיים, אולם לא סייעה כמעט מעולם להעברת חוקים שיצילו את ישראל מהשחיתות הבאה. היא נעדרה מדיונים על חוקים שביקשו לפרסם מכרזים, לחשוף את האינטרסים הכלכליים של חברי הכנסת, ולהגדיל את הפיקוח על ארגוני עובדים כמו ההסתדרות.

לוי-אבקסיס היא ח"כ אמיצה, ועדיין, יש פער מאכזב בין ציפיות מח"כ החופשייה משלשלאות מפלגתיות, לבין מהלכיה במשכן. אבל עוד לא מאוחר. אם תצעד את המייל הנוסף, היא תוכל להראות מה זו פוליטיקה אחרת, לעומת עשרות הח"כים האחרים שמרוב חישובים פוליטיים, תקנונים ובריתות - שכחו למה בכלל נכנסו לכנסת.

ד"ר גייל טלשיר
הנסיכה וביצת המרכז הטובענית
היא מזוהה עם האלקטורט המזרחי, אך לא מציבה קונטרה למפלגות הקיימות. האם המפלגה החדשה תשבור את הדפוס של מפלגות המרכז?

'נסיכת השקופים', אורלי (בת דוד) לוי- אבקסיס, הכריזה כי היא מקימה מפלגה במטרה להביא 'את קולם הצלול של אנשים שמרגישים שגנבו להם את הקול', וכבר זכתה לסקר מחמיא המנבא לה 4-6 מנדטים. כיצד לפענח את הקסם של זו המבקשת 'לשים רגע בצד את הסכסוך, את הימין והשמאל, את החלוקה שמשמרת את הסדר הישן?'.

כיצד קורה שהתקווה הנכרכת במפלגות המרכז אינה מתפוגגת, למרות שהן זוכות לתהילת קדנציה או שתיים ומתנפצות אל חופי הפוליטיקה הישראלית כשרק אדוות קצף נשארת מאחוריהן, ובכל זאת ממשיכות לצוץ חדשות לבקרים?

ראשית, יש כאן דפוס הצבעה עקבי של אלקטורט, משכיל ברובו, שאינו מוכן להזדהות עוד עם 'הפוליטיקה הישנה' של 'מפלגות הימין והשמאל' ורואה עצמו מתוחכם בזיהויו העצמי עם התקווה החדשה. שנית, מפלגות המרכז אמורות להיות מסוגלות להעביר בוחרי ימין לשמאל ולהיפך, ולשבור את התיקו הבין-גושי. שלישית, זוהי התקווה שבה נתלים מבקשי חילופי השלטון. אם נתניהו מכניס לקואליציה פעם את העבודה, פעם את האחים בנט-לפיד ופעם את החרדים, ישנה תחושת שינוי, אף כי הן כולן ממשלות נתניהו. לכן, להצבעה למפלגות מרכז חשיבות גדולה יותר, כשהמפלגה נתפסת כמשנת משחק.

להשתחרר מהמודל הטירני

מפלגות המרכז בישראל, כמו גם זו של לוי-אבקסיס, הן כולן מפלגות לא דמוקרטיות של אדם אחד. אין להן פריימריז, המנהיג קובע באופן בלעדי את הרשימה, ממנה את השרים, וחוקתן מעניקה כוחות עודפים למנהיג, כמקבל ההחלטות לתקופה ארוכה, שלאחריה המפלגות לרוב לא שורדות.

בבואה לאמץ דפוס מנהיגות, משתקפת בבואתה של לוי-אבקסיס במודל הטירני שבו צמחה; מודל שבו המנהיג הוא כל יכול במפלגתו, ורשימתו לכנסת מאכלסת את מי שנחשבים אנשי מעשה, אבל 'לא פוליטיקאים'. מפלגה מסוג זה מבקשת להפוך למפלגת ציר, היכולה לחיות בכל קואליציה אידיאולוגית - כדי להגיע לעמדות שררה ברשות המבצעת. האם ביושבה במפלגת ישראל ביתנו משך שנים ארוכות תחת מנהיג דומיננטי וקובע כל, בלי לקרוא תיגר או להביע מחאה, מסוגלת לוי-אבקסיס לייצר דפוס מנהיגות אחר? מפלגות המבוססות על אידיאולוגיה סדורה או מפלגות המבטאות שסע חברתי מובהק, הן היחידות השורדות מעבר למנהיג שלהן. בניית התשתית של 'המפלגה של אורלי' - מנהיגה בלי אידיאולוגיה ברורה, בלי רשימה, שתצרף חברים ו'אנשי מעשה' מן היקב ומן הגורן, הולכת בתלם של מפלגות שאנחנו מכירים.

עוד מפלגת נישה?

מפלגות 'הפוליטיקה החדשה' הן לרוב מפלגות נושא אחד או מפלגות נישה. לוי-אבקסיס מציגה עצמה כראשת מפלגה חברתית - ומתעקשת שלא להביע עמדה לגבי הסכסוך, גובה המס ואופייה של ישראל כיהודית ו/או דמוקרטית. העמימות, המתחבאת מאחורי אצטלת 'קץ האידיאולוגיה', מאפשרת למפלגות מרכז להישאר אופורטוניסטיות ו'נקיות' מימין או משמאל. אמנם מאחורי לוי-אבקסיס פעילות פרלמנטרית בנושאי רווחה, ילדים וסביבה, אך כזכור, ב-2013 כל המפלגות - העבודה, ש"ס, הליכוד, יש עתיד והבית היהודי - הכריזו על עצמן כ'מפלגות חברתיות'. ייתכן מאוד שכל עמדותיה האישיות הן עמדות שמאל, והאלקטורט שלה נמצא בימין, ולכן תימנע מלהציג עמדות ברורות עד אחרי הבחירות. האומנם זוהי הנהגה אמיצה?

ובאשר לפוליטיקה של הזהות בישראל; זו התעצמה בשנות ה-80 עם התחזקותה של ש"ס ושל מפלגות העולים, והפכה ל'פוליטיקה של שבטים', כמאמר הנשיא ריבלין, ובנוסף קרעה את מפת המפלגות מאז הניסיון הכושל לבחירות אישיות בישראל. לוי-אבקסיס אמנם מזוהה עם האלקטורט המזרחי בפריפריה, אבל לא מדברת על מזרחיות: היא לא מציבה קונטרה לש"ס החרדית מחד, ולליכוד הלא-ליברלי של נתניהו בשנים האחרונות מאידך, לא מאמצת תפיסת מסורתיות לא-דתית, לא מאתגרת את המנהיגות של זנדברג הרב-תרבותית, ולפי שעה לא מציעה מושג מעניין של ישראליות. ובעיקר, לא ברור כיצד היא מבדלת עצמה מ'כולנו' של כחלון, הפועל באותה דרך עצמה מול אותו קהל יעד - מזרחי, פריפריאלי, עם קריצה לשמאל הסוציאל-דמוקרטי. במצבה של מפת המפלגות הישראלית, עוד מפלגת נישה חברתית רק תפלג עוד יותר את המפה המשוסעת ממילא.

אשליית דג הזהב

לוי-אבקסיס גדלה בבית ימני, אך הליכוד של בגין, לדבריה, אינו הליכוד של נתניהו, והיא מחשיבה עצמה מתונה יותר. היא מתכוונת לעמוד בראש מפלגה שתיכנס לקואליציה ותדרוש כנראה את תיק הרווחה או החינוך. האומנם זו הבשורה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית? כיצד תילחם לוי-אבקסיס בשחיתות, כשישבה שנים רבות במפלגה שעסקה בהשחתת המערכת הפוליטית, כפי שעולה ממשפטיהם של קירשנבאום ומיסז'ניקוב, ולא פצתה פה? כיצד תילחם באי-השוויון כאשר ישבה במפלגה שדרשה נאמנות לפני אזרחות? כיצד תביא למדיניות רווחה, אם אינה מצהירה באומץ על עמדות כלכליות סוציאל דמוקרטיות?

כדי להביא בשורה אחרת, ובה תפיסת עולם שלמה הכוללת עמדות לגבי הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, כלכלת מדינת רווחה או ניאוליברליזם ואופייה של ישראל - יהודית או ישראלית, בדלנית או מכילה - על לוי-אבקסיס לעמוד באומץ ולהציע עמדות אידיאולוגיות בשאלות הקריטיות, להציע מודל מפלגתי אלטרנטיבי למפלגות המרכז הטירניות, ולייצר דפוס מנהיגות נשית-מזרחית-ישראלית אחרת. עוד מפלגת נישה, 'לא ימין ולא שמאל', המסתופפת סביב מנהיג/ה כריזמטי/ת לעת מצוא, תמצא עצמה זורה חול בעיני הבוחרים ותורמת לאי יציבותה של הדמוקרטיה.

דג הזהב של מפלגות המרכז יוצר אשליה כאילו הוא מסוגל למלא כל משאלה, ואולם, מי שמאמינה בחלוקת חכות ולא דגים, צריכה לייצר מפלגה עם תפיסת עולם ברורה, מקורית ואמיצה - אחרת תטבע בביצה של המרכז הישראלי.

הכותבת היא ראש המרכז להכשרת בכירים, בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית

ד"ר רויטל עמירן
מחפשים אותנטיות מזרחית
כתמי מפלגתו נגועת השחיתות של ליברמן לא דבקים בה, ומי שמעז להשמיץ אותה - חוטף

ח"כ אורלי לוי מגביהה עוף, אך באין תאריך בחירות, מקומה בשמי הפוליטיקה הישראלית כלל אינו מובטח, ולוי מודעת לכך. בשלב זה היא בוררת בקפידה את חשיפתה התקשורתית, נמנעת מהצהרות בומבסטיות והולכת בזהירות בין הטיפות. ככל שתמריא בסקרים, היא עלולה להפוך כתובת לניסיונות השחרה מימין ומשמאל, וזאת בשל המנעד הרחב של המפלגות שמהן היא עלולה לנגוס (ישראל ביתנו, אגב, אינה אחת מהן). אם לשפוט לפי כמות התגובות הזועמות ברשתות כלפי אלו המנסים להטיל דופי באותנטיות שלה, הרי שניתן כבר כעת לקבוע כי בדומה לבנימין נתניהו, ניסיונות אלו עשויים לפעול כבומרנג ולהגביר את כוחה. גם כתמי מפלגתו נגועת השחיתות ונוטפת האמירות הגזעניות של ליברמן אינם דבקים בה לעת עתה. הציבור מוחל לה על כך, ומחריג אותה כמי שהייתה נטע זר בישראל ביתנו (על ניקיון הכפיים האישי שלה אין חולק).

במובנים רבים, לוי-אבקסיס עונה על קווי המתאר של המנהיגות החדשה, שאינה נסמכת על מסורת מפלגתית, אלא בעיקר על אישיותו של המנהיג, יכולתו הרטורית, וקשב לקולות הציבור. לא במקרה היא מתעתדת לפנות למימון המונים כדי לממן את הקמפיין שלה. ואולם, בניגוד למנהיגים צעירים רבים, היא נעדרת מאפיינים פופוליסטיים. התנהגותה הפרלמנטרית והאישית נעדרת פרובוקציות, היא נמנעת משיח מתלהם, ומאחוריה קבלות על עשייה.

אפקט הלעג הגזעני

אז מה סוד קסמה? היא חברת כנסת חרוצה שזכתה באות הפרלמנטר המצטיין ובפרס אבירת איכות השלטון. 9 שנים היא מלווה מקרוב מאבקים חברתיים ומשמשת קול לאינטרסים של הפריפריה. בנוסף, מספר מגמות הקשורות לתהליכים סוציולוגיים בארץ ובעולם פועלות לטובתה.

פוליטיקת הזהויות, שצמחה מתוך הביקורת על השיח הליברלי שאינו מספק לגיטימציה לשוני התרבותי בין הפרטים בחברה, תרמה לעליית השיח המזרחי, שקיבל לאחרונה רוח גבית עצומה בזכות הסדרה 'סלאח פה זה ארץ ישראל'. תוכנה הודף את טענת ה'אכלו לי שתו לי' של מתנגדי השיח המזרחי, ותורם להכרה הישראלית בצורך בתיקון העוול. בתוך כך, מתחזקת אופציית החברה הרב תרבותית, ומתנפצת תפיסת כור ההיתוך הכה ישראלית. לוי-אבקסיס צפויה להרוויח מכך; כאישה מזרחית, מנהיגותה משקפת את החיפוש של מצביעים רבים אחר אופציית זהות מורכבת, המאתגרת את ההגמוניה הממסדית. גם אם לא חוותה עוני, היא גדלה במשפחה מרובת ילדים בפריפריה, והייתה חשופה ללעג הגזעני כלפי אביה. על האותנטיות המזרחית שלה קשה לערער. שר החינוך, שמנסה לפלרטט עם הגל המזרחי, בחר באביה לפרס ישראל, אולי מבלי לקחת בחשבון שהיא תהיה המרוויחה הראשית מכך. אם כך, הבחירה בה מהווה עבור אנשים רבים סוג של תיקון וצדק פואטי.

קמפיין metoo# שהתפשט בעולם וחנך גל חדש של פמיניזם, האיר מחדש את כוחן של הנשים להיאבק באומץ נגד ניצולן המיני, ובהמשך לכך הכלכלי, וגם הוא משחק לידיה. מעבר לתחומי פעילותה הפרלמנטרית הנושקים לסיוע לנשים, הרי שיש לזכור כי עצם היוזמה להקמת מפלגה על ידי אישה, מבטאת אקט של העצמה נשית. מלבדה, יש רק עוד אישה אחת העומדת בראש מפלגה בישראל (זנדברג, העומדת בראש מרצ). כאשר הצהירה על הקמת מפלגתה בכנס שדרות, היא קבלה על הציפיות ממנה לחבור למפלגה קיימת: "למה הדוגמן לשעבר לפיד יכול להיות שר אוצר מיד, ואותי אחרי 9 שנים שואלים למי אני חוברת?". בצד הביקורת על חוסר האותנטיות של 'ילד השמנת' לפיד, המסר הפמיניסטי בדבריה היה ברור.

שלישית, קולות רבים בישראל מחפשים עדיין את ביתם במרכז הפוליטי. לוי-אבקסיס עונה על הרעב הצץ כמעט בכל מערכת בחירות למרענן רשמי שיסייע לבוחרים להתחדש, גם אם שרידותו לאורך שנים אינה מובטחת.

למרות כל המגמות המשחקות לידיה, דרכה של מפלגתה אל הכנסת ארוכה. מערכת בחירות היא אירוע רב משתנים שקשה לצפות את התפתחויותיו. הקרבות בה הופכים יותר ויותר קשים ופוגעניים ככל שמתקרבים אל קו הגמר. נקודת מבחן משמעותית עבורה תהיה כאשר תחשוף את אנשי רשימתה. האם היא תצליח לבנות קבוצה שמרכיביה עומדים בפני עצמם אך מסורים לה ולדרכה? חובת ההוכחה עליה.

הכותבת היא ד"ר למדע המדינה

ד"ר חיים ויצמן
התרוממה בטרם עת
טיימינג הוא הכול. האם לוי-אבקסיס מיהרה להקים מפלגה כשהבחירות אינן באופק, ועתידה לצלול?

בשבוע הראשון של חודש מרץ מילא המשבר הקואליציוני התורן את אמצעי התקשורת וגרם לפרשנים הפוליטיים לחשוב כי הנה - ישראל הולכת לבחירות. נראה כי התחושה הזו היא שגרמה לח"כ אורלי לוי-אבקסיס למהר ולהכריז על הקמת מפלגתה החדשה, כשהיא 'תקועה' בכנס שדרות בתוך שרשרת נואמים, בין תמר זנדברג לרוברט אילטוב.

אלא שמשברים קואליציוניים מטבעם, לא תמיד מובילים לבחירות מוקדמות. בתוך שבוע ימים הבינו השותפים הקואליציוניים שאין להם עניין בכך, והמשבר התורן כבר כמעט ונשכח. הכנסת כעת בפגרה עד לסוף אפריל, אחר כך קיץ ואז חגים, ולאחריהם בחירות לרשויות המקומיות. גם אם יוקדמו הבחירות, הן לא תתקיימנה לפני תחילת 2019, וגם זה לגמרי לא בטוח.

ניסיון העבר של הקמת רשימות חדשות לכנסת מראה, כי יום לאחר ההכרזה על הקמת מפלגה חדשה מצבה של זו בדעת הקהל הוא הטוב ביותר. משם היא רק עלולה להתדרדר. משה כחלון, פוליטיקאי מנוסה, הקים את מפלגתו כשלושה חודשים וחצי לפני הבחירות, והוביל לכנסת סיעה בת עשרה חברים. כך גם מפלגת הגמלאים, שהפתיעה עם שבעה מנדטים ב-2006, אחרי שהגישה את מועמדותה לוועדת הבחירות המרכזית רק ביום האחרון האפשרי.

על פי הסקרים, לו היו מתקיימות הבחירות כיום, הייתה המפלגה החדשה זוכה בחמישה מנדטים, אך אין סיבה להתלהב. כדי לעבור את אחוז החסימה עליה לקבל מספיק קולות כדי להכניס לפחות ארבעה חברי כנסת. המשמעות היא שכבר עכשיו לוי-אבקסיס בקושי עוברת את אחוז החסימה. לאחר מערכת בחירות קשה, שבה כולם ינסו לנגוס ממנה קולות, היא עלולה שלא להגיע למספר המנדטים הנדרש כדי להיות מיוצגת בכנסת.

החלטה על בסיס עלבון אישי

ייאמר מיד, ח"כ לוי-אבקסיס התגלתה במהרה כחברת כנסת פעלתנית והיוותה תוספת משמעותית לכנסת ולסיעתו של ליברמן. אך הקמת מפלגתה כעת, אינה הפעם הראשונה שהיא מקבלת החלטה שאינה מעידה על קור הרוח הדרוש כל כך לפוליטיקאי. תשע שנים היא מכהנת בתפקידה, עת נכנסה לכנסת במסגרת להקת המעודדות והמעודדים של אביגדור ליברמן. ליברמן, שרואה עצמו מועמד לראשות הממשלה, מנסה לפרוץ את מעגל יוצאי חבר המדינות על ידי שיבוץ מועמדים שיקנו לו מראית כלל ישראלית ברשימתו. במסגרת זו השתלבה מצוין לוי-אבקסיס. בתו של דוד לוי המיתולוגי, ילידת בית שאן ואישה צעירה, שתביא את הקהלים הרלוונטיים.

חבל שדבר אחד היא לא למדה מליברמן: לחשב מספר מהלכים קדימה ולהגיש את הנקמה קרה. לא הייתה לה סיבה נראית לעין לפרוש מישראל ביתנו שהצטרפה לממשלה. שבע שנים חנתה במחנהו של ליברמן, עד שהחליטה לעשות מעשה. היא, אמנם, תלתה את פרישתה בכך שנושא הדיור הציבורי לא הועלה על ידי ליברמן במהלך המשא ומתן הקואליציוני, אך הייתה זו היא עצמה שאמרה כי ליברמן איפשר לה חופש פעולה בכל הנושאים החשובים לה. היא גם לא פרשה על רקע השחיתויות שנקשרו בשמה של הסיעה, לא על רקע השתלחותו של ליברמן בצבא בפרשת אלאור עזריה, או מכל סיבה עקרונית אחרת. החלטתה נראית יותר כתגובה על עלבון אישי, מכך שהבוס העדיף את סופה לנדבר כשרה בממשלה על פניה.

מאז, נראה שח"כ לוי-אבקסיס מקפידה לא לומר שום דבר משמעותי ולא לנקוט עמדה ברורה בשום נושא העומד על סדר היום הציבורי. היא מזכירה יותר את הפרסומת של אותה חברת ביטוח שמבטיחה לנו ש'אפשר גם וגם'.

הכותב הוא מרצה לממשל במרכז הבינתחומי ובאוניברסיטת תל אביב