תקדים בעליון: תלונה נגד עו"ד לוועדת האתיקה אינה לשון הרע

עורך דין שהוגשה נגדו תלונה לוועדת האתיקה ובה אמירות פוגעניות, הגיש קובלנה פלילית נגד המתלונן בגין לשון הרע • ביהמ"ש העליון דחה את ערעורו וקבע: חוק לשון הרע דורש שהפרסום הפוגעני יהיה בפני "שני בני אדם או יותר", והוועדה נחשבת לאדם אחד

סכסוך רומנטי שבו היה מעורב עורך דין ושגלש להליכים משפטיים, הוביל בסופו של דבר לקביעה תקדימית של בית המשפט העליון לגבי מעמדה של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. זאת, בכל הנוגע לשאלה: האם מכתב תלונה נגד עורך דין שנשלח לוועדת האתיקה של הלשכה מהווה פרסום המקים עילה להגשת קובלנה פלילית נגד אדם בגין ביצוע עבירה של לשון הרע לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע? 

בפסק הדין נקבע לראשונה על-ידי בית המשפט העליון כי פנייה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין אינה יכולה להביא להפעלתו של סעיף 6 לחוק איסור לשון רע. זאת, מאחר שהסעיף, המסדיר את העבירה הפלילית של לשון הרע, דורש כי הפרסום הפוגע יימסר לשני בני-אדם או יותר, חוץ מהנפגע. העליון קבע כי למרות שוועדת האתיקה מורכבת מ-10 חברים, הרי שפנייה אליה בלבד לא תוכל להיחשב פרסום לשון הרע, מאחר שלצורכי סעיף 6 הוועדה נחשבת אדם אחד.

נראה כי תוצאת פסק הדין היא הרחבה נוספת בהגנה הניתנת לאדם שהתלונן בתום-לב לרשות מוסמכת (ועדת האתיקה של הלשכה במקרה זה). זאת - להבדיל ממקרה בו המתלונן פרסם את דבר התלונה במקום נוסף, זולת הרשות המוסמכת.

"אדם לא יציב ומסוכן מאוד"

הרקע להחלטה התקדימית לא מבייש עלילת סרט הוליוודי. במקרה הנדון הגיש עורך דין (שמו נאסר לפרסום) קובלנה פלילית נגד המאהב של רעייתו (להלן: א') לבית משפט השלום, בטענה כי א'  פרסם נגדו פרסום המהווה לשון הרע בתלונה לוועדת האתיקה של הלשכה. לפי הנטען בקובלנה, במסגרת התלונה לוועדת האתיקה טען המאהב כי עורך הדין "שידל" אדם אחר להגיש נגדו תביעת לשון הרע במסגרת הליך משפטי שהתנהל בין המאהב לבין אותו אדם, שאותו ייצג עורך הדין.

תלונתו של א' לוועדת האתיקה של הלשכה עסקה במסכת ייסורים והתעללויות שלכאורה מעביר עורך הדין את אשתו ואת א'. זאת, לדברי א', כפועל יוצא מכך שהאישה עזבה את הבית שבו התגוררה עם עורך הדין ועברה להתגורר עם א'. אותה "מסכת ייסורים" כללה, לטענת א', הפעלת בלש פרטי  על-ידי עורך הדין וציתות לשיחותיה של רעייתו. לפי א', עורך הדין גם השחית מספר פעמים את רכבו של א' ואף הודה בכך בפני אשתו.

על-מנת להבהיר לוועדת האתיקה את חומרת המצב, א' ציין בתלונתו כי עורך הדין "הוא אדם לא יציב, מכור לטיפה המרה ומסוכן מאוד". נוכח כל האמור בתלונה, ביקש א' מהלשכה "לעצור את מסכת ההתעללות הזו", תוך שהוא מבקש מוועדת האתיקה שלא לנקוט "ענישה שתפגע ביכולתו של עורך הדין לפרנס", שכן פגיעה כזו עלולה "להביא לתוצאות קיצוניות".

ועדת האתיקה פנתה לעורך הדין לצורך קבלת תגובתו, וזה החליט להגיש נגד א' קובלנה פלילית לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע. זאת, בטענה כי העובדות המופיעות בתלונה לוועדה ושעליהן הצהיר א', הן כוזבות ועולות כדי לשון הרע. לטענת עורך הדין, תלונתו של א' נשלחה בכוונת מכוון לוועדת האתיקה של הלשכה ומתוך מטרה לפגוע בו.

פוגעני, אבל לא לשון הרע

הקובלנה הפלילית נותבה לבית משפט השלום בתל-אביב, והשופטת תרצה שחם-קינן הורתה על זיכויו של א' מעבירת לשון הרע שיוחסה לו בקובלנה בגין תלונתו ללשכה וכן מעבירות לשון הרע נוספות. בית משפט השלום בחן אם בנסיבות המקרה מתקיימות כל יסודות העבירה הקבועים בסעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, הקובע כי "המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע, דינו - מאסר שנה אחת".

בית המשפט קבע כי הגשת תלונה ללשכה אמנם מהווה "פרסום" כהגדרתו בחוק, וכי הדברים אותם כתב א' בתצהירו "מהווים, לפחות בחלקם, לשון הרע, בהיותם פוגעניים". אולם בית המשפט סבר כי נסיבות שליחת התלונה ללשכה אינן מלמדות על כך שזו הוגשה ב"כוונה לפגוע" בעורך הדין, ומכל מקום בית המשפט הבהיר כי ל-א' עומדת ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק, למי שמתלונן שפנה בתום-לב לרשות מוסמכת לצורך בדיקת תלונה. נקבע כי ל-א' הייתה "כוונה לפגוע", משום שהוא האמין שהלשכה היא הגוף המתאים לחקור את החשדות נגד עורך הדין ולקרוא אותו לסדר.

במסגרת פסק הדין נדרשה שופטת השלום לסוגיה פרשנית הנוגעת לשאלה כיצד יש לראות פנייה לוועדת האתיקה - האם ככזו המהווה פרסום ל"אדם אחד", ולפיכך היא אינה מהווה פרסום אסור לפי סעיף 6 לחוק - או כזו שיש לראות בה כאילו נאמרה ל"שני בני אדם או יותר", כדרישת סעיף 6 לחוק?

לאחר שדנה בסוגיה, קבעה שופטת השלום כי למרות שוועדת האתיקה של הלשכה מורכבת ככלל ממספר חברים, ניתן לראות בה כ"אדם אחד". זאת, לאור פקודת הפרשנות המגדירה "אדם", ככולל גם "חבר בני אדם"; בית משפט השלום ציין כי כללי הדין הפלילי מורים להעדיף את הפירוש המקל בין שני פירושים סבירים, ובשים לב לפגיעה של חוק איסור לשון הרע בזכות היסוד לחופש הביטוי - הרי שוועדת האתיקה תיחשב לצורך סעיף 6 כאדם אחד.

לסיכום קבע בית משפט השלום כי התלונה לועדת האתיקה, הגם שכוללת פרסום ולשון הרע, לא נעשתה "בכוונה לפגוע" וכן לא נעשתה "לשני בני אדם או יותר", ומשכך, לא נעברה עבירת לשון הרע לפי סעיף 6 לחוק לשון הרע, כפי שניסה לטעון עורך הדין.

ערעור שהגיש עורך הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נדחה. שופטי המחוזי דבורה ברלינר, בני שגיא ושי יניב קבעו כי "בין אם משום שלא הוכחה כוונה לפגוע, ובין אם משום שעומדת ל-א' ההגנה מכוח סעיף 15(8)" - יש לדחות את הערעור.

הפירוש המקל מבין השניים

עורך הדין לא אמר נואש וביקש את רשות בית המשפט העליון לערער על החלטת המחוזי. השופט אורי שהם (אשר פרש בינתיים מהעליון), שדן בבקשה, נדרש למספר טענות של עורך הדין, ובהן הטענה כי כי בית משפט השלום שגה במהלך הפרשני שביצע ושבמסגרתו ראה בוועדת האתיקה של הלשכה הכוללת עשרות חברים, כאדם אחד.

השופט שהם דחה את בקשת רשות הערעור של עורך הדין. ראשית, מכיוון שזו לא עמדה באמות-המידה שנקבעו בפסיקה לצורך מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי"; ושנית גם לגופם של דברים - השופט שוהם קבע כי "מקובלת עליי קביעתו של בית משפט השלום, שלפיה יש לראות בוועדת האתיקה של הלשכה כ'אדם אחד', מאחר שהפירוש האמור מקל עם א', אשר הואשם בעבירת לשון הרע; ומטעמים של איזון הפגיעה של חוק איסור לשון הרע בחופש הביטוי".