למה העסקים הקטנים לא מעניינים את בכירי הכלכלנים בישראל

עסקים קטנים ובינוניים תופסים מקום נכבד במדיניות הכלכלית באירופה, אך נפקדים כמעט לגמרי מהמחקר בבנק ישראל, במשרד האוצר ובאקדמיה • האם הכלכלנים הישראלים מפספסים את העסקים הקטנים, ואיזה מחיר נשלם על כך כשיהיה פה משבר כלכלי? • "גלובס" בעקבות האתגרים של העסקים הקטנים והבינוניים, כתבה ראשונה בסדרה

חנות ירקות / צילום: תמר מצפי
חנות ירקות / צילום: תמר מצפי

מצטערים, אבל אין לנו הרבה מה לומר על ההתעניינות של כלכלנים בעסקים קטנים. הכתבה שלפניכם נועדה לבדוק מה חושבים כלכלני המקרו בישראל על תפקידם של העסקים הקטנים בכלכלה - במה הם תורמים או יכולים לתרום לתעסוקה, לצמיחה ולפריון. פנינו לכל הכתובות הרגילות: שאלנו בבנק ישראל וכלכלנים בכירים לשעבר באוצר (תפקיד הכלכלן הראשי באוצר פשוט אינו מאויש כרגע), שאלנו במכוני מחקר כלכלי ובדקנו באקדמיה. אותה תשובה חזרה בכל פעם: העסקים הקטנים הם עתירי תעסוקה ולכן הם פתרון טוב לבעיה של אבטלה. מצד שני, הם אינם מצטיינים בפריון גבוה.

משתי הסיבות האלה עידוד עסקים קטנים לא רלוונטי למשק הישראלי, שמאופיין מצד אחד באבטלה נמוכה ומצד שני בפריון נמוך יחסית לפריון במדינות המפותחות. ברקע, כמובן, קיימת תעשיית ההייטק המשגשגת שהפריון בה גבוה, אך שיעור העובדים שלה לא גדל בשנים האחרונות, ונשאר על 10%-8%. הנטייה הולכת אליהם.

לא התייאשנו וחזרנו ושאלנו באילו דרכים יכולים העסקים הקטנים לתרום לתעסוקה וכיצד הם עשויים לסייע למגזרים שונים באוכלוסייה. האם יוכלו, למשל, לקדם את השתלבותם של גברים חרדים ונשים ערביות בשוק התעסוקה? כידוע, שיעור ההשתתפות של שתי קבוצות האוכלוסייה האלו בכוח העבודה נמוך מ-50%. אותם כלכלני מקרו שבים ומכריזים כי שילוב החרדים והערבים בשוק העבודה הוא המפתח להמשך שגשוגה של מדינת ישראל בעשורים הבאים. אם כך - הקשינו על הכלכלנים - אולי יצליחו דווקא העסקים הקטנים במקום שבו הממשלה והסקטור העסקי מתקשים כל כך, בגיוס יזמים ועובדים חרדים או יזמיות ועובדות ערביות? בשנים האחרונות יש הבנה גוברת שצמיחה לבדה אינה מספיקה ושצריך לראות שכל קבוצות האוכלוסייה נהנות מפירותיה. האם העסקים הקטנים אינם תורמים לקידום הרעיון של צמיחה כלכלית בת קיימא ומכלילה?

בסופו של דבר הבנו ממה נובעת השתיקה: היעדר כמעט מוחלט של מחקר כלכלי איכותי על העסקים הקטנים ותפקידם בכלכלה. "כל מה שאתם אומרים נשמע הגיוני", הסבירה לנו אחת הכלכלניות הבכירות בישראל, "אבל כל עוד לא ראיתי מחקר בנושא קשה לי לגבש עמדה ולהמליץ על מדיניות מתאימה לממשלה". גם בדוחות השנתיים של בנק ישראל, הנחשבים לדוחות המעקב המקצועיים ביותר על הכלכלה הישראלית, קשה למצוא חומרים על העסקים הקטנים והבינוניים, מעבר להתייחסות קצרה בדוח משנת 2012 ולהתייחסויות הקשורות לחלקם של העסקים האלה באשראי הבנקאי.

מנותקים מכלכלת ההייטק

הסיפור אינו ייחודי לישראל. כלכלני מקרו בכל העולם מתעניינים פחות בעסקים הקטנים, ומי שכן עוסק בכך אלה כלכלני מיקרו, שעוסקים ביזמות או בכלכלה עירונית. המחקרים, אגב, מראים שיש מתאם בין מספר העסקים הקטנים או מספר המועסקים בהם לבין צמיחה של העיר. השאלה שנשארה עדיין פתוחה היא שאלת הנסיבתיות - האם יש השפעה ישירה, או שמשתנה אחר הוא זה שמוביל לגידול של מספר העסקים והצמיחה של העיר.

הכלכלנים מעדיפים להתמקד בערים, שם קיימת כלכלה מקומית ואינטראקציות רבות בין עסקים, והן בעצם דומות למדינות קטנות. כך יש לחוקרים גם יותר תצפיות. אפשר, כמובן, לקחת תובנות ממחקרים שנערכו על ערים גדולות כמו ניו יורק, אבל עיר גדולה בארה"ב לא משקפת בהכרח את מצבה של ישראל, שעליה אין כאמור יותר מדי מחקר.

מי שלא סובל ממחסור בידע או במדיניות לגבי העסקים הקטנים הוא ארגון המדינות המפותחות (OECD). הארגון פיתח עוד בתחילת העשור הקודם את המעקב והמחקר אחר סקטור העסקים הקטנים והבינוניים (Small and Medium enterprises או בקיצור SME) ופעילותו צברה מומנטום בעקבות המשבר הפיננסי שהכה בעולם תחילה ב-2008 ולאחר מכן באירופה עם משבר החוב היווני ב-2010.
בנובמבר 2016 פירסם ה-OECD דוח על מדיניות עידוד עסקים קטנים ויזמות בישראל, שמספק שפע של מידע החסר כל כך לקובעי המדיניות הכלכלית. זה אינו מחקר אקדמי, שמוכיח את התרומה של עסקים קטנים, ולכן עדיין לא בהכרח מספק את הכלכלנים, אלא בעיקר את קובעי המדיניות במשרד הכלכלה.

על פי הדוח, כ-99% מהעסקים בישראל עונים להגדרה של עסק קטן (מעסיק 10 עד 49 עובדים) או בינוני (מעסיק בין 50 ל-249 עובדים). 69.7% מכוח העבודה במגזר העסקי מועסק בעסקים קטנים ובינוניים והם תורמים ביחד 62.3% מהתוצר של הסקטור העסקי. הפרופיל הזה, המסתמך על נתוני לשכה מרכזית לסטטיסטיקה המעודכנים לשנת 2011, דומה לפרופיל הממוצע במדינות OECD.
ישראל בולטת מאוד ברוח היזמות שלה ושיעור האנשים שמצהירים על כוונתם לפתוח עסק בתוך שלוש שנים הוא השלישי בגובהו בין המדינות המפותחות - אך פילוח הנתונים מגלה פער דרמטי בין המינים: מחצית מהגברים סבורים שיש להם הכישורים המתאימים להקים עסק לעומת 29% מהנשים, ושיעור הגברים שינסו בסופו של דבר לממש את כוונותיהם כפול משיעור הנשים.

מספר העסקים הנפתחים בכל שנה עולה בשיעור גבוה יחסית של 3% על מספר העסקים הנסגרים. "העסקים הקטנים והבינוניים בישראל נהנים מצד אחד מצמיחה כלכלית חזקה יחסית של המשק הישראלי, משוק עבודה גמיש ומשיעורי מיסוי נמוכים יחסית, אך מצד שני נתקלים בעלי העסקים הישראלים בסבך של רישיונות, היתרים ודרישות אחרות של הביורוקרטיה והרגולציה וכן הם סובלים מהיעדר הכשרה מתאימה להקמה וניהול של עסקים כאלה, במסגרת מערכת החינוך". "לצד סיפור ההצלחה של ההייטק", נכתב בדוח, "מתקיימת בישראל כלכלה של עסקים קטנים ובינוניים בענפים ‘מסורתיים’. העסקים האלה מנותקים בגדול מכלכלת ההייטק ואינם נהנים מסיפורי הצלחה בולטים. למרות חשיבותם העצומה מבחינת תרומתם לתעסוקה ולערך המוסף, רמת הפריון בעסקים הקטנים והבינוניים בישראל נמוכה יחסית למקביליהם במדינות ה-OECD, ובענפים המסורתיים יותר העסקים אינם מעורבים כלל בחדשנות".
הסקירה של ה-OECD הציגה גם את החוזקות של הסקטור בישראל וציינה בהקשר הזה ציינה לחיוב את הצעדים להנגשת אשראי לעסקים האלה וכן את פעילותם של מרכזי יזמות. מצד שני מציינים בארגון כי "המשאבים המופנים לתמיכה מקצועית בעסקים הקטנים והבינוניים נחותים משמעותית מהמשאבים המופנים לסקטור ההייטק".