השקעה בחינוך תמנע את רצח האישה הבאה בחברה הערבית

בכל המגזרים, גם ובעיקר בחברה הערבית - ללא פחד ומתוך אמונה ואחריות גדולה שמה שהיה עד כה לא סייע מספיק, ונדרשת פריצת דרך, גם בחינוך

אלימות במשפחה / צילום: שאטרסטוק
אלימות במשפחה / צילום: שאטרסטוק

אלימות כלפי נשים נובעת ומנציחה אי שוויון מגדרי ומושרשת בחברות שונות ומגזרים שונים מאז ומתמיד, אך בדרכים שונות. מבחינה היסטורית, נשים נתפסו נחותות מגברים, ומבחינה חוקית נתפסו כרכוש של האב או הבעל, האפוטרופוס של המשפחה. על אף התמורות וההתקדמויות הרבות במעמד האישה ובתפיסות מגדריות, אי שוויון מגדרי ותפיסה סטריאוטיפית של נשים כנחותות קיימים גם היום, במיוחד בחברה הערבית, זאת למרות הקידמה והשינויים שחיזקו את מעמד האישה במגזר. זו אלימות המבוססת על תפיסה מודעת ובלתי מודעת שנשים הן חלשות יותר, זו אלימות שבנויה על לגיטימציה חברתית לגברים להביע כוחניות ואלימות בתוך מערכות יחסים.

בעידן הבורות האמינו שהנקבה היא ייצור שמביא עוול למשפחה הערבית וכל פעם שנולדה בת קברו אותה חיה, קראו לזה "وأد البنات", רצח תינוקות היה אחד המנהגים שנהגו לקיים ערבים בתקופה שלפני האסלאם, הן ראו בהולדת בנות בושה גדולה. עד רגע זה אלימות נגד נשים בחברה הערבית הוא נושא שמטאטאים מתחת לשטיח עבה, מוסתר בחדרי המשפחה, וכל זה נובע מתפיסות כבוד המשפחה והיחס כלפי האישה. איך החברה מגיבה? היא שופטת את הרוצח כקורבן של המסורת וכלוחם כבוד המשפחה.

עם השנים חלו שינויים בתפישה זו בקרב צעירים בחברה הערבית, אך הסוגייה עודנה מדאיגה מאוד ועדיין מהווה סכנה ממשית לנשות החברה הערבית. האישה עדיין עלולה לגרום להרס שמה הטוב של המשפחה, ועדיין מצדיקים את הענשת האישה במגוון דרכים - החל בכליאתה בבית, הכאתה והשפלתה, ועד לרציחתה. תפישה זו המושרשת בחברה הערבית, הלוחצת על המשפחה "לנקות" את שמה הטוב, מאשרת בדיעבד את המעשים המכוערים ואף מזכה את הרוצח ומציגה אותו כקורבן - תפישה המעניקה לגיטימציה לרוצח. במקרים רבים בני המשפחה משתפים פעולה עם הרוצח כדי לשמר את החוקים המסורתיים בכל משפחה ערבייה. אך יש לציין שהיום הנשים פתוחות וחופשיות יותר, וגם נוטות לבקש עזרה. לחלקן אף יש האומץ להתרחק מהבית לטובת הגנה עצמית ושאיפה לשמור על חייהן בדרך חוקית או אחרת.

האלימות בחברה גוברת מיום ליום במיוחד בתקופת הקורונה ודואגת שנאבד את הערכים החשובים ביותר בחברה הישראלית ובכלל - כבוד האדם וחירותו, חמלה, ואחווה ואנושית כלפי כל אדם באשר הוא.

כאישה ששאיפותיה הן להתפתח להתעצם, ללמוד וגם ללמד ולחנך דור צעיר של מנהיגות והובלה בצורה ליברלית ואחראית, אני רואה עצמי כשליחה. העיסוק שלי בחינוך הוא זה שיעזור לעצב את עתיד החברה על ידי תוכניות מיוחדות, פתרונות ייחודים ויצירתיים, יוזמות אשר יכולות לשנות תפיסה והתנהגות. בכל המגזרים, גם ובעיקר בחברה הערבית - ללא פחד ומתוך אמונה ואחריות גדולה שמה שהיה עד כה לא סייע מספיק, ונדרשת פריצת דרך, גם בחינוך. אני מאמינה שזוהי השקעה בטוחה לטווח ארוך, בעזרתה נצליח לבנות פה דור חדש שיגדיר את מעמד האישה מחדש. 

הכותבת היא מנחת יוזמות חינוכיות בחברה הערבית בקרן לעידוד יוזמות חינוכיות