בדרך היין הטוב בעולם

סיור מודרך, בהרבה אהבה, באזור היקבים של צרפת. לחוות את הנוף שמסביב, לטעום מהאווירה וליהנות * פרק מספר חדש

בחבל היין קוט-ד'אור מכסים כרמים מטופחים כל חלקה טובה, עד סיפי הבתים וחצרותיהם הקטנות. חלקות-חלקות זעירות, מגודרות בגדרות אבנים. שלטים מזהירים מפני מנעמי ה-Grappillage, קטיפת העוללות. אבל ענבי הפינו נואר, שממנו מייצרים את יינותיה האדומים האציליים של בורגוניה - גרגרים קטנים, בעלי זג כהה מאוד וקשה ועסיס שקוף - טעימים ועסיסיים כל-כך, שאי-אפשר להתאפק. הענבים נקטפים מלוא החופן וממתיקים את חיכו של אוהב היין.

הסתיו הוא העונה המתאימה ביותר לבקר בבורגוניה, ואם לא, אז בעיצומו של האביב. היין האדום שונא קור. כשקר, הייננים אינם נוגעים בו ומניחים לו לנוח בחביות, בטמפרטורה הקבועה, הצוננת, של המרתפים העתיקים.

בסתיו הגפנים מזהיבות את צלעי הגבעות, והגוון המופלא מקנה משנה-תוקף לתואר "קוט ד'אור" (Cote d`Or), "צלע-הזהב". זה שמה של רצועת הגפנים הצרה, מאות מטרים רוחבה ו-40 ק"מ אורכה, המשתרעת מדיז'ון דרומה עד שאני, וזה גם שם המחוז. למעשה, מקור השם אינו קשור כלל לזהב, אלא למזרח. הואיל וכל גבעות היין משקיפות מזרחה, היה שמו העתיק של החבל היה קוט ד'אוריאן (צלע המזרח, Orient), והוא פשוט התקצר.

רצועת קוט ד'אור מתחלקת לשני מיקטעים: "קוט-דה-נואי" (Nuits) בצפון, וה"קוט-דה-בון" בדרום. באזור יש כ-20 יינות המתויגים "יינות גדולים", (Grands Crus), רובם בקוט-דה-נואי, רובם ככולם אדומים. בקוט-דה-בון יש נוכחות גדולה יותר לזן השארדונה. מערבית לשם שוכן ה"אוט קוט" (Hautes Cotes), אזור הגבעות הגבוהות, שם היין זול יותר ומיוחס פחות.

בדרך היין מכריז שלט: "פה מתחיל" ואחר "פה נגמר", על נחלתו של כל סוג יין. הדרך אינה תיירותית במיוחד. היא שמורה לאוהבי יין הרוצים לטעום, לשמוע, לספוג חוויות. אין זאת אומרת שהטבע והנופים אינם יפים: כפרים ציוריים, גגות רעפים מוזהבים, כנסיות עתיקות יומין. מעט מערבה, מעבר לרצועת הגבעות, מתפתלות דרכים צרות בין כרמים וחורשות, במסלולים מסומנים היטב.

עיקבו אחר השילוט החום, Route des Grands Crus, שפירושו הוא בערך "דרך היקבים הגדולים". השלטים מסמנים את הנתיב מדיז'ון דרומה, וזהו, בעצם, הכביש המחוזי 122-D, המתפתל בתוך הכפרים. אפשר לסטות ימינה ושמאלה לשבילים הצרים שבין הכרמים, עד ווז'ו. משם, דרומה לנואיסן-ז'ורז' (Nuits-Saint-Georges), בכביש הארצי 74-N, או מערבה, לנתיב יפהפה וקצת הררי, שאפשר להגיע דרכו לנואי. כמה קילומטרים דרומה עוד טבעת יפהפיה, 115-D, דרך פרנאן-ורז'לס ואלוש-קורטון - ומשם לבון. בפומאר שוב מזומן נתיב מתפתל חילופי, העובר על פני ארמון Rochepot המרשים.

קשה לתעות: המרחקים קטנים ביותר ויש המון דרכים קטנטנות ברוחב עגלה, המחברות בין הכפרים. כולן מסומנות באות D עם מספר וגם בסימון דרכים מחוזי. אפשר להזין את העיניים בגבעות ובחורשים, בכרמים שמכל עבר, בבתים יפים ועתיקים ובחוות.

* * *

עקב שוויו של בקבוק בורגוניה, לא תמיד קל לטעום בדרך היין. לכן, המלה "Degustation", "טעימה", המופיעה על חומות יקבים ושלטיהם, לא בהכרח אומרת "חינם". יש יקבים שהכניסה אליהם אינה אפשרית כלל, אלא בעזרת קשרים ובתיאום מראש: כל התוצרת מכורה מראש ולא מעוניינים בתיירים. אחרים מוכנים רק להראות ולבאר - ולהניח לך להתפעם מהריחות ומרוח המסורת המרחפת בחלל המרתפים הצוננים. אבל לא ימכרו, ולבטח לא יתנו לטעום, אלא אם כן התחבבתם עליהם, משום-מה.

בעל אכסניה בכפר מורה-סן-דני (Morey-Saint-Denis) לקח אותי ליקב שכן, "קלו דה טאר" (Clos de Tart) שמו, שכל תנובת כרמו, 10 הקטאר, הפרושים לפני הבית, ממלאת בדיוק 100 חביות בשנה. לאחר הביקור במבני היקב מהמאה ה-12, המצטיין במרתף דו-קומתי נדיר, פתחה בעלת הבית בקבוק אדום מ-1982, שהיתה שנת בציר נפלאה. התענגנו עליו בדומיית קודש, שהופרה בצקצוקי לשון עשרה מטרים מתחת לאדמה, בין מאות חביות ערוכות בסדר מופתי. אחר-כך סיפר לי המסעדן, שבעשרים שנות שהותו בכפר לא זכה שיפתחו למענו בקבוק ביקב הזה, שיינותיו, אגב, יקרים מדי למסעדתו.

ביקבים רבים, מיוחסים פחות, אפשר לטעום בחינם אם קונים אחר-כך בקבוק או שניים. אחרים יגבו תשלום בעד הבקבוק אם טעמתם ממנו ולא קניתם אותו. ביקבים שבאזורים הזולים יותר, כמו מארסאנה (Marsannay), הכפר הצפוני ברצועה, הטעימה היא חינם וללא תנאים. הדרך הנכונה לברר היא לשאול. לחברות שיווק וליקבים גדולים, ממוסחרים, יש נקודות טעימה על הכביש הארצי צפון-דרום, 74-N.

מומלץ לטעום על קיבה די מלאה, אחרי ארוחת בוקר דשנה, הכוללת חמאה, ולהניח את ההגה למי שאינו שותה.

* * *

ארמון ווז'ו (Vougeot) העתיק שבלב הכרמים - לפנים יקב של נזירים וכיום בסיס "מיסדר אגודת טועמי היין" של בורגוניה ויקב של יינות אדומים - הוא סיפור בפני עצמו. כרמי הכפר ווז'ו מוקפים חומה, ורק יין מענבים שגדלו בתוך המיתחם הסגור בחומה זכאי לשם "קלו-ווז'ו". את החומה בנו לפני 700 שנה נזירים, שנטעו את ראשוני הכרמים במאה ה12. כל היין נעשה במבני המנזר.

המנזר הוסב למוזיאון-יין, והכורמים עושים כיום את היין ביקביהם הקטנים שמחוץ לחומה. רק יקב אחד שרד בתוך המיתחם: שאטו דה לה טור.

העיר בון היא לב הקוט ד'אור, ויש מה לראות בה. כמעט הכל סובב סביב היין, לרבות פסטיבלים, שוקי מכירות ומכירות פומביות, עם הרבה פולקלור. למשל ה-Les Trois Glorieuses: שלושה ימים של מכירות פומביות רבות משתתפים בחודש נובמבר. יש מוזיאון יין לא גדול וארכיטקטורה שחורה-זהובה בסגנון בורגוניה - בעיקר Hospices de Beaune, בעל הגג הנפלא. בעבר שימש הבניין בית-חולים ואיגוד צדקה, ואילו היום הוא משמש אתר למכירת יין, והוא הבעלים של כמה עשרות כרמים בעלי מיקומים מצויינים בקוט ד'אור, שנצברו מתרומות במהלך 500 שנה.

* * *

בבון, בעיקר ברחוב הטבעת הפנימי, שוכנים מעוזי היקבים הגדולים. בית-היין "בושאר האב ובנו" (Pere et Fils Bouchard), אחד מענקי בורגוניה, ממוקם בטירה העתיקה של בון מהמאה ה-15. שרידיהם של שניים מצריחיה עדיין מזדקרים בגאון. הטירה שוכנת בגן פורח, ובו מעיינות, שמימיהם מחלחלים למרתפים העתיקים, ומקיימים בהם לחות אידיאלית.

סיור במרתפי היין הרב-מפלסיים של היקב הוא חוויה מרשימה. מעבר לקירות, שעוביים שבעה מטרים, מתיישנים 5 מיליון בקבוקים. מאגף אחד של המרתף למשנהו עוברים במחילה ארוכה מתחת לכביש, ומקומה לקומה עוברים במדרגות טחובות: המעליות החדישות שמורות ליין.

עמוק מתחת לאדמה שוכן המוזיאון המשפחתי - אוסף יוצא דופן של כל יינות בורגוניה הגדולים. בצד בקבוקים מצופים מעטה כבד של קורי עכביש, בני 80, 100 ו-150 שנה (העתיק ביותר הוא מ-1830), מצויים ה"צעירים", בני כמה עשרות שנים, הנשמרים לצריכה פרטית באירועים משפחתיים מיוחדים. זה אוצר שאי-אפשר לאמוד אותו בכסף. חלק מהמרתפים אף נאטמו בבטון והוסוו עם כיבוש צרפת בימי מלחמת העולם השניה, בשביל לשמור על היינות המהוללים מידי הגרמנים.

דרומית לבון, בקוט-דה-בון, עושים את יין השארדונה הטוב בעולם: מונראשה, קורטון, מרסו ועוד. אחוזת הרוזן דה-לאפון נמצאת בכפר מרסו (Meursault). השארדונה הוא זן עמיד מאוד. יינותיו של לאפון נשמרים יותר מ-25 שנה.

בפומאר (Pommard עושים יינות אדומים נפלאים. גם שם יש "שאטו", שאטו דה-פומאר העתיק, בעל הנחלה הגדולה ביותר ברמת הדירוג העליונה. הביקור ביקב הוא בתשלום - וגם אז זה מקרה נדיר - והיינות שהוא מייצר נמכרים במאות פרנקים לבקבוק. היקב הוא בבעלותו של פסיכיאטר צרפתי נודע, המחלק את זמנו בין החולים לבין החביות.

"התענוגות של צרפת", ספרו של אביטל ענבר (אריה ניר הוצאה לאור, 416 עמודים), מתווה את המסלול המענג ברחבי צרפת ואת התחנות הטובות, היפות והטעימות שבדרך. הספר מבוסס על חוויות אישיות, שלוקטו במהלך עשר שנות שיטוטים ברחביה של ארץהגסטרונומיה מס' 1 בעולם. המחבר פגש במסעותיו את מיטב היוצרים של המטבח הצרפתי, ראיין אותם, אכל על שולחנם, שהה במטבחיהם והספר משקף את המיטב שבכולם. *« אביטל ענבר « בדרך היין הטוב בעולם *« סיור מודרך, בהרבה אהבה, באזור היקבים של צרפת. לחוות את הנוף שמסביב, לטעום מהאווירה וליהנות * פרק מספר חדש