הפעימה הראשונה: ייתכן שיריית הפתיחה של המלחמה הקרובה בעיראק תהיה בכלל ירייה אלקטרונית

ה-E-bomb, פצצה המייצרת פעימה אלקטרומגנטית קטלנית, יכולה להשבית באופן "נקי" מערכות נשק, ובכלל זה גם טילי סקאד. הבעיה: היא עלולה לשתק מערכות אזרחיות חיוניות

18/03/2003, 14:32
בימי הבועה העליזים נפוצה אצל החברות התכונה להוסיף לשמותיהן, או לפחות לשמות המוצרים שלהן, את הקידומת E. קידומת זו סימלה שמדובר במערכות מבוססות מחשב - מערכות מתקדמות, השייכות לעידן המידע, כאלו שהמניות של החברות שמאחוריהן מזכירות את הביצועים של הודיני.

מאז כבר למדנו ש-E-אפשר לעשות כסף מכלום, וששווי הוא לא דבר וירטואלי, לפחות לא לאורך זמן. כך גם נעלמו הקידומות האופנתיות ממותגים רבים. אבל בחודשים האחרונים נוצרת התחושה שישנן כוכבות חדשות בשמי ה-E. והכוכבות הללו עשויות לתת את הופעת הבכורה שלהן לא פחות מאשר בשמי בגדאד, אם וכאשר יעניק בוש לצבאו את האור הירוק.

קוראים להן E-bombs - ה-E מסמלת הפעם Electromagnetic - והן שייכות למשפחת נשקי ה-High Power Microwave) HPM). באופן רשמי, טכנולוגיית נשקי ה-HPM אינה קיימת עדיין, אם כי איש לא מכחיש שהידע הבסיסי לייצור נשקים כאלו ישנו. כך או כך, אם בשל דליפות במערכת הביטחון האמריקנית ואם בשל הדלפה מכוונת מצד הממשל כחלק ממאמצי ההרתעה, התקשורת עוסקת לאחרונה יותר ויותר ב"נשק הסודי של ארה"ב".

בבסיסו, מדובר בנשק שמסוגל ליצור אפקט פעימה אלקטרומגנטית. אפקט זה נצפה לראשונה בראשית הניסויים בפצצות אטום, שיצרו - בין שאר התופעות ההרסניות - גם פעימה אלקטרומגנטית בעוצמה גבוהה ולזמן קצר ביותר, של כמה מאות ננו-שניות. הפעימה מתחילה בנקודת הפיצוץ ומתפשטת במעגל, כאשר היא נחלשת עם ההתרחקות מהמרכז.

לאפקט הזה השפעה הרסנית במיוחד על מכשירי חשמל ואלקטרוניקה. בשל העוצמה הגבוהה, נשרפים חוטי חשמל וכבלי תקשורת, ולמעגלים מודפסים נגרם נזק בלתי הפיך. הנזק לגופים אלקטרוניים כל כך גדול, עד שנדרשת לכל הפחות החלפה של מרבית הרכיבים כדי להפעילם מחדש. לרוב, המכשיר אינו בר תיקון. גם ניסיון להגן על הציוד בצורה זו או אחרת עשוי להיתקל בקשיים, מכיוון שבמרבית המקרים חוטי החשמל ו/או התקשורת המובילים אליו ישמשו כאנטנה להעברת האנרגיה ההרסנית.

כאשר היה מדובר באפקט אחד מיני רבים של פצצת האטום, לא היתה לכך משמעות רבה: מצד אחד, הנזק שגורמת הפצצה עצמה גדול במידה כזו, שאין משמעות לנזק שגורמת הפעימה האלקטרומגנטית; מצד שני, מאז 1945 אף אחד עוד לא השתמש בפצצת אטום מעבר לניסויים, ולא סביר שישתמשו בפצצה כזו כנשק מן המניין.

אבל אם היתה האפשרות ליצור את הפעימה מבלי לגרום לנזק פיזי לסביבה, הרי שמדובר לכאורה באמצעי "נקי" לשיתוק האויב. הדבר נכון במיוחד בימים בהם הצבא צועד על מעבדיו, וכאשר המערכה על המידע (Information Warfare, ובקיצור IW) מכריעה לעיתים מלחמות. במלחמת המפרץ הקודמת, למשל, התרכזו ההתקפות האוויריות של האמריקנים בימים הראשונים בעיקר בהשמדת מערכות איסוף המידע של העיראקים. ואת זה בדיוק עושות ה-E-bombs: הן מייצרות פעימה אלקטרומגנטית בת כמה אלפי וואט, ששורפת מעגלים חשמליים ואלקטרוניים ברדיוס הנמדד במאות מטרים מנקודת המרכז. יתרון נוסף הוא האופי השקט של הפעולה, כך שבמכשירים רבים כלל לא ניתן לדעת אם הם נפגעו או לא, עד שמנסים להפעיל אותם. ואם נכונות השמועות, אותן השמועות שהממשל מקפיד לא לאשר, אלו יהיו הפצצות הראשונות שיפלו על בגדאד.

מסוכן לבעלי קוצבי לב

השימוש בפצצות כמקור ליצירת הפעימה אינו מקרי. זאת, למרות שניתן לייצר אפקט דומה גם באמצעות מתקן הנמצא על מטוס, רכב קרקעי או מל"ט, אשר חולפים באיזור בו רוצים לפגוע, וממשיכים לדרכם.

כרגע עומדות בפני אפשרות זו שתי בעיות עיקריות: ככל הנראה אין עדיין אפשרות למקד את הפגיעה לכיוון מסוים (יכולת המיקוד היא ההבדל העיקרי בין ה-E-bombs לבין החברים המתקדמים יותר במשפחת נשקי ה-HPM); וישנו קושי להגן על נושא המתקן עצמו מפני הפגיעה. סביר להניח שאף טייס שקול בדעתו לא ישגר פעימה אלקטרומגנטית ביודעו כי בעוד שנייה כל מערכות המטוס שלו ישבקו חיים. להטיל פצצה ולהסתלק מהאיזור לפני שתופעל, זה כבר דבר אחר.

בעיה אחרת עוסקת ביכולת - למעשה בחוסר היכולת - להעריך את רמת הפגיעה בצד השני, כאשר מדובר בנשק ששורף מעגלים חשמליים אך משאיר את המחשב, ובוודאי את החדר בו הוא נמצא, שלמים ותקינים למראה. כאן ישנו פרדוקס מסוים, כאשר מדובר בנשק שמטרתו המוגדרת היא לפגוע ביכולת איסוף וניתוח המידע של הצד השני.

אך השאלה המרכזית, כמו במקרים רבים, היא שאלת הפגיעה באזרחים. לכאורה, מדובר בנשק שניתן להפעילו במרכז העיר, לשבש מערכות חיוניות ולהוציא מכלל פעולה טילים שסדאם חוסיין אולי החביא בחסות שכונות מגורים, וכל זאת מבלי לגבות חיי אדם. אבל רק לכאורה.

ראשית, מדענים אומרים כי נשק מסוג זה ניתן לניצול לרעה, כאשר עוצמת הפעימה תוגבר מאלפי וואט למיליוני וואט. בעוצמה של מיליון וואט, ייגרם מוות מיידי לבני האדם במרכז שטח הפגיעה, כאשר הנוזלים בגופם יתאיידו באחת. שנית, גם בעוצמות עליהן מדברים כיום זהו גזר דין מוות לכל בעלי קוצבי הלב, ולרבים מהשוהים בבתי חולים באיזור ההשפעה האלקטרומגנטית. לאלו ניתן להוסיף, לדוגמא, נהגים שיאבדו שליטה על הרכב באמצע הנסיעה, עוברי אורח שייקלעו למסלול נסיעתם ונוסעים תמימים במעליות שיצנחו לפתע לקרקע.

"רב הנסתר על הגלוי"

ד"ר עוזי ארד, ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה, המרכז הבינתחומי הרצליה, מסביר את חשיבות הלוחמה האלקטרונית בשדה הקרב של המאה ה-21: "כאשר אתה רוצה לפגוע ביכולת של צבאות לתפקד, ולפגוע במערכות פיקוד, שליטה ובקרה, הדרכים לעשות זאת הן על ידי פגיעות ביחידות הללו או על ידי שיבוש התקשורת. כאשר אתה משבש תקשורת, אתה משבש מערכות. זו דרך מודרנית יותר להשיג דברים שבעבר היית צריך לעשות בדרכים יותר גסות.

"יש הרבה דרכים לעשות זאת, לא רק באמצעות מחשבים ואמצעים אלקטרוניים שונים. אני מניח שבתחום זה רב הנסתר על הגלוי, משום שיש פה גם תוכניות פיתוח בהן האמריקנים כנראה שומרים טכנולוגיות לעצמם. צריך לזכור שיריב שיודע שיופעלו נגדו אמצעים כאלו יכול להתכונן, הן על ידי יצירת מערכות חליפיות עצמאיות והן על ידי מעבר למערכות פחות מתוחכמות. לפעמים, כמה שהדבר יותר פרימיטיבי הוא יותר חסין. בנוסף, ישנם אמצעי הגנה אחרים".

"גלובס": ובהקשר העיראקי?

ארד: "סביר להניח שבתחום הלוחמה האלקטרונית, האמריקנים ינסו לנצל את העליונות שלהם, ולהשיג אפקט של קרב כמה שיותר חסכוני בהרס וכמה שיותר מכריע בתוצאות שלו, על ידי ניצול האלקטרוניקה והטכנולוגיה המתקדמת. מאחר שאחד מיעדי הלחימה עשוי להיות חילופי המשטר, אזי פגיעה בצינור השליטה והתקשורת של המשטר היא ממש לב העניין".

כמה הצבאות משקיעים היום בפיתוח אמצעים מסוג זה מתוך כלל תקציבי הפיתוח שלהם?

"אני לא יודע. זה לא מופיע בספרות ולא ניתן להכליל. אלו לא דברים שאתה מוצא בטבלאות של מכוני מחקר אסטרטגיים. אתה פשוט לא מוצא את התקציבים האלה. אלו אמצעים שלעיתים התקציבים שלהם חבויים בתוך פעילויות אחרות, מה גם שהאמצעים עצמם לא דורשים תקציבי מיליארדים. אני מעריך שמשקיעים הרבה, אבל לא יכול להגיד כמה. אני לא חושב שבספר התקציב האמריקני יש סעיף 'צרכים ללוחמה אלקטרונית'. זה מתפזר בין מכשירים ואמצעים שונים".

רב סרן שמועתי, גם בדיגיטלי

כאמור, אף גורם רשמי לא מתייצב בגלוי ואומר שברשות ארה"ב, או ברשות מדינות אחרות, ישנו נשק כזה. מומחי ביטחון שונים מדברים על פיתוח הנמצא בשלבים כאלו או אחרים. חלקם מעריכים כי היישום אפשרי בתקופה של עד עשור, וחלקם טוענים שהפיתוח נמצא בשלבים אחרונים, ושייתכן שבאפשרות ארה"ב להפעילו במתכונת מוגבלת כבר במערכה הקרובה.

בממשל מכחישים את קיומו של נשק HPM, אך לא באופן גורף, תוך הקפדה לשמור על עירפול ועל גישה של "הכל אפשרי". והשמועות, כבר אמרנו, רוחשות בשטח. במקומות שונים, אגב, מזכירים גם את ישראל כמפתחת אמצעים דומים, אם כי לצרכי הגנה מפני טילים ולא להתקפה.

מי אחראי להתעוררות בתקשורת בחודשים האחרונים סביב ה-E-bombs, הדלפות "אמיתיות" או יזומות?

"אל"ף, זה שבעידן המודרני יש מלחמת מידע, שאחד הביטויים שלה הוא הדלפות ולוחמה פסיכולוגית כדי לעצב דעת קהל וליצור אפקטים תודעתיים אצל היריב, זה ידוע. בי"ת, זה שהאמריקנים מקדישים לכך תכנון ומחשבה, אנחנו גם יודעים. גימ"ל, הרבה מהפעולות הללו הן סודיות, ואדם שלא נמצא בעניינים לא יודע מתי זו הדלפה ומתי הדלפה מכוונת. אפשר לומר שמשחקים בערבוביה שני הדברים.

"עקב ההתעניינות התקשורתית והציבורית הטבעית, יש הרבה מאוד פרסומים. מכיוון שכך, עיתונאים גם עושים שיעורי בית, מסתכלים על טכנולוגיות, הולכים לספרות מקצועית ועושים אחד ועוד אחד. לכן, חלק מהפרסומים הם תוצאה של הטיפול התקשורתי. אבל בוא לא נתפלא אם הממשל האמריקני, וגורמים שיש להם עניין בנושא, מזינים לעיתים הדלפות, ולעיתים מנסים לשלוט עליהן בדרכים מתוחכמות - הן ביצירת ספין והן בתפיסת טרמפ על הפרסומים. כאשר הגורמים שעושים זאת הם מאוד מתוחכמים, הם יכולים לתעתע בציבור בריבוע".

בתוך אותם פרסומים מוזכרת גם ישראל. מדובר בדוגמא לטרמפ על הפרסומים?

"אני לא מאמין. כמו רוב האנשים, גם אני לא יודע, כי מאופי הדברים אלו אמצעים חסויים והמדינה מקפידה על כך. זה שאנשים עושים ספקולציות ולעיתים קולעים ולעיתים לא, זה דבר אחר. אבל לא ישראל הולכת להקיז דם, לשלם מיליארדים ולהיכנס למערכה שמאוד קשה לוודא את תוצאותיה, כאשר מיליוני אנשים עובדים על הכנתה. הרי רק הכוחות שיושבים באיזור מגיעים לרבע עד חצי מיליון איש, אז תחשוב כמה עובדים על זה בעורף. כשמדובר בסדרי גודל כאלה של מערכים ושל צורך להשיג מטרות, אז עושים את הדברים שאנחנו משערים שהם עושים.

"ישראל, לעומת זאת, אינה שחקן פעיל במערכה הזו, ואין לה מטרה שהיא הולכת לפעול לטובתה. היא שחקן צד שרוצה להגיע הביתה בשלום ומנסה לצמצם נזקים לעצמו, משום שגם לפני עשר שנים התקיפו אותו על לא עוול בכפו. בעצם היא פאסיבית-מתגוננת, ובמצב כזה אתה לא צריך להיכנס למהלכים מתוחכמים ומסובכים כמו שעושה צד פעיל, שחותר להשגת מטרות ויעדים מאוד מורכבים".

uri-ravin@globes.co.il

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>
 
חזרה למעלה