ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור משרד השיכון לא יוקצו קרקעות לחברות שיזמו את העיר עמנואל ופשטו את הרגל

ההחלטה בעליון - 13 שנים לאחר התמוטטות כוכב השומרון, ו-6 שנים אחרי פסק הדין במחוזי

בית המשפט העליון קיבל היום (א') עירעור של משרד הבינוי והשיכון, וקבע, שאין להקצות קרקעות לחברות שהקימו את העיר עמנואל ואשר פשטו את הרגל. בית המשפט קבע, כי אין חובה על המדינה להמשיך ולהקצות קרקעות לחברות הללו, על בסיס הסדר הנושים או על בסיס הבטחה שלטונית.

בכך קיבלו השופטים יוסף גולדברג, אשר כתב את פסק הדין, תיאודור אור ומישאל חשין את עירעור המדינה כנגד מוטי זיסר וברוך שטרנהל. משיבים נוספים בעירעור היו עו"ד יוסף ריכטר, המנהל המיוחד של חברת כוכב השומרון, עו"ד יעקב נאמן (כיום שר האוצר) והכונס הרשמי. את המדינה ייצגו עוה"ד מרים רובינשטיין ובתיה רובינשטיין, את זיסר ושטרנהל - עו"ד אברהם ויינרוט, ואת כונס הנכסים - עו"ד ירון ארבל.

חברות כוכב השומרון וכוכב השומרון עמנואל החלו להקים בשנות ה-80 את העיר עמנואל. היזמים מאחורי החברות היו זיסר ושטרנהל. המינהל העמיד לרשות החברות קרקע לבניית העיר, והחברות החלו בבנייתה. בשנת 1983, בעקבות חילוקי דעות בין היזמים הישראלים למשקיע האנגלי זלמן מרגוליס, נמכרו כל מניות החברות למרגוליס. בשנת 1985 נקלעו המחברות לקשיים והתמוטטו.

במהלך דיונים משפטיים בבית המשפט המחוזי נקבע, כי זיסר, שטרנהל ואחרים תרמו תרומה מכרעת להתמוטטות החברות. ביולי 1985 מינה בית משפט המחוזי בירושלים את נאמן לכונס נכסים ומנהל של שתי החברות ולמפרקן הזמני.

בשנת 1988 גובש הסדר פשרה, אשר חייב את היזמים להשיב לקופת החברות 5.3 מיליון דולר. החברות התחייבו לממן קרן פיצויים בשיעור של %5 מתקבוליהן, לפיצוי רוכשי הדירות שנפגעו. הסכם ההבראה אושר באסיפת נושים באפריל 1988.

כל המשיבים טענו, כי על פי הסדר הנושים, התחייבה המדינה להמשיך ולהקצות קרקעות מדינה לחברות, והתחייבות זו היתה בבסיס ההסדר כולו. השופט צבי טל, בעת כהונתו בבית המשפט המחוזי בירושלים, קבע בשנת 1992, כי המדינה לא מילאה את התחייבותה להקצות קרקעות לחברות להמשך הבנייה. ביהמ"ש המחוזי הורה לנאמן לחייב את המדינה לעשות את כל הדרוש, על מנת לממש את ההסדר ולהקצות אדמות מדינה שבתחום השיפוט של עמנואל לחברות.

על החלטה זו עירער משרד השיכון לבית המשפט העליון. השופט גולדברג קובע בפסק הדין, כי למרות שנציג משרד השיכון השתתף בהסדר הנושים, אין בהסדר כדי לחייב את המדינה בפעולות נוספות, מעבר להתחייבות של הנושים האחרים.

אין לאפשר לנושים לחייב את משרד השיכון להקצות קרקעות לטובת החברות החייבות, קבע פסק הדין. אמנם משרד השיכון מחוייב בכל האמור בהסדר הנושים, אך אין שום סעיף בהסדר, המחייב את משרד השיכון להקצות את הקרקעות האמורות.

עוד נאמר בפסק הדין, כי בזמן גיבוש ההסדר, לא היתה המלצה או אפילו התחייבות להמלצה מצד המשרד להקצות קרקעות. לעניין ההבטחה השלטונית אומר פסק הדין, כי לצורך קיומה של הבטחה שלטונית, היא חייבת להיות מוגדרת ומפורשת. הסכמת משרד השיכון להמליץ בפני הממונה על הקצאת הקרקעות, היתה מותנית בתנאים מסויימים, שלא קויימו.

כדי לכבול את הרשות ושיקול דעתה, היה צורך להוכיח את קיומה של התחייבות שלמה, מחייבת ומגובשת על כל פרטיה החשובים. מאחר שהחברות לא עמדו בהתחייבויותיהן המוקדמות, ולא נחתם הסכם חדש להקצעת קרקעות, יכול היה משרד השיכון לשוב ולהפעיל את שיקול דעתו ולהגיע למסקנה שונה.

"רשות שלטונית המצהירה על כוונותיה, איננה רואה בהצהרה כזו פעולה משפטית בעלת תוקף מחייב, ולכן אין מניעה שתשוב ותשקול את מדיניותה. בעניין כוכב השומרון, לא עברו הצהרות נציגי משרד הבינוי והשיכון את הגבול של יותר מהצהרת כוונות", קבע פסק הדין. על זיסר ושטרנהל הוטלו 40 אלף שקל הוצאות משפט (ע.א 219/92)