"חוויה חיצונית היא שיקוף של מציאות פנימית. הבנתי את זה כשנתקלתי באימייל שזיעזע אותי: 'תודה על אמש' - ממאהבת בדוא"ל של בן זוגי; התמוטטתי"

הצצה ראשונה ל"ליידי גלובס" ■ הם עזבו תפקידים בכירים שבצדם שכר גבוה, אחרי שכל אחד מהם חווה רגע מכונן שהביא אותם למהפך

דלית אליהו / צילום: גל חרמוני

דלית אליהו בורנטין ישבה במשרד הפינתי שלה בחברת ההיי-טק בלוס אנג'לס. כמנהלת ההשקעות של החברה, הלו"ז שלה היה עמוס, הטלפונים סביבה זמזמו, וסדרת פגישות המתינה לה. זה נראה כמו עוד יום שמש בהיר ורגיל בעיר המלאכים, אבל המבט שלה ריחף מעל ללוח הפגישות ולמסך המחשב וננעץ עמוק בתוך האופק. היא הייתה טרודה. "התפקוד בחברה היוקרתית שעבדתי בה הלך ונעשה מסובך יותר ויותר בשבילי. למרות הנוחות של חיים ברמה הכי גבוהה, משרה מצליחה, ממש חלום, ג'יפ חדש, וכל התנאים שאפשר לדמיין, ידעתי שאני מאוד עצובה. הרגשתי שהנפש שלי לא שורדת, ולא ידעתי למה. הייתה לי תחושה חזקה שמשהו חייב להשתנות, ולא היה לי מושג מה.

"ישבתי ככה בקומה 17, מסתכלת החוצה ומנסה לחלץ את עצמי מהמשוואה הזו. בדיוק נכנס לחדר שלי אורח, מתמטיקאי שפיתח אלגוריתם שהבוס שלי רצה לקנות, משהו שיהיה שווה הרבה כסף. הוא היה איש מלזי שקט וצנום שהתבונן בי והקשיב. משהו בו גרם לי להיפתח. מצאתי את עצמי מספרת לו על הקושי שלי, על התקפי החרדה שהתחילו להתפרץ. בדיעבד אני יודעת שהוא היה המורה הרוחני הראשון שלי. בסוף השיחה שלנו הוא הניח לי על השולחן מודעה מעיתון מקומי שמזמינה לערב פתוח ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה רוחנית ואמר לי: 'נראה לי שזה מה שאת מחפשת'. הרגשתי שהוא נותן לי כרטיס יציאה מתוך בועת העושר שחנקה אותי".

- והתמסרת?

"לא היה לי ספק שאני הולכת להיענות להזמנה. מאותו היום התחיל פרק חדש בחיים שלי, שבו הדגש הוא על הנוכחות שלי בעולם. טיפוח העצמי והעולם הפנימי נמצא בראש סדר העדיפויות. סיימתי את לימודי הפסיכולוגיה וקיבלתי תואר בשנת 2003, והתחלתי לאמן על פי השיטה הזו. ב-2006 חזרתי לארץ עם הזכויות ללמד את התוכנית של אוניברסיטת סנטה מוניקה בפסיכולוגיה רוחנית בישראל".

- לא פחדת לנטוש את העולם הישן?

"אני יודעת היום שחוויה חיצונית היא שיקוף של מציאות פנימית. הפעם הראשונה שהבנתי את זה הייתה שנה אחרי שסיימתי את הלימודים, כשעדיין חייתי בקליפורניה. נתקלתי באימייל שזיעזע אותי: 'תודה על אתמול בלילה', כנראה ממאהבת, בדוא"ל של בן זוגי, שהיה פתוח לרווחה בסלון המשותף שלנו. אחרי שהתמוטטתי על הרצפה, פיזית, ממש נפלתי מעוצמת הכאב הרגשי, התעשתי ועזבתי את הבית. זה היה אחרי שנה וחצי של זוגיות. עשיתי עבודה רגשית. שאלתי את עצמי מדוע אחרי שלמדתי ועשיתי שינוי עדיין זימנתי לי את המאורע הכואב הזה. הבנתי שאני חייבת לקחת אחריות ולסמוך על עצמי. זאת הייתה נקודת ציון שמילאה אותי בעוצמה להמשיך הלאה".

שמונה שנים לאחר מכן אליהו היום מלווה מנהלים ואנשים, בעלת בית הספר - 'מאסטרי אימון לחיים'. "תחשבי על הנוכחות שלנו בחיים שלנו כמו על הספרה 1 ועל כל ההצלחות בעולם כמו הספרה 0. אפסים פופולריים הם תהילה, כסף, הצלחה. אם יש 1 לפני האפסים, כל 0 הופך בעל ערך. (1, 10, 100, 1000), אבל אם אני לא שם, לא מרגישה כלום, מתבלבלת בסדרי העדיפויות ולא שמה את עצמי ראשונה, אז אין ערך לאפסים. מקבלים 00001, ואנחנו נותרים ריקים, כי אין מכל פנימי שיכיל את ההצלחה החיצונית".

"עובדים מול הפצע"

אליהו, 39, נולדה בתל-אביב והיא אחייניתו של שלמה אליהו, מייסד חברת הביטוח אליהו, והיום בעלי מגדל. היא נשואה ואם לבן, בן שנתיים וחצי. היא אמביציוזית ומאוד משימתית. "התחלתי את החיים הבוגרים שלי כסיפור הצלחה אדיר מבחינת עיסוק. בגיל 19 כבר הייתה לי חברה מצליחה משלי להפקת אירועים, והרווחתי יותר ממה שאני מרוויחה היום. קניתי את הגולף הלבנה שחלמתי עליה ולקינוח גם אופנוע, ועוד כל מה שאפשר לקנות בכסף. הייתי מוקפת באנשים, טלפונים, נשיקות וחיבוקים כל היום וכל הלילה. ובכל זאת, בגיל 25 הרגשתי ריקה, עצובה ובודדה".

- מה היה חסר?

"אני הייתי חסרה. בקונספט שלי כסף היה הדבר שהכי משמח אותי. חשבתי שמזומן זה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות כדי להפוך ליותר שמחה, אבל בפועל לא הייתי שמחה. ההפך. אחרי הרכב היפה, הבגדים וההתלהבות הראשונית, שמתי לב שהפכתי להיות עוד יותר עצובה ממה שהייתי. עזבתי את הארץ אחרי כמה שנים. בלוס אנג'לס עברתי לעבוד בהיי-טק והפכתי למנהלת מחלקת השקעות. חשבתי שעשיתי שינוי כי עברתי מדינה, אבל חוסר ההלימה הפנימי שלי רק הלך וגדל".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" שיחולק מחר (ב') למנויי "גלובס" ונמכר בסטימצקי