מלחמה טובה

הנה כך משווקים מלחמה פוטוגנית, באזור לא מאוד נודע, לחדשות שמונה בערב

קשה היה שלא להתרשם מכמות הסיקור שבו זכתה בשבוע שעבר המלחמה בגיאורגיה, בכלי התקשורת הישראלים. במשך ימים ארוכים פתחו חדשות החוץ מהקווקז את המהדורות המרכזיות בטלוויזיה וכבשו את שערי העיתונים, בזמן שעיתונאים ישראלים שוטפים את גיאורגיה בהמוניהם.

איך הצליחה דווקא המלחמה בקווקז במקום שבו כשלו מלחמות ואירועי חוץ אחרים? מי קבע שהגיאורגים הם הצד ה"טוב" או הצודק בה? ומה אפשר ללמוד מהמקרה שלה על סיקור מלחמות בעידן הגלובלי, שבו, פעמים רבות, התקשורת היא לא רק האמצעי לדיווח על הקרבות, אלא גם הזירה שבה הם מוכרעים?

פרופ' הלל נוסק, מבית הספר לתקשורת של המכללה למינהל, חוקר זה שנים את האופן שבו מסוקרות חדשות חוץ בישראל ובמדינות אחרות בעולם. על-פי המודל שהוא מציע, גם חדשות החוץ מתחלקות מבחינת אמצעי התקשורת ל"חדשות שלנו", ול"חדשות שלהם".

"מהרגע שאירוע עולמי כלשהו נתפס, מסיבות שונות, כסכסוך 'שלנו', העיתונות משהה, שמה בצד, את הקריטריונים הפרופסיונליים שלה, ומאמצת גישה לאומית-פטריוטית", הוא מסביר. במילים אחרות, במצב כזה לא אמור להימצא הבדל גדול בין האופן שבו סיקרה התקשורת הישראלית את מלחמת לבנון השנייה, לבין האופן שבו היא תסקר את המלחמה בגיאורגיה. "אם הסכסוך הזה לא היה 'שלנו', אז קודם כול התקשורת הייתה מסקרת אותו פחות, אבל היא גם הייתה הולכת לבדוק מי בעצם אחראי", אומר נוסק. "אולי גם הגיאורגים חרגו מהכללים? אולי הם לא פחות אכזריים מהרוסים? אולי הם דיכאו איזה מיעוט מסכן?"

הניתוח הזה מעלה את השאלה, מהם הגורמים המביאים לכך שאזורים וסכסוכים מרוחקים ייתפסו על-ידי אמצעי התקשורת כבעלי רלבנטיות למציאות המקומית. במילים אחרות, מה צריכה מלחמה זרה כדי להפוך לאחת משלנו?

מיקום גיאוגרפי. אם בשטח המדינה יש משאבים בעלי חשיבות עולמית כמו גז או נפט, מובן שכל התרחשות בה תגרור התעניינות רבה יותר. השלכה נוספת של המיקום היא הנגישות. "לגיאורגיה קל יחסית להגיע, שלוש שעות טיסה ואתה שם", אומר פרופ' דב שנער מבית הספר לתקשורת במכללה האקדמית נתניה. "לדעתי, זאת אחת הסיבות שראינו שם כל-כך הרבה כתבים. אם תפרוץ מלחמה בהודו, לא בטוח שהתקשורת הישראלית תגיע לשם כל-כך מהר".

סמליות. יש סמלים אוניברסליים, או לפחות כאלה המשותפים למדינות העולם המערבי, המעניקים נקודות זכות רבות לצד שמצליח לנכס אותם לעצמו. "הגיאורגים השתמשו בסמל המדינה הקטנה, שוחרת השלום והדמוקרטית, שעברה אירוע ברוטלי של פגיעה בריבונותה", מסביר ד"ר יניב לויתן, מומחה לתעמולה וללוחמה פסיכולוגית מאוניברסיטת חיפה. לדבריו, התעמולה הגיאורגית הקפידה גם לעשות שימוש בסיפור האוניברסלי של דוד מול גוליית.

תעמולת זוועות. מקרה מובהק שבו יצא המערב למען מדינה שריבונותה הופרה הוא מלחמת המפרץ ב-1991. אז, כחלק מהנימוקים ליציאה למלחמה, נשטף הציבור האמריקאי בתיאורים על זוועות הכיבוש העיראקי בכוויית. בדיעבד התברר שמאחורי התיאורים עמד משרד יחסי ציבור, וכי חלק מהסיפורים היו מפוברקים.

טרמינולוגיה ונראטיב. גם זה כלי במאבק סביב אותם סמלים הנתפסים כראויים וכחיוביים. הרוסים, למשל, הגדירו את הכוחות ששלחו לדרום אוסטיה כ"פקחי שלום", וחלק מתנועת הכוחות שלהם הוסברה ברצון לספק "סיוע הומניטרי". בארץ, המונחים האלה הוזכרו, אם בכלל, בהקשר של לגלוג. אבל אפשר גם לדמיין נסיבות אחרות, שבהן המונחים האלה היו מתקבלים, והמלחמה הייתה מקבלת נופך שונה לחלוטין.

הקשר הישראלי. באופן טבעי, חדשות החוץ בכל העולם מקבלות עדיפות אם יש להן קשר לתושבי המדינה המסקרת. במקרה של גיאורגיה וישראל, הקשרים רבים וברורים. "במלחמה ביוגוסלביה, עברו ארבעה חודשים עד שהתחילו להתעניין בה בארץ", מספר עמנואל רוזן, שסיקר אותה מטעם "מעריב", "וגם זה קרה רק בגלל תמונה (מבוימת) שעוררה קונוטציות מהשואה. גם מלחמת פוקלנד הגיעה כאן לכותרות הראשיות רק כשהאנגלים התלוננו שהארגנטינאים נלחמים נגדם במטוסים ישראליים". מישהו אמר שההיסטוריה חוזרת?

yonatan-k@globes.co.il

לכתבה הקודמתתמונת מצב מטושטשת