החוטים המגשרים בין שלושת המיני-מחזות המרכיבים את ההצגה החדשה של תיאטרון גשר, "שוורץ וחיות אחרות", הם אכן חיות, או ליתר דיוק - יחסי בני-אדם וחיות. הרעיון נחמד, אלא שפערי הרמות בין שלושת המיני-מחזות, הן במישור הכתיבתי והן בעיבוד הבימתי, גדולים מדי, כך שבסופו של דבר ההצגה הכוללת נופלת בין בורותיה.
המיני-מחזה הראשון - "יהודי במקור" לפי סיפור של ברנרד מלמוד - הוא הברקה פרועה ומרנינה, מכל בחינה שהיא. מעשה במשפחה יהודית אמריקנית בורגנית, על גבול הקריקטורה, שיום אחד נוחת במעונה עורב. ולא רק שהעורב יודע לדבר, הוא גם מציג את עצמו כיהודי ושמו שוורץ (שחור באידיש). העורב היהודי (במקור) המדבר, מייצג את כל מה שיהודים חילוניים מודרניים כמונו, שנראים ומתנהגים כמו גויים לכל דבר, מתכחשים לו ביהדותם, או במורשת יהדותם "הגלותית" - הוא מכוער, הוא שחור, הוא שקרן, הוא גנב, הוא צועק על כל דבר "אנטישמיות! אנטישמים!", ועוד ועוד. אבל הכי חשוב - הוא מצחיק, מאוד מצחיק.
זה לא רק המחזה המצוין, המבוסס על הסיפור המבריק והמצחיק של מלמוד, וזה לא רק התרגום השנון של רועי חן, אלא זה גם הבימוי רב-המעוף של יבגני אריה, ובעיקר משחקו הנפלא של אלכסנדר סנדרוביץ' בתפקיד העורב שוורץ, שעושים את "יהודי במקור" להצגה נהדרת ומרגשת.
אלא, ששתי המיני-הצגות החייתיות הבאות אחריה באנתולוגיה כל-כך רחוקים מהברק של שוורץ, עד שמוטב היה, להם ולנו, לולא חוברו להן יחדיו.
במיני-מחזה השני, "שיחת חיות", המבוסס על מחזה מאת פטריק בסון, כהגדרת התוכנייה "מוריס, זקן טוב לב, מוצא אהבה חדשה שנים לאחר שהתאלמן. בוב, חתולו הזקן, ששומע על כך לראשונה, אינו בטוח כי הוא בשל להכניס אישה חדשה לבית, לאחר מותה של גבירתו האהובה, ובין השניים מתנהל דיון סוער סביב שאלת הבעלות על הבית והנאמנות לאישה שהלכה".
ואכן, כמו שזה נשמע, וכמיטב המסורת הפטפטנית הצרפתית, המיני-מחזה הזה הוא כל כולו מילים מטילות שיממון. ולא עוזרים גם לא השיר היפה של ז'ק ברל שנדחף להצגה, וגם לא האופן החינני להפליא שבו מפעיל השחקן ג'יל בן-דוד את בובת החתול שלו. הפיטפוט הרג את החתול.
המיני-מחזה השלישי, על-פי סיפור של צ'כוב, הוא בהחלט נחמד, אבל להגיד על משהו של צ'כוב שהוא נחמד זה ממש לא מחמאה. גיבורת הסיפור-מחזה היא כלבה בשם קשטנקה, המגולמת באופן מקסים על-ידי לוסי דובינצ'יק, המאבדת את בעליה, הלא כל-כך נחמד, ונאספת על-ידי בעלים של קרקס, שם היא חיה עם החיות האחרות, עד שגעגועיה גוברים עליה והיא חוזרת לבעליה המקוריים.
מגלמי החיות כולם עושים עבודה יפה, ובעיקר בולט ביניהם, נוסף לקשטנקה-דובינצ'יק, אלון פרידמן בתפקיד המהדס של האווז איוון איוונוביץ', אבל הצרה היא, שפרט לקסם והחמודיות שיש בגילומן של חיות על-ידי בני אדם, אין במחזה הזה ולא כלום, וחבל.
בקיצור, שווה בשביל שוורץ, ואחרי זה אתם יכולים לשחרר את הבייבי-סיטר.
הציון: שוורץ - 9, החתול - 4, קשטנקה - 6, ובסך הכול - 6.33
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
