רביב דרוקר נגד "ידיעות אחרונות" - המשך הסאגה: "שילה דה-בר לא חושב ללכת הביתה"

פרשן ערוץ 10 כותב בבלוג בנענע10 כיצד חשף את פרשת טאורוס, החברה שפתחה נילי פריאל, אשתו של אהוד ברק ; "הכעיסה אותי כותרת ראשית ב'ידיעות אחרונות' ביום חמישי שעבר - זה סיפור מדהים, רווי בפרטים, אבל מאוד שווה לקרוא עליו כדי להבין איך העיתון הגדול במדינה מתפקד ומהם הסטנדרטים העיתונאיים שלו"

ההתכתשות בין רביב דרוקר, פרשן ערוץ 10, לבין עיתון "ידיעות אחרונות", הולכת ומתעצמת. כזכור, לפני כשלושה שבועות התפרסם תחקיר ב"7 לילות" אודות דרוקר, והלה הגיב בבלוגו (ראה בהמשך).

אתמול (ו') פירסם דרוקר רשימה חדשה בבלוג שלו בנענע 10 תחת הכותרת "עורך הניו יורק טיימס מזמן היה מתפטר".

להלן קטעים נבחרים אותם כותב דרוקר: "ביום ראשון שעבר פרסמתי את פרשת טאורוס, החברה שפתחה נילי פריאל, אשתו של אהוד ברק. כמו כל כתב קיוויתי לפולו אפים, זה מחמיא לאגו והסיפור שווה את זה. החברה שהקימה פריאל, נראתה על פניה בעייתית. הפולו אפים אכן באו ובאו ובאו. "ידיעות" אפילו נתנו לי שוב ושוב קרדיט מלא, עם שמי. מאוד משמח. כמה פעמים יוצא לך לראות שם של חפיפניק בעיתון יום אחרי יום?? (לכתבת התחקיר אודות דרוקר קראו "חפיף דרוקר" ר.ר.).

"לאט לאט, השמחה על הצלחת החשיפה התחילה להחמיץ. קיבלתי את הרושם, שחלק מהפולו אפים לא נעשים מהטעמים הראויים. בעיקר הכעיסה אותי כותרת ראשית ב"ידיעות אחרונות" ביום חמישי שעבר, ארבעה ימים אחרי הפרסום הראשוני בערוץ 10. זה סיפור מדהים, רווי בפרטים, אבל מאוד שווה לקרוא עליו כדי להבין איך העיתון הגדול במדינה מתפקד ומהם הסטנדרטים העיתונאיים שלו ובעיקר של עורכו, שילה דה בר".

דרוקר מאזכר את כותרת העיתון - "פוליטיקה, עסקים ומשפחה: גילויים חדשים", "בכותרת הראשית נכתב - פרשת ברק: המסמך החדש", כותב דרוקר.

העיתון, על פי דרוקר, הציג "מסמך הנראה כאי-מייל" וכתב כי "האי-מייל נשלח בשנה האחרונה לאחר כניסתו של ברק לתפקיד שר הבטחון" וסיפר שהאי-מייל לכאורה נשלח מחתנו של ברק אל ברק ונכתב בו "הפרדמנים ברר איתם איך רושמים בחוזה. דן או חברה אחרת. להזמין אותם לארוחת ערב לחימום...". פדרמן, הסביר העיתון, הוא "מאנשי העסקים הבולטים והמשפיעים במשק הישראלי. הוא הבעלים של החברה הבטחונית בגדולה בישראל אלביט מערכות שלה יש קשרים ועסקים רבים עם מערכת הבטחון שבראשה עומד ברק".

דרוקר כותב בבלוג כי "העיתון רמז, לא פחות ולא יותר, שחתנו של אהוד ברק, בידיעתו המלאה, ניסה לקבל כספים באופן לא כשר ממיקי פדרמן".

"הפרסום היה מאוד בעייתי, בלשון המעטה", גורס דרוקר. "ברק הכחיש אותו לחלוטין וטען שהאי-מייל בכלל מפוברק. העיתון ציין את זה אבל הלך עם הפרסום. מאז הפרסום, ברק המשיך לתבוע את עלבונו מצמרת "ידיעות".

התיקון על פי דרוקר

כאן מציין דרוקר כי הטור המרכזי של "ידיעות אחרונות", נחום ברנע, נשלח "לנסות לנקות קצת את הלכלוך" וריאיין את חתנו של ברק, זיו לוטנברג. "הטור של ברנע הוא מלאכת מחשבת של אנטי עיתונות, חייבים לקרוא כדי להאמין", מציין דרוקר.

דרוקר מצטט מכתבתו של ברנע: "תוכנו של המייל החשיד את ברק במרומז בערבוב עסקי מדינה בעסקיו הפרטיים. לפני הפרסום, ברק ואשתו אמרו שהמייל מזויף, אבל סירבו לפרט ולהסביר. העיתון הציע להם להגיש תלונה במשטרה. הם סירבו. בהשאלה מתחום הכדורגל, הם שיחקו בונקר...בראש המייל רשומות שלוש מילים בכתב יד: "לשיחה עם א". המקור שיער שזה כתב ידה של נילי פריאל וש"א'". דרוקר מוסף הערות אודות פרסום על סמך השערות וכדומה.

מכאן מסיק דרוקר את מסקנותיו ושואל: "האם מישהו "רצה ליצור את הרושם"? אולי המישהו הזה הוא "ידיעות" שבפרסום המקורי כתב: "האי-מייל נשלח בשנה האחרונה לאחר כניסתו של ברק לתפקיד שר הבטחון"? הרי מייל כזה לפני שברק שר בטחון הוא בקושי חצי סיפור. אחרי, זה סיפור גדול. זו לא עובדה טריוויאלית".

"ברנע כותב ש"ידיעות" לא ידעו ממתי המייל, שהוא הגיע אליהם מחוק אבל הם פרסמו שהוא נכתב אחרי שברק כבר שר ביטחון. וואו. יכול להיות שברנע מודה ש"ידיעות" פשוט כתבו שקר בפרסום הראשון שלהם?"

"ידיעות", מסתבר, פרסמו סיפור סנסציוני בכותרת ראשית, שמכתים אנושות את שר הבטחון, כשיש להם מייל, שהם לא בטוחים שהוא לא מפוברק, שהם לא יודעים ממתי הוא, שהם לא יודעים של מי כתב היד שעליו, שהם לא יודעים מי הוא א' עליו מדברים, שהם בעצם מחזיקים ביד כמעט כלום, רמז לסיפור, קצה חוט, רחוק מלהיות כותרת ראשית, אבל הם פרסמו".

"ככה פועל עיתון אחראי", מסכם דרוקר את הטור של ברנע. "מפרסמים משהו ומקווים לטוב".

לא חושב ללכת

בשלב זה מונה דרוקר טעויות נוספות של העיתון ומפנה אצבע מאשימה כלפי עורכיו: "סיפור המסמך המפוברק או לא הוא רק ביטוי אחד למה שקורה ב"ידיעות אחרונות". לפני שבועיים, העיתון פרסם סיפור על ניצול טבח מינכן שמת בחוסר כל. הסיפור קיבל הפניה בעמוד ראשון ואחר כך כמעט עמוד בתוך עיתון יום שישי, שמופץ באינסוף עותקים. אה, כן. מתברר שהסיפור לא היה ולא נברא".

"ביום ראשון", מוסיף דרוקר, "העיתון פרסם התנצלות. לא, לא ראיתם אותה, אלא אם כן יש לכם עיניים של סטיב אוסטין. היא היתה קבורה ולא מובנת. אח"כ עורך העיתון, שילה דה בר, פיטר את הכתבת נאווה צוריאל. איך היו קוראים לזה ב"ידיעות אחרונות" אם זו היתה מערכת אחרת? לפטר את הש.ג.? אין בעיתון עורך לעמוד הראשון? ראש דסק? ראש מערכת חדשות? עורך עיתון? אף אחד לא מרים טלפון למישהו, שהיה אז במינכן, שיגיד להם שזה שטויות?".

את הפוסט מסכם דרוקר בעקיצה: "לפני כשש שנים עיתונאי אפרו אמריקני בשם ג'ייסון בלייר נתפס בדיווחים שקריים. עורך הניו יורק טיימס התפטר, ראש מערכת החדשות התפטר, החלה סערה ענקית והעיתון פרסם תחקיר שלם על דפיו. אין מה לדאוג. "ידיעות אחרונות" הוא לא הניו יורק טיימס ושילה דה בר לא חושב ללכת הביתה. יותר קל לפטר את צוריאל".

בתגובה לאחד הגולשים, אגב, כותב דרוקר עצמו: "מתחתי ביקורת על "ידיעות" לפני הכתבה עליי, מכיוון שחשבתי שיש לעיתון הזה ניהול בעייתי מאוד. אם אפסיק למתוח ביקורת עכשיו, מכיוון שעשו עליי כתבה, אז המשמעות היא שהם ניצחו והצליחו להשתיק אותי. אין סיכוי.... ברור שיש עוולות גם בכלי תקשורת אחרים, רחוק מאוד ממה שקורה ב"ידיעות" אבל יש ואם אתה עוקב אחרי דברים שאני אומר אז לא פעם מתחתי ביקורת גם עליהם, כולל על ערוץ 10".

מ"ידיעות אחרונות" לא הגיבו לידיעה.

תחילת הריב

לפני כשלושה שבועות, לאחר כתבת מוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" על דרוקר תחת הכותרת "חפיף דרוקר", הגיב האחרון בבלוג שלו.

בכתבה ב-"7 לילות" נכתב בזמנו כי "מאחורי החיוך הציני של דרוקר מסתתר עיתונאי שנוי במחלוקת". בנוסף סופר בכתבה על התחזות של דרוקר לעורך דין, על דיווח מקמפ דיוויד למרות שדרוקר עצמו לא שהה שם ועל דיווח שגוי בנוגע ליו"ר הכנסת לשעבר, דן תיכון.

מייד לאחר מכן דרוקר הגיב בבלוג שלו: "אני לא כל-כך יודע איך להגיב לכתבה הקשה כנגדי ב'7 לילות' של 'ידיעות אחרונות' מהבוקר". "מצד אחד, אדם שכל הזמן יורה ביקורת באחרים צריך לדעת לקבל ביקורת על עצמו. מצד שני, מניעי הכתבה כל-כך מכוערים וכמות השקרים בה היא כל-כך גדולה, שאני מתקשה לתת לזה לעבור"

"באמת. אני מכיר את המנטליות של העיתון ויודע שאין להם בעיה לענות בכתבה מהסוג הזה. לא, אני לא טופח על שכמי האמיץ. לא פעם לא הלכתי נגדם עד הסוף, מתוך רצון לא להתמקם להם חזק על הרדאר. כנראה, שההערכה שלי על הרדאר שלהם היתה הערכת חסר".

מייד לאחר מכן פירסם דרוקר את מקבץ הכתבות אותן איזכר "ידיעות אחרונות" בתחקיר שלו, ויתרה מכך, לאחר כמה ימים פירסם פוסט אורח חברו רזי ברקאי.