מי יפטר את המפטרים?

העסקים לא בראש

היום (ה') התבשרנו שארקדי גאידמק החליט לחסל את עסקיו בישראל ולהתמקד בריצה לראשות עיריית ירושלים ("הארץ", היום). בימים שקדמו לידיעה הזאת מה לא שמענו על גאידמק? - בבית"ר ירושלים פעל גאידמק, כמו כדור כדורת המפיל את הכדורים אליהם הוא משוגר. שפיגל, שום, ארזי, ולפני כן עוד שורה ארוכה של מנהלים, מאמנים ושחקנים. עסקים אחרים של גאידמק לא התנהלו אחרת. זוכרים את פרשת אורי שני, שיום אחד היה יד ימין, שלא לומר שותף, של גאידמק וביום השני הוא כבר לא היה כלום, ולפי גאידמק גם לא עשה כלום? אז מה, כל אלה שגאידמק פיטר, עשרות אנשים - באמת לא שווים?

הפוליטיקה בשרות החשדות

האם גאידמק הוא מנהל כושל? - מצד אחד, צורת פעילותו בישראל מובילה בהכרח למסקנה הזאת. מצד שני, הבן אדם בכל זאת עשה כמה שקלים בחייו. אז מה הסיפור שלו? - ברור שיש כאן עניין של אופי, אישיות, מנטליות, ושאר אלמנטים השייכים לתחום הפסיכולוגי. אבל יש כאן עוד אלמנט: הראש לא היה בעסקים, או ליתר דיוק - העסקים לא היו בראש. מה שכן יש בראש של גאידמק זו פוליטיקה. אבל לא בהכרח פוליטיקה לשם פוליטיקה.

לגאידמק יש סיבה נוספת שהיא אולי העיקרית: חשדות פליליים. גאידמק התחייב בפומבי להתייצב למשפטו בצרפת, האמור להתקיים בחודש הזה. זאת, לאחר שכבר הורשע בצרפת בעבירות מס בשנת 1992. בנוסף מדובר על כתב אישום בישראל. מעמדת ראש עיר, ולא סתם עיר אלא ירושלים - הרבה יותר קל להתמודד עם בעיות פליליות, ואולי אף לחמוק מהן, כפי שגאידמק עשה עד כה בצרפת. כלומר, גאידמק כנראה רכש וניהל עסקים בשביל הפוליטיקה - ועשה פוליטיקה בגלל העננים הפליליים המרחפים מעליו. בסוף הוא השיג את המטרה ההפוכה. במקום להיות יותר מוערך ופופולרי הוא מתקבל היום יותר כדמות מגוחכת ודוחה למדי.

2>>

שיקולי נמרודי

"המצב בחברה מדאיג וצמצום ההפסדים עדיין לא אומר שעשינו מספיק" - אמר השבוע עופר נמרודי ל"גלובס" (1-2.9.08). המצב בחברת "מעריב" מדאיג כבר כמה שנים טובות. כל הזמן פיטרו ומינו - אבל לא את האנשים הנכונים, ובעיקר מהסיבות הלא נכונות. האם זה אומר שנמרודי הוא מנהל גרוע? - בטח לא, לפי תפקודו כמנכ"ל הכשרת הישוב, הנחשבת לחברה מצליחה. אז מדוע נכשל נמרודי בניהול "מעריב"? מכיוון ששיקולי הניהול שלו בעיתון, להבדיל מהכשרת הישוב, לא היו מקצועיים, והמינויים והפיטורים במערכת העיתון היו בהתאם.

נאמנות למשפחה

כידוע, נמרודי הורשע בעבירות חמורות וישב פעמיים בבית הסוהר לתקופות שונות. המבחן לקבלת תפקיד בכיר, כמו עורך העיתון, היה ההתייחסות של העתונאי אל מעשי נמרודי והרשעותיו. באותן תקופות, שהיו קשות מאוד למשפחה, היו כמה עתונאים שהגנו על עופר ותמכו בו - לפעמים בניגוד להשקפותיהם ודעותיהם קודם לכן. ראש וראשון, וגם הרעשן ביותר מבין התומכים היה אמנון דנקנר - והפרס לא איחר לבוא. הוא מונה לעורך העיתון, למרות שקודם לכן לא ערך שום דבר.

חוסר הניסיון והעדר ההתאמה של העורך גרם לפיטורי עתונאים ראויים, והחלפתם ביוצאי מקומונים, ורמת העיתון הלכה והתדרדרה. ועתה - גם התוצאות העסקיות. מספר הקוראים והמנויים ירד בהתמדה, החשיפה בציבור נחלשה - וההפסדים תפחו. כלומר - כל הפיטורים שנעשו במשך השנים במעריב, והם היו כמעט המוניים - לא הועילו, מכיוון שמההתחלה הבעיה היתה נמרודי עצמו, ושיקוליו הלא מקצועיים. עכשיו מדובר על מכירת העיתון, אבל יהיה קשה לרוכש לתקן את הנזקים הכבדים שכבר נגרמו לעיתון בתקופת הניהול רווי ההתחשבנויות הלא מקצועיות שאיפיינו אותו.

3>>

אוי דיכטר, דיכטר

השר לביטחון פנים הוא תופעה מוזרה. אדם שנשמע אינטליגנטי, אבל אומר ועושה את הדברים הכי לא אינטליגנטיים. השבוע, הוא ומנכ"לו במשטרה, פיטרו את מפקד המחוז הדרומי, ניצב אורי בר-לב. בסדר, לא בסדר - העניין הוא הצורה והדרך. זמן קצר לפני שפיטר הודיע דיכטר שלא יפטר. מדוע שינה את דעתו? - לא ברור. אחר כך מסביר דיכטר שבר-לב פוטר, משום שלא רצה לצאת ללימודים. כלומר, לא בגלל שלא היה ניצב טוב.

פעם כתבתי על דיכטר שהוא לא טיפש, אלא מה שקוראים ביידיש - "נאער", שבתרגום חופשי זה אולי "לא חכם". אבל צירוף מקרים ונסיבות הביא אותו לניהול המשטרה. האם הוא יותר ראוי מהניצב שפיטר? - הדעת, וגם חוות הדעת, קובעות שהבעיה היא לא בר-לב אלא המפטר שלו. כי אל חוסר החוכמה מתווסף אלמנט נוסף: הפריימריז בקדימה. כלומר, יש לנו כאן מצב בו אנשים מקצועיים נאלצים לשלם את מחיר הפוליטיזציה הבלתי מקצועית של הממונים עליהם.

המסקנה

אנשים, שטבעם הרי רע מלידתם, ממהרים לתייג כשמישהו מפוטר כבלתי מוצלח, שאחרת - למה פוטר? אז זהו, שבמקרים רבים אנשים מפוטרים משיקולים שדבר אין להם עם כישוריהם ותפקודם. לפעמים הבעיה היא עם הכישורים והשיקולים של מפטריהם. *