אחותנו האובדת

ישנן מדינות שמרכולתן - הרים ירוקים, נופים מרהיבים, היסטוריה מעניינת - כבר נודעה למרחוק, שווקה, מותגה, מוסחרה לעייפה. ארמניה (עדיין) אינה בין אלה. בעוד יגונה זכה להדים רבים, יופייה נותר נסתר יחסית מהעין הגלובלית. חלקה הגדול כפרי, חקלאי, פשוט, ציורי משהו. גם ההשפעות המערביות הקיימות הן בעיכוב רב, כאלה של פעם, ולצדן שרידי הנוכחות הסובייטית, על כל חוסר החן שבה. וכשחסרים בה, או בעצם אינם חסרים, כל אלה, ניתן המקום ליהנות מהפלא שיש לה להציע - הפריחה התמידית במלוא תפארתה.

בארמניה, הר שהוא ירוק בכל ימות השנה, אינו דבר ייחודי שמצדיק שיר. האנשים הגרים בכפריה חיים בשלווה שיש להתקנא בה. מסע של שבוע בארמניה מהווה אלטרנטיבה לחיים הכה שונים בישראל ובעולם המערבי בכלל. יש מי שמסתכל על כך ותוהה "מתי גם הארמנים 'יתפתחו'?", אבל יש גם לא מעט ברכה באי-ההתפתחות הזו, כביכול, וארמניה היא הזדמנות טובה לטעום ולחוש אותה. מי שהיה בארץ זו ולא עצר באמצע הדרך לאכול דג שזה עתה דגו, לסעודה באחד מבתי הכפריים ולהופעה של רקדניות בלבוש המסורתי, כפי שזכינו לה בסיסיאן, משל חלף על-פני ארמניה מבלי משים.

אחת הדרכים הטובות להרגיש את המקום היא טיול ג'יפים. אם בארצות רבות היכרות טובה עם פנים הארץ דורשת רכב רגיל בלבד, במקרה הארמני הדרכים העקלקלות והתצפיות הנפלאות שמחכות למי שמוכן לספוג קצת שלוליות גדולות ודרכים מסולעות, תובעות משהו קצת יותר מסיבי.

עוד מימי אלכסנדר מוקדון

הרבה דמיון יש בין הגורל היהודי לזה הארמני. לא לחינם הארמנים זכו לכינוי "היהודים של מרכז אסיה". ארץ קטנה מוקפת אויבים היא זו. סביבה שלוש מדינות עם שאיפות התעצמות - איראן של חמנאי, רוסיה של פוטין וטורקיה של ארדואן, בתוספת אזרבייג'ן, שעמה יש עימות מתמיד, בעוצמות אש משתנות, על חבל המריבה נגורנו קרבאך. אבל יש לארמנים יתרון עלינו - אותם בוודאות לא יזרקו לים. הרי אין לארץ זו מוצא אליו.

בזכות ארטק המדריך, שהתגלה כאחד היתרונות של הטיול הזה, אנחנו מצליחים להעמיק מעט יותר אל המורכבות הארמנית. הוא אינטליגנטי, בעל ידע רב, נחמד, ולא פעם גם משעשע. לחברת התיירות שהקים יחד עם אחיו הייק קרא Gardman, על-שם הכפר שבו הכירו סבתו היהודייה וסבו הארמני. כנכד של שניהם, הוא צאצא של ניצולי שתי שואות - היהודית והארמנית. ארטק דובר עברית. הוא חי שש שנים בישראל, מחציתן בשירות ביחידה מובחרת. לא צריך להיות דק אבחנה כדי להבחין בביטוי לכך בסגנון העברית שהוא מדבר. הוא מספר שהוא מרגיש ארמני, אבל עדיין משרת לעתים במילואים בארץ.

כשארטק נשאל אם המציאות הארמנית המורכבת הזו אינה מסכנת את עתיד המדינה והעם שידעו סבל רב, כיבושים ובגידות בשדה הפוליטי והבינלאומי - הלהט הפטריוטי שלו מתעורר במלוא הדרו: "תמיד היינו לוחמים עזי נפש. פרשים ארמנים עשו צרות כבר לאלכסנדר מוקדון. במלחמת העולם היו לנו מרשלים בצבא האדום ומאתיים אלף ארמנים נהרגו בשורותיו. יש לנו צבא מצוין. שרק ינסו".

ארטק הוא רק חוליה אחת בשרשרת ארוכה של קשרים יהודיים-ארמניים. יהודים הגיעו לארמניה כבר בימי חורבן בית המקדש הראשון, ובמובן מסוים, גם טיול בארמניה הוא מסע בארץ התנ"ך. יש הגורסים שארמניה היא מלשון ארם נהריים, הנחשבת לארץ מוצאו של היהודי הראשון, אברהם, אף שהמקום, כמו גם הסמל הלאומי אררט, לא נמצאים בה, אלא מערבה אליה.

יש עוד נקודות דמיון בין ארמנים ליהודים. חלקו נובע דווקא מכך שהארמנים היו העם הראשון לקבל עליו את הנצרות כדת המדינה באימפריה הרומית, כבר בשנת 301 לספירה. לכן, למשל, מבין כל הכנסיות, זו הארמנית נראית דומה ביותר לבית הכנסת היהודי - בפשטות ובצניעות ובדברים נוספים, כמו נוכחות של משהו שמאוד מזכיר את הפרוכת במחוזותינו. כנסיות עתיקות ויפות כאלה, ניתן לראות, למשל, בכפרים Haghpat ו-Tatev.

נותרו מעט מקדשים פגאניים, כמו בגרני, כפר גדול במרחק של כשלושים קילומטרים ממערב לירוואן, עיר הבירה. המקדש הזה נותר על תלו מפני שהמלך טירידאטס השלישי, מלך פגאני שהתנצר והעביר עמו את הארמנים אל חסות הנצרות, נמשח שם למלוכה. הוא הרס את כל המקדשים הפגאניים, חוץ מאשר את המקדש הזה. גרגוריוס הקדוש, שניצר אותו, הסכים שלא להחריב את המבנה היפהפה הזה, כפי שהחריב את דומיו. המקדש שופץ בתקופת ברית המועצות, שכן בניגוד לכנסיות, מבנה פגאני לא היווה שום איום מבחינת השלטונות.

ארמניה ואנחנו, דומים ושונים

ההשתלבות המוקדמת של הארמנים בחיק הנצרות היא גם הגורם לכך שכבר בשלב מוקדם הוקם רובע ארמני בירושלים. עד היום עיקר העניין הטבעי של תיירים משם בישראל הוא בעיר זו. צעירה יהודייה שעלתה מארמניה ומארגנת טיולים מארץ הולדתה לישראל, מתארת בתסכול מציאות שבה היא מנסה להראות לארמנים שיש עוד מקומות יפים בארץ, "אבל אותם רק ירושלים מעניינת".

למרות נקודות הדמיון והגורל הקודר המשותף, באופן מסורתי האינטרסים של ישראל ושל ארמניה פנו לנתיבים מנוגדים. קודם הייתה זו הברית הצבאית-כלכלית של ישראל עם טורקיה, המוציאה לפועל והמכחישה של השואה הארמנית; ועתה אלה בעיקר הקשרים עם אזרבייג'ן. בראשם, לפי דיווחי מקורות זרים בשנים האחרונות, הוא הסיוע האזרי שמוצע לישראל במקרה שזו תרצה לתקוף את הכורים הגרעיניים באיראן, שאמור לכלול שימוש בבסיסים של המדינה המוסלמית ליד הגבול עם איראן. ישנם גם אינטרסים נוספים בין שתי המדינות, כמו מכירות נשק נרחבות מישראל לאזרבייג'ן וסחר בנפט. האינטרסים הללו מנעו מישראל את ההכרה ברצח העם הארמני מ-1915, גירושם ורציחתם האכזרית של כ-1.5 מיליון בני אדם.

הסופר חיים באר, פעיל ותיק למען ההכרה הזו, מתאר את הדברים דרך יחסו של נשיא המדינה הנוכחי לנושא: "לפני עשרות שנים היינו קבוצה שפעלה לכך שישראל תכיר בשואה הארמנית. והיה לנו שותף מלא רצון טוב בכנסת - רובי ריבלין כח"כ צעיר. הרי הוא הכיר וחיבב את הארמנים מהעיר שבה גדל וחי - ירושלים. אבל אחרי שהתמנה לנשיאות ביקר אצלו הפטריארך הארמני, שהתאכזב לשמוע אותו מכנה את שאירע לפני מאה שנה כ'טבח' בלבד ולא 'רצח עם'. הייתי שם וראיתי זאת. ההבדל בין אז להיום הוא שעכשיו ריבלין בתפקידו הרשמי כבול לאינטרסים של ישראל, ומדבר בהתאם".

ארמניה מצדה מנסה להתחבר לישראל, אבל היא גם בעלת קשרים עסקיים עתיקי יומין עם איראן וחיבור פוליטי עמוק ומורכב עם רוסיה. מאיראן גם מגיעים אליה תיירים לא מעטים, שמחפשים את כל מה שאסור בארצם - אלכוהול, הימורים ודברים נוספים, שגם במחוזותינו נחשבים למוסריים פחות. לא מעט מאותם תיירים אפשר למצוא בבירה, ירוואן. הזדמנות יוצאת דופן למפגש עם אזרחי האויבת האולטימטיבית.

בינתיים, היחסים הכלכליים בין ארמניה וישראל נשארים ברמה נמוכה - בהיקף של 4 מיליון דולרים בלבד ב-2014. עכשיו נפתחו לשכות מסחר, ובקנה הוגים פרויקט לתיירות בחמישה כפרים מרוחקים בסגנון של צימרים. הכדור לקידום התוכנית מצוי בפתחם של הבנק האירופי והעולמי שיממנו את הפרויקט ואמורים לאשרו. מתוכנן גם פרויקט ישראלי לאירוח סטודנטים ארמנים לשנת הכשרה בתחומי ה-IT והחקלאות, כאשר המטרה היא לבנות פעילות של אינטל, אלביט, IBM וחברות נוספות שיהיו מעוניינות בכוח עבודה זול.

עוד נקודת דמיון לישראל היא ניסיונותיה של הממשלה לפזר את הפעילות ואת האוכלוסייה מהמרכז אל הפריפריה. סביב ירוואן הבירה מתרכזים, כמו בישראל, כמחצית מ-3 מיליון תושבי המדינה. דיליג'ן היפה היא דוגמה טובה לכך. הבנק המרכזי הועבר לשם, ונבנה גם בית ספר בינלאומי בפרויקט חדש בהיקף של 200 מיליון אירו.

בבית הספר הזה לומדים נערים ונערות מחמישים מדינות בעולם, כאשר רק 30% מהם ארמנים. ממנו הם ממשיכים לאוניברסיטאות היוקרתיות בעולם. כמו במקרה היהודי, רוב העם הארמני מתגורר בחו"ל, והוא תורם בנדיבות לארץ המוצא. בית הספר היוקרתי הוא דוגמה לכך. אפשר לשער מה מטרת הפרויקט הגדול הזה - פיתוח דור המחר של הארמנים, של שגרירים מצוינים במדינות רבות, שבזכות החינוך הטוב יגיעו גם לעמדות מפתח כלכליות ופוליטיות.

ההיסטוריה שחבויה בארץ הזו הולכת עוד הרבה אחורה מהפרשים הארמנים המהוללים שעשו צרות למוקדון. בכפר Kalavan ניתן למצוא שרידים מסוף העידן הניאנדרטלי ועליית ההומוספאינס. במערכת מערות בדרום ארמניה, הידועה כארני-1, אפשר לבקר ביקב העתיק בעולם שהתגלה עד כה, בן 6,000 שנים. בחפירות ארכיאולוגיות במקום התגלתה גת עתיקה ביותר מאלף שנים מכל גת אחרת הידועה לאנושות. בעיירה ארני (Areni) הסמוכה מגדלים יין עד היום, וזה מקום פופולרי לטעימות יין מקומי.

היין הארמני טוב למדי. האיראנים יודעים מה יש לשכנה ה"כופרת" מצפון להציע. "ברנדי אררט", המשקה הלאומי, נחמד לחובבי הז'אנר, וגם הבירות המקומיות טובות. את זה כבר סיפרו אנשיו של אלכסנדר מוקדון, כשטעמו פה משקה שאותו תיארו כ"מים מתוקים שמסובבים את הראש". אגב, על המשקה הקל המקומי, נוסח "סופר דרינק" המיתולוגי אצלנו - בהחלט מומלץ לוותר.

המטבח הארמני חביב, אבל בהחלט לא יותר מזה. לא לחינם אנו ממעטים לפגוש "מסעדות ארמניות" בנסיעותינו ברחבי העולם. אוכל סטנדרטי של פיתה (לבאש), טבולה (בורגול), הרבה ירקות, גבינה (לרוב טעימה) ובשר (סביר). לחיוב ראוי לציין את הלחם הארמני המתוק חוריז ואת הפירות, כמו תותים ודובדבנים, שעל איכותם הרבה נכתב גם ביצירת המופת "ארבעים הימים של מוסה דאג" (שקריאתו הייתה "שיעורי הבית" שקיבלתי מחיים באר טרם צאתי למדינה, ואלה אכן שיעורי בית מומלצים).

כדאי לזכור שארמניה היא מדינה מסורתית. האופי המסורתי נוגע גם למקומה של האישה. כשהוצע לנו ב-Tatev להכין בעצמנו את הארוחה, שניים מהגברים בקבוצה היו הראשונים להתנדב למשימה. אחת הנשים המקומיות צחקה: "אצלנו אפילו קפה הם לא יכינו". למי שמתקומם (או מתקוממת) על כך, אפשר לחזור לארני 1, ולשרידי הגופות של נשים צעירות שנמצאו שם, כנראה תוצאת הקרבתן לאלים. בהשוואה לגורלן האומלל של אלה, גם בארמניה מעמדן של הנשים משתפר, פשוט קצת יותר לאט.

ל-Tatev עצמה וגם לכנסייה שלצדה מגיעים ברכבל הארוך בעולם; שיא גינס, שכמובן יש יותר מאחד שם הטורח להזכיר זאת. הבנייה שוויצרית, גם הדיוק, והנוף במיטב אופנת ארמניה - מרהיב, כבר אמרנו. גם הרכבל נבנה כמובן בתרומה של ארמנים מחו"ל. בין אלה יש "מפורסמים" שהארמנים אוהבים - את האחים אנסטס וארטם מיקויאן (ראש הסובייט העליון וממפתחי מטוסי המיג, בהתאמה), שהיו בכירים בתקופת ברית המועצות; או גארי קספרוב, שאמו ארמנית ואביו יהודי. בקים קרדאשיאן, בעלת המוצא הארמני, שלאחרונה פקדה כזכור את הכנסייה הארמנית בירושלים כדי להטביל את בתה לנצרות, מתגאים קצת פחות. למה? הופעה בשער פלייבוי אינה בדיוק מה שמחנכים את בנות המקום לעשות. אז נכון. היא ביקרה, היא תרמה, היא דוגמנית, אבל מודל לחיקוי היא לא.

מידע מעשי

טיסה: הדרך לארמניה מעתה ועד נובמבר היא ישירה מהארץ, באמצעות חברת ארקיע. הטיסה, יש לומר, אינה בדיוק שיא החוויה בטיול, אבל לפחות היא קצרה - שעתיים, ואתם שם.

טיול מודרך: יש כמה וכמה חברות שמציעות טיולים לארמניה. את הטיול שאנחנו השתתפנו בו מציעה חברת Medraft בעונה המתאימה - מאפריל עד אמצע נובמבר (7 ימים תמורת 1,750 דולרים, הכול כלול, ארוחות, דלק ומלונות). Medraft מציעה גם אופציה למעוניינים לחוות טיול ללא מדריך, עם ערכת GPS, שמציעה מסלולים, מידע על מקומות בדרך וגם סיוע מהארץ ובמדינה עצמה למקרה של תקלה. לדברי החברה, המערכת כבר נוסתה במדינות אחרות, ועתה מוכנסת לארמניה.

קליטה סלולרית: בדור הסמארטפונים וה-WiFi, תגלו ש"יד אלוהית" מונעת מכם להימלט אליהם ומאלצת אתכם לעצור לרגע ולהסתכל על הנוף ועל האנשים שסביב. במילים פשוטות, אין קליטה, ולכן במקרים רבים חבילות הגלישה שמציעות החברות הסלולריות לנוסעים לחו"ל מאוד לא כדאיות. במלונות תמצאו כמעט תמיד חיבור לרשת אלחוטית. האם הוא טוב? לפעמים כן ולפעמים לא.

הכותב היה אורח חברת מדראפט