ליאור שליין: בחרתי להיות משפיע, ואני חושב שבחרתי נכון

בדיוק שנה עברה מאז שביצע מנכ"ל ערוץ 10 יוסי ורשבסקי את המהלך המוצלח של העברת "מצב האומה" מהזכיינית רשת לחיקו. המצביא של תכנית הסאטירה ליאור שליין, וזכיינית ערוץ 2 כבר לא כל כך היו מרוצים איש מרעהו, וערוץ 10, שחיפש אסטרטגיה חדשה שבה תכניות ההומור הן אינטליגנטיות וזולות, ניצל את שעת הכושר. כך נולדה "גב האומה".

קיראו עוד ב"גלובס"


שליין רצה להיות יותר על המסך. הוא סירב להתנתק מענייני היום בשל פגרות כפויות של זכיינית ואילוצי ריאליטי וביקש להפוך את תכניתו לתכופה יותר. בערוץ 10 הוא מחזיק בכוח רב יותר, ואף שהרייטינג הוא לא מה שהיה פעם בערוץ 2, הוא בין הגבוהים באכסניה.

שליין הוא ג'ון סטיוארט הישראלי. הנה אמרנו את זה. בערוץ 10 הוא חד יותר מאי-פעם, ובקולו שלו, ובפניו הגלויות ונטולות המסכה הוא עושה סדר במציאות המטורללת שאנו חיים בה.

שליין מצייר, ביושר ובחדות, תפיסת עולם חילונית, ליברלית, פשוטה ובהירה, שכה נדיר למצוא היום. כשהוא מוציא, בסיכה אחר סיכה, את האוויר מכל הבלונים הנפוחים בסביבה, הוא הופך לאחת הדמויות המשמעותיות בשמירה על בדל שפיות בשיח הישראלי.

 

שפעת / טור מיוחד של ליאור שליין לגיליון 100 המשפיעים בתקשורת של מגזין "פירמה"

עכשיו אתם מבינים למה סירבתי להיכלל ברשימת 50 היפים והנכונים של עיתון "פנאי פלוס", שפורסמה בשבוע שעבר. האנשים מ"גלובס" הודיעו שנבחרתי לרשימת 100 המשפיעים בתקשורת ואפילו ביקשו שאכתוב כמה מילים, אבל קודם החתימו על הסכם אי-תחרות. גם ברשימת היפים הבהירו, בדרכם, שאצטרך לבחור: "אתה לא יכול לאכול את העוגה ולהקיא אותה שלמה".

בחרתי להיות משפיע. יופי זה עניין חיצוני, אנשים רואים בעצמם. אבל איך הציבור יידע שהתקשורת משפיעה עליו, אם התקשורת לא תגיד לו את זה? ההשפעה של "הארץ" בענייני דת ומדינה עלולה לקזז את זאת של ערוץ 20; "ידיעות" משפיע בנושא ביבי הפוך לגמרי מ"ישראל היום", וחברות הגז משבצות את הפרסומות בדיוק בין האייטמים נגדן.

והרי לכל אחד מהמשפיעים בתקשורת חשוב להישאר בעמדת השפעה. יש היום המון כלי תקשורת, פחות מהמון אנשים שיש להם מה להגיד, הרבה מהם לא יודעים איך להגיד את זה, מעט מדי צרכני תקשורת בעברית וכלום כסף. לכן אחד המטבעות המובילים בשוק התקשורת הוא תחושת השפעה, וגם היא לא קיימת בשפע.

כדי להמשיך להחזיק בעמדת השפעה, לא להיות מוחלף במשפיע זול יותר או צייתן יותר או יפה ונכון יותר, צריך המשפיע להיחשב משפיע. שיצפו בו, שיאזינו לו, שיקראו אותו, שיגלשו אליו. דברים כאלה משפיעים מאוד על רוב בעלי ההשפעה באמצעי ההשפעה. וכדי להמשיך להיחשב משפיע צריך המשפיע, כמעט כל משפיע, לשאול את עצמו: לאיזה כיוון הציבור רוצה שאשפיע עליו? דתי יותר? מרגש יותר? מתלהם יותר? הרי בסופו של דבר צריך לתת לציבור את מה שהוא רוצה, אחרת הוא מצביע ברגליים. ומי שמצביע - משפיע.

ולכן התקשורת, ברובה, פחות ופחות משפיעה על הציבור - ויותר ויותר מושפעת ממנו. לכאורה, השאלה המתבקשת עכשיו היא: אז ממי הציבור מושפע? כנראה ממי שכן מתאמץ להשפיע עליו. מגורמים אינטרסנטיים, מסחריים, דתיים, פחות יפים ופחות נכונים ממה שאמורה להיות תקשורת - חוקרת וחותרת לגילוי האמת, שואלת שאלות, מציבה מראה, מתעדת, מבדרת, כל אלה. אבל מה אכפת לי, אני ברשימת המשפיעים בתקשורת. השאלה שמעניינת אותי היא: על מי התקשורת משפיעה?

התקשורת, ברובה, משפיעה בעיקר על התקשורת. אולי צריך להשלים עם זה. אני מסתכל סביבי ברשימה, ואומר לעצמי: יש פה 99 איש ששווה להיות מושפע מהם. ולהשפיע עליהם. כי רק כשהגיליון הזה יודפס אדע כמה מהם לפניי ברשימה ולכן משפיעים עליי, וכמה מתחתיי, כלומר מושפעים ממני. כמובן שבשנה הבאה ייתכן שהדירוג ישתנה, אטפס במעלה הרשימה, ואנשים שהשנה הושפעתי מהם יהיו מושפעים ממני. אבל לא נורא גם אם יקרה להפך, ומיקומי ברשימה יידרדר. אם אנשים שישפיעו עליי בשנה הבאה יהיו כאלה שהשפעתי עליהם השנה, לפחות אדע שאני בידיים טובות. ככה שזה לא משפיע עליי.

אני חושב שבחרתי נכון.