טיול בחו"ל: אם יש גן עדן - הוא נמצא בקוסטה ריקה

חופים, נופים, הרים ויערות גשם עבותים עם עושר בלתי נתפס של צמחים, פרחים, פרפרים, ציפורים ובעלי חיים. קוסטה ריקה השכילה לשמור על הטבע המופלא שלה ולהפוך אותו למקור הכנסה ולאטרקציה שתיירים מרחבי העולם נוהרים אליה >

קוסטה ריקה / צילום: shutterstock

"פורה וידה" - החיים הטהורים/הטובים, הוא המוטו של קוסטה ריקה. מדינה קסומה, שאנשיה למדו להפיק מהחיים את המיטב, ובנינוחות, בשלווה אין-סופית ובנועם, הם מממשים את המנטרה יום אחרי יום. הארץ האקזוטית הזו מקבלת תיירים בזרועות פתוחות ביופייה הכובש, בניקיון ובטיפוח, ובעיקר בטבע המופלא שלה.

הבריאה העניקה לקוסטה ריקה אקלים טרופי רווי מים, שמטיילים מזרח תיכוניים יכולים רק לשאת אליו עיניים בקנאה. הודות לו התפתח במקום עושר בלתי נתפס של חי וצומח לצד גיאוגרפיה מגוונת של הרים, מישורים, חופים ונופים שאין מילה אחרת לתאר אותם אלא כפשוט "הורסים".

קיראו עוד ב"גלובס"


למרבה המזל, המדיניות הממשלתית בחרה לקדש ולשמר אותם, ולהפוך אותם למשאב תיירותי ולענף כלכלי מכניס, והראתה שכשיש תכנון נכון וכשהוא מצליח, אין סתירה בין שמירת טבע לאינטרס כלכלי. בעשור האחרון הוכפלה (ויותר) התיירות האקולוגית (מה שמקובל כיום לקרוא "מקיימת"), והגיעה לכשלושה מיליון תיירים בשנה (כמו אצלנו), והכנסותיה עקפו את החקלאות שעיקרה בננות, קפה ואננס.

עוד דבר שהמטייל המזרח תיכוני מתקנא בו בקוסטה ריקה הוא העובדה שזו הייתה המדינה הראשונה בעולם שבחרה לפרק את הצבא, וזאת עשתה כבר ב-1948. נותרה רק משטרה, שגם אותה רואים מעט, אבל יש הרגשה שהיא פועלת היכן שצריך. התחושה היא שזה יעד בטוח מאוד וככזה הוא מתאים גם למשפחות. בכל עיר תמצאו בית ספר, בר טוב ומגרש כדורגל, כי כדורגל הוא הדת השנייה כאן. גם עשרות המגרשים המטופחים בכל פינה פשוט מעוררים קנאה.

בין הקריבי לפסיפי

קוסטה ריקה שוכנת במרכז אמריקה, בין ניקרגואה בצפון לפנמה מדרום. שטחה כפול מישראל, ועקב התפרצויות געשיות (היא יושבת על "רצועת האש"), התרוממה בלב המדינה שרשרת הרים המפרידים בין הצד הקריבי במזרח לצד הפסיפי במערב, המכונים על-שם הימים שלחופיהם היא שוכנת. אלה מעניקים לה רצועות חוף מרהיבות של כ-1,300 קילומטרים.

התרגום המעשי של כל אלה לשפת התיירות הוא שקשה לבחור או להמליץ על מסלול בקוסטה ריקה, פשוט מפני שיש המון אפשרויות. החבל ההררי שבצפון המדינה הוא אזור תיירותי משגע, אזור טרופי עם צמחייה שופעת ועבותה. יש יערות גשם, יערות עננים, פארקים לאומיים ואטרקציות לרוב - רק תבחרו.

אנחנו בחרנו להתחיל בצפון מזרח המדינה (שראוי לכתבה נפרדת בעתיד) ומשם פנינו למרכז המדינה, ללב הפועם. התחלנו בהר הגעש פואס (Poas) , מהפופולריים ביותר ומהיחידים שאפשר לטפס עד לראשם הרושף. ההר נישא לרום של 2,708 מטרים, ואומרים שממנו אפשר לראות את הנוף המרהיב ביותר בקוסטה ריקה, כמו ממעוף ציפור.

התייצבנו בשערי הפארק הלאומי עם הפתיחה בשמונה בבוקר. אחרי ששילמנו 15 דולרים לאדם בחלון הראשון, נעצרנו בשני כדי להוסיף שלושה דולרים על חניה - ענף כלכלי, כבר אמרנו?

האטרקציה העיקרית - לוע ההר, נמצאת במרחק הליכה. מצדי השביל משתוללת צמחייה פרועה שבולט בה צמח ה-poor men's umbrella, צמח עם עלים גולייתיים שקוטרם מגיע לשלושה מטרים, מה שמסביר את שמם כמחסה מהגשם לעניי הארץ.

למרפסת התצפית נוסף אפקט ה"וואו" : לוע ענק שמדרונותיו כמו צוירו בשלל גוני אפור ושחור, עם לגונה קטנה בצבעים תכלכלים-אפרפרים ועננת גזים שנפלטת תדיר.

מסביב היה נוף אין-סופי של הרים וגבעות בירוק כהה שאפשר לבהות בו שעות. הסיבה לביקור המוקדם היא העננות, כמו גם עומס המבקרים. לרוב בהיר בבוקר, אבל בתוך שעתיים המגמה עלולה להתהפך, והמאחרים יראו בעיקר עננים, וזאת בהנחה שהמקום לא עבר את הקיבולת המותרת, אחרת הוא ייסגר עד יעבור זעם.

מהלוע המשכנו דרך יער גשם סבוך ללגונת Botos היפהפייה, הנקראת על-שם שבט אינדיאני שחי כאן בעבר. מהלגונה אפשר לחזור באותה דרך או להמשיך בג'ונגל כמונו. במסלול שאורכו 1.8 קילומטרים חשנו במשך כשעה את יער הגשם, התלהבנו מהצמחייה המרהיבה, פגשנו סנאים ושלל ציפורים, וזה היה שווה כל רגע.

מפלים, חיות, בריכות

מכאן קפצנו למפלי לה פאז (La Paz) - אטרקציה מקומית מפורסמת, שמשתרעת על-פני שטח עצום וכוללת בין היתר מעין גן חיות עם בעלי חיים בכלובים. בחלק מהכלובים אפשר להיכנס ממש לתוך הכלוב עצמו - למשל בתצוגת הפרפרים, הציפורים והצפרדעים - ולצפות בבעלי החיים מקרוב, וזה מרגש ביותר. מחיר הכניסה גבוה (40 דולרים לאדם!) אבל זה שווה.

לצד התצוגות הפתוחות יש גם כלובי קופים, נחשים באקווריומים ותצוגת חתוליים (נמרים, פומות ועוד) בנפרד. יש גן סחלבים, בית קוסטה ריקני טיפוסי ועוד. מקצה הגן יוצא מסלול רגלי אל נהר מקומי, שלאורכו חמישה מפלים מדהימים.

לה פורטונה היא עיירה קטנה ותוססת, לפחות יחסית לכפרים המנומנמים שסביבה. היא שוכנת סמוך להר הגעש ארנל, שלמרגלותיו אגם באותו שם. אין גישה אל הלוע, אבל בפארק הלאומי שלמרגלות ההר יש מסלולי הליכה (בסך-הכול כשבעה קילומטרים) ותצפית.

מפלי לה פורטונה הזכירו לנו קצת את בריכת המשושים בגולן, אלא שהמפל כאן גבוה יותר והמים ממשיכים לזרום בערוץ נחל רחב. האטרקציה הייחודית באזור היא המעיינות הגעשיים החמים. בזכותם יש באזור שפע של מלונות עם בריכות ספא ובריכות חמות בקרבת ההר. כיף לסיים יום ברביצה מרגיעה ומשחררת במים חמים. בלה פורטונה אפשר גם לעשות קנופי (Canopy) - אומגות בגובה בלתי נתפס ולמרחקים שקשה להאמין. אפשר גם לשוט באגם ארנל, לרכוב על סוסים, לצאת לטיולי טרקטורונים, לבקר בחוות קפה וסוכר ועוד.

מעל יער העננים

הדרך למונטוורדה (Monteverde) הזכירה לנו שכביש סלול הוא לא דבר מובן מאליו. את שליש הדרך האחרון עשינו בדרכי כורכר מהמורתיות. מונטוורדה הוא אזור הררי יפהפה סביב עיירה זעירה ושוקקת בשם סנטה אלנה, שאינה אלא משולש רחובות קטן וסואן עם מסעדות, סוכנויות, חנויות וים של מטיילים.

בשל הגובה והלחות הרבה יער הגשם הופך פה ליער עננים. עננה נמוכה קבועה רובצת מעל צמרות העצים. פני השטח הגבעוניים והכבישים, שהם יותר שבילי כורכר, יכולים לאתגר בנהיגה, אבל אזור מונטוורדה הוא מהיפים והעשירים במדינה, ויש בו שפע של אפשרויות. הפארק הלאומי של יער העננים עצום בגודלו, עם מגוון שבילים שאי-אפשר בביקור אחד לכסות את כולם, וגם לא צריך. חשוב להגיע לנקודת התצפית הגבוהה, וכרגיל רצוי להקדים, כי בהמשך היום עלולים להגיע עננים ולכסות הכול. גם כאן יש אופציה למדריך (בתוספת תשלום) וכל טיול אורך מינימום שעתיים. ביקרנו במפל, בגשר התלוי ובתצפית, והתענגנו על הקרבה ועל היופי של טבע טהור.

השיא היה כשאחד המדריכים הצליח לזהות בצמרות העצים זוג קצאל - ציפור אופיינית לאזור אך נדירה מאוד. הנקבה הרהיבה בגוני האדום-כחול של נוצותיה וכולנו חשנו בני מזל.

למונטוורדה באים בעיקר כדי לעשות קנופי בפארק של חברת Adventura, שבו מתוחה האומגה הארוכה ביותר - שני קילומטרים!

ואם זה לא מספיק יש גם אומגה המכונה "סופרמן", שבה נקשרים מהכתפיים ומהאגן וגולשים לאורך מייל כמו ציפור עם ידיים לצדדים (ולא שוכחים לצעוק בקול גדול "סופרמןןןןן"!).

קשה לתאר את עוצמת החוויה. הבתים והעצים למטה נראו ננסיים, הצל שלי היה נקודה קטנה במרחב, הרוח שטפחה והשמש שליטפה במקביל היו עוד תוספת מבית היוצר של הטבע.

סוסים, קופים, תוכים

שעה לאחר מכן כבר ישבנו רכובים על טרקטורונים, בטיול פרטי בין שבילים, כפרים ויערות. אזור הגבעות מספק נהיגת שטח מאתגרת, עם המון עליות וירידות חדות ובעיקר נופים חד-פעמיים עוצרי נשימה. הנקודה המרהיבה ביותר הייתה זו שבה יכולנו לראות את האוקיינוס באופק נח מאחורי חמוקי גבעות עם אחו ירוק רענן, מראה משובב לב.

לא עזבנו את האזור בלי טיול סוסים, חוויה מיוחדת במינה. האנגלית המגומגמת של המדריך הייתה בערך ברמה של הספרדית שלי. בניגוד לטיולי רכיבה בארץ, שכוללים רבע שעה תדריך ושעה רכיבה, כאן עלינו היישר על הסוסים והתכוננו ליציאה. כשהצבענו לאלברטו המדריך על קסדות הוא הפטיר "נו נססיטו". ויתרנו. ממילא אלה היו קסדות אופניים. כשרמזנו לגבי איזה הסבר או תדריך, הוא אחז במושכות, העביר אותן לימין ואמר "ימינה". ואז החזיר אותן לשמאל והוסיף: "שמאלה". לסיום התדריך משך אותן כלפי מעלה וקרא "עצור". כל התדריך כולו לא הגיע לשישים שניות אפילו, אבל "פורה וידה" סיכם הכול: לזרום, להתקדם, לא להיתקע על שטויות.

בשלב מסוים, בלי הכנה מוקדמת, בלי הנחיות בטיחות ובלי בטיח, אלברטו בדק איתנו בדרכו הייחודית שאנחנו רוצים לדהור, מצמץ בשפתיו והסוסים פצחו בדהירה קלה שהתחלפה בדהירה אמתית (גאלופ). ברגעים הראשונים הייתה תחושה שהגוף יתפרק לחלקים ויתפזר בשטח, אבל בהמשך, כשהתייצבנו כראוי, נהנינו עד השמיים.

הטיול היה מלא הפתעות כרימון. והראשונה הגיעה תוך דקות: בשולי הדרך, על עץ גבוה, נח לו עצלן, כשהוא מתנודד מצד לצד ומביט בנו במבט חולמני. משום מה, עם כל הכבוד לשמורות, עצלנים תראו יותר בשולי הדרכים.

העצלן היה רק המברך הראשון. במשך זכינו לעוד כמה מפגשים עם בעלי חיים מיוחדים, כמו ארמדיל ומעין דב נמלים מנומר (המכונה "פיסוטו"). בכל הפארקים במדינה יש קופים (קופי עכביש או קפוצ'ין), וגם שפע עצום של ציפורים קטנות וגדולות, צבעוניות ויפהפיות. מיונקי דבש, שלהם יש מאכילים מיוחדים שמקרבים אותם למטיילים, ועד תוכי מקאו ענקיים, צפרדעים שכמו יצאו מקטלוג צבעים נדיר וכמובן פרפרים בכמויות שקשה לתאר, בגדלים ובגוונים ייחודיים.

ואי-אפשר בלי מילה טובה על התושבים מסבירי הפנים והנעימים. בניגוד למזג הישראלי החם, שם לא ממהרים, לא כועסים ובעיקר מחייכים. פורה וידה הוא לא מס שפתיים כאן, אלא "סטייט אוף מיינד", הסיבה לחיים הטובים.

מידע מעשי

תכנונים: קוסטה ריקה רחוקה - 15 שעות טיסה, לא כולל חניות ביניים. אנחנו הקדשנו לה שבועיים וחצי. מי שדחוק יסתדר עם עשרה ימים עד שבועיים, אבל פחות מזה יהיה פספוס.

כספים: המדינה יקרה למדי ביחס למדינת עולם שלישי ענייה, אז צריך לקחת בחשבון שדמי הכניסה לאתרים גבוהים, וכך גם הלינות במלונות. עוד סיבה להתאכסן בלודג'ים קטנים משפחתיים, שלא פעם הם גם נעימים יותר. שימו לב שאפילו ביציאה ממנה תידרשו לשלם בנמל התעופה מס יציאה בסך 29 דולר לאדם. האמריקאים הפכו אותה לחצר האחורית שלהם ומגיעים בהמונים. זו כנראה הסיבה שאין צורך להמיר כסף, ואפשר להשתמש בדולרים גם בסופרמרקט או בתחנות הדלק.

סדרי גודל של מחירים לטיולים המודרכים: טיול פרטי על טרקטורונים בין שבילים, כפרים ויערות: 70-85 דולרים לאדם, טיול סוסים : 30-40 דולרים לאדם.

רכב ונהיגה: גם שכירת הרכב יקרה, בעיקר כשמדובר במספר ימים שהוא כפולה של שבע. יום אחד פחות, והמחיר צולל בכ-30%. יש מעט אפשרויות לשכור רכב לפני היציאה מהארץ, אבל כדאי, כי שם המחיר קופץ. נסו את אוטו יורופ שהיו אמינים וזולים. הכבישים במדינה צרים ומשמשים את כולם: הולכי רגל, רוכבי אופניים, עגלות ועוד. זו הסיבה לכך שהנסיעה איטית, ואף שהמרחק לא גדול, משך הזמן הנדרש כדי לגמא אותו דווקא כן, בעיקר אם נתקעים אחרי משאית. גם איכות הכבישים לא מזהירה, ולכן מומלץ ג'יפ או ג'יפון. הכי חשוב לא לנהוג בחושך - למעט בתוך העיירות עצמן.