הסבר פניך לתייר: הישראלים שפותחים את ביתם ללא תשלום

אחד התחיל בגלל הקארמה, אחרת הייתה קצת בודדה - ואולי בכלל מדובר בתרגיל אינטלקטואלי ■ הצד השני של טרנד גולשי הספות ששוטף את העולם: המארחים

טליטה אנגלן ואריאל קוליץ / צילום: איל יצהר
טליטה אנגלן ואריאל קוליץ / צילום: איל יצהר

"התחום הזה הוא קצת תהום גדולה ולא מוסברת ביני לבין חבריי"

אריאל קוליץ / 47 / תל אביב / עוסק בפיתוח עסקי באסיה

בשבועיים האחרונים שבהם אריאל קוליץ התארח אצל חברים בברצלונה, התגוררה בדירתו בתל אביב טליטה אנגלן, גולשת ספות בת 26 מהעיר גנץ שבבלגיה. קוליץ, שנמצא לא מעט בחו"ל מתוקף תפקידו, החל לארח גולשי ספות לפני כעשור. "נכנסתי לזה מתוך איזה רצון להיות נחמד וגם כי זה קארמה טובה", הוא מסביר.

קיראו עוד ב"גלובס"


"אני מנחש שעד היום אירחתי קרוב למאה איש. היו אצלי אנשים מהודו ומסינגפור ודנים ושבדים ומה לא. מכל מקום היו אצלי אנשים. למעשה, חוץ מאפריקה, היו אצלי אנשים מכל חלקי העולם. הגיל הממוצע די צעיר. אנשים בשנות ה-20 שלהם. בגלל גילי אני מארח אנשים קצת יותר מבוגרים. אם יש חיבור, אנחנו מבלים ביחד, ואם לא - או שאני במקרה עסוק - אז פחות. בדרך כלל אנשים לא נשארים יותר משלושה ימים, והמקרה של טליטה קצת שונה כי אני בחו"ל".

טליטה אומרת שהיא מתארחת ללא תמורה אצל אנשים בכל העולם זה 3 שנים. היא יצאה לטיול לאחר שחוותה אירוע שגרם לה לחוש שהיא חייבת לחיות כל יום כאילו אין מחר, ובמשך הזמן התארחה באוסטרליה, בניו זילנד, במיאמי, בלוס אנג'לס, בניו יורק, בארגנטינה ובברזיל. זהו הביקור השני שלה בישראל. "פגשתי דרך השירות הזה מלא סוגים של אנשים", היא מספרת. "אני מניחה שישנתי אצל לפחות 60 אנשים שונים. לא תמיד אני מרגישה בטוחה, ומדי פעם נתקלים באנשים שמתייחסים לזה כמו אל סוג חדש של טינדר".

- יצא לך לעזוב דירות?

"כן, כמה פעמים. במיאמי, למשל, היה מישהו שהתנהג ממש מוזר ואז גם רצה לגעת בי, ובהזדמנות הראשונה שהייתה לי, ארזתי את התיק שלי ויצאתי. אני זוכרת שהלכתי למקדונלד'ס ודיברתי עם הומלס עד שהשמש עלתה. ובמקום אחר - נדמה לי שזה היה בלוס אנג'לס - הלכתי להוסטל. באוסטרליה הייתי עם מישהי אחרת, ושתינו עזבנו והעברנו את הלילה בתחנת רכבת".

קוליץ אומר שרוב חבריו אינם מבינים מדוע הוא פותח את ביתו לאנשים שהוא לא מכיר. "שואלים אותי למה אני צריך מישהו בבית, ושאם אני רוצה חברים אז יש לי חברים. שואלים אותי למה אני צריך להיות נחמד לכל מיני אנשים זרים ולהשקיע בהם זמן ומאמץ. אח שלי, למשל, הוא ההיפוך המוחלט שלי. הוא מיזנתרופ והוא ממש לא מבין מה הקטע שלי. התחום הזה הוא תהום גדולה ולא מוסברת ביני לבין חבריי".

- אתה גולש ספות גם בעצמך?

"לא, אני מכיר את עצמי ויודע שאני לא ארגיש נוח בסיטואציה כזאת".

"כשאתה פוגש כ-150 איש מכל העולם, זה מצטבר להרבה הרבה חוויות"

אמיר גניסלב / 44 / תל אביב / אמן

בשלוש השנים שחלפו מאז שאמיר גניסלב החל לארח בדירת שני החדרים שלו גולשי ספות, הוא מעריך שהיו אצלו כ-150 אורחים מכמעט כל מקום בעולם. "התחלתי לעשות את זה משתי סיבות", הוא מספר, "הראשונה היא סקרנות והשנייה היא שזה סוג של תרגיל אינטלקטואלי מבחינתי. אמרתי לעצמי שמאוד קל להשתלט על כל הדירה שיש לי ולהגיד שזו הממלכה שלי ולהתרגל לנוחות הזו. רציתי להכניס אליי אנשים מדי פעם וככה ללמוד להצטמצם ולהתחשב באחרים. מבחינת רוב האנשים זה לא כזה אידיאלי, אבל מבחינתי זה היה מעניין".

- תן דוגמאות.

"היו אצלי אנשים ממזרח ומערב ומרכז אירופה, מקנדה, מיפן ואפילו מאזורים ממש נידחים ברוסיה. לא מזמן אירחתי פה מישהי מקורסק, שזה אחד האזורים הכי מבודדים עלי אדמות. אני בדרך כלל מגביל את האירוח ליומיים-שלושה, כי אתה יודע מה אומרים על אורחים ודגים, אבל היו אצלי גם אנשים שנשארו לשבוע. פונים אליי אנשים שהם פנסיונרים, והיו אצלי אנשים בשנות ה-20 שלהם. יש בודדים ויש זוגות, ופעם אחת היו אצלי אפילו שלושה".

- עדיין לא הבנתי את המניע.

"כן, אנשים לא תמיד מבינים למה אני עושה את זה, והם חושבים שזה בגלל שאני בודד, אבל מבחינתי זו חוויה לימודית. בהתחלה חברים שלי ממש הרימו גבה, ואולי גם עכשיו הם מדברים עליי מאחורי הגב. אולי הם לא אומרים לי הכול. אני יודע שמבחינתם אין מצב שהם היו מכניסים אליהם הביתה אנשים שהם לא מכירים. הם תמיד שואלים אותי אם אני לא מפחד שיגנבו ממני או ייקחו ממני - ואני לא מפחד. חוויה רעה מבחינתי זה שיש אנשים שהתקשורת איתם לא מוצלחת. אלו אנשים שמבחינתם הם מגיעים לאכסניה חינם ואין להם רצון ליצור תקשורת, אבל זה די נדיר".

לדברי גניסלב, אין לו שום ציפיות מהאורחים. "האתיקה אומרת שהמתארחים צריכים לכבד את המרחב של המארח, אבל זה לא שהם צריכים לעשות בשבילך משהו. אני לא מצפה מהם לשום דבר, אבל אני כן יכול לומר לך שיש לי הרבה מאוד מגנטים מכל מיני מקומות בעולם על המקרר. יש לי כבר הרבה חברים מפולין, למשל, והגיעו אליי דרך העניין הזה גם הצעות עבודה. אתה נחשף ככה לאנשים ולדברים שלא היית שומע עליהם בחיים. כשאתה פוגש כ-150 איש מכל העולם, זה מצטבר להרבה-הרבה חוויות".

"הרגשתי קצת בודדה אחרי הפרידה, וחשבתי שזו דרך טובה להכיר אנשים"

אלה קמר / 29 / תל אביב / סטודנטית לתואר שני בכלכלה

אלה קמר מספרת שהיא החלה לארח גולשי ספות לאחר שחזרה מטיול בארצות הברית שבו התארחה אצל אחרים בשיטה זו. "הייתי עם החבר הקודם שלי בטיול והוא הכניס אותי לעולם הזה. אירחו אותנו ממש בנדיבות. זה היה מפתיע, והרגשתי שאני צריכה להחזיר על כל הנדיבות הזאת. מעבר לזה, איך שחזרנו לארץ, אני והחבר ההוא נפרדנו וגרתי אז בגבעתיים בדירה של דוד שלי שהייתה די גדולה. הרגשתי קצת בודדה אחרי הפרידה וחשבתי שזו דרך טובה להכיר אנשים ולמלא את הזמן שלי".

בתחילת הדרך, קמר בחרה בעצמה את המתארחים, כדי להרגיש בטוחה יותר. "בהתחלה קצת הפחיד אותי להכניס הביתה זרים, אבל באתי בגישה של אמון", היא אומרת. "חשבתי שזה לא רציונלי שדווקא תיירים יעשו לי משהו, ואמרתי לעצמי שכשאתה תייר במדינה שאתה לא מכיר, אתה ממש לא רוצה להסתבך עם המשטרה. בכל מקרה, גלשתי באתר וראיתי מי אמור להגיע לפה ומחפש מקום ופניתי בעצמי לאנשים.

"בפעם הראשונה אירחתי לשני לילות שני בחורים גרמנים והם היו מקסימים - שקטים, ניקו אחריהם וזו הייתה חוויה ממש טובה. מאז אני חושבת שאירחתי משהו כמו 6 פעמים - רובם גרמנים, אבל גם אמריקאים. הייתה למשל תקופה שגרתי בה בדירת חדר ולא היה לי איפה לארח, ועכשיו אני גרה עם חבר והוא די חשדן לגבי הקטע הזה, אז אני צריכה לשכנע אותו לארח שוב. זה לא שהוא הטיל על העניין וטו מוחלט. בסוף אני אצליח".

אפשר להבין את הסתייגותו של בן זוגה של קמר. "לא מזמן, לפני איזה 3 חודשים, אירחנו בחור ובחורה מגרמניה וזו הייתה חוויה פחות כיפית", היא מספרת. "הם אמרו לנו שמאחרים להם את הטיסה ובגלל שהם הגיעו אלינו באמצע השבוע, ביקשתי מהם שייקחו מונית מהשדה כדי שלא יבואו באמצע הלילה, כי אנחנו צריכים לקום מוקדם לעבודה. אבל למרות שביקשתי את זה, מה שהם עשו הוא שהם לקחו תחבורה ציבורית כדי לחסוך כסף וכמובן שהגיעו אלינו באמצע הלילה. זה היה די מרגיז, כי הרגשתי שגם ככה חסכנו להם כסף בזה שאירחנו אותם, ואחר כך זה המשיך בכל מיני דברים קטנים".

- כמו מה?

"מקובל, למשל, להזמין את המארח לקפה וכמובן טיפה לסדר ולנקות אחריך, ואצלם זה הרגיש שהם פשוט ניסו לחסוך. כל עגבנייה קטנה שהם קנו, הם לקחו איתם. זה הרגיש יותר כמו ניצול מאשר כמו אירוח, ובסוף הם גם לא רשמו לי המלצה באתר. זה לא אסון, אבל זה הרגיש כמו כפיות טובה".

קמר אומרת שאחת המוטיבציות שלה לארח זרים מוחלטים היא להראות להם מקומות בארץ שהתייר הטיפוסי אינו נחשף אליהם. "אני רוצה לתת להם חוויה שמותאמת לתיירים, אבל לא מלכודת תיירים", היא מסבירה. "אם יש לי זמן פנוי להיות איתם, אני עושה להם טיול ברגל מחוף בוגרשוב עד ליפו, או שאני לוקחת אותם לשוק לוינסקי, שהוא אזור ממש נחמד, שתיירים בדרך כלל לא מגיעים אליו".

"אנחנו עושים את זה כי השגרה יכולה לכרסם בקלות"

נועה דקל (39) ונועם שרון (45) / גבעת עדה / איש רכש ומתאמת שיווק

נועה דקל ונועם שרון הם אנשים מטיילים. לא רק בשבתות, כמו חלק גדול מהאנשים, אלא מתי שרק אפשר. טרקים של ממש, ולאורך קילומטרים רבים. "לפני שש או שבע שנים נתקלנו בפעם הראשונה במונח 'מלאכי שביל ישראל' באיזו כתבה בחדשות של יום שישי בטלוויזיה", מספר שרון. "ראיינו שם זוג שהשביל עובר ממש מחוץ לבית שלהם והם התחילו להלין אצלם אנשים שצעדו על השביל, ומשם העניין התפתח למה שהוא היום - אתר עם שמות וכתובות וטלפונים שמאפשר למטיילים לתאם לינה עם אנשים שפותחים את הדלת של הבית שלהם בכל מיני מקומות בארץ.

"התחלנו לעשות את זה כשגרנו בחדרה, ואני מניח שעד כה אירחנו עשרות אנשים. מי שפועל על-פי ההנחיות באתר מתקשר יום לפני כן ושואל אם זה בסדר להתארח למחרת. הפחות מקפידים, נוהגים להפתיע".

- מדוע בעצם לפתוח את הבית בפני זרים?

"אנחנו עושים את זה כי השגרה יכולה לכרסם בקלות, ומדי פעם לפגוש אנשים חדשים זה דבר נחמד. מאחר שאנחנו מטיילים הרבה, אנחנו יודעים להעריך את החשיבות של מקלחת חמה ושל מיטה רכה בסוף יום ארוך שבו צעדת 20 או 25 קילומטר. באתר כתוב שזה נחמד להשאיר למארח 20 שקל, אבל זה לא משהו שאנחנו מצפים לו כמובן. מבחינתנו, התגמול זה שכותבים בספר המטיילים שלנו".

במשך השנים אירחו שרון ודקל מטיילים ("שביליסטים", בעגה שלהם) מכל המגזרים. "אני חושב שבערך חצי מהם ישראלים וחצי מחו"ל. היו אצלנו אנשים מאירופה, מארצות הברית, מאוסטרליה. רק סינים לא היו פה. כשבאים אנשים, אנחנו מכינים להם ארוחת ערב ויושבים ומדברים, ואנחנו מנסים להיות שגרירים של המדינה כמה שאפשר. קשה לי לומר שהיו לנו חוויות לא נעימות, אבל מדי פעם יש אנשים שלא מגיעים אחרי שהם אמרו שהם יגיעו.

"מקרה מוזר שאני זוכר הוא שהגיעו הנה שניים-שלושה בנים, והם הזמינו לדשא שלנו את המשפחה של אחד מהם שהגיעה עם סירים ועשו אצלנו פיקניק בלי לשאול אם זה בסדר. המוזרה ביותר שביקרה אצלנו הייתה מישהי שמקיפה את העולם, כדי 'להפיץ אהבה' כדבריה. היינו צריכים לכתוב משהו בספר שלה ולהתחייב להמשיך להפיץ אהבה. היא ממש החתימה אותנו על התחייבות כזו".

"אני נהנית יותר לארח מאשר להתארח"

אביב ויצמן / 36 / קופנהגן / יועצת תקשורת

אביב ויצמן החלה לארח גולשי ספות כבר בסביבות 2004 או 2005. "יש כל מיני אפשרויות הלנה, ואני למשל פחות מתחברת לרעיון של להלין מישהו אצלי בחדר על מזרן. גם תמיד עשיתי את זה כשגרתי עם בני זוג או שותפים", היא אומרת. "אם יש לי חדר אורחים או סלון, אין לי בעיה להשמיש אותם לטובת אורחים".

- אבל למה מלכתחילה נכנסת לזה?

"אני חושבת שהסיבה שהתחלתי לעשות את זה היא שחשבתי שזו אפשרות להקטין את הכפר הגלובלי עוד יותר. זה גם להכיר אנשים מכל מיני תרבויות וגם לארח. אני, למשל, נהנית יותר לארח מאשר להתארח. אני מרגישה שאני יותר בשליטה, כי אני יודעת בערך את מי אני מכניסה הביתה, בעוד שאם אני אתארח אצל מישהו, אני פחות אדע מיהו ואילו תנאים יהיו לי. זה גורם לי להגיש יותר נוח".

בקיץ האחרון ויצמן עברה ללמוד בקופנהגן, ושם היא אינה יכולה לארח משום שהיא מתגוררת בחדר קטן במעונות הסטודנטים של בית הספר לתקשורת ולעיתונאות של דנמרק. החודש, לעומת זאת, היא עשויה להתארח בעצמה בשטוקהולם כגולשת ספות בפעם הראשונה בחייה. "קצת חוששת להתארח, גם כי אני אישה, ומעבר לזה יש לי את החשש - ושמעתי שיש אותו גם לישראלים אחרים - שמה יהיה אם יגלו שאני מישראל.

"אני לא יודעת אם הדרכון הישראלי שלי משחק פה תפקיד, כי באירופה אנחנו הרבה פעמים נחשבים לאנשים הרעים. שני הדברים הללו משחקים פה קצת לרעתי".

גלגולה של ספה: מדריך לגולש

הרעיון להקמת אתר CouchSurfing.com, ששמו הפך למונח שמתאר התארחות (ואירוח) ללא תשלום בבתיהם של זרים, עלה במוחו של המתכנת האמריקאי קייסי פנטון כשהוא היה בן 25. השנה הייתה 1999, ופנטון, שעמד לטוס לחופשה באיסלנד, לא היה מעוניין ללון במלון (ומן הסתם גם לשלם תמורת השהות בו). הוא פרץ למאגר מידע של אוניברסיטה מקומית ושלח מיילים ל-1,500 סטודנטים עם בקשה ללון אצלם. עד מהרה הוא קיבל כמה עשרות תשובות חיוביות, ובדרך חזרה הביתה החליט לפתוח אתר שיתווך בין מתארחים למארחים פוטנציאליים בכל העולם.

את שם הדומיין הוא רשם ביוני 1999, אולם האתר עצמו עלה לאוויר רק 5 שנים לאחר מכן.

בשנותיו הראשונות של האתר היו בו לא יותר מכמה אלפי משתמשים, אולם משנת 2011 הוא החל לצמוח במהירות, ועל פי נתוני האתר, כיום רשומים בו למעלה מ-14 מיליון משתמשים ואפשרויות אירוח ביותר מ-200 מקומות יישוב ברחבי העולם. בתל אביב, למשל, רשומים בו 1,360 מארחים, ובירושלים רשומים כמארחים 7,518 גולשים. עם זאת, לא ניתן לדעת כמה מהם פעילים.

האתר, שמתפקד כרשת חברתית לכל דבר ועניין, כולל אפשרות דירוג לאורחים ולמארחים. אולם בכל זאת, לאורך השנים התמודדה קהילת המשתמשים בו עם כמה מקרי פשע שבוצעו נגד נשים שהתארחו אצל גברים.

כך, למשל, ב-2009 נאנסה תיירת מהונג קונג בבריטניה; ב-2012 מארח ממרסיי צילם בסתר את אורחיו כשהם מתקלחים, ותיירת אמריקאית נאנסה ונרצחה בנפאל ב-2015. מקרי האלימות פגעו באמון הציבורי באתר והביאו להכנסת שיטות לאימות זהותם של המארחים על מנת להגביר את ביטחונם של המתארחים, ובעיקר של המתארחות.